ידענים: כללי | תזונה

מאת 20 בפברואר 2016 תגובה אחת

ארגון המזון של האו"ם גיבש תוכנית שתאפשר לחקלאים במדינות מתפתחות להוציא יבול רב יותר תוך הפחתה בפגיעה בסביבה ובקרקע

גידול דגים בשדה אורז

גידול דגים בשדה אורז

ניתן לגדל מזון ללא פגיעה בסביבה הטבעית. כך על פי הארגון לחקלאות ומזון באו"ם (FAO). ספר שפורסם ע"י הארגון http://www.fao.org/3/a-i5318e.pdf מתאר את האפשרויות לגידול תירס, אורז וחיטה שביחד מספקים לאנושות יותר מ-40% מהקלוריות וכ-35% מהחלבונים בדרכים שיכבדו את החקלאים ואפילו יואילו לסביבה הטבעית.

הספר מתאר מתוך הערכות, נתונים ומחקרים שנערכו סביב לעולם איך גישת ה״שמור וגדל״ (20) חקלאות כבר מצליחה כאשר היא מיושמת בגידול מזונות בסיסיים, בעיקר דגנים. גישה זו מצביעה על האפשרות לחקלאות בת-קיימא ומאפשרת תכנון מתווה מעשי שיהווה מדריך ל״איך העולם יכול ליישם חקלאות ופיתוח ברי-קיימא?״.

כדי למלא את ההתחייבות הבין-לאומית לחיסול העוני יש צורך בשינוי הגישה. יש צורך בדגם פיתוח וחקלאות שיאפשר הרבה יבול ללא פגיעה סביבתית ושיישם את ההסכמים בפריז על ״פיתוח בר-קימא״ Sustainable Development Goals (SDGs) )). המטרה היא שעד 2030 אמורים ההסכמים להוביל את הסביבה למצב נאות. כדי ליישם זאת יש צורך בגישה חדשנית וכוללת להספקת המזון.

בעוד שהיום הגיעה תפוקת הדגנים העולמית לשיא, יצור המזון בכלל ודגנים בפרט גורם לפגיעה חמורה באקוות מי התהום ובסביבה. אובדן מינים Uבעיות סביבתיות נוספות מסמנים את סוף ״המהפכה הירוקה״. כדי להאכיל את אוכלוסיית העולם עד 2050 תגדל הדרישה למזון בכ-60%. גידול זה חייב להיות מבוסס על קרקעות ושטחי חקלאות שכבר בשימוש.
מי שמגדל את מרבית המזון הם המגדלים הקטנים והם יצטרכו לייעל את את הגידול באופן שלא יפגע בסביבה ולא יגדיל את חובה של האנושות לסביבה.

״שמור וגדל״ היא גישה בעלת בסיס רחב לחקלאות ידידותית לסביבה.
חקלאות בת-קיימא תגדיל את היבולים תוך כדי העצמת המקורות הטבעיים והפחתת ההסתמכות והתלות בכימיקלים, זאת על ידי ניצול מקורות שספקים התהליכים הטבעיים בקרקע ובסביבה. הגישה גם תתרום מהותית ומשמעותית להכנות לשינויי האקלים.

יישום ״שמור וגדל״ מתבטא באופנים שונים כמו למשל גידול יבולים ״נמוכים״ כמו תירס, ירקות או קסבה בשילוב עם עצים שבתקופת גידול הירקות משירים את עליהם וכך אינם מסתירים את אור השמש. קילטור/חריש השדה ללא הסרת שרידי הגידולים הקודמים כך שהחומר הצמחי משפר את מבנה הקרקע ומוסיף חומרי מזון.

כותבי הדברים טוענים כי ״הגיע הזמן לשדרג את הצלחת המגדלים הקטנים ליישומים בקנה מידה בין לאומי רחב. כדי לעשות זאת מתפרסם ״מדריך לגידול בר-קיימא של דגנים״ שמתאר את ״התרומה האפשרית לעיצוב העולם שאנחנו רוצים״.

״שמור וגדל״ מתייחס לטכנולוגיות שבאמצעותן משתמשים במגוון התהליכים הביולוגיים והסביבתיים כדי לייצר יותר תוצרת בפחות פגיעה סביבתית.

הכותבים מציינים חמישה יסודות ליבה:
1 ‫-‬ קילטור, הגבבה ומחזור זרעים.
2 ‫-‬ העצמה של בריאות הקרקע ע"י גידולים מקבעי חנקן שמחליפים דשנים כימיים.
3 ‫-‬ גידולים בעלי ערך תזונתי גבוה שיתנו תנובה גדולה ויהיו עמידים בלחצי אקלים.
4 ‫-‬ ניהול ושימוש יעיל במים.
5 ‫-‬ שילוב אויבים טבעיים בהדברת מזיקים.

בסין נפוצה השיטה לגידול משולב של דגים בשדות אורז. החקלאים מפזרים בשדות האורז המוצפים דגים, הדגים מדשנים את השדות, אוכלים זחלי יתושים, עשבים ופטריות וכך חוסכים שימוש בכימיקלים. הדגים גדלים ומשמינים וכך מהווים מקור מזון או הכנסה נוסף, ‫(‬בכל דונם ניתן לגדל כ-100 ק"ג דגים). על פי הערכת הארגון, כ-90% משטחי גידול האורז מתאימים לשילוב אורז ודגים. אלא שמחוץ לסין רק ב-1% משדות האורז מיישמים את השילוב המנצח.

באפריקה ישנו רפרף שזחליו אוכלים ומשמידים שטחי תירס. במקום לרסס בקוטלי חרקים, משלבים החקלאים סביב ערוגות התירס מיני Desmodium שהוא עשב המושך את האויבים הטבעיים של הזחלים. הדסמודיום גם ״משדר״ פרומונים שדוחים את הרפרפים מלהטיל ביצים. סביב שטחי הדסמודיום מגדלים מין עשב Napier שמושך את הרפרפים. הנפייר מפריש שרף דביק שלוכד את המטילות. שני מיני העשבים משמשים כמרעה לצאן או בקר כך שעל אף ששטח התירס מוקטן, מקבל החקלאי תנובה גבוהה יותר בתוספת מרעה לחיות בית.

הדוגמאות להצלחה רבות

כאשר העולם פונה יותר ויותר לכיוון של איזון בין צרכי האנושות לצרכי הסביבה הטבעית, יש לטכנולוגיה מתקדמת תפקיד להעצמת זרימת השרותים הסביבתיים.
למשל השימוש במכשיר (ידני) למדידת כמות החנקן הנדרשת לצמח הביא לעליה משמעותית בתנובת גידולים בהודו. בו בזמן בעזרת שימוש במכשיר שמפלס את הקרקע בעזרת לייזר, ‫(‬במקום השימוש בלוחות עץ) נחסכו כ-40% מכמויות המים להשקיה.

בשנת 2000 החל ארגון החקלאות והמזון בניסוי שימור קרקע בקזחסטן, בה בגלל עיבוד לקוי גרמה הרוח לבליה ולאובדן קרקעות חקלאיות. הארגון עזר לחקלאים ליישם גישה ״ללא חריש״ no-plough, מה שאיפשר למים מהמסת שלגים ומגשם להיספג בקרקע. התוצאה היתה יבול חיטה גדול ב-25%.
בשנת 2011 נרתמה הממשלה למיזם ע"י נתינת תמיכה כספית למי שיישם את השיטה. כתוצאה מכך היום מעובדים 200 אלף קמ"ר בכפוף לתנאי שימור סביבתי.

חוקרי הארגון מדגישים כי חקלאות בשיטת שמור וגדל אוספת מידע, וחייבת להסתמך על ידע מקומי. על אף שלעיתים קרובות מכירים החקלאים ביתרונות השיטה – הרווחים אינם מידיים, לכן יש צורך בארגון מוסדי חזק למשך תקופה בה תינתן תמיכה למגדלים.
כדי לאפשר את המעבר לחקלאות בת-קיימא שתעצים את היבולים חייבים קובעי מדיניות לייצר תמריצים באמצעות תמיכה בשווקים בהם יהיו שינויים מחזוריים בתוצרת. כמו כן יש צורך במערכת שתספק אשראי וביטוח שיצמצמו את הסיכון שבשינויים.
חשוב לקדם את שיטת ״שמור וגדל״ ע"י אימוץ השיטה בכל הדרגים השלטוניים – ממשלות, ארגונים בין-לאומיים ופרטיים.

נוסיף כי:
בעוד חוקרים ומדענים מלמדים חקלאים ליישם את ״שמור וגדל״ חוזרים חקלאים קטנים לגידולים מסורתיים שננטשו בהשפעת השליטים בתקופה הקולוניאלית. כך למשל באפריקה מגדלים פחות תירס ויותר סורגום וקסבה. מסתבר שכאשר משלבים גידולים מסורתיים בשיטות השקיה חדשות ‬בשילוב שיטת "שמור וגדל", מצליחים המגדלים לקבל יבולים גבוהים למרות נזקי ההתחממות העולמית והשפעת שינויי האקלים.

דר. אסף רוזנטל

אקולוג, מדריך/מוביל טיולים באפריקה ודרום אמריקה ([email protected]) כל המאמרים של דר. אסף רוזנטל באתר הידען

תגובה אחת ל “שמור וגדל”

  1. אדםאדום

    מאמר מעניין מאד.
    הערה אחת: לגבי הגידול בביקוש למזון בשיעור של 60% עד שנת 2050, ישנן הערכות כאלו, אך הערכות מעודכנות יותר הינן שהשיעור יגדל כנראה רק במחצית מזה. שתי סיבות לכך: עדכון המגמות הדמוגרפיות העולמיות – מעריכים שב 2050 יהיו 9.3 מיליארד בני אדם לעומת 7 מיליארד כיום ולפיכך שיעור הגידול יהיה 32% "בלבד". סיבה נוספת: האוכלוסייה העולמית נעשית מבוגרת יותר ואנשים מעל גיל 55 צורכים בממוצע רק שני שליש מצריכת המזון של אנשים בני 30. מנגד: גידול מעמד הביניים בסין ובהודו שיוביל לצריכת חלבונים מוגברת…

הוספת תגובה

  • (will not be published)