ליקי ידע לגלות מאובנים של מיני אדם קדומים עוד בילדותו, כבן להורים מפורסמים, אך הוא גם דאג לשמור על הטבע ולהלחם בסוחרי שנהב, קיבל שתי השתלות כליה והשתלת כבד, איבד את רגליו בהתרסקות מטוסו, וגילה גילויים חשובים בתחום האבולוציה האנושית
ריצ’רד ליקי, פליאואנתרופולוג בעל שם עולמי וממשיך מסורת משפחתית, מת בגיל 77 בניירובי שבקניה,כך הכריז נשיא קניה אוהורו קניאטה. סיבת המוות לא נמסרה.
ליקי, שהוריו המפורסמים לואי ומרי ליקי תרמו תרומה עמוקה להבנת האבולוציה האנושית באמצעות ממצאי מאובנים מרכזיים של הומינידים מוקדמים, גילה גם הוא תגליות חשובות משלו בתחום.
בשנת 1981 זכה למוניטין ציבורי כמגיש סדרת הטלוויזיה “הולדת האנושות” של ה- BBC . בסוף שנות ה-80, לעומת זאת, הוא שינה את תחום המיקוד שלו, נכנס לתפקידו כראש שירות חיות הבר של קניה, ונאבק בציידים לא חוקיים שאיימו לחסל את הפילים והקרנפים במדינה. הוא גם עזר להביא לתשומת הלב הבינלאומית את בעיית הסחר הלא חוקי בשנהב.
בשנת 1993, בעת שהטיס את מטוסו הקטן חווה בעיה מכנית והתרסק. כתוצאה מהתאונה נקטעו שתי רגליו מתחת לברך. ליקי תמיד חשד, אבל מעולם לא הצליח להוכיח, כי התאונה נגרמה בשל חבלה על ידי יריביו הפוליטיים.
מוקדם יותר, בשנת 1979, הוא קיבל את הראשונה מבין שתי השתלות כליה מאחיו ג’ונתן. עשרות שנים לאחר מכן הוא קיבל את תרומת הכליה השניה מאשתו מיד ובנוסף גם עבר השתלת כבד.
אחד מעמיתיו לתחום חקר האבולוציה של האדם באמצעות מאובנים הוא פרופ’ יואל רק מאוניברסיטת תל אביב. ההיכרות בין השניים משתרעת על חמישה עשורים והם עברו ביחד חוויות יוצאות דופן, באיזור מדברי נידח בצפון קניה שבו נערך המחקר העיקרי.
“קיבלתי בצער רב את הידיעה על הסתלקותו בגלל שהיינו עמיתים לקריירה וגם חברים אישיים.” אמר פרופ’ רק לכתב “הידען”.
“פגשתי אותו לראשונה ב-1972 כשהייתי במסע לימודים לאפריקה ביחד עם עופר בר-יוסף ז”ל ונעמה גורן. התארחנו אצלו ואצל אמו מרי ליקי והוא הזמין אותנו לבוא לאתר המחקר במזרח אגם רודולף – כיום אגם טורקנה. נתקענו בדרך בסיפור הרפתקאות שלם והוא חילץ אותנו עם המטוס שלו אחרי כמה ימים: שכרנו רכב, בטיפשותנו הגדולה רק רכב אחד, ונסענו כדי להגיע למחנה שלו. בדרך הרכב התקלקל וחיכינו יומיים במדבר נורא ואיום עד שהבנו שאם לא נתחיל ללכת נמות מצמא. בלילות התחלנו ללכת לכיוון לייק רודולף שהיה במרחק 80 קילומטר מאיתנו , ורק כשהגענו לאגם והדלקנו מדורה כדי לאותת על מיקומנו ראינו את המטוס שלו מחפש אותנו וכך החלה ההיכרות שלי איתו”.
באותה משלחת הוא נתן לי לראות חלק מהמאובנים החשובים שנתגלו אז כולל הגולגולת המפורסמת שנקראת 1870 שהיא גולגולת של הומו האביליס מאוד מתקדם או הומו ארקטוס מאוד פרימיטיבי. גילויה עורר הרבה הדים באותה תקופה.
גם בסיום אותה משימה ראשונה נדרש ליקי לעזור לפרופ’ רק שמועד חתונתו התקרב והם עדיין שהו באיזור מרוחק מישוב. ליקי הטיס את רק במטוסו לניירובי, כדי להקל עליו לחזור לארץ.
אבל לא רק הרפתקאות, אלא גם עבודה מחקרית חלקו השניים.
“כמה שנים לאחר מכן, ב-1976, הייתי כבר בברקלי כדי לכתוב את הדוקטורט שלי. הייתי צריך להגיע ולבחון את המאובנים שנמצאים בקניה, והוא בטובו, בצעד מאוד בלתי רגיל, נתן לי לחקור גם מאובנים שעדיין לא פורסמו. הוא הרשה לי לבלות שם חודש על המאובנים, וכל יום נפגשנו ודיברנו על התגליות שלי. הוא ואשתו מיד היו פשוט נהדרים אלי ואחר כך בהזדמנויות שונות אחרות, כל מיני סדנאות שנערכו בקניה יצא לי לפגוש אותו ולהתארח בביתם.
חוקר מאובני אדם ללא השכלה פורמלית
“מאוד הערכתי אותו למרות שלא היתה לו השכלה פורמלית. הוא התגאה בזה שאת השכלתו רכש מאביו – לואיס ליקי, ומכל האנשים המפורסמים שבאו לביקורים שם. היה לו חוש התמצאות בלתי רגיל וחלק מהעובדים שהוא בחר, הקנייתים, היו גששים מופלאים שהיו אחראים במידה רבה לרוב רובם של הממצאים שם. אחד מהם קימויה קאמו, קיבל מדליה מנשיונל גיאוגרפיק, וגם אני הוזמנתי לאירוע.”
“הממצאים שהוא, אשתו ואימו גילו באולדובאי הם מאושיות הדיסציפלינה שלנו. דברים נפלאים, הם עזרו לגלות אבני דרך חשובות של האבולוציה האנושית. אולדובאי הוא קניון מפורסם בטנזניה והוריו של ריצ’ארד בילו שם למעלה משלושים שנה בחיפושים אחרי ההומינידים שאחראים לכלים הרבים שנמצאו שם, והוא התלווה אליהם לעיתים קרובות. הוא ואחיו ג’ונתן מצאו עוד בהיותם ילדים כמה מהממצאים החשובים של הומו האביליס ובכך תרמו לתגליות של המשפחה כולה. הוא תמיד התחכך עם טובי החוקרים שהגיעו לאולדובאי גורג’.”
“אביו היה בן של מסיונר שהגיע לקניה. הם ויתרו על האזרחות הבריטית והפכו להיות קנייתים. ריצ’ארד אפילו רץ לפרלמנט וזכה למושב שם. באותן שנים הוא עבד בצורה מאוד נלהבת בשימור בעלי חיים. הוא היה אחראי לרדיפה הגדולה אחרי ציידי הפילים, אסף הרבה מאוד שנהבים שנאספו על ידי הציידים ושרף אותם, מה שתואר כניצחון גדול על הציידים האלה.”
“ניצחון זה כנראה עלה לו ביוקר רב; בשנה לאחר מכן הוא התרסק עם המטוס שלו באחד המרדפים האלה ואיבד את שתי רגליו. השמועה אומרת שהתרסקות המטוס נבעה מחבלה של אלה שהוא נלחם נגדם מקרב הציידים. אבל הוא יצא מזה חי המשיך לדדות על פרוטזות ולחפש מאובנים. זה היה מחזה סוריאליסטי מאין כמותו לראות את ריצ’ארד ליקי שהיה אדם גבוה מאוד מסתובב על פרוטזות במדבר הגדול של צפון קניה.”
“לפני התאונה הוא עבר השתלת כליה שאחיו ג’ונתן תרם לו, בשנים האחרונות הוא נזקק להשתלה נוספת, והפעם התורמת היתה אשתו מיד. הוא סבל ממחלות רבות, כך שהעובדה שהגיע לגיל 77 . היא כמעט פלא רפואי, ומצביעה על הרבה מאוד עקשנות מצידו. “
“הפעם האחרונה שנפגשנו היתה לפני כשבע שנים. היתה סדנה במערב טורקנה במכון הגדול שהוא ואשתו ייסדו שם, ולמרות שהיה חולה ותשוש אני זוכר אותו ערני בכל ההרצאות, שואל שאלות, ומתעניין בצורה בלתי רגילה במה שחדש. הוא נהג לדווח על השינויים הגדולים שאגם טורקנה עובר והעדויות שלו היו עדויות מאוד מלומדות על המפלס ההולך ויורד עקב התייבשות של האגם המופלא הזה. הוא היה מצוי בחיי הטבע החי, וב”חיי” המאובנים. הוא התעניין בכל דבר.”
עוד בנושא באתר הידען:
