בלעדי: הפקת נפט וגז מפצלי שמן גורמת רעידות אדמה מעשה ידי אדם

הממצא המדהים פורסם במחקר של השירות הגיאולוגי האמריקני בכתב העת סיינס בשבוע שעבר. מנכ”ל IEI: השיטה שלנו אינה פראקינג; משרד האנרגיה: האישור יינתן רק לאחר שמיעת התנגדויות ובחינת כל ההיבטים הסביבתיים
לפני למעלה משנה התייחסתי לתכניות להפקת נפט בעמק האלה
/

בין המגיבים לכתבה היו גם נציגי היזמים שטענו כי אין להשוות את ה”פראקינג” (fracking, להלן – סידוק) לשיטה בה הם מתכוונים להפיק נפט. לטענתם הסידוק מבוסס על דחיסת נוזלים בלחץ ואילו היוזמה בעמק האלה מבוססת על חימום תת־קרקעי.

אלא שמשום מה שכחו המגיבים כי החימום מתבצע על ידי הזרמת מים חמים לתת־הקרקע. כלומר אולי אין דחיסה של הנוזלים אבל יש הזרמה. עכשיו מתפרסם מחקר בכתב העת “סיינס” המסביר את הקשר בין הזרמת נוזלים לתת־הקרקע לבין רעידות אדמה.
מסתבר כי רעידות אדמה חזקות במרחק אלפי ק”מ מאזורי ההפקה גורמים לסדרות של רעידות קטנות במקומות בהם הוזרמו מים לבארות כדי לדחוס נפט או גז. חודשים אחרי הרעידות הקטנות מתרחשות רעידות בעוצמה גבוהה דיה כדי לגרום נזק לתשתיות ומבנים.
הדברים שמתפרסמים ב”סיינס” על ידי מעבדה מובילה בתחום הסידוק והסיסמולוגיה יגרמו להתלהטות הוויכוח שכבר מתקיים בנושא הסידוק.

המחקר מתפרסם בזמן בו הרשות להגנת הסביבה של ארה”ב (US Environmental Protection Agency) בודקת את השפעת הסידוק בכוונה לתקן תקנות סביבתיות להפקת הנפט והגז.

מזה זמן רב יודעים גאולוגים כי הזרקת נוזל לתת הקרקע גורמת לעלית הלחץ בשברים סיסמיים ומגבירה את אפשרות השכבות להחליק זו על גבי זו. הנוזלים פועלים כתוספת משקל וכחומר סיכה ובכך מעלים את הסיכויים לרעידות.

סיסמולוגים באוניברסיטת קולומביה זיהו רעידות באזורים בהם הוזרמו מים אל תת־הקרקע, שהושפעו מרעידות חזקות במרחק רב מהבארות.
לדברי החוקרים מאוניברסיטת קולומביה: ‫”‬הנוזלים מביאים את השברים (faults) לנקודת הקריעה” רעידות ברמה של 2 יחידות בסולם ריכטר או פחות שאינן מורגשות נמדדות באופן קבוע באזורי סידוק. הרעידות הגדולות יותר שנמדדו היו ברמה של 3.6 יחידות, בה עדיין לא נגרמים נזקים. עם זאת, החוקרים מצאו עדויות לכך שהזרקת מים לבארות עשויה להביא לרעידות מסוכנות זאת בגלל יצירת לחץ על שברים קרובים. גלים סיסמיים שנעים בקרקע ופוגעים בשברים, עשויים לבקע את השבר וחודשים לאחר מכן לגרום לרעידת אדמה חזקה מ-5 בסולם ריכטר.

מסתבר כי מים שמוזרקים גורמים לעומס בשברים מקומיים, עומס שמקרב אותם לקרע, כך שדי גם בגלים סיסמיים במרחק רב כדי לגרום לרעידות משנה באתר הפראקינג, תהליך שהחוקרים קוראים לו “dynamic triggering.” אחד הסיסמולוגים מצוות הסקר באוקלהומה מסביר כי “גם כאשר נגמרה סדרת הרעידות, הסכנה לרעידה גדולה עדיין קיימת”. למשל: באוגוסט 2010 התרחשה רעידה בעוצמה של 8.8 בסולם ריכטר בצ’ילה. 16 שעות אחר־כך הגיע הגל הסיסמי לשדה נפט באוקלהומה וגרם לרעידה בעוצמה של 4.1 בסולם ריכטר. במשך חודשים אחר־כך נמדדו רעידות חלשות ואז בנובמבר 2011 רעדה האדמה בעוצמה של 5.7 בסולם ריכטר שהרסה בתים וכבישים. זו היתה אחת הרעידות הגדולות שמקושרת להזרמת מים וגם מקושרת לרעידה במרחק רב. הרעידה בצ’ילה גרמה גם לסדרת רעידות בקולורדו באזור בו היה שימוש במים להפקת מתאן.

במרץ 2011 רעדה האדמה ביפן בעוצמה של 9.1 בסולם ריכטר (אסון הצונאמי), שגרמה לסדרת רעידות קטנות בטקסס. מספר חודשים אחר־כך, בשדה נפט, התרחשה רעידה בעוצמה של 4.5 בסולם ריכטר.

באזורים רבים בקירבת בארות בהן הוזרמו מים הורגשו סדרות של רעידות “עצמאיות” שלא נגרמו כתוצאה מרעידות מרוחקות. ברוב המקרים התרחשו רעידות (שמושפעות ממרחק) באזורים בהם היה שימוש במים לדחיסת נפט או גז במשך שנים רבות. אזורים בהם לא היתה היסטוריה קודמת של רעידות. אזורים בהם על־פי “סיינס”, הרעידות נגרמות בגלל פעילות סידוק אנושית.

ראוי לציין כי ברוב המקרים בהם מתבצע סידוק משתמשים היזמים במים אפורים זאת אחרי שהבטיחו כי המים לא יגיעו לאקוויפר מי שתיה שכן יש תקנות פדרליות לסילוק מים אפורים שכוונתן להגן על מי שתיה מזיהום. הסיכון בגרימת רעידות אדמה לא נילקח בחשבון.

עד כאן ממצאים שפורסמו ב”סיינס” בהתייחסות לתהליך הסידוק להפקת נפט או גז. כמו שטוענים היזמים בעמק האלה כוונתם להפיק נפט לא בתהליך הסידוק, אבל כן על־ידי הזרמת מים לתת־הקרקע וחימומם. נזכיר כי עמק האלה קרוב לשבר פעיל (הסורי-אפריקאי), ונשאלת השאלה: האם נכון וראוי שהיזמים, המתכננים והרשויות יתנו דעתם למחקרים?

תגובת רליק שפיר מנכ”ל IEI

ישנו בלבול לעיתים בין פצלי שמן לשמן פצלים.
הנושא המצוטט בכתבה (באתר ה-USGS א.ב.) הוא הפקת דלקים וגזים מסלעים בעלי פרמיאביליות (חדירות) נמוכה. החומר הפוסילי הפך כבר להידרוקרבון אבל לא יכול לצאת מהסלע (לצאת מהפורים).
בשנות ה 90 עם המצאת הקידוחים האופקיים והסידוק ההידראולי פותחה טכנולוגיית ההפקה הכרוכה בהחדרת מים וכימיכלים ממריצים בלחצים גבוהים מאד (5,000 PSI). פיתוחים אלו הובילו למהפכת האנרגיה בארה”ב.

פצלי שמן הנם שכבות סלע בהם יש חומר הנקרא קרוגן שהנו למעשה החומר האורגני שבהנתן טמפרטורות מתאימות יכול להפוך לנפט. בטכנולוגיה שלנו מחממים את הנפח הנבחר באיטיות ובלחצים נמוכים (7 PSI) כך שלאורך זמן החומר הפוסילי הופך להידרוקרבונים ונשאב דרך צנרת ההפקה. הסלע עצמו נשאר במבנה המקורי שלו כיון שטמפרטורות ההפקה אינן פוגעות במבנה המולקולרי שלו.
למטה מאמר קצר יחסית המתאר את ההבדלים.
http://www.theenergyreport.com/pub/na/7813

תגובתה של מאיה עציוני, דוברת משרד האנרגיה והמים
המאמר מתייחס לשיטה המקובלת בארה”ב להפקת גז מפצלי גז –פרקינג הידראולי. בארץ מדובר על פצלי שמן סוג סלע שונה והטכנולוגיה המתוכננת בפיילוט היא חימום לקבלת נפט.
הפיילוט להפקת נפט מפצלי שמן נועד על מנת לבחון את השיטה והשלכותיה בכל ההיבטים, ובכלל זה כמובן גם את היבטי ההשפעה על הסביבה. ההליך התכנוני המתקיים במסגרת סעיף 47 לחוק הנפט הינו הליך מחמיר יותר מההליך שהיה מקובל עד כה בתחום חיפושי הנפט, מאחר והוא כולל הכנת הנחיות למסמך סביבתי בהתייעצות מוגברת עם המשרד להגנת הסביבה, הכנה של מסמך סביבתי, הגשת בקשה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז ירושלים, קבלת חוות דעת היועץ הסביבתי של הוועדה, פרסום ויידוע הציבור, שימוע והתנגדויות הציבור ורק בסופו ולאחר שקילת כל הפרמטרים, תקבל הוועדה המחוזית החלטה לגביו.
יש לציין כי תשובתה מנוגדת לממצאי תחקיר שפורסם במוסף הארץ, לפיו הניסוי הוא ניסוי כלכלי ולאחריו יתקשו מאוד גורמי האכיפה למנוע הפקה מסחרית, גם גם תפגע קשות בסביבה.

למחקר ב-SCIENCE
להודעה של החוקרים באתר השירות הגיאולוגי האמריקני USGS

לאתר חברת אנרגיה לישראל – יזמית הפקת פצלי השמן בחבל עדולם

באותו נושא באתר הידען
מגמה ירוקה: מוכנים לניסוי פצלי השמן בחבל עדולם אך ללא עקיפה של חוקי התכנון ובשיתוף משרדי הבריאות, הסביבה והחקלאות שיבקרו נזקים סביבתיים
זרקור – אדמה לוהטת בעדולם

חולות הנפט של אלברטה – הברכה והקללה