האריה ססיל לא לבד. ציד בעלי חיים גדולים באפריקה כספורט הוא מנהג נפוץ ומשמש מקור מימון לממשלות

ציד ״ספורטיבי״ (Trophy hunting) מוצע ב-23 מדינות באפריקה, רק בדרום אפריקה הוא מספק הכנסה שנתית של כמאתיים מיליון דולר

לפני כשבוע נורה בזימבבואה אריה המכונה ססיל, מלך הג’ונגלים של זימבבואה, ומושא למעקב ומחקר מדעי. וולטר פלמר, רופא שיניים ממיניסוטה הודה כי הוא זה שירה למוות באריה ססיל. פלמר טען כי יצא למסע הציד והרג את ססיל רק אחרי ששכר מדריכים, וכי היה בטוח שיש לו כל האישורים הדרושים. הוא סיפר
שכדי לצאת לצוד את ססיל שילם 55 אלף דולר. אתמול דיווחו השלטונות בזימבבואה שגם אחיו של ססיל, “ירחיו” נורה בידי ציידים, וכעת לא יהיה מי שידאג לצאצאיו של ססיל שיריחו שמר עליהם.

מאחר והאדם כבר מוגדר כטורף-על הרי ברור שהוא צד. ילידים לקטים-ציידים צדים בעיקר חיות קטנות וכמעט שאינם פוגעים בשווי המשקל הטבעי ולכן פעילותם מקובלת ברוב המדינות כחוקית.

בשמורות ושטחים מנוהלים צדים שומרי טבע (או באי כוחם) כדי למנוע הפרת המאזן הטבעי. עברייני צייד צדים כדי לספק דרישות בשווקים, דרישות לחלקי חיות שמסורות חסרות שחר מיחסות להם תכונות רפואיות והשפעות מאגיות.

ויש כמובן הצייד ה״ספורטיבי״, צייד חיות בר ע”י עשירים שמשלמים הון עבור הרשות החוקית לרצוח חיות בר כדי להראות את אונם, גבורתם וכישוריהם.
אם לגבי צורות הצייד האחרות יש הסכמה כלשהי, הרי שהצייד ה״ספורטיבי״ שנוי במחלוקת. האם זה ספורט? האם זו צורת בידור? ברור שיש להרשות כדי לייצר מקורות הכנסה עבור מדינות או אוכלוסיות, שתמורתה במקרים רבים מופנית לשמירת טבע. המחלוקת קיימת בעיקר בארצות אפריקאיות בהן יש סביבה טבעית שאינה פגועה (יחסית) ופעילות לשימור על מגוון המינים,

צייד ״ספורטיבי״ (Trophy hunting) שמציעות 23 מדינות באפריקה, מספק הכנסה שנתית של כמאתיים מיליון דולר. מתוך 23 המדינות רק בטנזניה, מוזמביק, נמיביה ודרא”פ יש פיקוח, שליטה, בקרה ושקיפות (יחסית). ברוב הארצות האחרות ניפגעת אפשרות הפיקוח בגלל חוסר יציבות, והתוצאה היא צייד פרוע שנחשב לחוקי.

כאשר אין בקרה ופיקוח אין אפשרות לשלוט במס׳ החיות הניצודות ואין אפשרות להבדיל ולהפריד את הציידים ה״חוקיים״ מעמיתיהם העבריינים, מעל לכך לא ברור לאן מופנה הכסף שמשולם עבור רישיונות הצייד.

דוגמה לכך אפשר לראות בפרסום לאפשרויות המגוונות של מסעות צייד באזור נהר הלימפופו בצפונה של דרא”פ http://palala.co.za, מהצעה למתחילים שיוכלו לצוד פרסתניים בינוניים תוך שבעה ימים במחיר של כ-6,000 דולרים, ועד ל ״מומחים״ שיוכלו לצוד כמעט הכול במחיר של כ-30 אלף דולרים תוך עשרה ימים. באתר גם מופיעות תמונות של ה״גיבורים״.

האם זה טוב או רע? מוסרי או אנוכי? מועיל לשמירת הטבע או פוגע וגורם לריבוי צייד פראי ולפגיעה באוכלוסיות בעלי החיים? בזמן שבאנגליה נאסרה הפעילות המסורתית של צייד שועלים האם צייד ״חוקי״ של חיות בר באפריקה מוצדק?

האם יש הצדקה בגידול חיות בר ( Canned hunting) ובעיקר אריות (״אריות דם״) כדי לאפשר לסוטים עשירים למלא את תאוות הרצח שלהם באופן ״חוקי״?
(‬מי שמתקשה לקרוא – לפחות צפו בסרטון)…‬‬
השווקים במזרח משוועים לחלקים של טיגריסים שהולכים ונעלמים מה שמביא ציידים לשווק חלקי אריות כטיגריסים וכך נוצר מעגל קטלני שאינו משאיר לאריות סיכוי.

רבים הישראלים שמבקרים בשמורות באפריקה ובעיקר בטנזניה לכן ראוי שידעו כי ״תיירות הצייד״ כלומר מסעות צייד של עשירים בטנזניה יחד עם ייצוא חיות (בעיקר לגני חיות פרטיים), הוא 12% מההכנסה הלאומית. פעילות זו מפוקחת ומורשה ע׳י ״היחידה להגנה על חיות בר״ תחת ה״תקנה לשמירה על חיות בר״ ( The Wildlife Conservation Act). ‫כתוצאה מכך מרוויחה ממשלת טנזניה מיסים ודמי זכיונות מ״תיירות הצייד״, כסף שעל פי הדווחים מופנה לתשלום שכר ולהחזקת שמורות ושטחים שמורים שמהווים 40% משטח המדינה. מדיניות ותקנות שמאפשרות לטנזניה להמשיך ברישוי הצייד. כך גם נמיביה, דרא”פ ומוזמביק, ארצות אפריקה הדרומית שמרוויחות מרישוי/תיירות ציד כ-200 מיליון דולרים.

בבוטסואנה ובזמביה הגישה שונה: החל מ 2014 חל איסור כללי על ציד בבוטסואנה מי שנפגע מהאיסור הם אנשי הסאן (בושמן) שחיים כלקטים-ציידים ללא מקורות הכנסה או מחיה, כמו כן נפגעו כאלף אנשים שהיו עובדים כמדריכים, מלווים, פושטי-עורות ומפחלצים, אלא שאת ממשלת בוטסואנה לא מטריד החשש להפסד שכן על-פי התחזיות, ההכנסות מתיירות (צייד במצלמה) יצדיקו את האיסור. את השפעת האיסור לזמן ארוך יהיה צורך לבדוק ולנטר שכן יש אקולוגים שחוששים כי הפסקת ציד יגרום ל״התפוצצות״ אוכלוסית הפילים שתפגע בשטחים שמורים.

בזמביה הוחל איסור צייד פילים ואריות החל מ 2012 אלא שהאיסור בוטל אחרי שנתיים. המניעים העיקריים לאיסור היו הקושי לפקח ולאכוף את תקנות הציד, בזבוז כספים ודירדור מצב חיות הבר, אלא שהממשלה לא היתה מוכנה לוותר על הכנסה שנעמדת ב 6.5% מהתל”ג ולכן האיסור בוטל וכדי להתגבר על הקשיים מעתיקה הממשלה את השיטות בטנזניה או דרא”פ ומבקשת ליזום ״תעשית צייד״ ברת-קיימא.

כתגובה למצב ובגלל החשש העולמי למצבן הפגיע של חיות בר אפריקאיות, פרסם האיחוד האירופי מסמך ״גישה אסטרטגית לשימור חיות הבר האפריקאיות״ שבמרכזה דרישה להגבלת צייד חיות באפריקה, ולהפסקת הפגיעה בשטחים טבעיים.
‫‬‬‬
הלחץ הגובר על חיות הבר האפריקאיות והתגברות הצייד הפראי גורם למדינות במערב ללחוץ על ארצות אפריקאיות לאפשר צייד רק תחת פיקוח הדוק ובמגביל להערכות שוטפות שישקללו את הרווח הכלכלי מול מאמצי השימור. הצייד יכול לתרום למאמצי השימור ע׳י פינוי בתי גידול וכך עזרה באישוש אוכלוסיות פגועות, כמו כן ע”י הפנית אמצעים לפעילויות כדוגמת מיזמי רבייה והשבת מינים לטבע, הפנית מימון לשימור הגנה וניהול שטחים נרחבים.
כדי שהצייד אכן יתרום יש צורך בחוקים ותקנות שעבור מדינות רבות. ואולם יישומן הוא אתגר. יישום נכון של תקנות וחוקי ציד ושילוב תושבים כפריים סביב שמורות יביאו תועלת לטבע ולאנשים כאחד.

אחרי כל הנתונים יורשה לי להביע את דעתי (שאינה בלעדית), רשות להמשיך ולצוד תינתן לילידים שכלכלתם מבוססת על מסורת ציד מבוקר, מבוקר כלומר הצייד לא יפגע באוכלוסיות המינים הניצודים ולא במגוון המינים בשטח. במקומות אחרים ציינתי כי רוב השטחים בעולמנו כבר פגועים ומושפעים מפעילות אנושית מצב שדורש ניהול הסביבה הטבעית, כלומר שומרי הטבע חיבים לנהל את המתרחש ברוב השמורות ‫(‬כולל שמורות אפריקאיות גדולות), ניהול פרושו נסיון מתמשך לשמור על שיווי משקל קרוב ככל האפשר למאזן הטבעי שבין מגוון המינים בשטח.
‬‬
לשם כך מתעורר צורך לאכלס שטחים במינים שמתמעטים ולאומת זאת לדלל מינים מתפרצים, דילול כזה הוא ההצדקה לצייד, במידת האפשר צייד (דילול) כזה צריך להתבצע ע”י תושבי השטח כשכל התועלות (בשר, פרוות וכו׳) ישארו ברשות המקומיים. באשר ל״ספורט״ הצייד – יתכבדו ה״ספורטאים״ ויצודו איש את רעהו.

ושוב, מאחר שרוב השטחים פגועים ולכן דורשים ניהול הרי שכדי לממש יוזמות שימור שמשולבות בציד יש צורך להחליף את הגישה הרגשית בגישה הגיונית.

עוד בנושא באתר הידען

ציד “מסחרי”

ציידי על

איסור צייד – התוצאות