לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
במהלך לימודי הפסיכולוגיה, אחד המרצים עמד איתנו על האבחנה שבין “בדידות” ל”לבדות”, כדי שנצליח להבין יותר טוב תחושות ורגשות. למען האמת, מעבר לסמנטיקה, אכן יש כאן הבדל משמעותי.
אם אני זוכרת נכון (ובכל מקרה ניקח זאת כפרשנות אישית שלי), כשנמצאים לבד – זהו מצב רגעי יחסית, וממנו אפשר גם להנות וגם ללמוד. לפעמים אפילו זקוקים לשקט הזה. בדידות, לעומת זאת, נובעת מתוככי נפשנו, ויכולה להתרחש גם כאשר אנחנו בסביבת אנשים. אבל למצב הזה, בו מרגישים לא מובנים, דחויים או פשוט תאבי קשר ומגע, יש השלכות נפשיות ופיזיות.
אחת ההשלכות לבדידות מסתבר (וישנן נוספות!) היא שהיא יוצרת, ייתכן, “מעגל סגור” שבו האדם הבודד מחזק אצלו מעגלים של בדידות. המוח עושה זאת, כך מסתבר ממחקר שערכו חוקרי מדעי המוח החברתיים – רגשיים (social and affective neuroscience– אשמח להצעה לתירגום טוב יותר) מאונ’ שיקגו בשתי צורות:
מצד אחד, כאשר אדם שחש בודד באופן כרוני צופה בתמונות של אירועים חברתיים נעימים, מתרחש פחות חיזוק במוח שלו (באיזור הנקרא הסטריאטום הונטרלי, איזור שקשור לתגמול), מאשר בקרב אנשים שאינם בודדים. מצד שני, כאשר אותו אדם בודד צופה בתמונות של אירועים חברתיים לא נעימים, הוא מפעיל יותר את האזור במוחו שאחראי על ראייה – קליפת המוח החזותית (visual cortex), מאשר כאשר הוא צופה בתמונות של “סתם” חפצים, ובכך כנראה מקדיש יותר תשומת לב למצוקה של אחרים, מה שאולי משפיע גם עליו.
כלומר – המעגל שנוצר במוח לפי המחקר הזה, לפחות, בקרב אנשים בודדים – גורם לחיזוק חיובי דל אל מול הדברים החיוביים בחברה שסביבנו, ונותן יותר השפעה למה ששלילי מסביב.
מצד שני – ישנה שאלת הביצה והתרנגולת. המחקר מספר לנו על קשר בין תחושה ובין רמת אקטיבציה מוחית של 23 נבדקות, בזמן שצפו בתמונות בתוך סורק fMRI. מדובר רק בממצא אחד מתוך שורת מחקרים בתחום, וחוקרים מהשורה הראשונה. אבל אנחנו לא יודעים בוודאות מה גרם למה. אולי התגמול החברתי הדל קשור לזה שמי שבודד מתרגל למצוא נחמה במצבים לא חברתיים, ואולי הוא היה מלכתחילה כזה.
המסקנה שלי היא שבדידות אשר מלווה בעצב איננה תחושה נעימה אף פעם, וכשחשים זאת – ולכולנו זה קורה לפעמים – תמיד ניתן למצוא פתרון. לפעמים גם שינוי דרך החשיבה וההתמקדות ברגעים או מצבים חברתיים נעימים היא חלק משמעותי מהפתרון, ולא כניעה לתוך ה”מעגל הסגור” שהבדידות (אולי) יוצרת.
“לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
והוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו.
והוא לבדו יודע
שגם אם יתמהמה
בוא יבוא”
אני מאחלת לכל מי שקורא את זה מציאת רגעים נעימים ומספקים לבד, אבל כמה שפחות בָדָד
In the Eye of the Beholder: Individual Differences in Perceived Social Isolation Predict Regional Brain Activation to Social Stimuli.
John T. Cacioppo, Catherine J. Norris, Jean Decety, George Monteleone, and Howard Nusbaum
13 תגובות
רינה, את לא חיה משונה, את פשוט מבורכת.
זה בגלל שהלכתן עם הפרויקט של יהוה אלוהים (ההוא מפרק ב’).
אם הייתם הולכים על הפרויקט של אלוהים (זה המופשט יותר, מפרק א’) הייתן מקבלות את המודל הבא
כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
כאן לא מדובר בגנן/שומר עשוי מעפר שתורם צלע ליצור נחות עוד יותר.
כאן מדובר בזכר ונקבה שנבראו וקיבלו מאלוהים כוח כביר.
הניסיון להכיל על התנך ולשפוט אותו לפי ערכים עכשוויים של שוויון מלא – בדגש על מלא – בין כל מיני האדם וסוגיו – בדגש על כל – הוא אנכרוניסטי להפליא. אז זה לא עבד כך. זוהי המצאה עכשווית למדי ודי חילונית. זכות הבחירה של נשות ארה”ב היא אפילו לא בת 100.
נקודה, אתה סתם מקשקש. דתיים כל הזמן משנים משפטים, מהסיבה ש”המשפט המקורי הוא כך וכך”. המשפט המקורי של מי? של טקסט דתי/גברי ואטום לעוולות למציאות. “אעשה לו עזר כנגדו”?? האישה קיימת הפני עצמה והיא בראה את הגברים (הם אלה שתלויים בטיפולה)..אז מספיק לפנטז..(אם היתה מונעת ממך טיפול סביר, לא היית מסוגל להקליד כאן).
אני רווקה מבוגרת פחות מעורה בחברה מאשר בצעירותי כי אחרי הכל אורח החיים משתנה עם הגיל וגם הסביבה. מעולם לא הרגשתי בדידות ולא מבינה למה מתכוונים אולי כי אני פשוט מתעניינת בכל מכל. אוהבת לקרוא, אוהבת מחשבים, אוהבת קניות, בישולים, פוליטיקה, מדע, העולם הרי מלא בכל מיני דברים שאפשר לקחת ולקבלת משם המון.
האם אני חיה משונה???
הא, הבנתי למה התכוונת. 🙂
“שמור על טוהר ההתבטאות שלך.” ??? מה ז”א? ראית את הוידאו שקמילה הביאה?
נקודה היקר,
שמור על טוהר ההתבטאות שלך.
אני לא אוהב את מתי כספי, וגם לא את המסקנה שמתבקשת מהנאמר בספר בראשית:
אם האישה (חווה) נוצרה מצלע של אדם, יש לה מטען גנטי כמעט זהה לזה של אדם, לכן הילדים שלהם היו אמורים להיות בעלי מומים רציניים מאוד, וקרוב לוודאי שגם תוחלת חיים קצרה יחסית.
שלא לדבר על כך שחווה הייתה היולדת הראשונה, אז הסיכוי למומים מולדים היה אמור להיות גדול יותר.
כך שכל הסיפור של אדם וחווה נראה קצת מפוקפק.
אבל אין שום סיבה לרדת לפסים אישיים.
אני לא חושב שפילוסוף נהנה מבדידות, אבל כן יש לו את היכולת להגדיר את הבדידות באופן שיקל עליו לחיות עם הבדידות.
מי שלא מבין בפילוסופיה ופסיכולוגיה, לא יבין את הזיקה של פילוסופים ופסיכולוגים לתחומי עניין אלה, ואולי אף יראה לו מוזר שאנשים “בוחרים” להיות פילוסופים על אף שהם יודעים שהם מסתכנים בחיים מלאי בדידות.
חחח הפרה נדלקה על מתי כספי 🙂
@אסף:
או שניהם ביחד -> פילוסוף.
למרות כל הכתוב אמר איש חכם כי
“מי שנהנה מבדידות
הוא חית פרא – או אל “
יישר כוח, קמילה.
אני זוכר שפעם נדרשתי בצבא למלא איזה טופס (אולי משהו שקשור לביטוח) שבו היה עלי למלא פרטים על זוגתי.
אחד הפרטים שהיה עלי לציין היה “יחס קרבה”.
מלאתי את הטופס בנוכחות הפקידות שנתנו לי אותו וכשרשמתי במשבצת המתאימה “רעייה” ולא “אישה” – כולן הריעו לי.
נקודה,
לא הייתי מכנה את המילים של נתן זך בכינוי ‘סתמי’
והנה השיר בביצוע מתי כספי (שגם הלחין את השיר) עם פסנתר כנף באמצע הרפת:
http://www.youtube.com/watch?v=_igMSUFVIJg
לטעמי האישי, ומתוך התבוננות במציאות שסביבנו, נתן זך קולע לאמת הרבה יותר מאשר אותו פסוק מספר בראשית. מעבר לעניין העובדתי, הפסוק המקורי (לפי הפשט ולפי חלק מהמפרשים) מציג את האישה ככלי עזר שכל מטרתו לשרת את האדם, הגבר. כלי שאין לו זכות קיום בפני עצמו. בקיצור, משרתת, שפחה. צורת הניסוח והפירושים מסוג זה מתאימים להלך התקופות ההן ומנהגיהן בנשים (ובבני אדם נוספים שמעמדם היה בדרך כלל נחשב לנחות כמו עבדים וגויים, דבר ש”הצדיק” מעשים בלתי מוסריים בעליל אלא אם כן אתה שייך לטאליבאן או לחברה פרימיטיבית וחשוכה אחרת). אני מעדיפה את נתן זך על מדף הספרים שלי.
כתוב: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו”.
הקטע של אבל הוא לבדו בין כה וכה, הוא סתמי.