בשליפה טובה

לאחר גיל 70 מתגבר הקושי לשלוף מילים. אין זה סימן לתחילתה של מחלת האלצהיימר, אלא תופעה תקינה של הזדקנות. מדוע זה קורה ומה עושים מרצים ופוליטיקאים מבוגרים על מנת להתגבר על הקושי?

צבי צוברי | גליליאו

קושי בשליפת מילים ושמות קיים בכל גיל. הוא אמנם מתגבר עם השנים, אך “ירידה ניכרת בכושר המילולי מתחילה רק אחרי גיל 70”, אומרתד”ר גתית קוה, מהמחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, שחוקרת זה כמה שנים את הקשר שבין זקנה לשפה. למרות הקשיים בשליפה, מבוגרים שולפים מילים נדירות יותר מאלה ששולפים צעירים, ככל הנראה בשל אוצר המילים הרחב של המבוגרים.

ירידה בכושר השליפה

בספרות המחקרית הזקנה מתחילה בגיל 65. קוה גילתה, שלפחות בתחום השפה, הזקנה מתחילה רק אחרי גיל 70. באחד המחקרים שערכה נבדק הקושי בשליפת מילים, באמצעות מבחן שמציג בפני הנבדקים תמונות שונות והם נדרשים לקרוא לתמונה בשם (מבחן שיוּם).ד”ר קוה: “גילינו שבעיות משמעותיות בתחום זה מתחילות רק אחרי גיל 70 ואפילו 75. מאותו שלב והלאה נראה שיש קושי בשליפת מילים, אף שרבים מתלוננים על כך שנים לפני כן.

במחקר נוסף שערכה קוה, נבדק מספר המילים שמצליחים בני 20 עד 85 לשלוף תחת לחץ של זמן. במבחנים אלו, מבחני שטף מילולי, התבקשו הנבדקים לומר כמה שיותר מילים שמתחילות באות מסוימת, או כמה שיותר מילים ששייכות לקטגוריה מסוימת (למשל כלֵי עבודה), בפרק זמן נתון. גם במחקר זה התגלתהירידה ניכרת ביכולת השליפה ככל שהמשתתפים היו מבוגרים יותר.

שני גורמים עיקריים יכולים לעמוד בבסיס ירידה זו. מכיוון שעם ההזדקנות התגובות שלנו נעשות אטיות יותר, סביר להניח שתחול ירידה גם בקצב שליפת המילים. מנגד, יכול להיות שמדובר בקושי שקשור באופן ייחודי לתחום השפה, קושי שאינו תלוי בהכרח בהגבלת הזמן.

במחקר אחר התבקשו בני 85-20 לספר סיפור על תמונה שהציגה התרחשות. הנבדקים יכלו להאריך או לקצר בתיאור כרצונם. מחקר זה אפשר להשוות בין השפה שבה משתמשים אנשים בגילאים שונים, ולנתח אותה בכמה היבטים. לדוגמה, אפשר לבדוק את השימוש במבנים תחביריים שונים אצל צעירים ומבוגרים. אפשר גם לבדוק את השימוש במילים “ריקות” כמו “משהו” או “דבר”, שתפקידן אולי לכסות על היעדר המילה המתאימה, או לבדוק את העושר של אוצר המילים המשמש את מספרי הסיפורים.

אוצר מילים גדול ושליפה איטית של מילים

ד”ר קוה: “המחקר בתחום מציב בפנינו פרדוקס מסוים. מצד אחד ברורשככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו רוכשים עוד ועוד מילים וכך מעשירים את אוצר המילים שלנו. כולנו לומדים מילים ומונחים חדשים כל החיים. לדוגמה, המילה ‘צונאמי’; מילה זו היתה קיימת מאז ומעולם ביפנית, אלא שלא היתה מוכּרת לרוב דוברי העברית, פרט אולי לכמה אנשים שחוקרים תופעות שקשורות במזג האוויר.

אחרי הצונאמי הנורא בדרום-מזרח מאסיה, הפכה המילה צונאמי לידועה ושימושית אצל כולנו. אם כן, ברור שאוצר המילים גדל כל הזמן. יש מחקרים שמראים שמבוגרים יודעים יותר מילים מצעירים. מצד שני, כשמבוגרים נדרשים לשלוף מילה בודדת במבחן מובנה שיש בו תשובה אחת נכונה, או לשלוף כמה שיותר מילים בדקה, הם מראים קושי גדול יותר מצעירים, וזאת למרות אוצר המילים הגדול שברשותם.”

“בתוך אותה קבוצת גיל, בכל גיל, בעלי אוצר מילים גדול מצליחים יותר במבחני שליפה מבעלי אוצר מילים קטן. אם כך, למה מבוגרים מתקשים, כקבוצה, יותר מצעירים? האם הסיבה לכך היא הגבלת מספר התשובות הנכונות האפשריות, או אולי הגבלת הזמן?

אחת הדרכים לבחון זאת היא לתת לאנשים לבחור בעצמם את המילים שמתאימות בעיניהם, ולא לתת להם ציון נכשל אם לא הצליחו לומר את המילה שאליה התכוונו החוקרים. כמו כן, רצוי שבמחקרים כאלה לא תהיה הגבלת זמן. במחקר שנעשה עם שתי סטודנטיות מהאוניברסיטה הפתוחה, קרן סמואל-אנוך ושירי אדיב, שאלנו באיזה סוג של מילים יבחרו אנשים להשתמש בתיאור התמונה. האם יבחרו במיליםשכיחות, או דווקא באלה הנדירות יותר?”

מילים נדירות וניסיון לדייק

“אם יש למבוגרים קושי בשליפת מילים, סביר להניח שהם ישתמשו במילים שכיחות, כי הן הנגישות ביותר”, מסבירה קוה. “אבל, מכיוון שהם בעלי אוצר מילים גדול, אולי יופיעו אצלם דווקא יותר מילים נדירות. ואכן מתברר שלמבוגרים יש נטייה מובהקת לשלוף מילים כאלה. וזה מפתיע, כי כאמור מדובר באותם אנשים שמתקשים בשליפת מילים במבחנים מובנים.

למה מי שלא מצליח להיזכר במילה כמו ‘משפך’, או אומר ‘בית של כלב’ במקום ‘מלונה’ אומר פתאום משפט על ‘אישה ששקועה בשׂרעפים’, במקום ‘אישה שלא שמה לב’? וזה לא שהמילים האלה, שהן נדירות אצל הצעירים, הן חלק מן המילון הרגיל של המבוגרים, כי בדקנו גם את זה. הצגנו את המילים שבהן השתמשו הנבדקים בפני מבוגרים אחרים, וגם הם סיווגואת המילים האלה כמילים נדירות.

ממצא אחר שעולה מניתוח של תיאורי תמונה הוא שמבוגרים נוטים יותר לתקן את עצמם. למשל, בתמונה שבה נראים שני ילדים המושיטים זה לזה עוגיות במטבח, אמרו המבוגרים: ‘הוא נותן עוגייה לילדה, לאחותו’. למה התיקון הזה? זה כבר עניין של פרשנות. אולי כי למבוגרים חשוב לדייק ולא מספיק לומר שמדובר בילדה, הם רוצים להדגיש שהשניים הם אח ואחות. יכול להיות שהתיקון נוצר לאחר שהדובר שמע את עצמו אומר את המילה הפחות מדויקת.

אבל יכול להיות שהמבוגרים עושים זאת כי פשוט קשה להם לשלוף את המילה שבעיניהם היא הנכונה ביותר. לוקח להם יותר זמן כדי להגיע אל המילה שבה הם באמת רוצים להשתמש ובדרך הם נעזרים במילים קשורות אחרות, ש’קופצות’ ראשונות.”

הֶקשר עוזר לזכור

מניתוח נוסף התברר שהמבוגרים בוחרים להתמקד בנושאים רחבים יותר מאלה שבהם מתמקדים הצעירים. למשל, במקום להתמקד באימא שמוצגת בתמונה, בחרו המבוגרים לדבר על האבא שאינו בתמונה. כך כלל הסיפור מילים שלא אמרו הצעירים, לדוגמה: הסבר על “תורנות” (מילה נדירה יותר מאלה שמתייחסות לבני המשפחה) בין ההורים, תורנות שאיננה מוצגת בתמונה אבל המתאר בן ה-78 התייחס אליה.

אם כך, אי אפשר שלא לשאול איך אנשים מבוגרים מאוד ממשיכים בכל זאת לשמש מרצים פעילים בתחומי הספרות, האמנות וכמובן הפוליטיקה? אומרת קוה: “מבוגרים לומדים לעקוף את הקושי שבו הם נתקלים בתחום הזיכרון והשפה על ידי שימוש בהֶקשר. מחקרים רבים מראים שההבדלים הגדולים ביותר בין צעירים ומבוגרים עולים במבחנים שבהם נדרשת זכירה של רשימת מילים שאין ביניהן כל קשר. כשמספרים סיפור ומבקשים מאנשים לזכור אותו, כלומר כשיש הֶקשר, ההבדל בין הצעירים למבוגרים מצטמצם.

יכולות להיות לכך מספר סיבות. אפשר שהמבוגרים כה רגילים להסתמך על ההקשר, שהם אינם יכולים בלעדיו ולכן נכשלים בזכירת הרשימה האקראית, ואפשר שעקב הקושי שיש למבוגרים בתחום הזיכרון, הם מפתחים את ההישענות על ההקשר כאסטרטגיית פיצוי.” למרות זאת, צריך לזכור שלרובם יש אסטרטגיות טובות מאוד להתמודדות עם הקשיים בדיבור ספונטני. במינונים קטנים זו תופעה תקינה לחלוטין, כמו הנטייה של השיער להלבין עם הגיל.