אי אפשר לדבר על החזרה העתידית לשגרה שלאחר הנגיף, בלי להזכיר את החיסון המיוחל – זה שמובטח לנו כבר מתחילת השנה שיגיע בחודשים הקרובים. או עד סוף השנה. או בתחילת השנה הבאה. או בסופה. או אף פעם בכלל. מתי הוא עשוי להגיע?
סיקור מקיף של מגיפת הקורונה באתר הידען
אי אפשר לדבר על החזרה העתידית לשגרה שלאחר הנגיף, בלי להזכיר את החיסון המיוחל – זה שמובטח לנו כבר מתחילת השנה שיגיע בחודשים הקרובים. או עד סוף השנה. או בתחילת השנה הבאה. או בסופה. או אף פעם בכלל.
בקיצור, כולם מדברים על חיסון, אף אחד לא מדבר על אסטרטגיה. זה לא מפתיע. קשה מאד לחזות מתי (והאם) נצליח למצוא חיסון למחלה קיימת. על אחת כמה וכמה קשה יותר לדבר על מחלה חדשה, שאיננו מבינים עדיין היטב כיצד פועל הנגיף שגורם לה. ובכל זאת, עתידנים אמורים להיות מומחים לחקר עתידים, במיוחד במצבים של חוסר-ודאות קיצוני. לכן, ברשומה זו אני רוצה קודם כל לתאר את הדרך בה מפותחים חיסונים בימים כהרגלם, ולהתבסס על המידע כדי לבנות שני תרחישים – אופטימי ופסימי – לפיתוח החיסון. שני התרחישים מתבססים על הערכות שהוצגו במאמר הדעה המרשים של סטיוארט א. תומפסון בניו-יורק טיימס בסוף אפריל.
אחרון חביב, בסוף הרשומה אסקור שני תרחישי קיצון נוספים, האחד לטובה והאחד לרעה.
המסע בדרך לחיסון
הרעיון מאחורי חיסונים מאד פשוט: אנו רוצים לגרום לגוף לפתח נוגדנים כנגד אבני-בניין מסוימות של הנגיף. בדרך זו, ברגע שהנגיף יחדור לגופו של המחוסן, הוא ייתקל בנוגדנים שכבר קיימים בזרם הדם ורק מחכים להיצמד אליו ולנטרל אותו, או לפחות במערכת חיסון שכבר מכירה אותו ויכולה לזנק לפעולה ולפתח נוגדנים כנגדו תוך זמן קצר מאד.
פשוט, נכון? עקרונית, כן. אלא שכמו שתמיד קורה בביולוגיה, יש שפע של אתגרים בדרך למימוש. אנחנו צריכים להבין איזה מאבני-הבניין שמרכיבות את הנגיף מעוררות את התגובה החיסונית היעילה ביותר של הגוף. צריך למצוא את הדרך הנכונה להזריק את אבן-הבניין הזו לגוף מבלי שתיהרס תוך דקות בזרם הדם, וכך הגוף לא יספיק לפתח נגדה תגובה חיסונית. וכמובן, צריך לוודא שהחיסון עצמו לא יזיק לגוף בדרך כלשהי. ואלו רק כמה מהבעיות עמן צריכים מפתחי החיסונים להתמודד.
כל הבעיות האלו – ורבות אחרות – מביאות לכך שלחיסון הממוצע שמפותח במעבדה יש סיכוי של 6 אחוזים בלבד להגיע לשוק בסופו של דבר[2]. וזה עוד במצב בו אנו מבינים לרוב את המחלה שהוא נועד למנוע – מה שבמפורש אינו המצב עם נגיף הקורונה החדש. פיתוח חיסונים היה ועודנו מבצע קשה, מייגע ובעיקר ארוך. הזמן הנדרש לפיתוח חיסון ממוצע הוא 10.7 שנים. החיסון שפותח בזמן הקצר ביותר אי-פעם היה החיסון לאבולה, שהגיע לשוק תוך חמש שנים בלבד[3].
התהליך אורך זמן רב כל-כך מכיוון שהוא מחולק למספר שלבים:
שלב המחקר האקדמי
חוקרים במעבדות מציעים רעיונות לחיסונים אפשריים, בוחנים אותם על מודלים ממוחשבים ועל בעלי-חיים, ובוחרים את החומר המוצלח ביותר אותו ישלחו לניסויים קליניים בבני-אדם. שלב זה יכול לקחת שנים ארוכות, אבל יש לנו מזל עם וירוס הקורונה החדש: הוא דומה מאד לווירוס ה- SARS המקורי שהתפשט באסיה לפני כמעט עשרים שנים[4], ולכן יש לנו הבנה טובה יותר של המבנה שלו מאשר אם היה מדובר בווירוס חדש לגמרי. ומה שיותר חשוב, חברות התרופות והממשלות אינן מחכות למדענים שיגבשו תיאוריה מוצלחת שמתארת את דרך ההדבקה של הנגיף, וקיימים לפחות 112 חיסונים (נכון לרגע פרסום הרשומה) שנמצאים בתהליך פיתוח – וקרוב לוודאי שרובם המכריע ייכשלו מכיוון שלא עברו את תהליך הבדיקה הקפדני המקדים שבמעבדה[5]. אבל אם אפילו אחד יצליח – זכינו.
מכל הסיבות האלו, נקבע ששלב המחקר האקדמי עבור נגיף הקורונה החדש אינו עומד לקחת זמן כלל.
השלב הפרה-קליני
בשלב זה מוקדש מפעל קטן לייצור כמויות גדולות מספיק של החיסון עבור הניסויים הקליניים. התהליך אורך שנתיים וחצי בערך, אבל אפשר לזרז אותו בשנה בערך באמצעות פתיחה במחקרים הקליניים ברגע שיש מספיק חיסונים בשביל השלב הראשון.
בתרחיש האופטימי, אם כך, נקבע שמשך השלב הפרה-קליני יהיה שנה אחת בלבד. בתרחיש הפסימי, שנתיים וחצי.
שלושת שלבי המחקרים הקליניים
מחקרים קליניים מחולקים לשלושה שלבים. בשלב הראשון נבחנת בטיחות הנגיף על מספר קטן של נבדקים – לא יותר מכמה עשרות. בשלב השני, נבדקת היעילות של הנגיף על כמה מאות נבדקים. ובשלב השלישי – על אלפים. בין כל שלב מפרידים מספר חודשים, במהלכם עוברים החוקרים על התוצאות ומבקשים מהרשויות אישור להתקדם לשלבים הבאים. ביחד, שלושת השלבים אורכים כמעט ארבע שנים באופן רגיל.
החדשות הטובות הן שקיימת נכונות מצד הרשויות לשקול ביצוע ניסויים קליניים חופפים: לבדוק את הבטיחות והיעילות על אותם נבדקים, למשל, ובאותו הזמן. זה יכול לקרות, אבל כדאי לקחת בחשבון שיש סיבה טובה לכך שאנו בוחנים את הבטיחות של חיסונים, מכיוון שחיסונים ניסיוניים מן העבר יכלו להביא דווקא לתוצאה ההפוכה, ולהפוך את המחלה לקטלנית יותר[6]. כך שכן – צריך עדיין להקפיד על בטיחות, וכל דילוג על שלבים עלול להוביל לנזק ארוך-טווח. ואם זה לא מספיק, הרי שמכיוון שאיננו יכולים להדביק מתנדבים במכוון בנגיף, הרי שהניסויים יצטרכו להתקיים על אנשים באיזורים בהם הנגיף עדיין מתפשט. אם המגיפה תדעך בחודשים הקרובים, הרי שגם הניסויים הקליניים יתנהלו יותר באיטיות.
אפילו בתרחיש האופטימי ביותר, קיום כל שלושת השלבים ייקח עדיין כמעט שנה – וזו, כאמור, מהירות מסחררת ביחס למצב עד כה. הצד החיובי הוא שמהרגע שחיסון מסוים יוכיח את יעילותו ובטיחותו בשלב הראשון והשני, ייתכן שהוא יינתן מיד לאוכלוסיות בסיכון הגבוה ביותר: לצוותים שאמורים לטפל בחולים, ואולי גם לקשישים.
בתרחיש הפסימי, השלבים עדיין יקוצרו, אבל הקושי במציאת נבדקים בסביבות הנכונות בהן הנגיף עדיין מתפשט יוביל לכך שהם יארכו שנתיים שלמות.
שלב בניית המפעלים
סיימנו את השלב השלישי בהצלחה, ויש לנו חיסון. הידד! אבל עכשיו צריך לייצר כמה מאות-מיליוני – ואולי מיליארדי – מנות. זוהי מטלה לא קלה. צריך לבנות מפעלים שלמים שיוקדשו במיוחד לייצור החיסון – מטלה שאורכת בסביבות החמש שנים בדרך-כלל. אלא מה? פילנתרופים כמו ביל גייטס התחילו להשקיע בהקמת מפעלים שכאלו כבר היום, על מנת שיהיו מוכנים ברגע בו נגלה את החיסון המוצלח[7]. זה עולה להם הרבה מאד כסף – מיליארדי דולרים, ליתר דיוק – אבל התוצאה תהיה שהמפעלים הללו יהיו מוכנים לייצור המוני כבר ב- 2023. כלומר, עוד שנתיים בערך מהיום.
שלב הייצור
לא קל לייצר חיסונים. את החיסונים לשפעת, למשל, עדיין מגדלים בביצי תרנגולות[8]. חיסונים אחרים מפיקים מנגיפים שמגדלים באופן מבוקר, על תרביות תאים אנושיים, ושצריכים להדביק את התאים ולהתרבות – תהליכים שדורשים זמן. וכל זה קורה במפעלים באופן מבוקר ביותר, כאשר כל טעות או זיהום יכולים לגרום לכך שכל המפעל יושבת לתקופה ארוכה.
החיסון עשוי להיות מוצלח בצורה לא-רגילה. הוא עשוי להיות המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאנושות מאז התנ”ך של מפלצת הספגטי המעופפת. אבל כל זה לא משנה דבר כשמגיעים לשלב הייצור. לפי הערכת הניו-יורק טיימס, ייצור החיסון בכמויות הנדרשות ייקח שנתיים בערך בהינתן הטכנולוגיות הקיימות.
שלב קבלת האישורים
והנה הגענו לשלב שכולם אוהבים לשנוא, בו החיסון כבר עבר את כל שלבי הניסויים הקליניים, מתחיל להיות מיוצר בכמויות ענק במפעלים שכבר קיימים ורק מחכים לו… ורק מנהל התרופות והמזון האמריקני – ה- FDA הידוע לשמצה – מבקש עוד כמה חודשים כדי לעבור על כל תוצאות הניסויים ולוודא שהכל כשר. וזה דווקא מאד הגיוני וראוי. אפשר לקצר את שלבי הניסויים הקליניים. אפשר לזרז את כל התהליך. הכל מקובל. אבל לא ייתכן שמיליוני אנשים יקבלו חיסון שלא עבר בדיקה קפדנית קודם מצד הרשויות, כדי לוודא שלא יזיק לאנשים עליהם הוא אמור להגן.
קבלת האישור מה- FDA דורשת בסביבות השנה, אבל במצב הקיים הרשות בוודאי תלחץ על הגז ותקצר את זמן הבדיקה לחצי-שנה בלבד, גם בתרחיש האופטימי וגם בפסימי. למה לא פחות מזה? כי היא עומדת להיות בלחץ לא-רגיל, כש- 112 מפתחי חיסונים דורשים ממנה לבחון את החיסון שלהם.
סיכום עד כה
נפתח בחדשות הטובות: גם בתרחיש האופטימי וגם בפסימי, בהחלט ייתכן שכבר ב- 2021 נזכה לראות חיסונים ראשוניים שיוענקו לאלפי רופאים ואחיות שיעבדו בכל מדינה ישירות עם חולי קורונה. אולי סבא וסבתא יקבלו את אותו החיסון בסוף 2021, או במהלך 2022. הסיבה היא שאוכלוסיות בסיכון יזכו לקבל את החיסון לפני כולם – ואולי הרבה לפני כולם. ילדים באפריקה, לעומת זאת, יצטרכו לחכות עוד כמה שנים לפני שיוכלו ליהנות מהחיסון בעצמם.
בתרחיש האופטימי, יידרשו ארבע וחצי שנים בערך עד שיהיו מספיק מנות חיסון בעולם כדי שכל אדם יזכה לקבל אחת. בתרחיש הפסימי, נראה את החיסון רק בעוד שבע שנים, בשנת 2028, בעיקר בשל קשיים בפתיחת ובתפעול יותר ממאה מפעלים שאמורים להפיק כמויות קטנות של חיסונים עבור הניסויים הקליניים.
אלא ששני התרחישים האלו אינם מתייחסים לשני ‘קלפים פרועים’ – שתי אפשרויות יוצאות-דופן שעשויות עדיין להתממש. הראשונה היא שאיננו מצליחים ליצור חיסון עבור הנגיף. השנייה היא שנשתמש בשיטה חדשה ליצירת חיסונים שמעולם לא נוסתה בהצלחה בעבר – אבל יכולה לקצר את הזמנים באופן משמעותי.
תרחיש קיצון פסימי: אין חיסון
בתרחיש הקיצון הפסימי ביותר, אנחנו פשוט לא מצליחים ליצור חיסון עבור הנגיף בעשור הקרוב. נודה באמת: זו לא תהיה הפתעה גדולה עד כדי כך. בכל זאת, מדובר בנגיף חדש (למרות הדמיון הגנטי שלו ל- SARS) ובמחלה בה לא נתקלנו מעולם. כדאי גם לשמור על צניעות ולזכור שלא קיים עדיין חיסון משום סוג שהוא לנגיפי הקורונה, ושקיימות מחלות רבות עבורן לא פיתחנו חיסון יעיל עד כה. זה עלול לקרות גם במקרה של נגיף הקורונה החדש.
האם התרחיש הזה סביר? בנקודה זו קופץ העתידן המתלהב שבי, זה שמאמין בטכנולוגיות המחר וברפואה האקספוננציאלית, וצועק שאין סיכוי שעם כל הכלים המדהימים שהמדע המודרני מעניק לנו, לא נמצא חיסון למחלה הזו. אלא שמיד שופך עליו מים קרים הביולוג, שבילה שנים ארוכות במעבדות המחקר, ויודע היטב כמה גדולים עדיין הפערים בידע שלנו בכל מה שקשור לביולוגיה ולרפואה. האמת המרה היא שקיים סיכוי ממשי מאד שפשוט לא נמצא חיסון בעשור הקרוב. אין לי דרך להעריך את הסיכוי הזה, מכיוון ששוב – וירוס חדש, מחלה חדשה וכו’ – אבל חשוב שנדע שהוא קיים.
תרחיש קיצון אופטימי: חיסוני mRNA
זה הזמן להזכיר את התפישה החדשה בתחום החיסונים: זו של חיסוני ה- mRNA. החיסונים הללו אינם נסמכים על הזרקת אבני-הבניין של הווירוס לתוך הגוף, אלא על הזרקת החומר הגנטי שלו. אותו חומר גנטי אמור לחדור לתוך התאים בגוף, ולגרום להם לייצר – באופן זמני ובטיחותי – את אבני-הבניין של הווירוס, שישוחררו לזרם הדם ויגרמו לגוף לפתח חסינות.
למה השיטה הזו חשובה כל-כך? בעיקר מכיוון שהיא אינה דורשת מפעלים שיגדלו את הנגיף – מטלה שדורשת הרבה זמן, כסף ופיקוח – אלא יכולה להתבצע באופן יעיל וזול יותר, באמצעות יצירה במעבדה של חלקים מהקוד הגנטי של הנגיף. באופן עקרוני, כל מעבדה ביולוגית בעולם תוכל להפוך למפעל זעיר לייצור חיסונים.
הבעיה היא שלמרות ההתלהבות הגדולה מהטכנולוגיה החדשה-ישנה הזו, מעולם לא אושר חיסון mRNA לשימוש. חברת Moderna מנסה בימים אלו לפתח חיסון שכזה, ואפילו התחילה לערוך ניסויים קליניים, אבל קיימת ספקנות רבה לגבי התוצאות ששחררה בינתיים[9]. ובכל זאת, מותר לקוות.
אם חיסוני ה- mRNA באמת יצליחו, הרי שמשך הייצור של כמויות גדולות של החיסון – שאמור לקחת שנתיים – יקוצר לחודשים ספורים בלבד. גם השלב הפרה-קליני יקוצר לחודשים ספורים. אחרון חביב, אפשר יהיה לבזר את הייצור ממפעלי-ענק למעבדות פרטיות קטנות יותר. השלבים הארוכים ביותר יהיו שלבי הניסויים והאישורים, ואם נאחד את כל השלבים האחרים נקבל תחזית של שנתיים בערך עד להפקת חיסון שיוכל להגיע לכולם.
סיכום אמיתי
אם אתם קוראים חדשות, אתם בוודאי נחשפים כל בוקר להודעה חדשה על “חיסון מבטיח שפותח על-ידי מעבדה נחשבת!”
אז איפה הם, כל החיסונים המבטיחים ההם?
במקרה הטוב ביותר, הם נכנסים רק עכשיו לשלבי הניסויים הקליניים. ורק מעטים מאד מתוכם באמת יממשו את ההבטחה הגדולה שהעיתונות – וגופי ה- PR של המעבדות והחברות – ייחסו להם.
אני מקווה שהרשומה הזו מסייעת לחשוב באופן יותר שקול ורציני על נושא החיסונים. כמו כולם, גם אני הייתי רוצה לראות את החיסון לנגיף מופיע מחר בבוקר. ובאמת יש סיכוי שעד סוף השנה יהיה לנו כבר חיסון ראשוני שיתחיל להינתן לאנשי הרפואה. אבל צריך להיות ריאליים ולהבין מה מגבלות המדע והטכנולוגיה שברשותנו היום. אפילו בתרחיש הקיצון האופטימי ביותר, אזרחי העולם בכללותם לא ייהנו מחיסון מהנגיף לפני שיעברו עוד שנתיים ארוכות.
ונודה באמת: עד אותו זמן, כולם כבר עשויים להיות מחוסנים באופן טבעי.
עוד בנושא באתר הידען:
20 תגובות
לגבי המשפט האחרון בכתבה -“ונודה באמת: עד אותו זמן, כולם כבר עשויים להיות מחוסנים באופן טבעי”.
זה דורש להניח שקיים חיסון העדר, אבל התקבלו לאחרונה דיווחים על מקרים של הדבקה חוזרת. לא כדאי להניח על זה את כל הקלפים.
נראה לי שעל מה שלא דיברת זה מוצר פשוט וזול אם מיוצר בכמויות גדולות של בדיקה מהירה של דקות
שיכלה להפריד בין חולים לבריאים ועל ידי כך להאט בצורה משמעותית את ההדבקה.
אם יש לכם מידע על כך זה יותר חשוב כרגע ממציאת חיסונים שלא ידוע מתי יגיעו באמת.
אשמח אם תתייחס
תודה
אבי ששון
למה אתה אומר “ה-FDA הידוע לשימצה”? האם זה בגלל שה-FDA, ביגוד למשרד הבריאות הישראלי, לא מעגל פינות? כי אתה ישראלי ומצפה לעיגול פינות במחיר סיכון חיי אדם?
להזכירך, אם בכלל ידעת זאת, ישראל “הגאונה” הכנסיה בשנת 2013 חיסון צהבת חדש לתינוקות. חיסון שה-FDA לא אישר, אבל משרד הבריאות הישראלי הרי חכם מכולם. אחרי 3 שנים התברר שהוא היה חיסון פגום, ובנוסף היתה בו כמות אלומיניום קטלנית. מאות אלפי תינוקות שנולדו בישראל בשנים 2013-2016 קיבלו חיסון פגום שדפק להם את מערכת העצבים, במידה כזו או אחרת.
הנה לך דוגמא למה משרד הבריאות הישראלי הרקוב הוא “הידוע שלימצה”. אם תהית, אגב, את האשמים בחיסון הפגום לא שלחו לכלא, לא פיטרו, אלא קידמו אותם.
רעיון למחקר: האם אנשים שנחשפו לקורונת עופות פתחו חסינות, מלאה או חלקית מה
קוביד 19?
אז כנראה שעל חיסון אין מה לבנות בשנתיים הקרובות, אבל מה המצב לגבי מציאת תרופה? גילוי תרופה גם יהווה פיתרון כי הוא יהפוך את הנגיף לנגיף קל עבור כל אוכלוסיית העולם. נשמח לקרוא מאמר דומה בנוגע לנסיונות להגיע לתרופה. אולי שם המצב יותר אופטימי.
עוד תרחיש אופטימי:
תהיה מוטציה של הנגיף שהיא מידבקת אבל נטולת סימפטומים. מקסימום קצת אפצ’י.
את המוטציה הזאת יהיה אפשר פשוט להזריק לכל האוכלוסיה וזה יהיה החיסון.
עוד תרחיש אופטימי:
תהיה מוטציה של הנגיף שהיא מידבקת אבל נטולת סימפטומים. מקסימום קצת אפצ’י.
את המוטציה הזאת יהיה אפשר פשוט להזריק לכל האוכלוסיה וזה יהיה החיסון.
מה לגבי בדיקות מהירות ומדויקות?
האם זו לא יכולה להיות חלופה ראויה?
סליחה. הלינק הקודם מפנה בטעות לא לתחילת הסרטון. מומלץ לצפות מההתחלה כמובן.
מי בכלל צריך את השלב השלישי? כשיש לך דיקטטורה בעלת אינטרס אפשר לדלג עליו.
https://www.youtube.com/watch?v=B6Ey8ervE18
(כמה יפה אם יתברר שאותו זלזול במתודולוגיית המחקר שהביא עלינו את הצרה הזאת(*) גם יעזור להיפטר ממנה)
(*) כן, אני חושב שהוירוס נוצר במעבדה לצרכי מחקר ו”נמלט” ממנה בטעות אבל ייקח לכם שעתיים להשתכנע או לא
https://www.youtube.com/watch?v=q5SRrsr-Iug&t=2215s
האם ניתן לעשות שימוש בנוגדנים שפיתחו חולים והחלימו? הרי זה שקול לתרומת דם?
בקיצור, אם אתם מהאחוז הפסימי של החברה ואתם מושקעים בבורסה, תשקלו טוב טוב אם לצאת ולחזור עוד שנתיים.
נקווה שהטכנולוגיה תתגבר על הקושי למציאת חיסון כבר בשנה הקרובה – לאופטימי שבנינו.
בסופו של דבר זוהי שאלה של ניהול סיכונים וכאן יש שתי אפשרויות:
1. לקוות לתרחיש סמי-אופטימי ככתוב במאמר מאיר העיניים לעיל.
2. התרחיש שני לא רחוק ממנה שהיה לפני מאה שנים עם השפעת הספרדית. כאן ניתן להשתמש בטכנולוגיה שפותחה במשך מאה השנים כגון אימונים של השב״כ, בידוד אכלוסיות בסיכון ובעיקר משמעת ציבורית חזקה. צירוף של צעדים אלו עשויים לגרום לנגיף לדעוך מעצמו בתוך שנה לערך.
וכאן מגיעה שאלת המיליון, האם עדיף להסתכן ולאפשר לאנשים לפתח נוגדנים בעצמם? הראיות האחרונות מצביעות על כך שיעילותם של נוגדים של המערכת החיסונית היא זמנית ומכאן שהמודל השבדי נכשל. מצד שני, תוך מאה שנה התפתחנו מכלכלה מקומית וכמעט אוטוקרטיות לקולקטיב כלל עולמי או לכבר גלובלי קטן. ולחזור אחורנית בזמן לסגר כמעט אבסולוטי כפי שהיה בימי השפעת הספרדית עלול להיות גם כן הרסני. לפיכך בניהול סיכונים נבון, צריך לקחת תרחיש פסימי ולא הכי פסימי ולחשב בין חלופה גרועה לגרועה יותר.
תודה על מאמר מאיר עיניים, גם אם הוא די פסימי ומציאותי. מה לגבי שילוב של תרחישים: חיסון לכמה מאחוזים באוכלוסייה יחד עם אחוז של אנשים שהבריאו וכך נגיע לחיסון העדר? ומה לגבי שכל נסיין יהיה בעצמו “מעבדה” קטנה, וכעבור זמן קצר הוא יתרום נוגדנים לכל משפחתו? האם דבר כזה הוא ריאלי? צריך לחשוב מחוץ לקופסא של מפעלים שמייצרים מנות לכל האנושות.
כל התרחישים לא בדיוק מעוררי שמחה אולי מעוררי חלחלה, בין רע לרע מאד לרע מאד מאד,
בגדול נשארנו עם אותה טכנולוגיה שהיתה לאנשים לפני 100 שנה בשפעת הספרדית אבל האמת זאת טכנולוגיה שכן עובדת אבל לצערינו רק במדינות כגון טייוואן כי יש בה מרכיב של משמעת של האוכלוסיה הכללית שבסיס הטכנולוגיה הזאת יש מסכה, חיטוי, ושמירת מרחק, והשלב הנוסף מעקב ובידוד אחרי כל מי שבא במגע עם חולה מאומת ופה באה טמונה הבעיה שלנו בכל הפרמטרים האלו אנו נכשלים, די מדהים,
הטכנולוגיות המודרניות שקיימות כעת רק יכולות לטפל בסימפטומים וזה דורש מאמץ גדול של צוות רפואי מיומן וגדול, ופה הבעיה הבאה שלנו , המערך הרפואי בימי שיגרה מתוח עד קצה גבול היכולת
מבט אחד בפנימית רגילה בישראל של אנשים זרוקים כמו כלבים במסדרון שעות המתנה למיון מבהירות
את התמונה העגומה , מערך כזה יכול לתת תשובה טובה רק לכמות קטנה של נדבקים שצריכים טיפול תומך, מכיוון שאנו נכשלים באמצעים היחידים שכמעט קיימים (יש גם סגר) המערך הרפואי יתחיל לקרוס ברגע שכמות הנתמכים תעלה טיפה מעל הרגיל וכבר ראינו זאת באחד מבתי החולים ,לא שכחו כמובן כבר להאשים את הצוות הרפואי אבל זה הבעיה אנשים מאד מיומנים לא מגיעים ממאדים זה לוקח זמן הכשרה,
אז אתה מקבל אנשים שעושים כמיטב יכולתם שזה לא המכסימום שניתן להגיע, אבל עוד לא הגענו לתחתית של הבור כי יכול להיות גם הרבה יותר גרוע כמו בברגמו שאנשים חולים ואומרים להם בבית חולים שאין להם מה לבוא כי אין יותר מקום והם מתים בבית בדיוק כמו במגיפות ימי הביניים,
צריך תמיד לזכור שתחת החזות של התפאורה המודרנית יש גם מציאות ימי ביניימית שבה למרות כל היכולות המדהימות שלנו אנשים ממשיכים למות מסרטן ועוד כל מיני מחלות חשוכות מרפא לפחות כיום
שבה אתה עומד מול הרופא המומחה ואתה מבין שמאחוריו אין יותר גיסות הוא עשה את המירב שהוא יכול שהמומחיות שיש לו בנושא זה להסביר לאדם החולה שלא נשאר לו הרבה זמן להלך תחת שמי כדור הארץ, וזה בדיוק מה שאנו נקבל עם הקורונה עם לא נשתמש במכסימום האמצעים שיש לנו
אנחנו נקבל את הגהנום של ימי הביניים , אחת המסקנות במאמר ומכל הסיפור של הקורונה שיש דברים שלוקחים הרבה זמן בפיתוח טכנולוגי וידע אם לא השקעתה כסף מאמצים והשכלה (כן השכלה) בזמן וזה לפני שנים רבות אין שפנים שיוצאים מהכובע אתה בדיוק כמו אנשי ימי הביניים. וכל מה שנשאר לך זה בוכה על אהוביך על קרוביך או על עצמך, גם הסגר היא יעיל רק לזמן הסגר אבל הוא לא מוגבל בזמן
הוא חייב לבוא עם היציאה ממנו בזמן הנכון עם המשך של קפדנות מטורפת ברמה היפוכונדרית של כל פרט, מסכות על המרפק לא עובד, מסכות על הגרון והסנטר גם לא עובד, גם מסכות שהאף מציץ בהם היעילות של מופחתת רק לרסס של הדיבור, כמו שמשקפי ראיה לא עוזרות עם אתה מרכיב אותם על הראש במקום העיניים, עוד טיפים למרות הקרבה שלנו לכלבים אנו לא מקררים את עצמינו עם הלשון כך שההוראה להוריד את המסכה שחם לא בדיוק היה לה תרומה למאבק בקורונה כי בעצם כל הקיץ הישראלי הוא רותח,
ואנו לא המדינה היחידה שחם אבל יש מדינות במזרח הרחוק שזה לא מה שיגרום להם להוריד את המסכה, יש עוד משהו מעניין במחוזותינו שיש פחד יותר גדול לומר לילד בכיתה א לשים מסכה מלחטוף קורונה הפחד כל כך גדול שאף אחד לא העלה על דעתו שניתן לומר לילד גם בגן לשים מסכה
אז כולם יושבים יחד ומדביקים אחד את השני ובסוף גם מדביקים את אבא ואמא הסבא והסבתא הדוד והדודה ואז אנו מקבלים תוצאות עגומות , לסיכום עם רוצים להאבק בזה צריך ללמוד מהטובים ביותר וזה טייוואן מהתחלת המגיפה ללא סגר כמות חולים שהיא פחות מחצי מהחולים שהיו לנו ביום אחד אתמול
, להזכיר אתמול היו לנו גם 8 מתים והמספר הזה יעלה לעשרות מאות ויותר מאלף אם לא נבלום את
הצונאמי של הכאב עכשיו, או טייוואן או איראן הבחירה בידינו.
סביר שלא יהיה חיסון כי אין חיסון למחלות דומות. אם כן יהיה, הנגיף עלול להשתנות מכיוון שהוא נפוץ ביותר ולכן הסיכוי שישתנה הוא גדול.
לא ציינתם דבר לגבי כמה אחוזי הצלחה יש לחיסון….בחיסון של 50-60% שדחקו אותו לפינה עם קיצורי שלבים וטכנולוגיות חדשות מי ירצה לנסות ולהיות שפן הניסיונות?!?
האפשר חיסון נגד הצ’ופצ’יקים שעל פני הוירוס ? קורונה ועוד כמה
וירוסים מסוכנים, כולל שפעת שרבבות מתים ממנה כל שנה.
דעתי הצנועה [אתון אני] כי הבדל בין סארס ומארס ובין קוביד 19הוא
באובססיה של “תיירות”.
יש חינוני, יש מותרות ויש מוגזם-מיותר-מזיק כמתרה ראשית.
וכמו בתפילת אלקהליסטים אנונימים – יש להבדיל ביניהם.
רועי, לה התעמקתי בידיעות על החיסון אבל נשמע שכן יש מספר יוצאי דופן בפיתוח החיסון הזה :
1. יש מעורבות של מדינות שאינן מקפידות על בטיחות הנבחנים, כגון סין והודו. אם הן יקצרו זמנים ותהליכים תוך כדי סיכון הציבור (שלהן) ובסופו של דבר יתקבל חיסון שבטיחותו מוכחת, עדיין יעשה בו שימוש גם בעולם המערבי.
2. קל למצוא מתנדבים שיסכנו את בריאותם לטובת יצירת החיסון והרשויות האמריקאיות ובתוכן ה FDA מוכנות, עד רמה מסויימת, להאיץ תהליכים, בעיקר תהליכי בירוקרטיה.
3. סכומי עתק מושקעים וכמות החוקרים בעניין עצומה.
מסכים לכל מילה, אבל יש חדשות: ממשלת ארה”ב השקיעה 1.6 מילירד דולר להקמת מערך ייצור שיכין 100 מליון מנות חיסון לאחד מאותם החיסונים שמפותחים כעת. סביר שימשיכו וישקיעו אותו סכום לעוד 50-70 חיסונים שבפיתוח. החשבון פשוט: אפשר להשקיע 200-300 מילירד דולר לייצור חיסונים שנבדקו והוכחו כמוצלחים בקופים, ועדיין לא נבדקו באנשים, מתוך תקוה שאחד מהם יצליח. על ידי זה ייחסך זמן של לפחות חצי שנה ואולי אפילו שנה עד שהחיסון יגיע לאוכלוסיה. אם אחד מהחיסונים יצליח, ההימור ישתלם בגדול, יקדם את הכלכלה של ארה”ב בטריליונים. אם ההימור יכשל – לא משנה. המצב יהיה פשוט איום ונורא. מה שברור שלא יהיה ייצוא של החיסונים מארה”ב עד שכל האוכלוסיה שם תחוסן.
בישראל צריכים להקים מערך מדעי שיכין כמה תכנונים לכמה סוגי חיסונים – כל סוג ומתקני הייצור שלו, להכין מתקנים עם חדרים נקיים בשטח הדרוש, להכין צוותי עבודה ולאמנם, לקנות חומרי גלם וכו’. לכל סוג חיסון לבדוק מה צווארי הבקבוק שמעכבים את הייצור בכמויות גדולות ולעשות כמה השקעות מראש. ואז כאשר יתברר שיש חיסון מוצלח, להתחיל לייצרו. הכנה כזו תוכל לחסוך כחצי שנה בהבאת החיסון לאוכלוסיה. הבעייה שבמצב הפוליטי הקיים לא ברור לי אם יש היתכנות למהלך כזה.