הנדסה גנטית היא טכניקה שבה מועתקים גנים בודדים ומועברים ליצור חי אחר. כך משתנה ההרכב הגנטי באמצעות הוספה או הסרה של תכונות ספציפיות של בעל החיים או הצמח
להלן כמה עובדות אודות יצורים מהונדסים גנטית.
הנדסה גנטית היא טכניקה שבה מועתקים גנים בודדים ומועברים ליצור חי אחר. כך משתנה ההרכב הגנטי באמצעות הוספה או הסרה של תכונות ספציפיות של בעל החיים או הצמח.
ישנם סוגי צמחים שעברו שינוי גנטי שנועד לספק להם עמידות בפני מחלות הנגרמות על ידי חרקים, חיידקים או וירוסים וכן כדי להגדיל את הקשיחות כנגד תנאי סביבה ומזג אוויר קשים.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא הסויה העמידה לקוטלי עשבים מדגם גליפוסאט ) glyphosate(כך מתאפשרת שליטה טובה יותר על העשבים השוטים ופחות אובדן של צמחי סויה.
תומכי ההנדסה הגנטית אומרים כי היא תסייע בהפחתת עלויות, הגברת היבול, הפחתת הצורך בחומרים כימיים וסיוע להאכלת העולם הרעב.
המתנגדים מודאגים מסיכוני בריאות ומהאיום על הסביבה באמרם שאין די מחקרים כדי להוכיח את בטיחות השימוש בטכנולוגיה ולהבטיח שהיא לא תפגע במינים בטבע. הם גם חוששים על ההשלכה על המגוון הגנטי ושליטה על היבולים בידי תאגידי ענק.
ארה”ב היא המובילה בתבואות ביוטכנולוגיות, עם 75 אחוז מיבול הסויה, 71 אחוז מיבול הכותנה ו-34 אחוזים מיבול הדגנים. האיחוד האירופי לא איפשר גידול נסיוני ובוודאי לא מסחרי של כל סוג חדש של תבואה שעברה שינוי גנטי מאז אוקטובר 1998. עד אז אושרו 18 סוגי צמחים לרבות תירס, עולש וסויה.
ואולם לאחר שדאגות הצרכנים גברו בסוף שנות התשעים, הטילו כמה מדינות באיחוד, ובהן אוסטריה, צרפת, יון, איטליה ולוקסמבורג חרם גם על הצמחים שכבר אושרו. ממשלות האיחוד גם הגבילו ניסויי שדה ובין השנים 1998-2002 מספר ניסויי השדה צנח בכמעט 90 אחוזים.
ארה”ב, ביחד עם ארגנטינה וקנדה החליטו לאתגר את החרם דה-פקטו של האיחוד האירופי במוסדות ארגון הסחר העולמי WTO. המדינות הללו טוענות כי אין בסיס מדעי ושהחרם היה בלתי חוקי.
