שילוב של שלוש שיטות תיארוך מצביע כי האתר בבקעת הירדן בן לפחות 1.9 מיליון שנה, בגיל דומה לדמניסי—עם רמז להגירה מקבילה של מסורות כלי אבן אולדובאית ואשלית
מחקר חדש קבע כי האתר הארכאולוגי עוביידיה ('Ubeidiya) בבקעת הירדן מתוארך ללפחות 1.9 מיליון שנה. התיארוך החדש דוחף לאחור את הראיות לנוכחות אדם קדום באזור במאות אלפי שנים, וממקם את אתר עוביידיה—לצד דמניסי (Dmanisi) שבגאורגיה—כראיה הקדומה ביותר לאדם קדום מחוץ לאפריקה. הגיל המעודכן משנה נקודת מפתח באבולוציה האנושית, ומרמז כי חלוצים קדומים, מצוידים במגוון רחב של כלי אבן, כבר היו מבוססים בלבנט בראשית ההתרחבות הגלובלית של המין שלנו.
[האוניברסיטה העברית בירושלים] – מחקר חדש בהובלת פרופ’ ארי מתמון מהאוניברסיטה העברית, פרופ’ עמרי ברזילי מאוניברסיטת חיפה, ופרופ’ מרים בלמייקר מאוניברסיטת טולסה, מספק ציר זמן מדויק יותר לאחד האתרים הפרה־היסטוריים המשמעותיים בעולם לחקר האבולוציה האנושית. באמצעות שילוב של שלוש שיטות תיארוך מתקדמות, החוקרים קבעו כי אתר עוביידיה בבקעת הירדן מתוארך, ככל הנראה, ללפחות 1.9 מיליון שנה.
הגיל המעודכן מצביע על כך שעוביידיה הוא אחד האתרים הקדומים ביותר הידועים של בני אדם קדומים מחוץ לאפריקה.
תצורת עוביידיה מעוררת עניין מחקרי זה זמן רב, משום שהיא משמרת עדויות מוקדמות לתרבות האשלית (Acheulean), המתאפיינת בכלי אבן גדולים דו־פניים, שנמצאו יחד עם מכלולים עשירים של בעלי חיים—כולל מינים ממוצא אפריקני ואסיאתי, שחלקם נכחדו.
אתגר בן עשרות שנים: לקבוע את גילו המדויק של אתר עוביידיה
במשך עשורים היה קשה לקבוע את גילו המדויק של האתר. במשך שנים רבות העריכו מרבית החוקרים כי עוביידיה מתוארך לטווח של 1.2–1.6 מיליון שנה, אך הערכה זו התבססה על כרונולוגיה יחסית. כדי לקבוע טווח גיל מדויק, הצוות חזר לאתר ונטל דגימות מחדש, תוך שימוש במערך של טכניקות תיארוך חדשניות, שכל אחת מהן “שואלת” את העבר העמוק בדרך שונה.
שלוש שיטות תיארוך משלימות
שיטה אחת, תיארוך קבורה באמצעות איזוטופים קוסמוגניים (cosmogenic isotope burial dating), מודדת איזוטופים נדירים הנוצרים כאשר קרניים קוסמיות פוגעות בסלעים על פני הקרקע. לאחר שהסלעים נקברים, האיזוטופים מתחילים להתפרק בקצב ידוע וצפוי—מעין “שעון גאולוגי” שמאפשר לחשב כמה זמן הם שוכנים מתחת לפני הקרקע.
בנוסף בדקו החוקרים עקבות של השדה המגנטי הקדום של כדור הארץ שנשתמרו במשקעי האגם באתר. כאשר משקעים שוקעים, הם “נועלים” בתוכם את כיוון השדה המגנטי של כוכב הלכת באותו רגע. באמצעות התאמת “חתימות” מגנטיות אלה להיפוכים מוכרים בהיסטוריה של השדה המגנטי, קבעו החוקרים שהשכבות נוצרו במהלך כרון מטויאמה (Matuyama Chron)—תקופה שהחלה לפני יותר משני מיליון שנה.
לבסוף ניתחו החוקרים קונכיות מאובנות של מלנופסיס (Melanopsis), חלזונות מים מתוקים המשובצים במשקע, באמצעות תיארוך אורניום־עופרת (uranium–lead dating), כדי לקבוע גיל מינימלי לשכבות שבהן התגלו כלי האבן.
בסיכום, כל התוצאות “התכנסו” לתאריך מוקדם משמעותית מזה שהניחו בעבר.
הממצאים מצביעים על כך שאתר עוביידיה הוא בן לפחות 1,900,000 שנה—שינוי משמעותי בהבנת ההיסטוריה הקדומה של בני האדם.
מה המשמעות להבנת ההתרחבות מחוץ לאפריקה
ציר הזמן החדש מצביע על כך שעוביידיה הוא בערך בן אותו גיל כמו האתר הידוע דמניסי בגאורגיה. משמעות הדבר היא שאבותינו התפשטו לאזורים שונים בערך באותו זמן. בנוסף, הממצאים מרמזים ששתי טכנולוגיות שונות לייצור כלי אבן—המסורת הפשוטה יותר, אולדובאית (Oldowan), והמסורת המתקדמת יותר, אשלית (Acheulean)—היגרו במקביל מאפריקה, ככל הנראה בידי קבוצות שונות של הומינינים, כאשר אלו נעו אל טריטוריות חדשות.
המחקר עסק גם במכשול מדעי מרכזי: קריאות איזוטופים ראשוניות הציעו גיל של שלושה מיליון שנה לסלעים—ממצא שסתר עדויות פליאומגנטיות, פלאונטולוגיות, גאולוגיות וארכאולוגיות. החוקרים התמודדו עם הסתירה באמצעות הדגמה שהמשקעים המכילים ממצאים הקשורים לנוכחות הומינינים עברו היסטוריה ארוכה של “מיחזור” בתוך בקע ים המלח ולאורך שוליו.
“היסטוריית החשיפה־קבורה העולה מן המודל מרמזת על מיחזור של משקעים ששקעו ונקברו בעבר בבקע… ולאחר מכן שוקעו מחדש לאורך קו החוף של האגם הקדום בעוביידיה.”
כיתוב תמונה: קונכייה מאובנת ששימשה לניתוח התיארוך
למאמר המדעי (Quaternary Science Reviews)
עוד בנושא באתר הידען:
