סיקור מקיף

מעיינות קדומים וגדולים בבקעת הירדן היו משמעותיים להתפתחותה של המהפכה החקלאית בעולם

יהודה לוי מהמכון למדעי כדור הארץ מהאוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרום' חיים גבירצמן, מצא במחקרו כי מי המעיינות בבקעת הירדן אפשרו את האבולוציה של האדם הקדמון והפיכתו ממלקט-צייד לחקלאי היושב במקום קבוע

ההדמיה הממוחשבת של מפלס מי התהום באקוויפר המזרחי של ים המלח. צילום: יהודה לוי, האוניברסיטה העברית
ההדמיה הממוחשבת של מפלס מי התהום באקוויפר המזרחי של ים המלח. צילום: יהודה לוי, האוניברסיטה העברית

המעבר מתרבות הלקטים-ציידים שהיו נוודים לתרבות החקלאים שהתיישבו במקום קבוע, המכונה "המהפכה החקלאית", העסיקה את הארכיאולוגים הפרהיסטוריים בעולם כולו, ובפרט את החוקרים באזור הלבנט, בו התרחשה המהפכה החקלאית הראשונה על פני כדור הארץ. הממצאים למהפכה זו התגלו באתרים רבים, הפזורים בין עמק חרן בטורקיה לבין הדלתה של הנילוס במצרים. אולם הריכוז הגדול ביותר של ממצאים מצוי במרכז בקעת הירדן, בקרבת היישובים פצאל ונתיב הגדוד, שם נמצאו יישובים רבים מהתקופה האפי-פלאוליתית והנאוליתית (לפני כ-11 אלף שנה) המעידים על קיומו של אירוע משמעותי זה בתולדות האדם הקדמון.

בעקבות כך התעוררה זה מכבר השאלה מהו מקור המים שאפשר את קיומם של כל אותם יישובים? אגם הלשון, מאגר המים המרכזי שהתקיים אז בבקעת הירדן, היה מלוח ולא ראוי לשתייה, ומעיינות מתוקים לא קיימים כלל באזור. לפיכך, החוקרים תהו לאורך השנים כיצד ניתן היה להשקות את השדות החקלאים ואת חיות הבית ובכלל, איך אפשר היה להתקיים באזור זה?

עבודת הדוקטורט של יהודה לוי מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים מציעה פתרון לכל השאלות הללו. לטענתו, באותה התקופה היו קיימים במקום מעיינות גדולים שהזינו ביצה של מים מתוקים, בצמוד לחופו של אגם הלשון. מקצת מהמים שנובעים היום בעיינות צוקים נבעו אז בקרבת היישובים נתיב הגדוד ופצאל ותרמו לשרידותם.

לוי עורך את מחקרו בארבע השנים האחרונות תחת הדרכתם של פרופ' חיים גבירצמן מהאוניברסיטה העברית ושל פרופ' יוסי יחיאלי וד"ר אבי בורג מהמכון הגיאולוגי. במסגרת עבודתו בנה לוי מודל הידרולוגי ממוחשב המתאר את זרימת מי התהום באקוויפר ההר המזרחי (האגן המזרחי של הרי יהודה ושומרון). מי תהום אלו ניזונים ממי הגשמים היורדים והמחלחלים בהרי יהודה ושומרון, וזורמים מזרחה בתוך סלעי הגיר והדולומיט המקומטים והשבורים. לאחר זרימתם הפתלתלה באקוויפר ההר המזרחי, נובעים מי התהום בעיקר (כ-90%) על חוף ים המלח, במעיינות צוקים, קנה וסמר, ויתרת המים (כ-10%) נובעים במעיינות יריחו ועוג'ה שבבקעת הירדן.

בעבודתו מצא לוי כי כ-40% ממי התהום נבעו בתקופת המהפכה החקלאית במרכז בקעת הירדן, ורק 60% באזור עיינות צוקים, קנה וסמר. במרכז הבקעה נבעו המים לא רק במעיינות יריחו ועוג'ה, אלא אף במעיינות שאינם קיימים היום – בקרבת היישובים שהתקיימו בתקופה האפי-פלאוליתית והניאוליתית ליד נתיב הגדוד ופצאל. במילים אחרות, מי המעיינות הקדומים אפשרו את האבולוציה של האדם הקדמון, והפיכתו מלקט-צייד-נווד לאדם היושב במקום אחד המביית בעלי חיים והמגדל גידולים חקלאיים.

המעבר ההדרגתי מתקופת הקרח האחרונה (לפני כ18,000 שנה) ועד התקופה הבין-קרחונית הנוכחית היה מלווה בהצטמצמות האגם שהתקיים בבקע (השבר הסורי אפריקאי). בתקופה הקרחונית השתרע אגם הלשון מהכינרת ועד חצבה ברום (גובה) של כ200- מטר תחת הים התיכון. בתקופתנו, ים המלח משתרע על שטח מצומצם יותר ברום של כ400- תחת הים התיכון. צמצום שטח האגם היה מלווה בנדידת המעיינות שנבעו לחופו, ובנדידת האוכלוסייה שהתקיימה בקרבת המעיינות. אכן, במחקרים הארכאולוגיים זיהה פרופ' נייג'ל גורינג-מוריס מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית שהישובים האפי-פלאוליתיים והנאוליטיים נדדו דרומה, מאזור פצאל לאזור נתיב הגדוד וגלגל ומשם לאזור עוג'ה ויריחו.

המודל ההידרולוגי של אקוויפר ההר המזרחי מאפשר לא רק לשחזר את העבר אלא אף לחזות את העתיד. המחקר קובע עוד כי במידה וים המלח ימשיך להתייבש, כפי שמתרחש היום בקצב מואץ, צפוי מפלסו לרדת עד לרום של 550- מטר מתחת לפני הים וכתוצאה מכך יחולו שינוים נוספים במשטר הזרימה ובמיקום נביעת המעיינות שעשויים להשפיע על כל החיים באזור. מחקרים עתידיים של יהודה לוי, פרופ' גבירצמן, פרופ' יחיאלי וד"ר בורג צפויים לעסוק בנושא.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. כל מהפכה ומהפכה היתה תלויה במשאבים שונים, פיזיים, קוגנטיבים, הכרתיים ועוד.
    ציר ההתפתחות לא היה יכול להתפתח לולא אותם דפוסים קבועים שפיתחו אותו.
    אנחנו חיים את הרגע, את המצב עצמו.
    אבל את ליד הנעלמת שרוקמת את אותם המשאבים, הדרכים והדפוסים איננו מודעים.
    מוגבלות זו של הכרתנו תלויה בהתפתחותנו, וזו תלויה בשינוי פנימי, שינוי הרצון לקבל שלנו, שהוא הוסת שלנו לאותה מציאות שאנו חווים.
    ולכן בשינוי פרודות הרצון לקבל, תתרחב חווית הכרתנו.
    נוכל להכיר לא רק בתמונה שאנו רואים, אלא גם באותם הקשרים הרקומים המחזיקים ומייצבים את אותה התמונה.
    תמונה שמורכבת ממספר רבדים, שהאחרון שבה הוא השורש, שממנו משתלשלות התופעות לעולם הזה.

  2. כן אבל…
    המעיינות לבדם לא נותנין הסבר מספק, שכן לא מוכרת השקיה במי שלחין בתקופות המדוברות.
    ההתיישבות ביריחו התאפשרה בין השאר בגלל אגן הניקוז שהוביל קרקעות סחף למישור שתחת העיר. ההשקיה היתה למעשה בהצפה, בדומה לחקלאות הקדומה לצד הנילוס, אבל בהסתמכות על אירועי גשם ולא על עליית מפלס של נחל.
    מאותה סיבה נדרשה חומה ביריחו של הניאולית הקדם קרמי כדי להתגונן מהסחף וגם זו נקברה לבסוף כולה.

    זאת ועוד – כאשר הורדוס מקים את פצאל ובנו מקים את ארכילאיס המעיינות של פצאל והעוג'ה מספיקים לעיר גדולה ולהשקיית שדות רחבים של צרי ותמרים.
    ההסבר המובא כאן של המעיינות אינו מספק ולא נראה שמתחשב בכל הגורמים (יתכן שבעבודה עצמה יש התייחסות כזו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן