ניצולי שואה מתים יותר ממחלות לב וסרטן וחשים יותר בדידות

כך עולה משני מחקרים נפרדים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה. המחקר באוניברסיטה העברית עסק במדדי התמותה של ניצולי השואה ואילו של אוניברסיטת חיפה חשף כי שורדים שהיו בודדים בזמן השואה סובלים בזקנתם מבדידות

טקס זכרון לשחרור אושוויץ, 27 בינואר 2017. בהשתתפות ניצולי המחנה. צילום: shutterstock
טקס זכרון לשחרור אושוויץ, 27 בינואר 2017. בהשתתפות ניצולי המחנה. צילום: shutterstock

חשיפות לתנאי מצוקה בשלבים מוקדמים של החיים נושאות השלכות בריאותיות משמעותיות בהמשך החיים. ניצולי שואה נחשפו לשילוב של תנאי מצוקה, כמו התעללות פיזית ורגשית קיצונית, רעב ומחלות זיהומיות. מחקרים רבים בדקו מדדי בריאות שונים בקרב ניצולי השואה, ולמרות שנמצאו אחוזים גדולים יותר של מחלות לב וסרטן, החוקרים שעסקו במדדי התמותה בקרב הניצולים לא הגיעו למסקנה חד משמעית. עד היום לא בוצע מחקר על סיבות מוות ספציפיות בקרב ניצולי השואה, כמו תמותה ממחלות לב או סרטן. מחקר חדש של צוות חוקרים מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בהובלת ד"ר ירוסלב יוסים וד"ר חגית הוכנר, בחן את שיעורי התמותה ממחלות ספציפיות ולאורך זמן רב במהלך החיים בקרב ניצולי השואה שעלו לישראל והקימו משפחה. החוקרים בדקו האם הניצולים סבלו במהלך חייהם מעודף תמותה.

החשיפה לאירועי השואה העלתה ב-15% את הסיכוי שלהן למות מכל הסיבות

החוקרים השתמשו בנתוני תמותה מפורטים שנאספו בין השנים 1964-2016 עבור קרוב ל-22,000 אנשים והשוו  סיכויי תמותה כלליים וממחלות ספציפיות, כמו סרטן ומחלות לב, בקרב ניצולי השואה עם סיכויי התמותה של אנשים בעלי מאפיינים דומים שלא נחשפו לשואה. בקרב נשים, החשיפה לאירועי השואה העלתה ב-15% את הסיכוי שלהן למות מכל הסיבות. בנוסף, ניצולות שואה מתו מסרטן ב-17% יותר מנשים שלא חוו את השואה. בקרב גברים ניצולי שואה נמצא עודף תמותה במהלך תקופת המעקב של 14% מסרטן לעומת גברים שלא נחשפו לשואה, ונתון מדהים של 39% תמותה עודפת ממחלות לב.

ד"ר יוסים מסביר: "הממצאים מראים כי גם בקרב אנשים שהגיעו לארץ, והקימו משפחה, החשיפה למשטר הנאצי מוקדם בחיים הייתה קשורה לעודף תמותה מכל הסיבות וכן מסיבות ספציפיות במהלך חייהם. המחקר שלנו תומך בהשערה הקיימת בספרות על ניצולי השואה, אשר לפיה הניצולים מאופיינים בחוסן בריאותי כללי, אך בו בזמן גם בפגיעות מוגברת ממחלות ספציפיות". "הממצאים מצביעים על חשיבות מחקר מעקב ארוך טווח, שמאפשר לחקור תמותה בנקודות זמן שונות: הן באמצע החיים והן בגילאי זיקנה שונים", הוסיפה ד"ר הוכנר, "המחקר שלנו שופך אור על דפוסי תמותה של אנשים שנחשפו לטראומה חזקה מאוד בצעירותם. למחקר יש חשיבות הן עבור אוכלוסיית הניצולים היהודים והן עבור אוכלוסיות אחרות בעולם שחוו או חוות אירועים טראומטיים".

למאמר המלא, שפורסם בכתב העת המדעי American Journal of Epidemiology

ככל שניצולי השואה חשו בודדים יותר  במהלך השואה, כך הם חשים בודדים יותר כיום

ככל שאנשים שעברו את השואה היו זמן רב יותר לבד במהלכה כך רמת הסימפטומים הטראומטיים אותם הם חווים כיום גבוהה יותר, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת GeroPsych. בנוסף נמצא כי בקרב אלו שדיווחו כי חשו בדידות רבה במהלך השואה, הסימפטומים הטראומטיים שלהם היו נמוכים יותר אם הם רכשו יכולת לחוות בצורה חיובית את הזמן עם עצמם. "אנו יכולים כעת להבין טוב יותר עד כמה הקושי להיות לבד והחוויה של הבדידות בזמן השואה היו הרסניים, אך גם מה סייע לרבים להתמודד עם קושי זה", אמר פרופ' יובל פלגי מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.

75 שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה ושנה לאחר פרוץ מגפת הקורונה, ניצולי השואה נאלצים להתמודד עם אתגרי הזיקנה וביניהם הבדידות, בצל השלכות ארוכות הטווח של הטראומה אותם עברו במהלך המלחמה.  לדברי החוקרים, החוויה של הבדידות מהווה גורם מרכזי בחוויית הזדקנותם של ניצולי השואה. לעומתה, לחוויה של הסולנות, שהיא החוויה החיובית של להיות עם עצמך מרצון, מושג שפותח לאחרונה על ידי פרופ' פלגי ועמיתיו, יש יכולת משמעותית להקל על הסבל שנוצר בעקבות חוויות בדידות ובידוד מהעבר. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ' פלגי ותלמידת המחקר יונת חיון מהחוג לגרונטולוגיה-מדעי הזקנה באוניברסיטת חיפה יחד עם ד"ר לי גרינבלט-קימרון מאוניברסיטת אריאל לבדוק האם קיים קשר בין הבדידות שחשו הניצולים במהלך שנות המלחמה לבין תסמיני פוסט טראומה שהם חווים כיום. רמת הבדידות נמדדה דרך הדיווח על מספר השנים בהם חיו במהלך השואה ללא אף בן משפחה מדרגה ראשונה, וכן על סמך החוויה הסובייקטיבית של תחושת הבדידות שחשו במהלך המלחמה. במחקר השתתפו 81 ניצולות וניצולי שואה שנולדו באירופה לפני שנת 1939 והיו בני 16 או צעירים יותר בזמן פרוץ המלחמה.

מתוצאות המחקר עולה כי מספר השנים עליהם דיווחו הניצולים כי חיו ללא אף בן משפחה מדרגה ראשונה וכן מידת חווית הבדידות שלהם במהלך השואה, היו קשורים למידה בה הם מדווחים כי הם חשים בדידות כיום: ככל שהם חשו בודדים יותר בזמן השואה, כך עולה הסיכוי שהם יחושו בודדים יותר כיום.

ככל שרמת הבדידות עליה מדווחים הניצולים כיום הייתה גבוהה יותר, כך עלתה רמת הסימפטומים הטראומתיים: זיכרונות חודרניים של חוויות מזמן השואה, סיוטים בלילה, קשיים בריכוז, הימנעות מגירויים הקשורים בשואה וכדומה הייתה גבוהה. קשר זה היה חזק יותר, בקרב ניצולים שדיווחו על זמן רב יותר ששהו לבד במהלך השואה. "כלומר, ככל שהניצולים היו בודדים יותר בזמן השואה, כך הם חשים בודדים יותר כיום וכך רמת הסימפטומים הטראומתיים שלהם עולים", אמר פרופ' פלגי.

אולם מסתבר שקשר זה היה שונה בקרב ניצולי שואה שהצליחו לפתח יכולות "סולניות". כאמור, מדובר במושג חדש שפיתח פרופ' פלגי והוא מתייחס ליכולת של אנשים דווקא לרצות ואף ליהנות מלהיות לבד (solo). ניצולים אלה דיווחו על רמות טראומה נמוכות יותר, גם אם הם היו בודדים במהלך השואה. "נראה כי אלו שלמדו במהלך השנים להינות מזמן עם עצמם הצליחו להתמודד טוב יותר עם החוויות הקשות של טראומת השואה. כולנו חווים בדידות במהלך חיינו אך ניכר שניתן לצמצם את השלכותיה השליליות באמצעות שיפור היכולת ליהנות מזמן עם עצמנו.  אנו מקווים כי נוכל לסייע בדרך זו לניצולי השואה הנמצאים זמן רב לבד וחווים בדידות", סיכמו החוקרים.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
דילוג לתוכן