סיקור מקיף

מאמינים ולא מתפללים

אחד מכל עשרה אמריקאים אינו דתי כלל, אך עוד 30% מהאמריקנים החילוניים הם למעשה דתיים * בעולם חילוני מובהק, דת ללא כנסיות משגשגת

רוברט פולר, בוסטון גלוב

ארצות הברית היא ככל הנראה האומה הדתית ביותר בעולם. כ-%60 מהאוכלוסייה חברים בכנסיות, בבתי הכנסת, בטמפלים ובמסגדים. הכנסייה הקתולית היא הגדולה ביותר בארצות הברית: כמעט כל אמריקאי רביעי חבר בה. במקום השני, הבפטיסטים – כ-%12 מהאוכלוסייה, אחריהם המתודיסטים,%7, והלותרנים ששיעורם נע בין %3 ל-%.4 ואולם, אף אחת מהכנסיות הללו אינה יכולה לטעון שהיא הקבוצה הגדולה ביותר של אמריקאים דתיים. תואר זה שייך למי שאינם חברים בשום כנסייה. אף שלארבעה מכל עשרה אמריקאים אין שום קשר לדת מאורגנת, רובם רואים את עצמם דתיים, או כפי שהם מכנים זאת, רוחניים במישור אישי. למעשה, הרוחניות שאינה קשורה לכנסיות – משגשגת.

אחד מכל עשרה אמריקאים אינו דתי כלל. הוא דוחה ראייה על טבעית של העולם ובמקום זאת רואה בעצמו הומניסט חילוני, הנשען על תבונה ושכל ישר. אבל רוב רובם של מי שאינם חברים בכנסיות, כ-%30 מכלל האומה, צריכים בכל זאת להיחשב דתיים במובן הרחב של המלה.

מקצתם מנהלים יחסים אמביוולנטיים עם בית תפילה. הם משתתפים בטקס דתי מדי פעם בפעם, אך נמנעים מלהצטרף לכנסייה מסיבות שונות. קבוצה גדולה של אמריקאים, שאינם חברי כנסיות, כוללת את אלו שנושאים רוחניים מעסיקים אותם, אבל הם בוחרים לעסוק בהם מחוץ להקשר של ארגון דתי רשמי. יותר ויותר אנשים כאלה מגדירים את עצמם "רוחניים, אך לא דתיים". בעבורם רוחניות היא עניין של הרהור פרטי ומאמצים אישיים להגיע להרמוניה גדולה יותר עם הקודש. רבים אחרים מרחיקים לכת עד לתפישת דת מאורגנת כאויבת של רוחניות.

סקר שנעשה באחרונה מלמד, כי %54 מכלל האוכלוסייה מאמינים ש"כנסיות ובתי כנסת איבדו את המרכיב הרוחני האמיתי של דת". אחד מכל שלושה משיבים תמך במסקנה הקיצונית יותר כי "האל נמצא בבני אדם, כך שכנסיות אינן באמת הכרחיות".

ממשאלים עולה, כי אחד מכל חמישה אמריקאים משתלב בקטגוריה זו של רוחניות בלי להיות דתי. לפני המאה העשרים המלים "דתי" ו"רוחני" נחשבו בדרך כלל מלים נרדפות. אבל בשנים האחרונות המונח "רוחני" משויך בהדרגה לממלכה פרטית של מחשבה והתנסויות, ואילו המלה "דתי" משויכת לעניינים ציבוריים, למשל, חברות רשמית בכנסיות, השתתפות בטקסים פורמליים וקבלת דוקטרינות מסורתיות. פירוש הדבר, שאלה הרואים בעצמם רוחניים אך לא דתיים עשויים פחות לחשוב שתפילה, טקסים או הוראה תיאולוגית הם בעלי ערך לצמיחתם הרוחנית.

יש כאלה שאינם דוחים את קיום האל אך אינם יכולים להיות בטוחים בקיומו, ואינם בטוחים שמערכת דוקטרינות כלשהי היא בעלת מונופול על אמת דתית. אחרים מעוניינים באמונות "ניו אייג'". משאלים מלמדים שבתור קבוצה הם נוטים יותר מאמריקאים אחרים להיות בוגרי קולג' ולעסוק במקצוע של צווארון לבן, והם ליברלים בדעותיהם הפוליטיות. עם זאת, עדיין אין תשובה מלאה לשאלה מדוע כה רבים מבני זמננו מעדיפים דת ללא בתי תפילה ופולחן, ומהן השלכותיו של מצב זה על עתידה הדתי של המדינה.

לרובם של אלה המממשים את ההתעניינות הרוחנית שלהם מחוץ לכנסיות, בתי כנסת ומסגדים יש קשיים אינטלקטואליים בכל הנוגע לאמונות דתיות מסורתיות. החינוך הפורמלי שלהם הציג לפניהם את הכוחות העיקריים של חילוניות מודרנית: שיטת הטיעון המדעית, העדות התומכת באבולוציה ביולוגית, משקלה של התניה תרבותית על אמונותיהן של תרבויות שונות, והתוצאות של חקר כתבי הקודש השופך אור על המקורות ההיסטוריים שלהם. הם אינם יכולים לטעון במצפון נקי כי הם מאמינים שארגון דתי אחד מחזיק במונופול על האמת.

במישור אישי יותר, רבים נפגעו בדרך זו או אחרת מהכנסיות. יש מי שסקרנותו או ספקותיו הושתקו בכפייה, אחרים חשו נדחקים בגלל נושאי מגדר או שהיו קורבנות של אכיפה מוסרית כלשהי, ויש מי שפשוט משועממים מדת קונוונציונלית.

אלה המבקשים דת ללא בתי תפילה מעלים גם הם רעיונות רוחניים. הם מאמינים שזו זכותו – ואף חובתו – של כל אדם לקבוע את אמות המידה שלו לאמונה דתית. יתר על כן, הם רוצים שדת תהיה רלוונטית לחיי היום-יום שלהם, ואף נוטים להיות מטפיסיים, כלומר רבים מרותקים מן האפשרות שאנו חלק מיקום רוחני רחב יותר כלשהו. במסעם הרוחני הם עוברים בשטחי התעניינות לא קונוונציונליים, החל ביוגה, טאי צ'י, פסיכולוגיה יונגיאנית, נוהגי ריפוי אלטרנטיווי וכלה בניסיון ליצור קשר עם ישויות או רוחות באמצעות טרנס.

איזו השפעה יש לגל הזה על החיים המוסריים והרוחניים של ארצות הברית? השפעה חיובית, כך נראה. ככלות הכל בתי תפילה עדיין מתפקדים היטב ומלאים פעילות. השמרניים ביותר שבהם משגשגים ונראה שאינם מושפעים מהאגף הרוחני-אך-לא-דתי של התרבות האמריקאית. כנסיות וזרמים מתונים רבים, לעומת זאת, ספגו אובדן גדול במספר חבריהם בעשרות השנים האחרונות. רבים מחבריהם שותפים לספקות האישיים, והאינטלקטואליים המניעים אנשים לעבור לדת ללא כנסיות.

על פי מחקרים, לבייבי בומרס רבים יש קשרים חלשים עם כנסיות הזרם המרכזי שלהם וסביר ביותר כי יתרחקו מהן לאחר שיקימו משפחות משלהם. קרוב לוודאי יצטרפו לשורות בעלי ההתעניינות הרוחנית, אך לא יפקדו את הכנסייה. למעשה, יותר ממחצית הבייבי בומרס החברים בבית תפילה כלשהו כבר מחזיקים באי אלו אמונות הקשורות לרוחניות המנותקת מכנסיות.

ההיסחפות האפשרית של אנשים הממעטים לבקר בכנסייה לשורות של מי שכלל אינם מבקרים בה אינה צריכה לעורר דאגה. רובנו ממהרים מדי לגזור גזירה שווה בין דת או לימוד מוסר ובין הכנסיות הקיימות. הקבוצות הרוחניות הלא קונוונציונליות פיתחו דימויים חדשים לאל – ברובם פנתאיסטיים – שלעתים קרובות מתחברים טוב יותר לחיי היום-יום שלנו. מכאן נובע שהם מגדירים אחריות מוסרית פחות במונחים של ציות לשופט שמימי מאשר כקידום ההתפתחות או האבולוציה של החיים בכל מישור: פסיכולוגי, חברתי ואקולוגי.

אתר הידען היה עד סוף שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן