החוקרים היו מפורצי הדרך בחקר השזירה הקוונטית. שלושתם זכו בשנת 2010 בפרס וולף לפיזיקה, ובכך המשיכו את המסורת של פרס וולף כמנבא נובל.
פרס נובל לפיזיקה לשנת 2022 הוענק לשלושה מדענים העוסקים בתחום המכאניקה הקוונטית: אלן אספה (Alain Aspect), ג'ון פ' קלאוזר (John Clauser) ואנטון ציילינגר (Anton Zeilinger), בזכות "ניסויים עם פוטונים שזורים, שביססו את ההפרה של אי-שוויונות בל (Bell inequalities) ופתחו את הדרך למדע המידע הקוונטי".
שלושתם זכו בשנת 2010 בפרס וולף לפיזיקה. בכך הוכח שוב שפרס וולף הפך למנבא נובל.
שזירה קוונטית (ויקיפדיה)
ריכוז ידיעות בנושא שזירה קוונטית באתר הידען
מהו משפט בל
בפיזיקה, משפט בל (Bell's theorem) הוא שם כללי למשפחת תוצאות המוכיחות כי מכניקת הקוונטים סותרת את המובן הפשוט של עקרון המקומיות (principle of locality). עקרון המקומיות במובן זה הוא ההנחה שמדידה הנערכת במקום אחד במרחב אינה יכולה להשפיע באופן מיידי על תוצאת מדידה הנערכת במקום אחר במרחב.
הזוכים ונימוקי ועדת פרס וולף
אלן אספה הוא פיזיקאי העוסק בתורת הקוונטים, חתן פרס וולף לפיזיקה לשנת 2010. הוא ידוע בעיקר בשל ניסויים שערך בשנת 1981. תוצאות הניסוי היוו אישוש למשפט בל ולתורת הקוונטים, ושללו את טענתם של אלברט איינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן, שלפיה תורת הקוונטים אינה שלמה ויש להחליפה בתאוריות של משתנים חבויים מקומיים. תאריך לידה: 15 ביוני 1947 (בן 75 בעת הזכייה בפרס נובל), אז'ן, צרפת. פרסים: פרס הולווק (1991), פרס וולף לפיזיקה (2010), מדליית אלברט איינשטיין (2012), עמית החברה המלכותית (2015).
מנימוקי ועדת פרס וולף: "על ההישגים הקונספטואליים והעבודה הניסויית שתרמו ליסודות הפיסיקה הקוונטית, ובמיוחד על ניסויים שהלכו והשתכללו בבחינת הנכונות של אי-שוויונות בֶל או הרחבותיהם תוך כדי ניצול של מצבים קוונטיים שזורים". התכונות המוזרות של מצבים קוונטיים שזורים, אשר צוינו לראשונה על ידי אינשטיין, פודולסקי ורוזן שחשדו שהמכניקה הקוונטית אינה תיאוריה מושלמת, הותוו לראשונה באופן דרמטי בעבודה החשובה של ג'ון בֶל. בֶל הראה שקורלציות סטטיסטיות מסוימות בין תכונות של שני חלקיקים מרוחקים זה מזה שיוצרו במצב שזור, אינן ניתנות להסבר על ידי תיאוריה המתבססת על מצבים דטרמיניסטיים מקומיים, אפילו אם קיימות תכונות נוספות בלתי מדידות ('משתנים סמויים').
סדרת הניסויים עם פוטונים שזורים, שפרס זה מייחד, התחילה בעבודה של ג'ון קלאוזר (נולד 1942, ארה"ב) ושותפיו, שהראו איך ליישם את אי-שוויונות בֶל בניסוי מעשי מסוים, שבו נוצרו שני פוטונים שזורים ונמדדו קורלציות בין תכונותיהם על ידי שני גלאים מרוחקים זה מזה. ניסוי פורץ דרך זה הוכיח התאמה לצפי של המכניקה הקוונטית וביטל את האפשרות של מצבים דטרמיניסטיים מקומיים.
היות שעדיין היה ניתן לפרש את תוצאות הניסוי כנובעות ממצבים קלאסיים מַקרוסקופיים שהיו קיימים לפני שנוצרו הפוטונים השזורים, ערכו אלן אספה (נולד 1947, צרפת) ושותפיו ניסויים נוספים. בהתחלה נמדד מספר גדול יותר של קורלציות בניסוי בודד, ובכך גדל דיוק המדידה. בהמשך, בניסוי נוסף, תכונות הגלאים (כיוון הקיטוב של המקטבים שהוצבו לפני הגלאים) נקבעו רק לאחר שנוצרו זוגות הפוטונים השזורים, בזמן שאלה היו בדרכם אל הגלאים. גם בניסוי זה הופרו אי-שוויונות בֶל, כפי שחזתה המכניקה הקוונטית.
אנטון ציילינגר (נולד 1945, אוסטריה) ושותפיו הוסיפו עוד גורם. בניסוי אחד הוסיפו גורם אקראי לקביעת תכונות הגלאים. בנוסף, בהמשך להצעה תיאורטית של גרינברגר, הורן וציילינגר, בוצע ניסוי נוסף עם שלושה חלקיקים שזורים (במקום שני חלקיקים שזורים) שהראה, בצורה חד-משמעית אף יותר, את הסתירה בין החיזוי של המכניקה הקוונטית ובין זה של מצבים דטרמיניסטיים מקומיים.
חתני פרס נובל לפיזיקה לשנת 2022
אלן אספה (Alain Aspect) – אוניברסיטת פריז-סאקלה ואקול פוליטקניק, פאלזו (Palaiseau), צרפת
ג'ון פ' קלאוזר (John Clauser) – J.F. Clauser & Assoc., Walnut Creek, קליפורניה, ארה"ב
אנטון ציילינגר (Anton Zeilinger) – אוניברסיטת וינה, אוסטריה
מצבים שזורים – מתיאוריה לטכנולוגיה
כל אחד משלושת חתני פרס הנובל לפיזיקה לשנת 2022 ביצע ניסויים פורצי דרך תוך שימוש במצבים קוונטיים שזורים, שבמסגרתם שני חלקיקים מתנהגים כאילו הם יחידה אחת אפילו כאשר הם מופרדים ומרוחקים זה מזה. הממצאים שלהם סללו את הדרך לפיתוח טכנולוגיות חדשניות המבוססות על מידע קוונטי.
ההשלכות הבלתי יתוארו של מכאניקת הקוונטים מתחילות להגיע ליישומים טכנולוגיים. נכון ל-2022 מתקיים תחום מחקר נרחב הכולל בתוכו מחשבים קוונטיים, רשתות קוונטיות ותקשורת קוונטית מוצפנת ומאובטחת. יסוד מפתח בכל ההתפתחות הזו הוא התשובה לשאלה כיצד מכאניקת הקוונטים מאפשרת לשני חלקיקים או יותר להתקיים במה שמכונה 'מצב שזור'. מה שקורה לאחד מהחלקיקים בצמד השזור קובע מה שקורה לחלקיק השני, אפילו אם הם רחוקים זה מזה.
לאורך זמן רב, השאלה הייתה האם המתאם ביניהם נובע מכך שהחלקיקים בצמד השזור כוללים משתנים סמויים, מעין 'הוראות' המכוונות אותם לתוצאה הנדרשת בניסוי. בשנות השישים של המאה הקודמת, ג'ון סטיוארט בל (John Stewart Bell) פיתח את אי-השוויון המתמטי (mathematical inequality) הקרוי על שמו. אי-שוויון זה קובע כי: "אם מתקיימים משתנים סמויים, המתאם בין התוצאות של מספר גדול של ניסויים לעולם לא יחרוג מערך מוגדר". אולם, מכאניקת הקוונטים חוזה כי ניסוי מסוג מסוים יפר את אי-השוויון של בל, כלומר – ייתכן מתאם חזק יותר מהחזוי.
ג'ון פ' קלאוזר פיתח את הרעיונות של בל שהובילו לניסוי מעשי. כאשר הוא ניתח את תוצאות הניסויים, הן תמכו במכאניקת הקוונטים תוך הפרה ברורה של אי-השוויון של בל. ממצא זה קובע כי לא ניתן להחליף את מכאניקת הקוונטים בתיאוריה העושה שימוש במשתנים סמויים.
מספר פרצות עדיין נותרו לאחר הניסוי של קלאוזר. אלן אספה פיתח מערכת ניסויים חדשנית שבאמצעותה סגר פרצה חשובה. הוא הצליח לשנות את הגדרות המדידה לאחר שצמד שזור עזב כבר את המקור שלו, כך שההגדרות שהיו קיימות ברגע פליטת החלקיקים כבר לא יכלו להשפיע על התוצאה של הניסוי.
תוך שימוש באמצעים מתקדמים יותר וסדרה ארוכה של ניסויים, אנטון ציילינגר החל לחקור מצבים קוונטיים שזורים. בין שאר הדברים, קבוצת המחקר שלו הדגימה תופעה קוונטית הקרויה בשם 'הִתְעַתְּקוּת קוונטית' (quantum teleportation), המאפשרת להעביר את המצב הקוונטי של חלקיק אחד לחלקיק אחר הנמצא במקום אחר.
"התברר יותר ויותר כי מגיח לו סוג חדש לחלוטין של טכנולוגיה קוונטית. אנו יכולים לראות כי מחקרם של חתני פרס הנובל לפיזיקה לשנה זו בתחום של מצבים שזורים הוא בעל חשיבות כבירה, אפילו מעבר לשאלות היסוד באשר לפרשנות של מכאניקת הקוונטים", אומר אנדרס אירבק (Anders Irbäck), יו"ר ועדת הנובל לפיזיקה.
כיצד הפכה השזירה הקוונטית לכלי עוצמתי
תוך שימוש בניסויים פורצי דרך, אלן אספה, ג'ון פ' קלאוזר ואנטון ציילינגר הדגימו את הפוטנציאל לחקור ולשלוט בחלקיקים הנמצאים במצבים שזורים. מה שקורה לחלקיק אחד המהווה חלק מצמד שזור קובע מה שקורה לחלקיק השני בצמד, אפילו אם הם רחוקים אחד מהשני. פיתוח כלי הניסויים של שלושת חתני פרס הנובל לפיזיקה לשנת 2022 הניח את הבסיס לעידן חדש של טכנולוגיה קוונטית.
היסודות של מכאניקת הקוונטים אינם רק בגדר תיאוריה או הגות. נכון ל-2022, מחקר ופיתוח נמרצים מכוונים ישירות לניצול התכונות המיוחדות של מערכות של חלקיקים בודדים, על מנת לפתח מחשבים קוונטיים, לשפר מדידות, לבנות רשתות קוונטיות ולפתח תקשורת קוונטית מאובטחת ומוצפנת.
יישומים רבים מתבססים על השאלה כיצד מכאניקת הקוונטים מאפשרת לשני חלקיקים, או יותר, להתקיים במצב משותף, ללא תלות במרחק שביניהם. תופעה זו קרויה בשם 'שזירה' (entanglement), והיא הייתה אחד מהנושאים השנויים במחלוקת ביותר בתחום מכאניקת הקוונטים מאז ניסוחה של תיאוריה זו. אלברט איינשטיין דיבר על "פעולה מפחידה מרחוק" (spooky action at a distance), וארווין שרדינגר קבע כי זו התכונה החשובה ביותר של מכאניקת הקוונטים.
זוכי פרס הנובל לשנת 2022 חקרו את המצבים הקוונטיים השזורים הללו, והניסויים שלהם הניחו את היסודות למהפכה המדעית המתרחשת בתחום הטכנולוגיה הקוונטית.
ממש לא ניסוי יומיומי
כאשר שני חלקיקים נמצאים במצבים שזורים, מי שמודד את התכונה של אחד מהחלקיקים יכול לקבוע באופן מיידי את התוצאה של מדידה מקבילה של החלקיק השני, זאת מבלי לבדוק אותו בפועל. במבט ראשון, הדבר לא נראה כה מוזר. אם נחשוב על כדורים במקום על חלקיקים, נוכל לדמיין ניסוי שבו כדור שחור נשלח לכיוון אחד וכדור לבן לכיוון ההפוך. צופה אשר תופס כדור ורואה כי הוא בצבע לבן, יכול באופן מיידי לומר כי הכדור שנשלח בכיוון השני הוא בוודאות בצבע שחור.
מה שהופך את מכאניקת הקוונטים לכה מיוחדת היא העובדה כי המקבילות לכדורים חסרות מצבים מוגדרים עד רגע המדידה עצמה. זה כאילו שני הכדורים הם בצבע אפור, ממש עד הרגע שבו מישהו צופה בהם. ברגע זה, כל כדור יכול באופן אקראי להיות בצבע שחור או לבן. הכדור השני יקבל את הצבע ההפוך באותו רגע. אולם, כיצד ניתן לדעת אם הכדורים לא היו בצבע קבוע כבר בתחילת הניסוי? אפילו אם הם נראו בצבע אפור, אולי הייתה בתוכם איזושהי הוראה נסתרת שאמרה להם לאיזה צבע הם צריכים להפוך ברגע שמישהו צופה בהם.
האם קיים צבע כאשר אף אחד לא צופה?
ניתן להשוות צמדים שזורים במכאניקת הקוונטים למכונה המטילה כדורים בצבעים הפוכים לכיוונים הפוכים. כאשר בוב תופס כדור ומזהה שהוא שחור, הוא מיד יודע שאליס תפסה כדור לבן. בתיאוריה שבה נעשה שימוש במשתנים סמויים, הכדורים תמיד הכילו מידע סמוי באשר לצבע שבו הם יופיעו. אולם, מכאניקת הקוונטים טוענת כי שני הכדורים היו אפורים עד אשר מישהו צפה בהם, כאשר אחד נהפך באופן אקראי ללבן, והשני לשחור. אי-השוויון של בל מראה כי קיימים ניסויים שיכולים להבדיל בין מקרים אלו. ניסויים שכאלו הוכיחו כי מכאניקת הקוונטים נכונה.
חלק חשוב של המחקר שעליו ניתן פרס הנובל לפיזיקה לשנת 2022 הוא תובנה תיאורטית הקרויה בשם 'אי-השוויון של בל'. אי-שוויונות אלה מאפשרים להבדיל בין חוסר הקביעוּת המובנה של מכאניקת הקוונטים (indeterminacy) לבין תיאור חלופי תוך שימוש בהוראות סודיות, או משתנים סמויים. ניסויים הוכיחו כי הטבע מתנהג כפי שחזוי על פי מכאניקת הקוונטים. הכדורים הם בצבע אפור, ללא כל מידע סמוי, ורק אקראיות מוחלטת קובעת מי מהם יהפוך לשחור ומי ללבן.
המשאב החשוב ביותר של מכאניקת הקוונטים
במצבים קוונטיים שזורים אצורה היכולת לפיתוח דרכים חדשות לאחסון, העברה ועיבוד מידע. דברים מעניינים מתרחשים כאשר החלקיקים של צמד שזור נעים בכיוונים שונים ואז אחד מהם פוגש חלקיק שלישי שאיתו הוא נשזר. בשלב זה הם נכנסים למצב משותף חדש. החלקיק השלישי מאבד את הזהות שלו, אולם התכונות המקוריות שלו הועברו כעת לחלקיק הנותר מהצמד המקורי. דרך זו להעברת מצב קוונטי בלתי ידוע מחלקיק אחד לחלקיק אחר קרויה בשם הִתְעַתְּקוּת (teleportation). ניסוי מסוג זה בוצע לראשונה בשנת 1997 על ידי אנטון ציילינגר ועמיתיו.
באופן יוצא דופן, התעתקות קוונטית היא הדרך היחידה להעברת מידע קוונטי ממערכת אחת לשנייה מבלי לאבד חלק כלשהו ממנו. בלתי אפשרי למדוד את כל התכונות של מערכת קוונטית ואז להעביר את המידע לגורם מקבל אשר מעוניין לשחזר את המערכת המקורית. הסיבה לכך טמונה בעובדה כי מערכת קוונטית מסוגלת להכיל מספר גרסאות של כל אחת מהתכונות בו-זמנית, כאשר כל גרסה היא בעלת הסתברות מסוימת להופיע במהלך המדידה.
ברגע שהמדידה מתבצעת, רק אחת מהגרסאות האפשריות נותרת, לאמור – זו שנקלטה במכשיר המדידה. הגרסאות האחרות נעלמו, ולא ניתן לעולם לדעת דבר אודותיהן. אולם, ניתן להעביר תכונות קוונטיות בלתי ידועות לחלוטין לחלקיק אחר תוך שימוש בהתעתקות קוונטית, והן מופיעות בו בשלמותן, אולם במחיר היעלמותן של תכונות אלו בחלקיק המקורי.
מרגע שתופעה זו הוכחה בניסויים, השלב הבא היה להשתמש בשני צמדים של חלקיקים שזורים. אם מקרבים חלקיק אחד מכל אחד מהצמדים בדרך מסוימת, החלקיקים שלא הוזזו בכל אחד מהצמדים יכולים להפוך לשזורים, זאת למרות שמעולם הם לא היו במגע כלשהו אחד עם השני. החלפת שזירה זו (entanglement swapping) הודגמה לראשונה בשנת 1998 על ידי קבוצת המחקר של אנטון ציילינגר.
צמדים שזורים של פוטונים, חלקיקי אור, יכולים להישלח לכיוונים הפוכים דרך סיבים אופטיים ולשמש בתור אותות ברשתות קוונטיות. שזירה של שני צמדים יכולה לאפשר הגדלה של המרחק בין הצמתים של רשת כזו. עם זאת, קיים גבול למרחק שלאורכו פוטונים יכולים לעבור בסיב אופטי לפני שהם נבלעים או מאבדים את התכונות שלהם. אומנם ניתן להגביר אותות אור רגילים לאורך המסלול, אולם הגברה זו אינה אפשרית כאשר משתמשים בצמדים שזורים. לשם כך יש להשתמש במגבר הלוכד ומודד את האור, אולם שימוש במגבר מפרק את השזירה הקוונטית. יחד עם זאת, החלפת שזירה מאפשרת לשלוח את המצב המקורי הלאה, תוך כדי העברתו למרחקים גדולים יותר מאשר היה אפשרי אחרת.
חלקיקים שזורים שלעולם לא ייפגשו
שני צמדים של חלקיקים שזורים נפלטים ממקורות שונים. חלקיק אחד מכל אחד מהצמדים מתקרב לחלקיק השני בדרך מיוחדת המאפשרת שזירה שלהם. שני החלקיקים הנותרים נשזרים גם הם בשלב זה. בדרך זו, שני חלקיקים שמעולם לא נפגשו או היו במגע זה עם זה הופכים לצמד שזור.
מפרדוקס לאי-שוויון
התקדמות מדעית זו מתבססת על שנים רבות של פיתוחים. זה החל מהתובנה מדהימת המוח כי מכאניקת הקוונטים מאפשרת למערכת קוונטית יחידה להתפצל לחלקים נפרדים שעדיין יתפקדו כיחידה אחת. תובנה זו סותרת את כל הרעיונות המדעיים שקיבלנו באשר לסיבה ותוצאה ואופי המציאות. כיצד משהו יכול להיות מושפע מאירוע המתרחש במקום אחר מבלי שהגיע ממנו סוג כלשהו של אות? אות לא יכול לנוע מהר יותר מאור – אולם במכאניקת הקוונטים לא נראה שצריך כל אות על מנת לחבר בין החלקים השונים של המערכת המורחבת.
אלברט איינשטיין החשיב תופעה כזו כבלתי אפשרית ובדק את היתכנותה, יחד עם עמיתיו בוריס פודולסקי (Boris Podolsky) ונתן רוזן (Nathan Rosen). הם הציגו את טענתם בשנת 1935: "מכאניקת הקוונטים אינה מספקת תיאור מושלם של המציאות". קביעה זו הפכה להיות פרדוקס EPR, על שם שמות משפחותיהם של שלושת החוקרים. השאלה הייתה האם יכול להיות תיאור מושלם יותר של העולם, כאשר מכאניקת הקוונטים היא רק חלק אחד ממנו. מצב זה יוכל, למשל, לתפקד כאשר חלקיקים אוצרים בתוכם תמיד מידע סמוי באשר להתנהגותם בסיומו של ניסוי. במקרה כזה, כל המדידות יראו את התכונות שקיימות בדיוק במקום שבו נערכות המדידות. סוג זה של מידע מכונה לעיתים בשם 'משתנים סמויים מקומיים' (local hidden variables).
הפיזיקאי מצפון אירלנד ג'ון סטיוארט בל [1928–1990], אשר עבד במעבדה האירופית לפיזיקת חלקיקים CERN, התמקד בבעיה זו ביתר שאת. הוא גילה כי קיים סוג של ניסוי שיוכל לקבוע אם העולם מבוסס על מכאניקת הקוונטים במלואו, או האם ייתכן תיאור נוסף המכיל משתנים סמויים. אם חוזרים על הניסוי שלו פעמים רבות, כל התיאוריות המכילות משתנים סמויים חוזות מתאם בין התוצאות שחייב להיות נמוך מערך מסוים, או לכל היותר שווה לו. קביעה זו מנוסחת בצורה של נוסחה מתמטית הקרויה בשם אי-השוויון של בל. אולם, מכאניקת הקוונטים יכולה להפר את הנוסחה הזו. היא חוזה ערכים גבוהים יותר עבור המתאם שבין התוצאות מאשר אפשרי במערכות המכילות משתנים סמויים.
ג'ון פ' קלאוזר הסתקרן מהיסודות של מכאניקת הקוונטים בהיותו סטודנט בשנות השישים. הוא לא יכול היה להשתחרר מהרעיונות של בל מהרגע שהוא קרא עליהם, ובסופו של דבר, הוא ושלושה חוקרים אחרים הצליחו להציג הצעה לסוג מעשי של ניסוי שיוכל לשמש על מנת לבחון את התיאוריה של בל.
הניסוי כלל שליחת צמד של חלקיקים שזורים בכיוונים הפוכים. הלכה למעשה, נעשה שימוש בפוטונים בעלי תכונה הקרויה בשם קיטוב (polarisation). כאשר החלקיקים נפלטים, כיוון הקיטוב שלהם אינו מוגדר, וכל מה שבטוח הוא שלחלקיקים יש קיטוב מקביל. זאת ניתן לבחון תוך שימוש במסנן המאפשר מעבר של חלקיקים בעלי קיטוב מסוים. זהו האפקט שבו נעשה שימוש במשקפי שמש, החוסמים קרני אור שעברו קיטוב במישור מסוים.
אם שני החלקיקים בניסוי נשלחים לכיוון מסננים הממוקמים באותו מישור, כגון במישור האופקי, ואחד מהם מצליח לעבור דרכו, אזי גם השני יעבור. אם המסננים ממוקמים בזוויות שונות זה ביחס לזה, אזי ייתכן שאחד ייבלם בעוד שהשני יוכל לעבור. הרעיון הוא למדוד כשהמסננים מכוונים לכיוונים שונים, ולהשוות את התוצאות: במקרים מסוימים שני החלקיקים יעברו, לעיתים רק אחד מהם ולעיתים אף אחד מהם. מספר הפעמים שבהם שני החלקיקים עוברים את המסנן תלוי בזווית שבין המסננים.
מכאניקת הקוונטים קובעת כי יתקיים מתאם בין המדידות. ההסתברות כי חלקיק אחד יצליח לעבור תלויה בזווית של המסנן שבודק את הקיטוב של החלקיק השני בצד ההפוך של מערכת המדידה. כלומר, התוצאות של שתי המדידות, בזוויות מסוימות, מפרות את אי-השוויון של בל ובעלות מתאם חזק יותר מזה אשר היה אמור להתקבל אם התוצאות היו מתבססות על משתנים סמויים שנקבעו מראש עוד לפני פליטת החלקיקים.
הפרה של אי-השוויון
ג'ון פ' קלאוזר החל מיידית לעבוד על עריכת ניסוי זה. הוא בנה מכשיר הפולט שני פוטונים שזורים בו זמנית, כאשר כל אחד מהם מנותב לעבר מסנן הבודק את הקיטוב שלהם. בשנת 1972, ביחד עם הסטודנט לדוקטורט סטיוארט פרידמן (Stuart Freedman), הוא הצליח להראות תוצאה שהיוותה הפרה ברורה של אי-השוויון של בל תוך הסכמה עם התחזיות של מכאניקת הקוונטים. בשנים שלאחר מכן, ג'ון פ' קלאוזר ופיזיקאים אחרים המשיכו לדון בממצאי הניסוי ובמגבלות שלו.
אחת המגבלות הייתה שהניסוי היה באופן כללי בלתי יעיל, גם באשר לייצור וגם באשר ללכידת החלקיקים. המדידה הייתה גם קבועה מראש, משום שהמסננים מוקמו בזוויות קבועות. כלומר, בניסוי זה היו מספר פרצות טכניות, שבגללן צופה יכול לפקפק בתוצאות: האם ייתכן שמערכת המדידה עצמה, בדרך כלשהי, בחרה בחלקיקים שמראש היו בעלי מתאם חזק, ולא מדדה אחרים? אם כן, החלקיקים עדיין יכלו לאצור בתוכם מידע סמוי.
הסרת הפרצות המסוימות הללו הייתה מאתגרת, זאת לאור העובדה כי מצבים קוונטיים שזורים אינם יציבים וקשים לשליטה; יש צורך לטפל בפוטונים בודדים. הסטודנט לדוקטורט הצרפתי אלן אספה לא נרתע מכך, ובנה גרסה חדשה של מערכת המדידה תוך הכנסת שינויים ושיפורים. במסגרת הניסוי שלו, הוא יכול היה למדוד את הפוטונים שעברו דרך המסנן ואת אלו שלא עברו. משמעות הדבר, שיותר פוטונים נמדדו ושהמדידה עצמה הייתה מדויקת יותר.
בגרסה האחרונה של מערכת המדידה, הוא יכול היה גם להכווין פוטונים לעבר שני מסננים שמוקמו בזוויות שונות. הרעיון החדשני היה היכולת להחליף את כיוון תנועתם של הפוטונים השזורים אחרי ייצורם ופליטתם מהמקור. המסננים מוקמו במרחק של שישה מטרים בלבד, כך ששלב החלפת הכיוונים נדרש להתרחש תוך מספר מיליארדיות השנייה. אילו מידע באשר לזהות המסנן שאליו יגיע הפוטון היה משפיע על אופן פליטתו מהמקור, אזי במערכת הזו הפוטון לא היה מגיע למסנן זה. בנוסף, מידע באשר למסנן הנמצא בצד אחד גם לא יכול היה להגיע לצד השני ולהשפיע על התוצאות של המדידה שם. בדרך זו, אלן אספה סגר פרצה חשובה וסיפק תוצאה ברורה לחלוטין: מכאניקת הקוונטים נכונה ולא קיימים כל משתנים סמויים.
העידן של מידע קוונטי
ניסויים אלו ודומים להם הניחו את היסודות למחקר הנמרץ שמתנהל נכון ל-2022 בתחום המדעי של מידע קוונטי. היכולת לשלוט ולשנות מצבים קוונטיים, וכתוצאה מכך לשנות את התכונות שלהם, מאפשרת לנו גישה לכלים בעלי יכולת יוצאת דופן. זהו הבסיס למחשוב קוונטי, להעברה ואחסון של מידע קוונטי ולפיתוח של אלגוריתמים להצפנה קוונטית. נכון ל-2022 נעשה שימוש במערכות עם יותר משני חלקיקים, שכולם שזורים – מערכות שאנטון ציילינגר ועמיתיו היו הראשונים לחקור.
ב-2023 דיווחו חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ציריך (ETH) בכתב העת Nature על הפרה של אי-השוויון של בל ללא פרצות במעגלים מוליכי-על – רכיבים שהם מועמדים מובילים לבניית מחשבים קוונטיים. החוקרים שזרו שני קיוביטים (qubits) שחוברו בקישור קריוגני באורך 30 מטרים, וביצעו יותר ממיליון חזרות על הניסוי. לדבריהם, העבודה מראה כי אי-מקומיות היא משאב חדש ומעשי לטכנולוגיית מידע קוונטי המבוססת על מעגלים מוליכי-על.
הכתבה עודכנה בנובמבר 2026 כדי לשקף מחקר מ-2023 שחיזק את הממצאים והרחיב את מבחני בל ללא פרצות למעגלים מוליכי-על.
שאלות ותשובות
על מה הוענק פרס נובל לפיזיקה לשנת 2022?
הפרס הוענק לאלן אספה, לג'ון קלאוזר ולאנטון ציילינגר על ניסויים עם פוטונים שזורים, שביססו את ההפרה של אי-שוויונות בל ופתחו את הדרך למדע המידע הקוונטי.
מהי שזירה קוונטית?
שזירה קוונטית היא מצב שבו שני חלקיקים או יותר מתנהגים כיחידה אחת גם כשהם רחוקים זה מזה. מה שקורה לחלקיק אחד בצמד השזור קובע מה שקורה לחלקיק השני.
מה מראה ההפרה של אי-השוויון של בל?
לפי אי-השוויון של בל, אם התוצאות נקבעות מראש על ידי משתנים סמויים מקומיים, המתאם בין המדידות לא יחרוג מערך מסוים. הניסויים מצאו מתאם חזק יותר, כפי שחוזה מכאניקת הקוונטים, ולכן לא ניתן להחליף אותה בתיאוריה של משתנים סמויים.
מה תרם כל אחד משלושת הזוכים?
קלאוזר הראה ב-1972, יחד עם סטיוארט פרידמן, הפרה ברורה של אי-השוויון של בל. אספה סגר פרצה חשובה כשהחליף את הגדרות המדידה אחרי שהפוטונים כבר יצאו מהמקור, וקבוצת המחקר של ציילינגר הדגימה התעתקות קוונטית ב-1997 והחלפת שזירה ב-1998.
אילו טכנולוגיות נשענות על השזירה הקוונטית?
השזירה הקוונטית היא הבסיס לתחום המידע הקוונטי, הכולל מחשבים קוונטיים, רשתות קוונטיות ותקשורת קוונטית מוצפנת ומאובטחת.
מקור: הודעת האקדמיה המלכותית השוודית למדעים וההסבר לציבור באתר פרס נובל
עוד בנושא באתר הידען
- מה אי שוויון בל אומר באמת על מכניקת הקוונטים – ומה הוא לא אומר
- פרס טיורינג 2025 הוענק לצ'רלס בנט ולז'יל בראסאר על היסודות של מדע המידע הקוונטי
- האם היקום אקראי? מה באמת חשב איינשטיין על האקראיות הקוונטית
- האם השזירה הקוונטית מאיימת על תורת היחסות הפרטית?
- סודות שמורים היטב: ההצפנה הקוונטית מהתיאוריה למעבדה, ולמוצרים
3 תגובות
יגאל
מה שאמרת לנכון, אבל לא מדוייק. משפט בל מחייב אי-תלות סטטיסטית. אם יש לנו "בחירה חופשית" אז תנאי המשפט הם כמו שאמרת.
אבל – אם העולם דטרמיניסטי, אז תנאי המשפט לא מתקיימים.
לשי:
בל הציע אי שוויון, שחייב להתקיים בכל תאוריה בה יש 'משתנים חבויים'.
לכן, ביצוע ניסוי והפרכת אי השוויון מלמדת שכל תאוריה המכילה משתנים חבויים אינה נכונה.
לכן, כאשר ביצעו החוקרים את הניסוי והפריכו את אי השוויון של בל – הם איששו את תורת הקוונטים, הגורסת שאין משתנים חבויים.
לא ברור מהכתבה האם החוקרים הוכיחו או הפריכו את תאוריית בל. נראה שיש שתי אמירות סותרות.