סיקור מקיף

חוקרים בבריטניה: תחלואה קשה בקורונה שוות ערך לעשרים שנות הזדקנות

ליתר דיוק ירידה קוגניטיבית כמו זו המתרחשת בין גיל 50 לגיל 70, שהיא גם שוות ערך לעשר נקודות IQ * תופעה דומה היתה ידועה עוד לפני המגפה, אצל חולים אחרי אישפוז בטיפול נמרץ גם ממחלות אחרות, והחוקרים מבקשים לחקור את המנגנון הזה

מאת אדם המפשייר' פרופסור למדעי המוח המשקמים, אימפריאל קולג' לונדון ודייויד מנון, פרופסור, ראש המחלקה להרדמה, אוניברסיטת קיימברידג'. תרגום: אבי בליזובסקי

תחלואה קשה בקורונה פוגעת במוח. צילום: depositphotos.com
תחלואה קשה בקורונה פוגעת במוח. צילום: depositphotos.com



תחלואה קשה בקורונה גורמת להזדקנות בשעור דומה לזה שבין גיל 50 לגיל 70, והוא שווה ערך לאובדן יותר מעשר נקודות IQ. כך עולה ממחקר שערכנו.


ההשפעות עדיין ניתנות לזיהוי יותר משישה חודשים לאחר המחלה החריפה, והן חולפות, במקרה הטוב, הדרגתית.
ישנן עדויות הולכות וגדלות לכך שנגיפי הקורונה יכולים לגרום לבעיות קוגניטיביות ונפשיות מתמשכות, כאשר חולים שהחלימו מדווחים על תסמינים כולל עייפות, "ערפל במוח", בעיות באיתור מילים, הפרעות שינה, חרדה ואפילו הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) חודשים לאחר ההדבקה.


מחקר אחר בבריטניה גילה כי אחד מכל שבעה אנשים שהשתתפו בו דיווחו על תסמינים שכללו קשיים קוגניטיביים 12 שבועות לאחר בדיקת COVID חיובית. מחקר הדמיה מוחית שנערך לאחרונה מצא שאפילו תחלואה קלה או בינונית יכולה לגרום למוח להתכווץ. רק 15 מתוך 401 האנשים שהשתתפו במחקר אושפזו.

מדע אזרחי


ממצאים מקריים מפרויקט גדול של מדע אזרחי (מבחן המודיעין הבריטי הגדול) הראו כי גם מקרים קלים יכולים להוביל לתסמינים קוגניטיביים מתמשכים. עם זאת, נראה כי בעיות אלה גדלות עם חומרת המחלה. ואכן, הוכח באופן עצמאי כי בין שליש לשלושה רבעים מהחולים המאושפזים מדווחים על תסמינים קוגניטיביים שלושה עד שישה חודשים לאחר מכן.
עוצמתן של בעיות אלה, והמנגנונים האחראים להן, עדיין אינם ברורים. עוד לפני המגפה היה ידוע כי שליש מהאנשים שיש להם תקופת מחלה הדורשת אישפוז בטיפול נמרץ סובלים מליקויים קוגניטיביים אובייקטיביים שישה חודשים לאחר האישפוז.
ההערכה היא שהתופעה היא תוצאה של התגובה הדלקתית שהגוף מייצר כדי להלחם במחלה קשה, ולכן הליקויים הקוגניטיבים שרואים ב- COVID יכולים בהחלט לנבוע מתופעה דומה. עם זאת, ישנן עדויות לכך ש- Sars-cov-2, הנגיף שגורם לקורונה, יכול להדביק תאי מוח, כך שאנחנו לא יכולים לשלול זיהום ויראלי ישיר של המוח.
גורמים אחרים, כגון היפוקסיה (רמות חמצן נמוכות בדם), עשויים גם הם לשחק תפקיד. כמו כן, לא היה ברור אם הבעיות הנרחבות בבריאות הפסיכולוגית שדווחו לאחר COVID היו חלק מאותה בעיה כמו זו המתרחשת לאחר מחלות אחרות או ייצגו תופעה אחרת.



ארבעים ושישה חולים


כדי לאפיין את סוגם וגודלם של ליקויים קוגניטיביים אלה, ולהבין טוב יותר את הקשר שלהם לחומרת המחלה בשלב החריף ולבעיות בריאותיות פסיכולוגיות בנקודות זמן מאוחרות יותר, ניתחנו נתונים מ- 46 חולי COVID שהחלימו. כולם קיבלו טיפול נגד קורונה במחלקה או בטיפול נמרץ בבית החולים אדנברוק בקיימברידג ', אנגליה.


המשתתפים עברו בדיקות קוגניטיביות ממוחשבות מפורטות בממוצע שישה חודשים לאחר מחלתם החריפה באמצעות פלטפורמת קוגניטרון. פלטפורמת הערכה זו נועדה למדוד במדויק היבטים שונים של היבטים נפשיים כגון זיכרון, תשומת לב והסקת מסקנות, ושימשה במחקר המדע האזרחי הנ"ל.
מדדנו גם רמות של חרדה, דיכאון ו- PTSD. הנתונים של משתתפי המחקר הושוו לקבוצת בקרה של אנשים בעלי מאפייני מין, גיל וגורמים דמוגרפיים אחרים שלא אושפזו בגלל קורונה.
תגובתם של שורדי קורונה היתה איטית ופחות מדויקת לעומת קבוצות הביקורת. ליקויים אלה דעכו לאט אך עדיין היו ניתנים לזיהוי עד עשרה חודשים לאחר האשפוז בבית החולים. היה גם הבדל בעוצמת התסמינים בין אלו שאושפזו במצב קשה והיו זקוקים למכונת הנשמה, אבל גם אלו שלו סבלו מתסמינים משמעותים סבלו מהתופעות האלה.


על ידי השוואת המטופלים שבדקנו לנתוני התיקים הרפואיים של 66,008 חולים , הצלחנו להעריך כי גודל האובדן הקוגניטיבי דומה בממוצע לזה שנגרם בעשרים שנות ההזדקנות בין גיל 50 לגיל 70 או לאובדן עשר נקודות IQ.


הניצולים קיבלו ציון גרוע במיוחד במשימות כגון "חשיבה אנלוגית מילולית" (השלמת אנלוגיות כגון שרוכים הם לנעליים כמו כפתורים ל…). הם גם הראו מהירויות עיבוד איטיות יותר, זאת בדומה לתצפיות קודמות שהראו ירידה בצריכת הגלוקוז באיזורי מפתח במוח האחראים לתשומת הלב, פתרון בעיות מורכבות וזיכרון קצר טווח.


בעוד שמחלימים מקורונה קשה יכולים להראות קשת רחבה של תסמינים של בריאות נפשית לקויה – דיכאון, חרדה, לחץ פוסט טראומטי, מוטיבציה נמוכה, עייפות, מצב רוח ירוד והפרעות שינה – אלה לא היו קשורים לליקויים הקוגניטיביים האובייקטיביים המוכרים ממחלות אחרות, מה שמרמז על מנגנונים שונים.


מהן הסיבות?


זיהום ויראלי ישיר הוא גורם אפשרי, אבל לא סביר כי הוא הגורם המרכזי. במקום זאת, סביר להניח כי מדובר בשילוב של גורמים תורמים, כולל אספקת חמצן לקויה למוח, חסימה של כלי דם גדולים או קטנים בגלל קרישה, ודימומים מיקרוסקופיים.


עם זאת, העדויות החדשות מצביעות על כך שהגורם החשוב ביותר עלול להיות נזק שנגרם על ידי התגובה הדלקתית של הגוף ומערכת החיסון. ראיות אנקדוטיות מרופאים בשטח תומכות במסקנה זו כי חלק מהבעיות הנוירולוגיות הפכו לפחות נפוצות מאז החל השימוש הנרחב בסטרואידים ותרופות אחרות המדכאות את התגובה הדלקתית.


ללא קשר למנגנון, לממצאים שלנו יש השלכות משמעותיות על בריאות הציבור. כ-40,000 בני אדם טופלו בטיפול נמרץ בגלל קורונה באנגליה לבדה, ורבים אחרים אושפזו בבית החולים. ייתכן שעוד רבים אחרים לא קיבלו טיפול בבית חולים למרות המחלה הקשה בשל הלחץ על שירותי הבריאות במהלך גלי השיא של מגפת הקורונה. משמעות הדבר היא כי ישנם אנשים רבים שעדיין חווים בעיות קוגניטיביות חודשים רבים לאחר שהחלימו. אנחנו צריכים לבחון בדחיפות מה ניתן לעשות כדי לעזור לאנשים האלה. כעת מתנהלים מחקרים לטיפול בבעיה זו.


עם זאת אם התמונה שאנו רואים אצל חולי קורונה היא אכן שכפול של בעיות שרואים במחלות קשות אחרות, הדבר מספק הזדמנות להבין את המנגנונים האחראים ולחקור טיפולים.

למאמר באתר The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

תגובה אחת

  1. האם מדובר באנשים שחוסנו וחלו, או כאלו שלא חוסנו כלל?
    יש איזשהו ניתוח לגבי מידת תרומת החיסון למניעת הפגיעה הקוגניטיבית, אפילו במקרה של מחלה קשה (ללא אשפוז)?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן