אפרסמון? האמנם?

מאמר תגובה לכתבה “תעלומת הבושם הסודי“, עם הצעה אלטרנטיבית לזיהוי האפרסמון מהמקורות

לפני זמן מה הוזמנתי לבקר בחווה לגידול ״אפרסמון״ בצפון ים-המלח. הסתבר לי שגם בעין-גדי יש יזמה לנטוע מטע ״אפרסמון״. מאחר ולמיטב ידיעתי אין זיהוי בוטני לאפרסמון במקורות שאלתי ובדקתי והסתבר לי כי בשני המקרים מדובר במור (Commiphora Myrrha).

במקורות יש איזכורים למור, ללבונה ולבשמים. עץ המור נפוץ באזורים יובשניים במזרח אפריקה, בדרום חצי האי ערב ועוד. השרף שנאסף ממנו משמש גם היום כבסיס לייצור תמרוקים, לאותם שימושים משמש גם הלבונה (Boswellia) שגדל באותם אזורים גאוגרפיים אבל גבוה יותר ונפוץ פחות.

שני העצים מוזכרים ביחד עם – בשמים. האפרסמון מוזכר מאוחר יותר ובנפרד, האם נכון לזהותו עם המור? או אולי מאחר וגידול האפרסמון ועיבוד המוצרים ממנו נחשבו לסוד ניתן לו שם כללי – בשמים?

חשיבות שמירת סוד האפרסמון מתבטאת בכתובת בבית הכנסת בעין-גדי בה מקולל מי שיגלה את הסוד. הספק גובר כאשר יודעים כי המור והלבונה היו ידועים וגדלו לא רחוק. נוסף לכך אצל המור והלבונה מנוצל השרף, ואילו מסתבר כי בצמח האפרסמון נוצלו כמעט כל חלקיו. לכן, למרות שאינני בוטנאי מומחה יורשה לי להציע מועמד שלדעתי מתאים ונכון יותר.

בארמון המערבי במצדה יש פסיפס בו נראים עלים גדולים וסביבם  שריגי גפן וענפי דקל. למיטב ידיעתי אין זיהוי בוטני של העלים הגדולים, ומסתבר כי הם דומים מאוד לעלים של אלגום (Santalum album). ראו ידיעה מורחבת על העץ.

שלא כמו המור או הלבונה הקרובים גאוגרפית, האלגום רחוק ומקורו בהודו. שלא כמו המור כל חלקיו של האלגום מנוצלים לייצור בשמים ותמרוקים. האלגום דורש תנאי אקלים יחודיים לעין-גדי וידע שנשמר בסודיות.

קטונתי מלסתור דעת בוטנאים מומחים ובכל זאת, יורשה לי להציע את האלגום כמועמד ראוי להיות אפרסמון…