סיקור מקיף

ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד

השפעת התרבות והדת על הרגלי בזבוז מזון של משקי בית

"אם בזבוז מזון היה מדינה, הוא היה המדינה השלישית ברשימת המדינות המזהמות בעולם, מבחינת פליטת גזי חממה – אחרי סין וארה"ב", אומרת פרופ' אופירה אילון מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, וראש תחום סביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון. "כשאנחנו מדברים על טיפול בפסולת, המשימה היא, קודם כל, להפחית את כמויות הפסולת. אם נבין מה גורם לאנשים לבזבז, נדע גם לתת המלצות – איך לתכנן קנייה, איך לתכנן בישול, איך להראות שפע מבלי לבזבז ואיך לחסוך הרבה מאוד כסף".מה השאלה?כיצד אוכלוסיות שונות במדינת ישראל רוכשות, מכינות, צורכות ומבזבזות מזון?

המחקר החדש של פרופ' אילון ועמיתותיה נולד מתוך מחקר עבודות הדוקטור של אפרת אלימלך, בהנחיית פרופ' אילון. "אפרת אפיינה מזון שאנשים זורקים", מסבירה פרופ' אילון. "היא בדקה מה, כמה ולמה אנשים זורקים מזון לפח. והממצא העיקרי היה ש-54% מהמזון שאנשים השליכו לפח האשפה – לא צריך היה להגיע לשם. נניח, קליפה של ביצה היא פסולת מזון בלתי נמנעת. אין מה לעשות עם קליפה של ביצה, היא פסולת ומקומה בפח האשפה. אבל גביע של גבינה שתאריך התפוגה שלה הוא היום שבו נדגמה האשפה, זאת פסולת נמנעת – שכן היה אפשר לצרוך את הגבינה קודם לכן, או להכין ממנה פשטידה אחרי המועד המוטבע על הקופסה, ובתנאי שהריח והטעם תקינים. אנחנו מצאנו ששליש מכל הפסולת הנמנעת הייתה פסולת של מזון שבכלל לא צרכו אותה, כמו גביע של גבינה שמעולם לא נפתח. השליש השני היה שאריות אוכל – בישלו הרבה פסטה וזרקו את העודף. והשליש האחרון היה מזון שנצרך בחלקו. למשל, הזמינו פיצה, אכלו שמינית וזרקו שבע-שמיניות. אם הפיצה עלתה 80 שקל, זרקו 70 שקל".

הדוקטורט של אפרת אלימלך בהנחיית פרופ' אילון היה ממוקד מאוד, כלומר כלל מיפוי שיטתי של השלכת מזון באוכלוסייה אחת. כעת, ובעזרת מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, פרופ' אילון, פרופ' טלי כץ-גרו מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, ד"ר קרן קפלן מינץ ממכון שמיר למחקר וד"ר אפרת אלימלך שמחקר זה הינו הפוסט-דוק שלה במסגרת החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, מתכוונות לבדוק את מכלול הגורמים התרבותיים והדתיים שגורמים למשקי בית בישראל להשליך פסולת מזון נמנעת.יצור מזון מצריך משאבים כמו קרקע, מים, חומרי הדברה, דשן וכמובן אנרגיה. גם אם מייצרים אותו בצד השני של העולם ומייבאים אותו לישראל, הייבוא הזה מצריך משאבים. צמצום השלכת המזון הוא אינטרס אישי, משפחתי, לאומי ועולמי.

"המחקר שלנו הוא הראשון מסוגו שבודק מהן התפיסות הדתיות והתרבותיות של ארבע האוכלוסיות העיקריות בישראל – יהודים-חילוניים, יהודים-דתיים, חרדים וערבים-מוסלמים – כלפי רכישת, הכנת, צריכת והשלכת מזון במשקי הבית, וכן את מערכות הקשרים בין עמדות, נורמות חברתיות, והתנהגויות. שיטת המחקר שלנו מבוססת על שאלונים, אבל ראשית עלינו לדעת מה לשאול. למשל, עלינו להכיר את האופן בו מצוות שונות ביהדות משפיעות על הימנעות מבזבוז או לחלופין על השלכת מזון, כמו מצוות 'בל תשחית'. גם בקוראן ובסונה יש ציוויים לגבי התנהלות עם מזון. לכן, בימים אלה אנחנו מראיינות אנשי דת, כדי להבין את ההנחיות הדתיות בכל קהילה לפני שנגיע לבתים עצמם ונשאל את המשפחות מה היחס שלהן וההתנהגות שלהן בפועל עקב ציוויים אלה. בנוסף, יש מאפיינים תרבותיים שאינם דתיים. למשל, היחס לאכילת מזון שלא בושל באותו יום: יש כאלה ששומרים אוכל ואף מכינים מאכלים חדשים משאריות, ויש אנשים שלא יעלו על דעתם לאכול את אותה מנה למחרת היום".

לדברי פרופ' אילון, מטרת המחקר היא להמליץ למשרדי הממשלה כיצד להביא לצמצום השלכת המזון בישראל בפועל. "ממש אין בכוונתנו לייצר מחקר עב-כרס שישב באיזו מגירה. בעזרת השוואת נתונים, ננסה ליישם את המסקנות מהדו"ח כדי לצמצם את המטרד, תוך הבנה של גורמים דתיים ותרבותיים שמכתיבים סגנונות חיים שונים. ייצור מזון מצריך משאבים כמו קרקע, מים, חומרי הדברה, דשן וכמובן אנרגיה. גם אם מייצרים אותו בצד השני של העולם ומייבאים אותו לישראל, הייבוא הזה גם הוא מצריך משאבים. צמצום השלכת המזון הוא אינטרס אישי, משפחתי, לאומי ועולמי".

עוד בנושא באתר הידען:

תגובה אחת

  1. התשובה לשאלה : ״מדוע אנשים זורקים מזון ״
    היא בעצם התשובה לשאלות רבות באותו נושא
    והיא טימטום ובורות תהומיים,
    כאשר מחברים לשאלה דת ופוליטיקה מקבלים
    שוב את התשובה בורות וטימטום…
    מיגור הבורות יביא לפתרון בעיות רבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן