האם הפוליטיקאים ינקטו בפעולה וינסו להציל את כדור הארץ מפני שינויי אקלים?

מכיוון ששינויי האקלים נגרנים על ידי פעולות של מדינות, הבעיה יכולה להיפתר רק על ידי שיתוף פעולה של מדינות , וקביעה של יעדים באמצעות כלים בינלאומיים, ולא כפי שהיה בסכם פריז בו ניתנה יד חופשית לכל מדינה לקבוע יעדים, שחלקן גם לא עומדות בהן

מצעד האקלים 2017, נקודת הסיום מול שגרירות ארה"ב. צילום: אבי בליזובסקי
מצעד האקלים 2017, נקודת הסיום מול שגרירות ארה"ב. צילום: אבי בליזובסקי

מאת: אש מרפי, חוקר דוקטורט, ממשל סביבתי בין-לאומי, אוניברסיטת קיל, בריטניה. תרגום: אבי בליזובסקי

במסגרת מדור שבו פונים בני נוער למומחים בתחום הסביבה שהשיק אתר THE CONVERSATION החוקר עונה לשאלה: "אני מפחדת משינוי אקלים ומהעובדה שהרבה מבוגרים לא מתייחסים אליו ברצינות – האם אתה חושב שפוליטיקאים ינקטו פעולה וינסו להציל את מה שנותר לנו? – קרולינה, בת 15, סנטיאגו דה צ'ילה.

שינויי אקלים הם האיום הדוחק ביותר שעבר אי פעם על האנושות. לשינויים במאזן הטבעי של אטמוספירת כדור הארץ, הנגרמת בשל ההתנהגות האנושית, יש השפעה רבה על הסביבה. הוריקנים הופכים גדולים וחזקים יותר מבעבר. שטפונות מכסים אזורים נרחבים, וגורמים לאנשים לאבד את בתיהם. הבצורות גורמות לקמילת גידולים, מה שמגביר את הרעב. מפלס הים עולה ויום אחד יבלע מדינות שלמות.

מדענים מכל העולם מסכימים כי ההשפעות של שינויי האקלים יחמירו, אלא אם ננקוט בפעולה כעת. כמובן שיש דברים שכל אחד יכול לעשות כדי להפחית את ההשפעה שלכם על הסביבה, כמו לאכול פחות בשר, אך בכל מדינה נדרשים שינויים גדולים כדי לעמוד באתגר זה. מה שמוביל אותנו לשאלה המצוינת: מה פוליטיקאים עושים כדי להילחם בשינויי אקלים?
מכיוון ששינויי האקלים נגרנים על ידי פעולות של מדינות, הבעיה יכולה להיפתר רק על ידי שיתוף פעולה של מדינות – והדרך הטובה ביותר היא לעשות זאת באמצעות החוק הבין-לאומי. בשנת 2015 נפגשו מנהיגים פוליטיים מכל העולם בפריס, צרפת, כדי להסכים על תגובה לשינויי אקלים. התוצאה הייתה אמנה בין-לאומית בשם הסכם פריז.

הסכם פריז

בהסכם פריז, החליטו המנהיגים כי חיוני לעצור את האטמוספירה מלהתחמם ביותר מ-2 מעלות צלזיוס מעל לרמות הטרום-תעשייתיות. לשם כך, מדינות צריכות להפחית את פליטת הפחמן הדו-חמצני שלהן (CO₂), שהוא מלכודת חום וגורם להתחממות. עד כה, זה נשמע יפה.
אבל יש בעיה: הסכם פריז אינו מציע הוראות ישירות על מה המדינות צריכות לעשות כדי להפחית את פליטת ה – CO₂ שלהן. מדינות אינן צריכות לעמוד ביעדים ספציפיים כדי להפחית את הפליטות שלהן. במקום זאת, הסכם פריז מבקש ממדינות להציב יעדים משלהן, המכונות "תרומות לאומית" (NDC).

התרומות הלאומיות משקפות את הפעולות הטובות ביותר של מה שהפוליטיקאים של כל מדינה מוכנים לעשות כדי להתמודד עם שינויי אקלים.

בהתייחס לשואלת השאלה, צ'ילה התחייבה להפחתה של 30% בפליטות גזי החממה מתחת לרמה של 2007. אך מטרה חזקה בהרבה הייתה להפחית את הפליטות ב – 30% לעומת רמות 1990. בין 1990 ל 2016, הפליטות של צ'ילה עלו ב-115% – מה שמראה למדינה היסטוריה לא טובה של התמודדות עם שינויי אקלים.

אוסטרליה היא אחת המדינות העשירות בעולם. לדבריה, היא תנסה להפחית את הפליטות ב-28-26% מתחת לרמות 2005. אבל התחייבות זו אינה שאפתנית במיוחד למדינה בעלת עושר כמו ועם כל אור השמש שהיא מקבלת, הממשלה יכולה להשקיע הרבה יותר באנרגיה סולארית.

ברזיל היא ביתם של חלק גדול מיערות הגשם של האמזונס. היא הבטיחה לשקם יותר מ 12 – מטר דונם של יער, בערך כמחצית מגודלה של בריטניה או כשליש מגודלה של צ'ילה. על ידי הגנה על היער הסופג CO₂, ברזיל יכולה להפחית את פליטותיה ב – 37%.

זה נשמע טוב. אך ממשלת ברזיל החדשה שנבחרה בשנת 2018 , אינה מתכוונת לכבד את ההתחייבות הזו. כריתת יערות לפנות מקום לגידולים ולרעות בקר תרמה לשריפות ההרסניות המתרחשות בחודשים האחרונים באמזונס.

המטרות שעליהן הצהיר האיחוד האירופי מבטיחות להפחית את פליטתו בכ – 40%. אך מכיוון שהמדינות השונות אינן נדרשות לחלוק הפחתות באופן שווה, מדינות מסוימות באיחוד יבצעו הפחתות גדולות ואילו אחרות יעשו מעט מאוד.

דוגמאות אלה מראות כי פוליטיקאים במדינות אלה אינם מתייחסים ברצינות לשינויי אקלים – והם אינם לבד. מדינות רבות אינן עושות מספיק. בקצב הנוכחי, האנושות תמשיך לחמם את כדור הארץ למקום כלשהו בין 3 ° C ל – 5 מעלות צלזיוס, מה שיגרום להוריקנים קשים, בצורת ושיטפונות בכל רחבי העולם.

מה אנחנו יכולים לעשות?

שינויי האקלים חייבים להיות בראש סדר העדיפויות שלנו. אנשים שיכולים להצביע בבחירות צריכים לשקול להצביע למפלגות שמבטיחות פעולה חזקה לשינויי אקלים. משמעות הדבר היא בדרך כלל עזיבה של הקבוצות הפוליטיות הגדולות ובחירה במפלגות עם מיקוד ספציפי בתחום הסביבה.

אפשרות נוספת היא לתמוך בתנועות גלובליות כמו המרד בהכחדה. באמצעות הפגנת תמיכה בקבוצות כמו אלה, יכול הציבור לשלוח מסר חזק לפוליטיקאים שאכפת להם מכוכב הלכת והחיים שבו. כמה פעילים צעירים אף היו מעורבים בהבאת אתגרים משפטיים נגד ממשלות המתעלמות ללא הרף מחובות האקלים שלהם.
כדי לעשות זאת נדרשים מנגנונים משפטיים מקומיים שמבטיחים למשלח את הזכות לסביבה נקיה, ואנשים או ארגונים שיוכלו לגשת לבתי המשפט, דבר שיכול להיות מאמץ יקר. עם זאת, אתגר משפטי יכול לגרום לפוליטיקאים להבין את היקף היצרים העוברים על אנשים.

אם נפגיז את הפוליטקאים בהודעות, יש סיכוי לגרום להם להשתפר ולעצור את שינויי האקלים, לפני שההשפעות הגרועות ביותר של ההתחממות הגלובלית יהפכו למציאות.
https://theconversation.com/will-politicians-take-action-and-try-to-save-the-planet-from-climate-change-122754

הערת העורך: הכותב לא התייחס לישראל, אך במקרה שלנו ישראל, ממש כמו אוסטרליה מדינה עשירה ושטופת שמש. אפשר בהחלט להגדיל משמעותית את השימוש באנרגית השמש. גם כאן מקבלי ההחלטות צריכים להתגבר על הנטיה הטבעית של הון ושלטון ולהתעלם מהלובי של הנפט והגז. הבצורת ארוכת השנים אינה משמים, היא נובעת  מההתנהגות שלנו. לכדור הארץ יש את הדרך שלו לגבות מאיתנו תשלום על אי עשיה.

 לכתבה ב-THE CONVERSATION

עוד בנושא באתר הידען: 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. נושא ההתחממות הגלובלית זה בהחלט שדה מוקשים עם הרבה אמוציות פוליטיקה כלכלה וכסף,
    כאשר עולות שאלות לגבי ההתחממות הגלובלית כמחזור טבעי של הטבע ומה תרומתו של האדם במשוואה הזאת, ההתחממות היא כמעט ודאית (גם שם יהיו כאלו שיתווכחו נגד) ואמורה להדאיג מאד כל אחד מאיתנו ולא צריך אמצעי מדיה ניתן לראות את זה בעיניים בטיולים מסביב לעולם קרחונים שנעלמים וגם להשוות את מזג האוויר לשנים קודמות לאלו מאיתנו שחיו מספיק שנים (המעיל המיותם בארון), השאלה היא מה אחוז ההשפעה האנושית אם בכלל בתמונה הכוללת זהו האיזור הנפיץ יותר בויקוח,
    אחת הבעיות שהצגת נושא במדע במיוחד של האקלים שהוא מרובה משתנים היא שאין ודאות מוחלטת
    אלה סבירות גבוהה, מול זה השמת פרדיגמה לכל צד כאילו מדובר פה בקבוע קוסמולוגי (גם לא בטוח שהקבועים תמיד היו קבועים) רק גורמת נזק לנושא, מעבר לזה נשארת השאלה למה רוב מדעני האקלים נוטים לחשיבה שהאדם הוא חלק משמעותי בהאצה של שינוי האקלים האם כולם שייכים לאיזה צד פוליטי האם הם איזה עדר או כולם מתבססים על הנחה מוטעת או כסף וזה נכון גם למיעוט של המדענים שלא מסכימים לגבי השפעת האדם על האקלים, הנושא הוא חשוב ביותר ויכולות להיות לו השפעות עצומות על האנושות והטבע ובמקרה נראה לכאורה שצריך זהירות וללכת עם מצדדי השפעה האנושית עם המשפט המנחה Better worry(safe) than sorry אם כי כל פעולה צריכה לבוא מבחינה לוגית ולא תגובות אמוציונלית שלא מסתכלות על התמונה הכוללת ועלולות לגרום יותר נזק מתועלת

  2. אנשי מדע המדינה לא המציאו את ההתחממות. היא קיימת בטבע, והיא נגרמה על ידי בני אדם. זה הקונצנזוס המדעי בדיוק כמו שהארץ היא כדור.
    יש מעטים מאוד שלא מסכימים אבל הם לא מציעים תיאוריות קוהרנטיות, רק אכלו לי שתו לי, ותבדוק את המימון שלהם.

  3. כל כך טיפוסי! דוקטורנט מהפקולטה לחירטוטי חברה מצהיר בתחילת הכתבה שברור ששינויי האקלים נובעים מהאדם. עכשיו לך תתווכח איתו במגרש שלו. כל מדעי החברה בנויים כך: ממציאים פרדיגמה שיקרית ועכשיו מפתחים איזה תאוריה מטורפת שאי אפשר להתווכח איתה כיוון שאתה חייב להתווכח בהנחה שהפרדיגמה השיקרית היא האמת. לא התחלתה וכבר הפסדת!

    "מדענים מכל העולם מסכימים…." – מה עם אלו שלא מסכימים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן