החוקרים: "שנים רבות מנסים ארכיאולוגים לפענח מה משמעותה של 'הקרמיקה המדיינית' שנמצאה באתרים בדרום הארץ. על פי ממצאינו, מדובר בכלים שהובאו על ידי חרשי מתכת מחצי האי ערב, ושימשו בפולחן שליווה את תעשיית הנחושת המתקדמת ששגשגה כאן לפני כ-3,000 שנה, בתקופת התנ"ך"
מחקר חדש של האוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון בנגב מציע פתרון לחידה ארכיאולוגית בת יותר מ-50 שנה: מהי הקרמיקה המדיינית – כלי חרס ייחודיים, שיוצרו בנאות מדבר בחצי האי ערב, והתגלו בבקעת תמנע ובעבר הירדן?
במשך עשרות שנים הוסברו החרסים כעדות למסחר בין שני האזורים, אך כעת מציעים החוקרים הסבר אחר להופעתם: הם היוו חלק מפולחן שליווה את תעשיית הנחושת המשגשגת באזור, לפני כ-3,000 שנה. על פי סברה זו, הכלים הגיעו למקום עם חרשי מתכת מחצי האי ערב, אולי המדיינים והקינים המוזכרים בתנ"ך, שהחזיקו בידע המטלורגי המתקדם ביותר לזמנם, ובנו והפעילו את הכבשנים המשוכללים בתמנע. לכלי החרס היה תפקיד מרכזי בפולחן ששולב בתעשייה כדי להבטיח את הצלחתה.
המחקר הובל על ידי פרופ' ארז בן יוסף וד"ר סבינה קליימן מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב וד"ר אסף קליימן מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. המאמר פורסם בכתב העת Oxford Journal of Archaeology (למחקר).
פרופ' בן-יוסף: "המשלחת הארכיאולוגית של אוניברסיטת תל אביב עובדת בהיקף נרחב בתמנע מזה כ-15 שנה. אנחנו חוקרים בעיקר אתרי הפקת נחושת, ובין היתר חשפנו שם חרסים רבים מהסוג המכונה קרמיקה מדיינית. מדובר בקרמיקה ייחודית שהגיעה מחצי האי ערב, ומאופיינת בעיטורים גיאומטריים בצבעי שחור ואדום. קרמיקה זו התגלתה לראשונה בשנות ה-60 באתר שבו יוצרה בנווה המדבר קוראיה שבחצי האי ערב, כ-160 ק"מ דרומית לתמנע. היא נקראה קרמיקת קוראיה על שם מקום הגילוי, וזכתה גם לכינוי 'קרמיקה מדיינית' מכיוון שחוקרים רבים מזהים את אנשי חצי האי ערב עם המדיינים מהמקרא. בתמנע אנו מכירים חרסים מסוג זה כבר יותר מ-50 שנה, אך לא היה ברור אם מדובר במסחר או בנוכחות אנשים מחצי האי ערב."
במסגרת המחקר נסקרו כל האתרים בהם נמצאה קרמיקה מדיינית מחוץ לחצי האי ערב. "המחקר שלנו חשף קשר מובהק בין הקרמיקה הזאת לתעשיית הנחושת העתיקה – היא נמצאת בכמויות גדולות יחסית רק באתרי הפקת נחושת בתמנע ובוואדי פיינאן שבירדן. בכל האתרים נמצאו החרסים בעיקר בסמוך לכבשנים, בהקשר של פעילות מטלורגית, למעט בתמנע שם הם נמצאו גם במקדש המרכזי. בנוסף זיהינו שמדובר רק בכלים מסוג מסוים, כאלו המתאימים לפעילות פולחנית, כגון קעריות ופכיות קטנות. עוד הראינו שהקרמיקה המדיינית מהווה רק אחוז קטן מכלל החרסים במקום, בעוד שמרביתם שייכים לתרבות המקומית של ממלכת אדום." חידוש נוסף הוא משך השימוש בקרמיקה מדיינית בתמנע. בניגוד לסברות קודמות, נמצא כי היא הייתה בשימוש לאורך התקופה כולה: החל מהופעת הכבשנים הראשונים סביב-1300 לפנה"ס (1100 לפנה"ס בוואדי פיינאן), ועד לחיסול תעשיית הנחושת במקום, בסביבות 800 לפנה"ס – סה"כ כ-500 שנה, שחפפו בחלקן את ימי דוד ושלמה.
לאור הממצאים מציגים החוקרים תמונה חדשה של תעשיית הנחושת בתמנע בתקופה זו. פרופ' בן-יוסף: "נראה כי התעשייה והמכרות נוהלו על ידי שבטים מקומיים, בני ממלכת אדום המקראית, והם הזמינו לכאן את המומחים של אותם זמנים, חרשי נחושת נוודים מחצי האי ערב. חרשי הנחושת הביאו איתם את הטכנולוגיה המטלורגית המתקדמת ביותר בעולם הקדום, ולצדה גם טקסים וכלי פולחן מתאימים, שהיוו חלק בלתי נפרד מהתעשייה הטכנולוגית עצמה. חשוב להבין שבעת ההיא לא הייתה הפרדה בין התחומים, והעוסקים במלאכה קראו לעזרת האלים כדי להבטיח את הצלחתם. ניתן לשער שהוצאת נחושת מאבן לכשעצמה נראתה בעיניהם כקסם, והם התפללו שתצלח בידם. אנחנו סבורים שהמומחים מחצי האי ערב נשארו והפיקו נחושת במקום לאורך כמה דורות, עד שהידע המטלורגי עבר לידי חרשים מקומיים. אך גם לאחר שהמומחים עזבו, הוסיפו בני המקום לקיים את הפולחן שליווה את תעשיית הנחושת, ולצורך זה המשיכו לייבא מחצי האי ערב את הכלים הייחודיים, שהם הקרמיקה המדיינית."
עוד מציין פרופ' בן-יוסף כי "לממצאי המחקר יש חשיבות רבה גם בהיבט של פרשנות המקרא. בבראשית ד' 22 מתואר תובל קין (אבי הקינים) כחרש מתכת – "לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל", ובמקומות אחרים במקרא מזוהה קשר בין הקינים למדיינים. המחקר שלנו מראה בבירור קשר בין אוכלוסיות מחצי האי ערב לבין תעשיית הנחושת בממלכת אדום, ואפשר להניח שהקינים היו שבט בקבוצה גדולה יותר המכונה מדיין."
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
מדיין לא היתה קיימת מחוץ למקרר לכן עליכם שגורם רציני לתקן את הניסוח