חוקרים מהאוניברסיטה העברית ושותפיהם ברחבי העולם גילו כי הורים חוזרים על מילים לעיתים קרובות יותר כאשר הם מדברים עם תינוקות צעירים, ומשתמשים יותר באוצר מילים מגוון יותר ככל שהילדים מתבגרים
מחקר חדש מגלה כיצד הורים מתאימים באופן טבעי את דפוסי הדיבור שלהם לרמת הידע הלשוני של ילדיהם. המחקר מראה כי הורים משתמשים בשפה פחות מיותרת עם ילדים גדולים יותר, ומדגיש את ההשפעה של תפיסת היכולות הלשוניות על התקשורת. הממצאים מציעים תובנות יקרות ערך להבנתנו את התפתחות השפה.
מחקר חדש מאת חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת אדינבורו גילה כיצד הורים מתאימים באופן טבעי את דפוסי הדיבור שלהם לרמת הידע הלשוני של ילדיהם. המחקר, בהובלת ד"ר שירה טל מאוניברסיטת אדינבורו והאוניברסיטה העברית, לצד פרופסור איתן גרוסמן מהחוג לבלשנות, ופרופסור ענבל ארנון מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, מספק תובנות חדשות על הדינמיקה של דיבור מכוון לתינוקות (IDS) ותפקידו בהתפתחות השפה.
המחקר בוחן האם דוברים משתמשים בשפה פחות מיותרת עם שותפי שיחה מיומנים יותר, עם דגש על דיבור מכוון לתינוקות. הן מסגרת היעילות התקשורתית והן הספרות בנושא התפתחות השפה מציעות כי דיבור שמכוון לתינוקות צעירים צריך להיות יותר מיותר בהשוואה לדיבור שמכוון לתינוקות גדולים יותר. כדי לבדוק זאת, השתמשו החוקרים בשיטה חדשנית על ידי כימות המיותרות בדיבור מכוון לתינוקות באמצעות שיעור האנטרופיה – מדד תיאורטי-מידעתי שמשקף את מידת החזרות הממוצעת בדיבור.
"דיבור מכוון לתינוקות מתואר לרוב כחוזר על עצמו, אך המחקר הקיים לרוב בחן את ה'מרכיבים' הלשוניים בנפרד. לדוגמה, ידוע שהורים חוזרים על מילים לעיתים קרובות יותר כאשר הם מדברים עם תינוקות צעירים, ומשתמשים יותר באוצר מילים מגוון יותר ככל שהילדים מתבגרים. במחקר שלנו סיפקנו מדד חדש והוליסטי של מיותרות בדיבור שמכוון לילדים, כדי לבדוק עד כמה הוא מיותר באופן כללי," הסבירה ד"ר שירה טל. "הרעיון היה לראות אם אנו משתמשים בדיבור יותר מיותר עם תינוקות צעירים, שנמצאים בשלבי למידה מוקדמים של השפה, ומאפשרים לעצמנו להיות פחות מיותרים ככל שהם מתבגרים ומיומנים יותר". המחקר השתמש בהקלטות דיבור של ילדים בגילאים שונים כדי להשוות את שיעורי האנטרופיה של דיבור שמכוון לילדים לאורך זמן. התוצאות הראו כי הורים אכן משתמשים בדיבור פחות מיותר כאשר הם מדברים עם ילדים גדולים יותר, מה שמדגים כי תפיסת מיומנות השותף לשיחה משפיעה משמעותית על המיותרות.
פרופסור איתן גרוסמן הדגיש את חשיבות הממצאים: "הירידה ההתפתחותית במיותרות אינה משקפת רק ירידה בחזרות לשוניות. מצאנו שהיא מושפעת גם מירידה בחזרות של רצפי מילים מרובי-מילים. זה מדגיש את החשיבות של רצפים מרובי-מילים בלמידת השפה המוקדמת."
ממצאי המחקר רלוונטיים במיוחד להבנת הדרך שבה קלט לשוני טבעי מתאים את עצמו לתגובת הילד ויכולותיו הלשוניות המתפתחות. על ידי שימוש בשיעור האנטרופיה כמדד, הצליחו החוקרים ללכוד את הדקויות של התפתחות דפוסי הדיבור ביחס להתפתחות הילד, ולהציע תובנות יקרות ערך ליישומים תאורטיים ומעשיים במחקר על רכישת שפה.
פרופסור ענבל ארנון הדגישה את ההשלכות התאורטיות: "ממצאים אלו מדגימים שתינוקות נחשפים לשפה שמתאימה לאופן שבו אנו תופסים אותם, בדומה לאופן שבו אנו מתאימים את שפתנו לאנשים שונים איתם אנו מדברים. זה גם מוסיף חלק לתצרף של חשיפת מאפייני הקלט המיוחדים שממנו לומדים ילדים את שפתם הראשונה."
לדברי החוקרים, מחקר זה מייצג התקדמות משמעותית בהבנת רכישת השפה והאופי האדפטיבי של התקשורת האנושית.
עוד בנושא באתר הידען:
4 תגובות
יש מה שמכונה הורות משותפת. ביקשתי מבנק התמונות תמונה של אנשים מדברים עם תינוקות, והתמונה הזו בלטה, אז החלטתי להשתמש בה.
פשוט לא הבנתי איך הגיעו התינוקות לתמונה? 2 גברים ילדו 2 תינוקות? כל הכבוד להם, באמת לא קל לשאת ברחם תאומים וללדת אותם תוך סיכון חיים, אבל מי איכפת? בשם השוויון והמגדריות אפשר לשלם לאישה בשחור ממדינת עולם שלישית שתסכן את חייה להביא לעולם ילדים, שלעולם יהיו יתומים מאם.
אתם יכולים להמשיך בקו הפרוגרסיבי. אתם עובדים רק על עצמכם
מניסיון בשטח כקלינאית תקשורת שעובדת עם ילדים שנאבקים על רכישת המילים הראשונות, התועלת הפרקטית מהמסקנות הסה"כ אינטואיטיביות שמוצגות בממצאים מתחברת דווקא לגישה של ההורים כשהילד חווה קשיים. הרבה פעמים הורים לילד לא וורבלי עם קשיים משמעותיים (למשל, לקות קוגניטיבית) שואלים אם אנחנו חושבים שהוא מבין משהו מזה בכלל. תינוק קטן לא מבין ולומד דרך המון חשיפה, התכווננות וחזרתיות, וקשה לזכור שאם שם הילד נמצא השפה צריכה להתאים לשם, עם הרבה יותרות, חזרות והתאמת מבעים גם אם הוא נראה כמו בן 3
אין לי מה להתיחס למסקנות הדי טריויאליות של המחקר המוצג במאמר. מסתבר שמה שידוע לכל הורה ממוצע, ה"מדע" כפי שהוא מוצג במאמר לעיל רואה לעצמו זכות "לגלות" כאילו מדובר בממצא מהפכני. די מקומם לחשוב שכסף ציבורי נשפך על הזוטות האלה, אבל כבר התרגלנו לכך, זה הרי קורה בכל העולם.
מה שצד את עיני הוא דוקא התמונה שמתנוססת למעלה בכתבה. ועל זה אני אומר – הלו, סליחה – התמונה אינה במקום, ואני ממש לא אוהב את המסר שמוחדר דרכה, באינסינואציה.
בפשטות, אל"ף – חסרה לי שם האמא, במקום הגבר השני (ואתם תחליטו מי מהשנים הוא המיותר); זו האמא שהיא שילדה את הילד, וגם מדברת עם הילד, בד"כ לא פחות ובעצם יותר מאשר האבא. ובי"ת – זה אמנם נשמע מיושן ולא אופנתי ולא פרוגרסיבי ולא מתקדם ולא ולא ולא ולא, ובטח שזה "חשוך" ו"שייך לימי הביניים" ופרימיטיבי ושובינסטי להחריד. אבל – וזה ענין של עובדה פשוטה ושל שכל ישר: "הורים" זה קודם כל איש ואשה שעושים ביחד ילד. יש בהמשך גידול וחינוך, אבל זה מתחיל בזה שיש איש ואשה שעושים ילד, לא איש עם איש, לא איש בנפרד מאשה שהיא רחם להשכיר של ילד שילקח ממנה במסגרת סחר אברים מודרני, ולא אשה עם אשה שהיא אולי פרטנרית אהובה אבל לא באמת אמא שלא הרתה ולא חשה את הילד ברחמה ולא ילדה את הילד, ובמקרה של פרידה מהאשה היולדת ( – אירוע לא נדיר, כשלעצמו) לא תהיה לה נוכחות מכל סוג שהוא בחיי הילד. "הורים" – וזה לא מה שמשדרת לנו התמונה הנ"ל – הורים זה קודם כל אבא ואמא, ורק אחר כך ואם בכלל כל מה שמתחזה, או מתחפש או דוחף בכוח את עצמו לדעת לענין הזה של הורות, תחת חיפוי כבד של ארטילריה ופירוטכניקה תקשורתית, אקדמית ופוליטית, שמנסה בכל הכוח להיות מאוד מתקדמת ופרוגרסיבית, וכבר הרבה מעבר לפוליטיקלי קורקטנס המתחייב מתרבות השקר החדשה, שאינה רוצה וכבר אינה יודעת לקרוא לדברים בשמם האמיתי.
כן, איש ואשה עושים ילד, זה הכלל, והם קודם כל ה"הורים" בהא הידיעה, אבל התמונה ההיא מספרת סיפור אחר לגמרי, כי שם זה דוקא אבא ואבא, וכאילו כדי להגיד: זה הכלל, וזו האמת.
האמת שאין לי סבלנות וסובלנות כלפי הנדסת התודעה ההומולסבית או היוניסקס.ית, ומבחינתי מספיק עם פולחן הארטיפקט הדמיוני הפסאודו מדעי הזה שנקרא "מיגדר", כאילו הכל בנוגע לאיש ואשה ומה שביניהם הוא ענין של "הבניה" עם או בלי מוסכמה חברתית, וכאילו אין מציאות אוביקטיבית הקובעת עובדות מהותניות ביסודם וגם בבניינם של דברים. כבר ראינו שרה מטופשת במיוחד (מיכאלי, פוליטיקאית כושלת וח"כ שעומדת בפני סיום דרכה) שאצלה הכל היה ענין של הבניה, וניסתה לעשות לנו הנדסת תודעה (="הבניה" מלאכותית) דרך עיוותי שפה (לרבות פנינים בסגנון של "חטופות וחטופים"), ועם האגו העצום שלה ראתה בזה עיקר, "בטלה" תדיר את המציאות, זלזלה בעובדות ובהגיון ובעצם גררה בהתנהלותה ההזויה חלק לא מבוטל מהאימפקט של האסון הפוליטי והבטחוני שבו אנחנו מצויים היום ועוד נימצא גם בעתיד.
אני קורא את המאמרים שלכם כבר שנים רבות, ומברך על קיומו של העיתון הזה. אבל לצערי, אני נתקל לא פעם בקטע הזה של נסיון ההינדוס התודעתי, בכל מיני הקשרים. כעתונות (מדעית!) עליכם להציג מסרים, גם כשהם ויזואליים גרידא – בעלי ערך אמת, לא מוצרים של אידיאולוגיה ולא אמונות אישיות ובטח לא דמיון כוזב. אתם מחוייבים לכך.