מחקר באוניברסיטת תל אביב מעלה שמוחו של אדם חרדתי רגיש פחות לסביבתו
מקובל לחשוב כי נטייה לחרדה כרוכה ברגישות יתר – מכיוון שאדם חרדתי נוטה לחשוש ולחוש מאוים בקלות יחסית. אך מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב, מעלה כי ייתכן שהחרדה אינה נובעת מעודף רגישות אלא להפך. כך טוענת הפסיכולוגית והדוקטורנטית טל פרנקל מביה”ס למדעי הפסיכולוגיה וממרכז אדלר למחקר בהתפתחות הילד ופסיכופתולוגיה, במחקר שהיא מבצעת בהנחייתו של פרופ’ יאיר בר-חיים.
במסגרת מחקר על עיבוד בהלה במוחותיהם של אנשים חרדתיים ושאינם חרדתיים, בחנו החוקרים את פעילות המוח בעת חשיפה לגירויי בהלה. בדיקת הפעילות החשמלית במוח באמצעות EEG הראתה דווקא עוררות פחותה אצל החרדתיים, בהשוואה לקבוצת הנבדקים שאינם חרדתיים. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Biological Psychology.
“משמעות הממצאים היא שהנבדקים הנוטים לחרדה היו פחות רגישים לשינויים דקים בסביבתם,” מסבירה פרנקל. “ייתכן שלאנשים חרדתיים יש יכולת מופחתת להערכת איומים, הנחוצה לתהליך יעיל של קבלת החלטות וויסות תגובות הבהלה – ולכן הם מגיבים בעוצמה מוגברת לאיומים קלים יחסית. לאנשים שאינם חרדתיים יש כנראה מערכת תת-הכרתית של התראה מוקדמת, שמאפשרת להם להתכונן לאיומים המתהווים. במילים אחרות: החרדתיים מופתעים על ידי גירויים מבהילים שחבריהם הבלתי-חרדתיים כבר הספיקו לקלוט, לנתח ולקטלג על פי רמת האיום הנאותה.”
מדידת החרדה בתת-מודע
“אנשים חרדתיים מעבדים גירויים באופן משוחד,” מסבירה פרנקל. “דברים שאדם שאינו חרדתי מעבד באופן אוטומטי ופוטר כבלתי מזיקים, מוגדרים כאיום אצל האדם החרדתי. רוב המחקרים מודדים תגובות התנהגותיות לגירויי בהלה, ולכן הם קובעים כי האדם החרדתי רגיש יותר.”
כדי לקבל תמונה מדויקת יותר של התגובות העצביות וההתנהגותיות גם יחד, בחרו החוקרים בנבדקים מתוך קבוצה של 240 סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה. בעזרת מדד שפילברגר לתכונות חרדתיות, הם זיהו 10% מכל צד של הקשת – החרדתיים ביותר, ואלה הסובלים מחרדה פחות מכולם. נבדקים אלה השתתפו בשלב הסופי של המחקר.
בתחילה מדדו החוקרים תגובות התנהגותיות לגירויי בהלה. למשתתפים הוצגה סדרת תמונות של אדם מבוהל – ברמת בהלה הולכת וגוברת, כאשר דרגת הבהלה הוגדרה מראש באחוזים. החרדתיים שבין הנבדקים קלטו את הבהלה מוקדם יותר: הם זיהו שהאדם בתמונה נראה מבוהל כבר בדרגה של 32%, בעוד שהבלתי חרדתיים זיהו זאת רק ברמת בהלה של 39% בממוצע.
אך לדברי פרנקל, בדיקות ה-EEG הראו תמונה שונה. כדי לבחון את תגובת המוח במקביל לתגובה ההתנהגותית, מדדו החוקרים את גלי המוח בעת הצפייה בתמונות. התברר שברמת התת-מודע ביצעו הבלתי-חרדתיים עיבוד עמוק של גירוי הבהלה, שהשפיע על התגובה ההתנהגותית, בעוד שהחרדתיים לא עשו זאת.
פיצוי על מוח “רגיש פחות”
“בבדיקת עומק מתברר שאנשים בלתי-חרדתיים פשוט יכולים להרשות לעצמם להיות רגועים יותר בעת קבלת ההחלטה: האם להגדיר גירוי מסוים כאיום, או לא?” מסבירה פרנקל. “ייתכן שהכול נובע מרמת ההכנה. אדם שאינו חרדתי נהנה מהתראה מוקדמת בנוגע לגירוי, מכיוון שהתת-מודע שלו מבחין בשינויים דקים בסביבה לפני שהוא מבחין באיום באופן מודע. לאנשים חרדתיים אין הכנה כזאת, ולכן תגובתם חריפה יותר – כאילו שהאיום התנפל עליהם מאחור.”
“על פי תוצאות ה-EEG, מה שנראה כרגישות יתר ברמה ההתנהגותית הוא בעצם ניסיון של האדם החרדתי לפצות על חסר ברגישות התפיסתית,” היא מסכמת.
6 תגובות
מה שכן, אולי אם הפרעות חרדה יוכנסו לקטגוריות שונות, הדברים הנאמרים יוכלו לקבל את מקומם הראוי. יש כ”כ הרבה סוגים של הפרעות חרדה. אולי כדאי למיין אותם קודם.
באופן כללי, המציאות (וגם מחקרים שונים), מראים שחוסר אמפתיה, גורר גם חוסר חרדה (ולהיפך), ולכן מעשים אכזריים, נעשו ונעשים כל הזמן ע”י אנשים נטולי אמפתיה ונטולי חרדה..
אלא אם כן פסיכופטים הם בעצם תוצאה של “אובר אמפתיה” כפי שעוד יובן ממחקרים שכאלה.
טיעונים מביישים.
במקום שהמדע יראה לעולם את העומק והמורכבות, הוא משטיח הכל..בדיוק כמו שאריה טוען.
בתור חרדתית – אני יכולה להעיד שאני אובר-רגישה ואמפתית לכל מה שקורה..ודווקא מרוב רגישות, אמפתיה ו”אכילת סרטים” על מצבים קטסטרופליים – הדברים ה”רגילים” שאנשים נבהלים מהם, יכולים שלא להפעיל אצלי שום מנגנון מצוקה, כי כבר הרגלתי עצמי כ”כ הרבה שנים לאיומי תופת מזעזעים..שכל הלא-חרדתיים למיניהם, פשוט לא מעלים על דעתם.
דווקא אנשים נטולי מודעות רגשית לכל מה שקורה סביבם, מתייחסים לכל איום באופן “שקול” וכדי לפתור את הבעיה באותו רגע, הם לא שוקעים לתוך עולם שלם של חרדות וטורדנויות.
מחקר ממש מכעיס.
כי יש כאן גם עניין של מבנה אישיות
למשל
אדם חשדן ותוקפני ותחרותי מטבעו יהיה נכון תמיד לזהות מראש התפתחות של מצב מסוכן
ואילו אדם שהוא יותר פתוח (ולכן גם ער לכאבים ולחרדות של סביבתו) יקדיש פחות מאמצים בשביל להגן על עצמו ולכן יפול קורבן להתעוררות של מצבים מסוכנים בסביבתו
יש כאן גם עניין של אוריינטציה וכוונה שעומדת ביסוד הזהות
אדם אוהב לא תמיד מסוגל ולא תמיד יודע להתמודד עם מצבי שנאה ואדם ישר לא תמיד יודע להתמודד עם הונאה
הבעייה עם המחקרים האלה שהם מבטאים תפישת עולם מכנית ופונקציונלית ואילו האדם למזלנו הוא קצת יותר מזה
לצערנו כמו שמודגם שוב ושוב מדעי ההתנהגות והפסיכולוגיה בפרט טרם השתחררו מתפישות מכניסטיות שמרדדות ומשטיחות בדיוק את ההיבטים הכי יפים ומעניינים של הקיום האנושי
תשובה לנקודה
לדעתי הרעיון נפלא יכול להיות שהוא לא יוכח כנכון בסופו של דבר אבל יש בו משהוא מאוד מושך.
לדוגמה בנקודה 2 את מעלה את השאלה של חרדה ונהיגה.
התאוריה כמו שהוצגה נותנת את הניבוי הבא:
אנשים חרדים יתאפיינו בנהיגה בעלת מאפייני בלימה קיצוניים יותר ופלטו של מהירות קבועה ארוך יותר מאשר של אנשים לא חרדתיים. הטענה היא שהם לא מזהים שינויים דקים של התנהגות נהגים אחרים בזמן.
שאלה מאוד מעניינת שיכולה לתרום להבנה שלנו של איך לבנות כבישים ומכוניות בטוחים יותר.
מאמר מלא סתירות ואי הבנות.
1) מי שפוסל גירויים מסויימים כבר בשלבים מוקדמים של ניתוח, הוא בהחלט פחות רגיש. הדוגמא הכי טובה שתמחיש זאת היא אדם שאינו מסוגל לשמוע או לראות. הוא יהיה חסר רגישות לחלוטין כי הוא לא העביר את האותות הלאה.
2)החוקרת מניחה ש”חרדה” נובעת ממה שהיא מכנה כ”איום”. אך זה אינו נכון. לדוגמה בנהיגה של 5 שניות בכבישי ישראל יש כל כך הרבה איומים שאדם חרד היה אמור להיות משותק לחלוטין. מה שכלל לא קורה.
3)חרדה מובילה לבלאק אאוט, אז מדוע ציפו החוקרים לראות EEG חזק יותר? אולי החרדה דוקא תגרום לסוג של כיבוי מערכות?
כסובל מהפרעת חרדה כבר מעל 10 שנים, ושהנושא קרוב לליבו, ויש לי שתי השגות..
:
1.מה זה “אנשים חרדתיים”?? יש אופי חרדתי לאנשים “נורלמים” ויש הפרעת חרדה, שזו כבר הפרעה.
2. יש בלבול בין הגורם לנגרם – לא משנה כל כך מה הייתה רמת הרגישות של האדם לפני המחלה.
לאחר שהאדם כבר סובל מהפרעת חרדה, יש נסיון עקבי שלו להתעלם ממוקדי מצוקה (צפצופים, וכו) ולצמצם את השפעת החרדה מהם. זה אמנם גורם לחוסר רגישות, אבל מאוד ממוקד לדברים מסויימים, בעוד דברים אחרים עדיין רגילים או מחוזקים..
כך שחוסר רגישות יכול להיות נגרם מהפרעת חרדה ולא גורם.
בכיף.