דו”ח של ה-WWF (הקרן העולמית לשימור חיות הבר World Wildlife Fund) שפורסם ב-30 באוקטובר 2018 מגלה כיצד פעולותינו פוגעות קשה בעולם הטבעי – הבסיס שעליו תלויה פרנסתנו
כותב: טום אוליבר, פרופסור לאקולוגיה יישומית, אוניברסיטת רידינג
דו”ח של ה-WWF (הקרן העולמית לשימור חיות הבר World Wildlife Fund) שפורסם ב-30 באוקטובר 2018 מגלה כיצד פעולותינו פוגעות קשה בעולם הטבעי – הבסיס שעליו תלויה פרנסתנו. הדו”ח מגלה כי בין השנים 1970 ל-2014, צומצמה אוכלוסית החולייתנים: יונקים, דגים, עופות, דו-חיים וזוחלים, ב-60%. דרום אמריקה ומרכזה נפגעו באופן קשה במיוחד, בהם נרשמו ירידות של 89%.
הדו”ח הוא אחד הניתוחים הגלובליים המקיפים ביותר של המגוון הביולוגי, אך יש לו מגבלות. הוא עוקב רק אחרי בעלי חוליות, הדגימה אינה אחידה על פני סביבות אקולוגיות שונות, והוא מתעלם מהמגוון הגנטי.
כמו כן, ראוי לציין כי מחקרים גלובליים אחרים דיווחו על נתונים נוספים הקשורים בירידה בביומסה” מחקר שהתמקד במינים של צמחים וחרקים, מעריך כי חלה ירידה בשכיחות המינים של כ-11%, ומחקר מגרמניה מצא ירידה של 75% בביומסה של חרקים מעופפים ב-27 השנים האחרונות עד 2016.
כל המחקרים הללו תומכים במסקנה שאנחנו מאבדים את המגוון הביולוגי בקצב מדאיג.
הוויכוח הגדול
ישנן שתי טענות עיקריות בדיון על אבדן חיות הבר. הראשונה היא שאבדן הסביבה הטבעית הוא תוצאה הכרחית ומקובלת של ההתקדמות האנושית. מבחינה היסטורית, העושר שלנו גדל באמצעות ניצול הסביבה הטבעית, וזו אפשרה לנו לחיות חיים עשירים יותר עם חופש הזדמנויות גדול יותר.
בניגוד לכך, הטענה השניה)היא שיתכן שהדבר גורם לאבדן המגוון הביולוגי ולפיכך גם מאיים על מערכת תמיכת החיים של כוכב הלכת הקטן שלנו – את היכולת של הביוספרה להסדיר את האקלים שלנו, להאביק את היבול שלנו, לטהר את המים שלנו ולפרק את הפסולת שלנו. הביולוג פול ארליך עשה פעם את ההשוואה בין אבדן מינים במערכת האקולוגית להסרת מסמרים ממטוס באופן מתמיד: המטוס עשוי לטוס זמן מה, אבל בסופו של דבר ייפול מן השמים.
דאגות כאלה הובילו לניסיונות לכמת “גבולות בטוחים” של אבדן המגוון הביולוגי, או מה שמכונה “גבולות פלנטריים” שאסור לנו לחצות אחרת אנו עלולים להגיע ללנקודת אל-חזור. למרות הרעיון המושך, ישנם קשיים בביצועו. האחד הוא אי-הוודאות בהיקף ההפסד המגוון הביולוגי, והשני הוא השפעת ההפסדים הללו על פרנסת האדם.
כדי לעשות השוואה עם שינוי האקלים, ממשלות רבות רק התחייבו לפעולה לאחר שניתן יהיה להתמודד עם התופעה תוך השפעות כלכליות סבירות שניתן לכמת באמצעות ניתוח קפדני המשלב את מדעי האקלים וכלכלה. לכן, יש צורך דחוף בגישות חדשות כדי לכמת את הסיכון באופן מדויק יותר וכדי לנקוט באופני פעולה מגוונים).
אבל גם אם נוכל להעריך את הסיכונים, האם נוכל למעשה לעצור את אבדן המגוון הביולוגי?
אנו יודעים בביטחון מסוים מהם)הסיכונים להתחממות הגלובלית, אך המדינות נאבקות על מנת לעמוד בהתחייבויותיהן בפאריס, שלא לדבר על הפחתת פליטות גדולה עוד יותר, כדי למנוע עולם חם יותר.
משחקי אחריות
הייתי מעורב לאחרונה בניתוח רב-תחומי של מערכת המזון העולמית (אחת מהאשמים העיקריים באבדן המגוון הביולוגי), אשר זיהה מגוון של מנגנונים שנועדו להחזיר את מערכת המזון מצעידתה במסלול שאינו בר קיימא.
אנשים מרגישים לעתים קרובות חסרי אונים לשנות מערכות גלובליות כאלה ומצביעים על גורמים ברמת המדיניות הממשלתית, כגון הארכה וחידוש עתידיים של האמנה למגוון ביולוגי.
על אף שממשל חכם הוא גורם חיוני, גורמים רבים התורמים לירידה במגוון הביולוגי פועלים ברמה האישית, כמו הבחירות התזונתיות והצרכניות שלנו. כמו כן, מבנה המוסדות שלנו משקף בסופו של דבר את המוחות האישיים שלנו, כך שיש לנו הזדמנות ליזום שינוי חיובי על ידי הכרה בתלות שלנו בטבע. עם זאת, העלייה ברמות האינדיווידואליזם עודדה כלכלה המספקת אינטרסים פרטיים על חשבון הטבע.
באמצעות הרכישות שלנו אנחנו יכולים להרוס את הסביבה בצד השני של העולם, ולכן דו”ח ה-WWF מספק נתונים טובים יותר שיאפשרו לחבר בין הצרכנים לתוצאות מעשיהם. בצד החיובי, העולם המקושר יותר ויותר שלנו יכול לאפשר שיכנוע חברתי למציאת דרכים אחרות למשחק. שינויים אישיים קטנים יכולים להיצטבר ולגרום לסוג אחר של “נקודת מפנה” לקראת דרך חיים בת-קיימא יותר.
אם אנחנו באמת רוצים לעצור את אבדן המגוון הביולוגי ולהבטיח כמובן עתיד בטוח לדורות הנוכחיים והעתידיים על חללית כדור הארץ, אנחנו צריכים לחשוב מעבר לממשלה, ולשכוח את ה”אני” האנוכי – הפתרונות מתחילים עם “אנחנו.”
https://theconversation.com/tipping-point-huge-wildlife-loss-threatens-the-life-support-of-our-small-planet-106037
