סיקור מקיף

גודל המוח של בעלי החיים קבע את סיכויי ההישרדות של המינים הגדולים

כך עולה ממאמר שפרסמו חוקרים שבחנו את ההכחדה ההמונית של בע”ח לאורך עשרות אלפי השנים האחרונות החוקרים מצאו כי מוחם של מינים גדולים שנכחדו היה קטן יותר בממוצע מזה של מינים גדולים ששרדו * האינטלגנציה היחסית גבוהה שלהם מסייעת להם להתמודד עם הגורם העיקרי להכחדה – פעילות האדם

פרופ' שי מאירי. צילום: מוזיאון הטבע אוניברסיטת תל אביב
פרופ’ שי מאירי. צילום: מוזיאון הטבע אוניברסיטת תל אביב

כידוע אנחנו נמצאים במהלך מהיר של הכחדת מינים מאסיבית המכונה ההכחדה האתרופוקנית – כלומר זו שבאשמת האדם שהגיעה בהמשך להכחדות של בעלי חיים גדולים בתקופת הקרח. חמש ההכחדות הקודמות נבעו משינויים פתאומיים בתנאי החיים על פני כדור הארץ, לפחות שתיים מהן ידוע כי נגרמו בשל התרסקות אסטרואיד גדול על כדור הארץ, לרבות ההכחדה ההמונית של 80% ממיני בעלי החיים והצמחים לפני כ-66 מיליון שנה, כשהבולטים בהם היו הדינוזאורים שהיתה ההכחדה הגדולה לפני זו שבהווה. כיום, בניגוד לאירוע הכחדת הדינוזאורים שהתרחש ברגע אחד, האדם משנה את סביבתו ומכחיד בעלי חיים מזה עשרות אלפי שנים (אם כי הקצב הואץ בשנים האחרונות בגלל ההתחממות ופגיעות רבות בטבע), דבר שנתן לפחות עד כה הזדמנות לאבולוציה לפעול.

חוקרים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת נאפולי בחנו את ההכחדה ההמונית של בעלי חיים גדולים בעשרות אלפי השנים האחרונות ומצאו שלמינים שנכחדו היה בממוצע מוח קטן בהרבה בהשוואה למינים ששרדו וקיימים עד היום. החוקרים מקשרים בין גודלו של המוח (בהשוואה לגודל הגוף של כל מין) לאינטליגנציה, ומסיקים כי מוח גדול, שמשמעו – בהשוואה בין מינים שונים של בעלי חיים – אינטליגנציה גבוהה יחסית, סייע למינים ששרדו להסתגל לתנאים המשתנים ולהתמודד עם פעילויות אנושיות כמו ציד, שהיוו גורם מרכזי להכחדה.

דגם של גור ממותה, צולם במוזיאון הטבע של קייב, Photo by Medusa Gorgona  <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
דגם של גור ממותה, צולם במוזיאון הטבע של קייב, דצמבר 2021. Photo by Medusa Gorgona המחשה: depositphotos.com

המחקר הובל על ידי הדוקטורנט ג’ייקוב דמביצר מאוניברסיטת נאפולי באיטליה ופרופ’ שי מאירי מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם פרופ׳ פסקוואלה ראיה והדוקטורנטית סילביה קסטיגליון מאוניברסיטת נאפולי. המאמר פורסם בכתב העת Scientific Reports.

למה הממותות נכחדו והפילים עדיין איתנו?

החוקרים מסבירים שעידן הקרח האחרון התאפיין בהכחדה נרחבת של בעלי חיים גדולים וגדולים מאוד בכל היבשות על פני כדור הארץ (למעט אנטארקטיקה). בין היתר נכחדו באמריקה עצלני קרקע ענקיים ששקלו 4 טון, ארמדילים ענקיים שמשקלם טון, ומסטודונים, באוסטרליה יונק כיס בשם דיפרוטודון במשקל טון, קנגורו ענק, ואריה כיס, ובאירואסיה אייל ענק, קרנף צמרי, ממותות, ופילי ענק שמשקלם הגיע עד 11 טון. בעלי חיים גדולים אחרים, לעומת זאת, כמו פילים, קרנפים, והיפופוטמים, שרדו את אירוע ההכחדה וקיימים עד היום. עוד מציינים החוקרים כי בחלק מהמקומות מדובר בהכחדה מקיפה במיוחד: באוסטרליה, הקנגורו הוא היום בעל החיים המקומי הגדול ביותר, ובדרום אמריקה השורדים הגדולים ביותר הם הגוואנקו והוויקוניה (הדומים ללאמה שהיא חיה מבויתת), והטפיר, בעוד מינים רבים במשקל חצי טון ומעלה נכחדו כולם.

ג’ייקוב דמביצר: “ידוע שרוב ההכחדות היו של בעלי חיים גדולים, ועם זאת, לא ברור מה מבדיל בין המינים הגדולים ששרדו, לבין אלה שנכחדו. אנחנו שיערנו שגמישות התנהגותית, שמתאפשרת על ידי מוח גדול בהשוואה לגודל הגוף, העניקה למינים ששרדו יתרון אבולוציוני: היא איפשרה להם להסתגל לשינויים שהתחוללו בעשרות אלפי השנים האחרונות, ביניהם שינויי אקלים והופעת האדם. במחקרים קודמים הראינו שמינים רבים, ובעיקר מינים גדולים, נכחדו בשל ציד-יתר בידי בני אדם שהגיעו לאזורי המחיה שלהם. במחקר זה בדקנו את השערתנו עבור יונקים לאורך תקופה של כ-120,000 שנה, מהמועד שבו התחיל עידן הקרח האחרון, והאדם המודרני התחיל להתפשט לכל רחבי העולם עם נשק קטלני, ועד ל-500 שנה לפני זמננו. ההיפותזה הזאת אף עוזרת לנו להסביר את מספרן הרב של ההכחדות בדרום אמריקה ובאוסטרליה, שכן ליונקים הגדולים שחיו ביבשות אלה היה מוח קטן יחסית.”

לבעלי החיים ששרדו יש בממוצע מוח גדול ב-53% מאשר למינים קרובים שנכחדו

החוקרים אספו נתונים מהספרות הפלאונטולוגית ב-50 השנים האחרונות על 50 מיני יונקים נכחדים מכל היבשות, שמשקלם 11 ק”ג (קיפודן נמלים ענק)  עד 11 טון (פיל ישר-חט שחי בין היתר בארצנו), והשוו את גודל קופסת המוח שלהם לזה של 291 מיני יונקים קרובים אבולוציונית ששרדו וקיימים גם היום, במשקל  1.4 ק”ג (ברווזן) עד 4 טון (פיל אפריקאי). הם הזינו את הנתונים לתוך מודלים סטטיסטים שכללו שקלול לגודל הגוף ולקרבת משפחה בין מינים שונים.

פרופ’ מאירי: “מצאנו שלבעלי החיים ששרדו אכן יש בממוצע מוח גדול ב-53% מאשר למינים קרובים אבולוציונית בגודל דומה שנכחדו. אנחנו משערים שיונקים עם מוח גדול יותר, הצליחו להתאים את התנהגותם ולהתמודד בצורה טובה יותר עם התנאים המשתנים – בעיקר ציד בידי אדם ואולי גם שינויי אקלים שהתרחשו במהלך התקופה – בהשוואה ליונקים עם מוח קטן יחסית.”

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

תגובה אחת

  1. כתוב :
    ״ לאורך תקופה של כ-120,000 שנה,
    מהמועד שבו התחיל עידן הקרח האחרון״,
    שוב ושוב מומחים שוגים ומטעים בשימוש במושג ״עידן הקרח״
    במקום לכתוב תקופת-קרח,
    שכן עידן-הקרח החל לפני כ 35מיליון שנים :
    אחרי שאנטארקטיקה כבר ״ישבה״ על הקוטב הדרומי
    והקוטב הצפוני ״נסגר״ ע׳׳י אמריקה, אסיה ואירופה,
    מצב שמנע חילוף מים בקטבים וכתוצאה מכך
    נוצר עידן-קרח,
    לאומת זאת בגלל שינויים בזוויות כדור הארץ
    כלפי השמש (מחזור מילנקוביץ׳) יש תקופות קרות,
    כאשר עידן הוא יחסית זמן ארוך מאוד
    ואילו תקופה היא זמן פחות ארוך
    הרי מאז כניסת הכדור לעידן הקרח
    עברו עליו עשרות תקופות קרח,
    ללא ההשפעה האנושית על ההתחממות
    היינו אמורים עכשיו להכנס לתקופת קרח ….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.