ידענים: ההתחממות וישראל | ההתחממות: ההיבט המדעי

מאת 9 באפריל 2016 2 תגובות

הים התיכון התחמם בשלוש מעלות בשלושת העשורים האחרונים, כך קובע דו"ח חדש של המכון לחקר ימים ואגמים. איך משפיעה ההתחממות הזו על היצורים הימיים ועל החמצן שאנו נושמים?


מאזן המשקעים באיזור הים התיכון נכון לחודש ינואר 2012, גוונים חומים מראים ירידה בכמות המים לעומת ממוצע השנים 2002-2015 באזור הים התיכון בסנטימטרים. הנתונים מלווויין GRACE – משימה משותפת של נאס"א וסוכנות החלל הגרמנית. צילום: נאס"א/גודארד

מאזן המשקעים באיזור הים התיכון נכון לחודש ינואר 2012, גוונים חומים מראים ירידה בכמות המים לעומת ממוצע השנים 2002-2015 באזור הים התיכון בסנטימטרים. הנתונים מלווויין GRACE – משימה משותפת של נאס"א וסוכנות החלל הגרמנית. צילום: נאס"א/גודארד

 

עוד בנושא באתר הידען:

מאת מאיה פלח, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

 

אם היה נדמה לכם שהים היום חם יותר מהים שזכור לכם מילדותכם, עכשיו מגיעות המדידות שמראות שהתחושות שלכם נכונות. דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים על מצב הים התיכון לשנת 2013-2014 שהתפרסם לאחרונה קובע שהים התיכון מתחמם בקצב של כ-0.1 מעלות בשנה בממוצע –  ובסך הכול הוא התחמם בכשלוש (!) מעלות צלזיוס בשלושת העשורים האחרונים. התחממות הים אולי עושה אותו נעים יותר לרחצה, אבל יש לה השלכות סביבתיות אדירות. היא מתרחשת כחלק ממגמת ההתחממות הגלובאלית, שמשפיעה בצורה משמעותית על כל המערכות האקולוגיות בכדור הארץ, ובתוכן גם המערכות הימיות – המהוות אחוז משמעותי משטחו.

טמפרטורת המים בים התיכון מגיעה בשנים האחרונות לשיא של 31.5 מעלות בכל שנה, טמפרטורה שבעבר הייתה נדירה באזור. מידע מוגבל מן העבר, לצד פעולות ניטור וסקרים הנעשים היום, מצביעים על כך שיצורים ימיים שעד לפני כעשור או שניים היו נפוצים באזורנו הולכים ונעלמים, או שכבר נעלמו לחלוטין. ד"ר גיל רילוב, ראש המעבדה לאקולוגיה של חברות ימיות במכון לחקר ימים ואגמים, שהיה שותף לכתיבת הדו"ח, עורך את פעולות הניטור והסקרים האלה על שוניות הים התיכון, וגם חוקר במעבדתו את תופעת היעלמות המינים בבית גידול זה. "מלבד מינים רבים שנפגעים מדיג יתר או מזיהום מקומי, ישנם רבים אחרים שאוכלוסיותיהם קרסו או נעלמו לחלוטין לאורך כל החוף, והסיבה לכך אינה ידועה", הוא אומר.

לפני כשנתיים ערך ארז ירוחם, סטודנט במעבדתו של רילוב, מחקר שבחן את הסיבות האפשריות להיעלמות קיפודי הים, שבעבר היו נפוצים מאוד בחופי ישראל כמו בשאר הים התיכון. "נראה שהקיפודים לא מתמודדים טוב עם הקיץ של היום", מסביר רילוב. "במעבדה ראינו בבירור שהם אינם שורדים טמפרטורת מים גבוהה מ-30.5 מעלות, וכיום הים מגיע לטמפרטורות האלה כל שנה בשיא הקיץ. כאשר חושפים אותם למים שמגיעים לטמפרטורות השיא שהיו נפוצות בשנות התשעים, כ-29 מעלות, אחוז השורדים גבוה בהרבה, כך שברור שלהתחממות הים תפקיד מהותי בהיעלמות המין הזה, שהיה נפוץ פה מאוד בעבר. עם זאת, אין לשלול שילוב של גורמים נוספים, כמו תחרות על מזון עם דגים צמחוניים שפלשו מים סוף לפני כמה עשורים ומחסלים את רוב מרבדי האצות שמהן ניזונו גם הקיפודים. התחרות הזאת יכולה לפגוע בגידול וברבייה של הקיפודים, וכך להחליש את עמידותם גם לעליית הטמפרטורה".

Paracentrotus lividus, הקיפוד שכמעט נכחד מחופי ישראל
Paracentrotus lividus, הקיפוד שכמעט נכחד מחופי ישראל

בדרך לים טרופי?

מלבד קיפודי הים, נעלמו בשנים האחרונות מחופי הארץ מינים נוספים רבים, כדוגמת החילזון ארגמנית אדומת-פה, שהיה נפוץ במקומותינו עוד בתקופת המקרא ושימש אז לצביעת בגדי מלכות בצבע ארגמן, והצינוריר הבונה – חילזון בעל תפקיד חשוב בעצירת הבליה של טבלאות הגידוד, בית גידול ייחודי המצוי בחופי הארץ. היעלמות מינים בים יכולה לנבוע מגורמים רבים כמו דיג יתר, הרס בתי גידול, זיהום מי הים, מינים פולשים הדוחקים את המינים המקומיים בתחרות על מזון או בטריפה והחמצת מי הים. אך את כל התופעות הללו ניתן לקשור בעקיפין או באופן ישיר לפעילות האדם, ואת חלקן ספציפית לשינויי האקלים ולהתחממות הגלובלית.

"אנו עדים להיעלמות של עשרות מינים מקומיים ואולי אפילו יותר" אומר רילוב. "אחת הסברות היא שזה קשור לשינוי האקלים. במעבדה שלי אנחנו חוקרים את ההשפעות הללו על המינים המקומיים וגם על מספר מינים פולשים, ומנסים להבין ולבודד מה בעצם גורם להיעלמותם. תמר גיא-חיים, דוקטורנטית במעבדה, מנסה לחזות מה יקרה בעתיד למערכת השונית כולה בעזרת מערכות ניסוי ייחודיות העוקבות אחר התנאים בים, ובמקביל מדמות את התנאים החזויים של הטמפרטורה, חומציות המים או שניהם עם התגברות שינוי האקלים.

"במקביל להתחממות, קיימת גם תופעה של חדירת מינים פולשים רבים מים סוף לים התיכון דרך תעלת סואץ אשר משפיעה על המערכת האקולוגית המקומית. רבים מהמינים המקומיים אינם מותאמים לטמפרטורות השיא החדשות של הים, ואילו המינים הפולשים שנבחנו יכולים לשרוד בטמפרטורות גבוהות יותר. בשל כך, בעולם חם יותר למינים הפולשים מים סוף יתרון והם מצליחים להתרבות ולשגשג בבתי הגידול המקומיים, ולהחליף את המינים שהיו נפוצים בעבר. לחלק מן הפולשים יש תכונות חדשות לחלוטין במערכת, ולכן יכולה להיות להם השפעה מרחיקת לכת על תפקוד המערכת האקולוגית כולה". אחד החששות בהקשר זה הוא שהמינים הפולשים משנים את הרכב המערכת האקולוגית של מזרח הים התיכון – אשר מבוססת על אקלים סוב-טרופי ובהתאם מקיימת מינים ייחודיים המאפיינים אקלים שכזה – והופכים אותה לבעלת מאפיינים טרופיים אשר אינם תומכים במינים אלה.

 מערכת ניסוי להשפעת שינוי אקלים. צילום: גיל רילוב
מערכת ניסוי להשפעת שינוי אקלים. צילום: גיל רילוב

קיפודי מעבדה

האם יש מה לעשות בנושא? במאמר שפורסם ב-2014 ומבוסס על סקר של חוקרים רבים מתחומי הביולוגיה והאקולוגיה בישראל, מנסים טובי המומחים לענות על השאלה ולגבש המלצות מדיניות לשמירה על המערכות האקולוגיות בישראל בצל שינוי האקלים. אחת ההמלצות בנוגע למערכות הימיות היא להעביר מינים בסיכון לתנאי מעבדה לשימור, ולנסות להחזירם לטבע לאחר שיקום המערכת. לדברי רילוב, "מה שחסר כיום הוא בעיקר ידע והבנה של הסיבות והמגמות שמאחורי היעלמות המינים כדי לנסות לחזות מה יקרה בעתיד ולשקם את המערכת ואת התפקודים שלה. כרגע אין טעם, למשל, לגדל במעבדה קיפודי ים ולנסות להחזיר אותם לים, כיוון שקרוב לוודאי שהם לא ישרדו את התנאים הנוכחיים. חסרים לנו הרבה נתונים, ומכיוון שרק בשנים האחרונות התחילו להשקיע בניטור, אז אי אפשר לדעת מה היה בעבר ולהבין את מגמת השינוי". אחד הפתרונות הנדונים לטובת שיקום טבלאות הגידוד, למשל, במקרה שבו לא יצליחו לשקם את אוכלוסיית הצינוריר הבונה, הוא בניית רצועות בטון אקולוגי על גבי טבלאות הגידוד שיחליפו את הכרכוב שיוצר החילזון בשולי הטבלה.

כדי להתחיל בפעולות השימור והשיקום, חשוב להבין את התרומה של מינים בסכנה למערכת האקולוגית. כך אפשר יהיה לנסות לשחזר את תפקודם במערכת או להחליפם כדי למנוע קריסה שלה. "מה שכבר נכחד – אי אפשר לחקור, אבל את מה שעוד קיים חשוב לנסות להבין", אומר רילוב. "בהקשר הזה, אחד הניסויים המתבצע על ידי אוהד פלג, מסטרנט במעבדה, הוא הצבה של כיפות שקופות מעל אצות מקומיות ופולשות, מתחת לפני המים, כדי ללכוד את החמצן המשתחרר על ידי האצות ובכך לבדוק את שיעור הפוטוסינתזה שלהן. כך אפשר להבין כיצד המערכת השתנתה בעקבות הופעה של מינים פולשים. הניסוי בוחן מה השונית איבדה בגלל דגים פולשים צמחוניים שפוגעים באצות המקומיות, והאם אצות פולשות מסוימות, שהולכות ומתפשטות על השונית, מחליפות חלק מתפקודי המערכת שאבדו. כך נוכל להבין מה אבד, ואולי לנסות להשלים אותו באופן כלשהו".

"חשוב לציין כי ייתכן שחלק מהפונקציות של המינים שנעלמו מסופקות כיום באמצעות המינים הפולשים", מוסיף רילוב, "וגם את זה צריך לחקור ולהבין. זה מחקר שנמצא עדיין בחיתוליו".

מקור החמצן

ההתחממות הגלובלית היא תופעה מתועדת שהשפעותיה ניכרות, ובשנים האחרונות גוברת ההבנה בעולם שיש להיערך אליה בהקדם. "בימים אלה נכתב דו"ח לאומי על ידי מומחים ישראלים על מצב המערכות האקולוגיות בישראל, המתמקד בשירותים שמערכות אלה מספקות לטובת האדם – הן כתרומה כלכלית, והן בתרומות שאינה ניתנת לכימות כלכלי, כמו עצם ההנאה מן הטבע", אומר רילוב. "אני בין הכותבים של הפרק הימי, ובפנינו ניצבת משימה לא קלה, בעיקר בגלל מחסור בידע בסיסי ובגלל הקושי לתרגם את הידע הביולוגי לערכים שהציבור מבין בקלות. למערכת אקולוגית ימית בריאה יש למשל יכולת לפרק זיהומים עד לרמה מסוימת, שזה שירות שהיא נותנת לאדם. יש גם שירותים שהמערכת נותנת שהם חיוניים ביותר לקיום האנושי: למשל, חלק ניכר מהחמצן על פני כדור הארץ מיוצר על ידי יצורים ימיים, כך שאם המערכת הימית תקרוס לא נוכל לשרוד – כי לא יהיה לנו מקור לחמצן. יש הרבה יצורים חמודים, כמו דובי פנדה או דולפינים, שהם במודעות הציבורית וברור לכולם שצריך לשמור עליהם, אבל צריך להבין שיש גם הרבה יצורים שאנחנו לא רואים, אבל עצם קיומם מאפשר גם את הקיום שלנו".

"הטבע הוא מורכב", מסכם רילוב, "לאו דווקא גורם אחד כמו ההתחממות קובע הישרדות או הכחדה של מין, אלא אוסף של גורמים יכולים ליצור השפעה מתגלגלת. נוכחות של מין פולש שדוחק את קיפוד הים בתחרות על מזון עלולה להפוך אותו לרגיש יותר, ואז מגיעה ההתחממות של המים, או אולי איזה וירוס, ומחסלים אותו לחלוטין. מה שברור לנו היום הוא שהשינוי שאנחנו רואים הוא עצום, וצריך לחקור אותו ולהבין אותו טוב יותר כדי שנוכל לפעול בהתאם ולשמור על תפקוד המערכות עד כמה שאנחנו יכולים".

2 תגובות ל “ים חם”

הוספת תגובה

  • (will not be published)