רשמים מצפיה בהקרנת הבכורה של הסרט המבוסס על חייו של סטיבן הוקינג, או לפחות על החלק מחייו להם היתה עדה אשתו הראשונה ג’יין
בשבוע הבא עומד לצאת לאקרנים הסרט “התיאוריה של הכול”, הוזמנתי ביחד עם עיתונאים רבים להקרנת הבכורה. בדרך כלל אינני מגיע לאירועים מהסוג הזה אך הפעם קיבלנו הזמנה, אי אפשר היה לסרב לסטיבן הוקינג.
מכיוון שאינני מומחה לקולנוע, אני יכול לסמוך על המבקרים בעולם ועל הוקינג עצמו ששיבחו את הסרט, אתעכב כאן על כמה דברים שצדו את עיניי במהלך הסרט.
הסרט “התיאוריה של הכול” מתארת את חייו של המדען המפורסם בעולם, סטיבן הוקינג, מתקופת היכרותו עם אשתו כשהיה עדיין בריא ואפילו רכב על אופניים, דרך התמודדותו עם המחלה ועם הפיסיקה. אחד הרבדים שבמאי הסרט הדגיש היה היותו של הוקינג אתאיסט. ויכוחים תיאולוגיים שזורים לאורך הסרט החל מתחילתו בפגישה הראשונה עם אשתו ג’יין שהלכה לכנסיה בכל יום ראשון, דרך שיחות עם אשתו לאורך השנים ועד לדיון התיאולוגי עם מנצח מקהלת הכנסייה, אלמן ללא ילדים בשם ג’ונתן, שלימים יהיה בעלה השני של ג’יין.
אלוהים היה שם כשפיתח את התיאוריה של הפרופסור הנערץ עליו שגם עמד בראש הוועדה שהעניקה לו ציון מעולה על עבודת הדוקטורט שלו, רוג’ר פנרוז, על הסינגולריות של החורים השחורים, ולכן הגיע למסקנה שהיה רגע שבו היקום התחיל במפץ גדול שהוא מעין חור שחור אחד גדול, ואלוהים היה שם גם בהרצאה שנשא על קרינת הוקינג שבה הוכיח שגם חור שחור מתאדה ולפיכך גם המפץ הגדול לא היה אירוע סינגולרי אלא עוד אירוע על הרצף, שרק אי אפשר לדעת מה היה לפניו. כאשר ג’ונתן חשב שתיאורית המפץ הגדול מוכיחה את אלוהים אמר לו הוקינג שכעת הוא עובד על תיאוריה שמפריכה את מה שכתב בדוקטורט ולא משאירה מקום לאלוהים (שבו לא האמין מתחילת הסרט ועד סופו).
הסרט “התיאוריה של הכול” מבוסס על ספר שכתבה ג’יין הוקינג על חייהם, ולכן הוא מתחיל בפגישתם הראשונה ומסתיים עם הגירושין פחות או יותר.
המדע של הוקינג נוכח פחות או יותר בתפר בין הסצנות כשהיה צריך לדלג כמה שנים ולעבור לפרשה הבאה. אגב הוא מוצג בצורה פשוטה כך שכל אחד יכול להבין אותו. אפילו ג’יין שניסתה להסביר לאחד האורחים את בעיית חוסר הקשר בין תורת הקוונטים העוסקת בסדרי הגודל הקטנים שיוצגה באמצעות אפונים ותורת היחסות של איינשטיין שיוצגה על ידי תפוח אדמה. ולסיכום: איינשטיין לא אהב אפונים, סליחה, את תורת הקוונטים”.
השחקנים, אדי רדמאין ופליסיטי ג’ונס מלווים את תולדות הזוג הוקינג באופן ריאליסטי (מן הסתם הודות למחלקת האיפור). אפילו הוקינג עצמו אמר בראיון לטלוויזיה שציטוט ממנו שודר בחדשות ערוץ 2, כי לא הצליח להבחין בין רדמאין לבינו, משום שזה מחקה אותו כל כך טוב “חשבתי שהוא זה אני”. לאורך הסרט הם הצטיירו כזוג המושך את תשומת הלב, מצחיק, נאבק כשצריך ומפגין גבורה. הכותב אנתוני מקראטן הצליח לשחזר את האהבה של השניים כאשר התהדקה בתקופתו כסטודנט והתרופפה כאשר הוקינג הקדיש יותר ויותר מזמנו לתיאוריות שלו.
מלבד אלוהים ותיאוריות פיזיקליות אנו למדים כיצד נודע להוקינג על מחלתו, מתי איבד את קולו ואיך סייעה לו המערכת הממוחשבת לדבר עם העולם ולכתוב את ספרו “קיצור תולדות הזמן”. כדאי ללכת לסרט ולהבין בדיוק במה מדובר.
לא יהיה זה ספוילר אם אגלה שהוקינג לא הצליח למצוא את התיאוריה של הכול, כפי שאיינשטיין שהקדיש לחיפוש הזה את שלושים שנות חייו האחרונות לא הצליח לפתח תיאוריה מאחדת את תורת הקוונטים ואת תורת היחסות (דומני שהוא היה זה שנקב במונח ‘התיאוריה של הכול’) כך גם הוקינג, ולמעשה זו עדיין נותרה חידה בלתי מפוענחת.
בשנת 2006 ביקר הוקינג (האמיתי) בארץ. בין היתר הוא נשא נאום המדבר על ראשית היקום, מהיכן באנו ולאן אנו הולכים. תמליל ההרצאה תורגם על ידי ופורסם בזמן אמת באתר הידען.
עוד בנושא באתר הידען:
55 תגובות
ליותם, יש מהפכות מדעיות ויש שטויות במיץ עגבניות.
זה שיש מהפכות מדעיות לא אומר שכל שטות שסותרת את מדע עשויה להיות נכונה. אני בטוח שאם יש לך הפסקת חשמל בבית, אתה לא פותח ספר קבלה כדי להגיד לחשים שיביאו חזרה את האור. אתה הולך לארון חשמל ובודק את המפסק, נכון? אז גם אתה שולל את האופציה שהפסקת חשמל נגרמה בשל חוסר איזון בקבלה..
וגם משרד החינוך שולל את האופציה שהעולם שטוח, וגם חזאי מזג האוויר שוללים את האופציה של חיזוי מזג אוויר בעזרת דילוגי אותיות בתנך.
אם אתה לא שולל כלום אז הכל נכון באותה מידה ושגוי באותו מידע. לא חושב שזה מדעי.
מיסטר G
לא שאני מצדיק את הבחור שקורא לעצמו דורי אבל תפיסה, גישה, פרדיגמה צריכה ממש למות, להיכתש על מנת שתפנה מקום לתפיסה חדשה.
כמו המעבר בין אסטרולוגיה של תלמאים, לתפיסות ניוטוניות. כך כיום תפיסה שאולי תידמה למיסטיקה עשויה להחליף את הפרדיגמות הקיימות.
כל עוד? כל עוד תהיה אמפירית.
מהפכות מדעיות, המביאות להחלפה של תאוריה אחת באחרת, נושאות אופי של מהפכה מחשבתית.
אני לא טוען שמה שדורי מנסה להעביר נכון אלא שאנחנו מתחדשים מאותו תחום שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים עליו.
את תאמין, אך גם אל תשלול.
אל תקבל אך גם אל תדחה.
אל תשכח שכל הכל התגליות לוו בהתנגדויות עזות. ושל מי? דווקא של אלו שכביכול היתה להם אחיזה בתאוריות מתקדמות.
נושא למחשבה…
לא מפחדים להגיד שהם *לא* יודעים ממה הוא בנוי,
דורי, אתה לא רציני. מה אתה פוליטקאי? שואלים אותך שאלה, ואתה עונה על משהו אחר לגמרי, ועוד אתה אומר לי “אם לא תפחד”.
למה אתה מפחד להגיד “אין לי מושג ובקבלה לא כתוב על זה שום דבר”. אם פיזיקאים שחוקרים את החומר האפל לא מפחדים להגיד שהם יודעים ממה הוא בנוי, למה אתה מפחד? ואת מי אתה מנסה לרמות עם ה”רמזים” האלו? אם ה”רמזים” האלו היו שווים משהו מזמן היה לך פרס נובל ביד וליתומים והאלמנות היתה מצה על השולחן.
דורי רכניץ
אני שמח שהצחקתי אותך.
אבל, בבקשה תסביר לי. מה אתה עושה באתר הזה? לא לימדו אותך שהחטא הראשון בתורה זה חטא הסקרנות? זה באמת מעניין אותי – באת להיות מסיוניר, או באמת מעניין אותך להכיר את העולם שלנו?
G
מהו החומר האפל?
איני יכול לכתוב עליו, מה גם שכדי להבין במשהו צריך למסור כאן מספר הקדמות שלא יתאפשר להכניסם כתגובה.
אך יחד עם זאת אנסה לרמוז במשהו דרך מספר קטעים מתוך מבוא לספר הזוהר (הרב יהודה אשל”ג) ואם תתעמק בדברים ולא תפחד משבירת הרגלים ומוסכמות הן של מה שלימדו אותך והן של תפיסת עצמך, אולי ייפתח בלבבך פתח ודרכו תוכל במשהו לנסות להבין מחכמה זו.
אני שולח אותיות ח, ט,י ואקווה כי תבין את הרמזים הנמצאים באותיות אלו.
“ח) ומלבד האמור, יש בהמשל הזה של ד’ הצבעים, רמז חשוב מאד. כי האורות העליונים מכונים ספר, כמ”ש (בספר יצירה פרק א’ משנה א’) וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וסופר וסיפור. וכה”א ונגולו כספר השמים (ישעיה ל”ד). והנה גילוי החכמה שבכל ספר, אינו בלבן שבו, אלא רק בצבעים, דהיינו בדיו, שממנו באות האותיות שבספר בצרופי החכמה אל המעיין, שבדרך כלל, יש בספר אלו ג’ מיני דיו, אדום, ירוק ושחור. כמו כן עולם האצילות שה”ס חכמה, שכולו אלקיות, הוא בבחינת הלבן שבספר, כלומר שאין לנו תפיסא בו כלל, אלא כל הגילוי שבספר השמים, הוא בספירות בינה ותפארת ומלכות, שהן ג’ עולמות בי”ע, להיותם בחינת הדיו שבספר השמים, שהאותיות וצרופיהן מתגלות בג’ מיני דיו הנזכרים, ורק על ידיהן מתגלה אור האלקי אל המקבלים. ויחד עם זה יש להבחין. כמו שהלבן שבספר הוא עיקר הנושא של הספר. והאותיות כולן הן “נשואות” על הלבן שבספר, ולולא הלבן לא היתה אפשרית שום מציאות לאותיות, וכל גילוי החכמה שבהן. כן עולם האצילות, שהוא ספירת החכמה, הוא עיקר הנושא של גילוי החכמה המתגלית דרך העולמות בי”ע. וזסו”ה כולם בחכמה עשית.
ט) והוא שאמרנו לעיל בגדר הג’, שאין הזהר מדבר בעולם האצילות כשהוא לעצמו, והוא, מטעם היותו כבחינת הלבן שבספר. אלא לפי הארתו בג’ העולמות בי”ע, והוא מטעם היותם בבחינת הדיו, והאותיות וצרופיהן שבספר. והיינו בב’ אופנים, או שג’ העולמות בי”ע מקבלים הארת עולם האצילות במקומם עצמם, שאז האור מתמעט להם בהרבה בדרך עברו את הפרסא שמתחת עולם האצילות, עד שנבחן רק להארת כלים דאצילות. או בדרך עלית העולמות בי”ע למעלה מפרסא, למקום הספירות בינה ת”ת ומלכות דאצילות, ונמצאים מלבישים עולם האצילות, דהיינו שמקבלים את האור במקום הארתו. כמ”ש בפתיחה מאות קנ”ה ואילך.
י) אמנם אין המשל דומה לגמרי לנמשל. כי ספר החכמה שבעולם הזה, הרי הן הלבן והן הדיו שבאותיותיו, אין בהם רוח חיים, וגילוי החכמה שבסבתם, אינו במהותם עצמם אלא מחוץ להם, דהיינו בהמוח של המעיין בו. משא”כ ד’ העולמות אבי”ע, שהם ספר השמים, הרי כל המוחין שבמציאות הרוחנית והגשמית נמצאים בהם ונמשכים מהם. ולפיכך תשכיל, אשר הלבן שבו שהוא הנושא שבהספר, הוא עצמו המושכל שבהספר, וג’ צבעי הדיו, המה המבארים את המושכל הזה.
שבוע טוב.
י.ה
חחח
ניסים, אם היית כל כך חכם, לא היית כל כך שקוף.
תמשיך לכתוב תגובות באתר (הלא זה תפקידך), אבל דחילק, לפחות תעשה את זה עם קצת תחכום.
שבוע טוב
י.ה
דורי רכניץ
מה אתה עושה באתר הזה? חוץ לספק תירוצים אתה לא אומר כלום 🙂 “לא …. הכוונה היא ש….” בטח, אור, זה לא אור, זמן זה לא זמן.
אתה רוצה להמזיך להאמין בשטויות שלך – זכותך המליאה! אבל בחייך, לא באתר של אנשים חכמים….
כתוב את אשר תרצה, ובלבד שהלב יהיה מכוון לאהבה.
חג שמח.
חג שמח לכולם, ובפרט לאלמנות וליתומים שהקבלה שוב אכזבה. אולי בשנה הבאה
הבורא אינו משחק בקוביות
הכול הגיוני ומקושר.
עד כמה הוא מקושר? עד כמה תהליכים הן גלובלים והן פרטיים קשורים זה לזה?
את זה אנחנו מגלים כבר היום
https://www.themarker.com/markerweek/1.3014535
עד כמה לאותם קשרים גלויים וניסתרים קיימת תכלית?
את זה עדיין לא גילינו…
צאנס אחרון! אני תורם את כספי הנובל שלי לטובת אלמנות ויתומים. אם למדת מהקבלה על מבנה החומר האפל ואתה לא מגלה לנו – זה כבר אכזרי!
ניסים ניסים
כתבת:
השורה השנייה “היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.” – האור נוצר מאות אלפי שנים אחרי המפץ הגדול, כך שהשורה הזו כבר שגויה. –
*** שים לב מה כותב הארי לגבי אור פשוט. הוא לא כותב שזה אור כמו שאתה מתאר אלא דבר שאין בו השגה, אין בו מדרגות, אין בו הבדלים אלא הכול שווה בהשוואה אחת.
אבל אתה – לוקח את הדברים ומפרש אותם בהתאם ליכולותיך ולדרגת ההבנה שלך.
נמשיך.
כתבת: “אחרי זה הוא מדבר על לזוז לאמצע … אבל לזה אין כל משמעות ביקום הקדמון, כמו ביקום המודרני. גם כשהיקום היה ראשוני – הוא היה אינסופי. קטן … אבל אינסופי.
***ניסים, הכוונה: נבראים אינם מרגישים את האור עצמו ולא יודעים מהו. האור עצמו נמצא מחוץ לנברא. עצמות האור מכונה בכתבי המקובלים “עצמותו”. השפעת האור על האדם מעוררת בו התפעלות, המכונה “אור”. חכמת הקבלה לא דנה באור עצמו ובעצמותו, אלא רק בהשפעת האור על האדם.
עוד כתבת: “כל השאר .. סתם גיבוב מילים. אז מה היה לנו? שתי עובדות שגויות והשאר דברי קישוט”.
*** ניסים,דע כי כל הפוסל במומו פוסל. חוסר יכולתך להעמיק עקב חוסר בסכמות תבניות וכלים מתאימים. כמוה כאדם העובר ליד חנות בשמים אך הוא תתרן ואינו מסוגל לשים לב ליופי וייחודם של הדברים.
ולסיום כתבת: שוב – תן לי תחזית אחת מהדת. איזה דת של תרצה. ככה בודקים חוכמה. התפקיד של המוח שלנו הוא לצפות את העתיד. בשביל מה צריך דת?
אז אני מוכן לתת לך תחזית:
כל צורת המחקר שאנו מכירים עוסקת בבדיקות ומניפולציות (עם תבחיני המדע האמפירי היינו אובייקטיביות, מהימנות וכו) על אובייקט חיצוני. כלומר אנחנו לוקחים אובייקט חיצוני ובכלים המוגבלים שלנו אנחנו מבצעים תצפיות, מניפולציות ובעצם הניסוי עוסק בחקירת נושא חיצוני על ידי כלים שיש בידינו שהם מוגבלים, גם אם הם משודרגים כמו למשל מיקרוסקופים, גלים ועוד.
התחזית שלי:
המחקר העתידי יעבור מניסוי בעל נושא חיצוני, לניסוי פנימי.
היינו התחום הנחקר , החשיבות לא תתמקד במה שמחוצה לנו אלא דווקא בפנימיותנו.
עוד נמצא כי בשינוי הכלים שלנו, ישתנו התוצאות.
ולכן, המעבדה המשוכללת ביותר לא תהיה בנויה ממיקרוסקופים משוכללים, מזכוכיות קעורות, פלזמות וכדומה.
המעבדה המשוכללת ביותר תהיה האדם בעצמו.
האדם יגלה שבשינוי הרצון שלו, הפנימיות שלו, בשינוי הכלים שלו, תשתנה מציאותו.
חג שמח
י.ה
ישראל
הסבר הוא טוב אם הוא מסביר הרבה תצפיות קיימות, וגם – חוזה הרבה דברים שאכן מתאמתים.
אני מנחש שישראל לא תיקח את המונדיאל השנה.
באמת מה?
ישראל
הפוך …. היה איש אחד נורא חכם, אלברט איינשטיין שמו. הוא הציע הסבר מעניין לתצפית הזו. ההסבר הזה חזה כל מיני דברים מרתקים: כמו הנקיפה של מרקיורי,כמו התעקמות האור וכמו האטת הזמן בשדה כבידה.
נחש מה?
בסדר, אבל מדוע הסיקו מהתפשטות הגלקסיות שגם היקום מתפשט? אם רימון יד מתפוצץ באיזו פינה נידחת של היקום ורסיסיו הם כל מה שאני רואה, האם יש לזה קשר ליקום? אולי זהו היקום עבורי, אך זה אינו היקום האינסופי שסביב.
כנ״ל לגבי הגלקסיות. עבורינו שלא רואים דבר נוסף זהו היקום, אך אין כל מניעה שמעבר לו, במרחק טריליוני שנות אור, היו מפצים נוספים שיצרו אינספור יקומים אחרים.
ישראל
אני מניח שהמציאו כל מיני הסברים למה שקרה “בהתחלה”. ההסברים מספקים תחזיות, וחיפשו את התחזיות האלה. אחת התחזיות של אחד ההסברים – היא קרינת הרקע הקוסמית.
נחש מה?
יש פה איזה שוטר שמבין שיוכל להסביר למה תגלית הבל מתפרשת כאילו שליקום הייתה התחלה בזמן מסויים כלשהו בעבר, דהיינו המפץ הגדול?
בסדר, אז הגלקסיות מתרחקות זו מזו וכולן היו פעם ביחד לפני 13.7 ביליון שנה. אז מה?
גם אם נפוצץ רימון 26 רסיסיו יתפזרו לכל הכיוונים ואם נעקוב אחרי הרסיסים ונפעיל קצת מתמטיקה, נוכל לחשב איפה ומתי כל הרסיסים היו ביחד. אז זה אומר שזו הנקודה והרגע בה התחיל היקום?
זה רק אומר שזו הנקודה והרגע שבו התפוצץ הרימון. אז למה לא להחיל את אותו עיקרון על ״היקום״ שלנו?
דורי רכניץ
השורה השנייה “היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.” – האור נוצר מאות אלפי שנים אחרי המפץ הגדול, כך שהשורה הזו כבר שגויה.
אחרי זה הוא מדבר על לזוז לאמצע … אבל לזה אין כל משמעות ביקום הקדמון, כמו ביקום המודרני. גם כשהיקום היה ראשוני – הוא היה אינסופי. קטן … אבל אינסופי.
כל השאר .. סתם גיבוב מילים. אז מה היה לנו? שתי עובדות שגויות והשאר דברי קישוט.
2000 שנה לפני זה – היוונים דיברו על אטומים, מדדו את גודלם של כדור הארץ, הירח והשמש, ואף נתנו לנו פרדוקסים שעד היום לא נפתרו.
בכלל – אמרו כבר שכל הפילוסופיה המערבית היא אוסף הערות שוליים לאפלטון.
שוב – תן לי תחזית אחת מהדת. איזה דת של תרצה. ככה בודקים חוכמה. התפקיד של המוח שלנו הוא לצפות את העתיד. בשביל מה צריך דת?
שאלתי שאלה פשוטה דורי.. ממה בנוי החומר האפל? גלה לנו!
ולהלן שירו המלא של האר”י
שיר – עץ החיים
דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא “אור אין סוף”.
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים,
להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,
שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,
אשר בו באמצע ממש,
וצמצם את האור ההוא,
והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.
ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני
מהנקודה האמצעית ממש.
והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת
בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.
באופן שמקום החלל ההוא
היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.
והנה אחר הצמצום,
אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני
באמצע אור האין סוף ממש,
הנה כבר היה מקום,
שיוכלו שם להיות הנאצלים, והנבראים, והיצורים, והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו מלמעלה למטה,
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם.
קודם ארבעה העולמות הללו
היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,
שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו
ואין להם השגה באין סוף,
כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,
היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם.
ניסים ו G
רשמתם: “להוכיח משהו בדיעבד זה לא חוכמה”
עד למאה ה-20 היה מקובל שקיומו של היקום נצחי, ובמחצית השנייה של שנות ה-20 במאה ה-20, גילהחוקר בשם אדווין הבל כי הגלקסיות השונות מתרחקות זו מזו, ומכאן שהיקום מתפשט. ואם כך אז צריכה להיות לו נקודת רֵאשית במרחב ובזמן, שממנה החלה ההתפשטות. תחילת ההתפשטות נקראת המפץ הגדול.
בשנת 1927 טען הכומר והאסטרונום הבלגי ז’ורז’ למטר בהסתמך על תורת היחסות הכללית, כי היקום החל את דרכו כ”אטום קדמוני” שהלך ותפח בהדרגה; זה היה התיאור הראשון של המפץ הגדול.
רבי יצחק לוריא אשכנזי, שכינויו האר”י נגזר מהאות הראשונה של המילים האלוקי רבי יצחק, נולד בשנת 1,534 בירושלים.
אז מה זאת אומרת בדיעבד?
אני לא מעוניין להתריס אבל תנסה לבדוק את עומק השיר שהוא כתב (מה שנקרא תן צ’אנס). למרות שאין הלימה מלאה בין המדענים לבין מה שכתב האר”י, ראה כמה דומה מה שכתב הארי למסקנותיהם של המדענים בנוגע לדרך בא הבריאה נוצרה.
ואם יש מישהו שאתם מכירים שחי לפני שנה זאת (1534), וכתב בצורה שכזו על הבריאה אשמח להכירו.
דורי
G צודק לגמרי. זה לא חוכמה למצוא קשרים בדיעבד. בנימין הוף מצא את כל הפילוסופיה המערבית בפו הדוב.
במאמץ קטן – אפשר למצוא את כל סיפור הבריאה בכל ספר. קח את מובי דיק: מלוויל מתחיל את הספר ב”קרא לי ישמעאל”. כלומר” שמע! אני האלוהייך!”. אחרי זה “לפני שנים רבות – לא חשוב כמה -…”. כאן כבר מבינים שהוא מדבר על סיפור מאד עתיק, ובחוכמה הוא לא מציין את הזמן בדיוק, כי אז לא היה זמן! וכן הלאה וכן הלאה….
דורי – הדת חכמה ב”להסביר” רק מה שהיה בעבר. היא לא מסוגלת להגיד אם מחר יירד גשם או לא….
דורי, מה הפשט? אם הקבלה יודעת פיזיקה כײכ טוב, פשוט גלה לנו ממה בנוי החומר האפל. אני מבטיח להתחלק איתך 50-50 בפרס נובל.
להוכיח משהו בדיעבד זה לא חוכמה. זה כמו להגיד ײאמרתי לךײ רק אחרי שמשהו קורה מבלי באמת להגיד לפני..
המפץ הגדול לפי הוקינג, תחילת הבריאה לפי האר”י וטעימה על מושג הזמן.
(אני מודע לקושי בעיכול דברי שכתבתי אך החלטתי בכל זאת לשלוח כתגובה)
כך מתחיל את שירו עץ החיים מקובל בשם האר”י (רבי יצחק בן שלמה לוריא ) :
“דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא “אור אין סוף”.
למה זה כל כך מעניין?
?למה יש בכלל טעם לשים מדעני ענק כמו סטיבן הוקינג ואחרים עם מקובל כמו האר”י
לפני זמן מה, במה שהיה ככל הנראה הריאיון האחרון שלו, נשאל בתכנית
Star Talk מה היה לפני המפץ הגדול והסביר כי לא היה שם כלום, משום שגם הזמן עצמו התחיל במפץ הגדול.
טענות של הוקינג היא כי: “פשוט לא היה כלום, אבל זה לא אומר שלא היה כלום”.
“מצב הגבולות של היקום… הוא שאין לו גבולות”, סבור הוקינג. לדבריו, כדי להבין את התיאוריה הזו טוב יותר, צריך לתפוס את ה”שלט” של היקום ולהתחיל להריץ אחורה. כפי שידוע לנו היום, היקום מתרחב כל הזמן; ככל שנעים אחורה בזמן, היקום מתכווץ. אם מחזירים אחורה מספיק זמן (בערך 13.8 מיליארד שנים), היקום כולו מתכווץ לגודל של אטום אחד, כך מסביר הוקינג.
הנקודה התת-אטומית הזו, שמכילה הכול מהכול, ידועה בשם “סינגולריות כבידתית”. בתוך הנקודה המזערית והצפופה מאוד הזו של חום ואנרגיה – חוקי הפיזיקה והזמן בעצם מפסיקים להתקיים.
הנקודה של הוקינג היא שלא היה זמן לפני שהתחיל הזמן, אבל הזמן תמיד היה שם בצורה כלשהי, גם אם אחרת לגמרי.
מדענים נוספים מספרים לנו שלפני הפיצוץ לא היה חלל, אנרגיה או חומר.
מגודל אפסי החלל החל להתפתח ולהתרחב במהירות לגודל עצום.
ואם לא היה דבר זה מתרחש אזי הכבידה הייתה מכווצת את החלל לאותו “כלום” ממנו הגיע.
ההתרחבות הייתה מהירה ממהירות האור ונקראת גם בשם Inflation
פרוטונים ונויטרונים קיבלו את המבנה שלהם מאותם צברי קוורקים שקיבלו סדר מחדש.
ועכשיו בוא נראה מה כותב לנו האר”י וכיצד הוא השיג את מה שמכנים המפץ הגדול.
כותב האר”י בשירו עץ החיים:
“דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים” – כלומר טרם הבריאה. לפני שנבראו העולמות. כאן הארי מדבר טרם נברא עולם שנקרא עולם האצילות ועולם שנקרא עולם הבריאה.
“היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות” – כלומר מה שהוקינג מכנה שלא היה כלום אבל זה לא אומר שלא היה כלום. מכנה הארי בשם אור עליון ממלא את כל המציאות.
ואם לא היתה מציאות אזי איזה אור עליון קיים בה?
בכינוי “אור פשוט” האר”י מתכוון לכך שקיימת מציאות שאין לנו בה תפיסה.
פשוט פירושו הוא – שאין הבחן מדרגות וצדדים. כלומר אור פשוט הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי.
למה הכוונה? אנסה להסביר בשפה הפשוטה ביותר על מנת לנסות להעביר את המושג.
קיימים שני מרכיבים שבונים את היכולת שלנו לתפוס, להשיג, ליהנות והם:
א. גורם התענוג. אפשר לקרוא לו מילוי, שפע, ובשפת הקבלה נכנה אותו: אור.
ב. כלי הקבלה שמקבל את התענוג. היינו הרעב והרצון לתענוג.
לדוגמא: המילוי/האור/השפע = סטייק עסיסי
כלי הקבלה = הרעב וההשתוקקות לקבלת הסטייק.
ננסה לתאר מצב שהאור/התענוג גדול פי מיליארד מהכלי. במצב זה לכלי אין אפשרות להתמודד או להרגיש אותו.(תנסו לדמיין את הדבר). מה קורה במצב כזה? במצב זה הכלי כלומר הרצון, החיסרון מתבטל באור/בשפע. הוא ניבלע בו ואינו יכול בעצמו להשתוקק אליו. אפשר לנסות לתאר את זה כמצב של עובר ברחם אימו במצב שהוא מקבל את כל ההזנה בצורה שהוא אינו עצמאי, אין לו השתוקקות משלו, אך מבחינתו הוא נמצא במצב אינסופי.
האר”י ממשיך וכותב: “ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל” – למה הכוונה?
הכוונה שלא היה שם חיסרון. אלא הכול היה מבוטל באור הפשוט.
הסבר: כלי רוחני קיים כשיש מאציל ונאצל. במילים אחרות, יש המשתוקק לקבלת התענוג שהוא מכונה נאצל, ויש השפע עצמו. וגדלות הנאצל נמדדת ברצונו לקבלת השפע.
אז כותב לנו האר”י שבנקודה טרם הבריאה זה לא היה קיים!
“אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא” – כלומר שאין בו מדרגות של קטן וגדול אלא הכול היה שווה.
” ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף” – לא הייתה התחלה ושורש ולא היה סוף. ראש = שורשי כלים שאינם נחשבים לכלים גמורים המתאימים לגמר התלבשותו של האור.
סוף = סוף וסיום.
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת”
והוא הנקרא “אור אין סוף”. – כלומר שכל אלו ההבדלים השינויים ההתחלות והסוף לא היו קיימים אלא שכל ההבדלים האלו היו כביכול בטלים לאור שנקרא אור פשוט.
ואיך אפשר להסביר שלא היה זמן?
בוא נחשוב מה בעצם מהווה עבורנו הזמן
בוא נחשוב (וננסה להפעיל את הדימיון מכיוון שאין דבר זה קיים במציאות שאנו מכירים), מה זאת אומרת שזמן אינו קיים.
האם כלפי עובר ברחם אימו קיים מימד הזמן? כלפי מי שנמצא באותו המצב שבו הוא מקבל אינסוף תענוג האם קיים זמן? האם קיים עבורו מקום?
נגיד והוא היה מסוגל לדבר. האם הוא היה יכול לדבר על זמן? ולמה אני טוען כי הזמן והמקום לא היו קיימים עבורו?
אז מהו זמן?
לפי חכמת הקבלה זמן הינו סכום מסוים של בחינות, המשתלשלות זו מזו בסדר סיבה ומסובב.
כלומר? כלומר מצב בו יש תנועה
כלומר? כלומר מצב בו יש חיסרון/כלי/השתוקקות ולאחריו מילוי/אור/שפע.
אז רגע, ומה קורה אם החיסרון מתבטל בתוך המילוי/האור/התענוג. או במילים אחרות מה תהיה התוצאה אם אין פרופורציות בין שניהם והרצון/כלי/חיסרון קטן לעומת האור/התענוג. והרצון/חיסרון נבלע או מתבטל בתוך האור/התענוג/המילוי
תשובה: אז הזמן איננו קיים.
ובמילים אחרות? זמן הוא מה שמתרחש בין רצוי למצוי. אני רוצה משהו ואני מקבל משהו. אני סובל ממשהו, ואני מרגיש את הפער בין החיסרון והרצון שלי לבין המצב שאני מצפה לו. במצב כזה הזמן מורגש כארוך.
אבל – אם אין רצוי ומצוי? אם המצוי ממלא את הרצוי והרצוי מתבטל בו?
תשובה: אז אין תנועה.
קשה לדמיין את זה כי אנחנו לא מכירים את זה מהעולם שלנו אבל בוא ננסה לדמיין: יש דבר רצוי (יש רצון/חיסרון/כלי) ומכיוון שהחיסרון כולו מבוטל במילוי/באור/בשפע אז לא קיימת השתוקקות. כי השפע כבר קיים ומכסה את החיסרון.
כלומר הרצון או ההשתוקקות שיקרה משהו אינו קיים מכיוון שהשפע כבר שם. אז בעצם אין שום תנועה.
ומה עוד לא יהיה שם?
לא יהיה קיים שם מימד הזמן.
וזו רוחניות? נכון, המופשט מכל מיקרים גשמיים, דהיינו זמן, מקום, דמיון ותנועה.
סתם אחד
זה סתם שטויות…
תאוריה של הכול זה שמש,הסבר: השמש מתחממת ומחממת, כשהשמש מתחממת היא מייצרת את הגרעין של עצמה וצוברת לחץ בתוכו, וכשהשמש מחממת היא משחררת את הלחץ הזה מתוך הגרעין אל המעטפת. השלבים האלו נקראים פעימת חום, הלב שלנו עושה פעימות חום, המנועים עושים פעימות חום,המנורות עושות פעימות חום והסוללות עושות פעימות חום! זאת גם הסיבה למה רואים את הגרעין והמעטפת שהשמש מייצרת בכול מקום בטבע, לדוגמא: כשזורקים אבן לאגם,אז לאיפה שזרקנו אנחנו רואים את צורה של גרעין ומעטפת בתוך המים. גם הצורה של היצורים החיים זה גרעין(לב) ומעטפת(עור). הצורה של הצומח זה גם גרעין(גרעין של זרע הצמח) ומעטפת(קליפה של הפרי או עלי הגבעול של הפרח).
הו ניסים ניסים…, מצאת לך אליל פרטי לסגוד לו, הא?
אחד שמתמצא
הנה ציטוט מהתגובה הראשונה שלך – ” עוד אינפנטיל יהיר שהוא במקרה גם מדען מוכשר. במקרה או שלא במקרה הוא גם נראה כמו סמרטוט רצפה מרופט…”
האם אתה מודע לכך שהוקינג משקיע מזמנו לפגישות עם ילדים עם מוגבלויות בכל העולם? האם גם אתה עושה דברים כאלה?
אתה אומר שהוא טעה והודה בטעויותיו – ממדי מדען צריך להתנצל על טעות ?!?
אין לי ספק שסטיפן הוקינג תרם לעולם פי אינסוף ממך. אפילו לדיון כאן לא תרמת. מי שמדבר על סמרטוטים….
אלבנצו, הגדשת את הסאה. אני את שלי אמרתי, ובהחלט לא מעמדה של סטודנט. חולק עליך בגישה למדע ובגישה לאנשי מדע אבל אין לי כל עניין להתגושש אתך בבוץ על כך. שא ברכה.
1. אתה מתעקש על גישה לחלוטין אנטי-מדעית לכבידה קוונטית. נכון, אין מדידות במעבדה שמוכיחות מעל צל של ספק שמודל כזה או אחר עובד. אבל יש ראיות תיאורטיות, ויש התקדמויות רבות בהבנה. יש אפילו כבידה קוונטית קונסיסטנטית, רק לא לכל סדר שרירותי בתורת ההפרעות (אתה יכול לקרוא עבודות של Gia Dvali על קוונטיזציה פשוטה לסדר ראשון. הבעיה היא כמובן ברנומליזציה לכל סדר: אם עושים truncation למספר הלולאות, אין שום בעיה לקבל תורה קוונטית של יחסות כללית). אתה סתם חופר לעצמך בור. אנחנו גם לא ראינו אף פעם אלקטרון. אולי תרצה לטעון שאיננו מחזיקים בתורה אלקטרומגנטית, ושאיננו יודעים כמה אנחנו רחוקים מכזאת? אני לא טוען שרמת הוודאות וההתקדמות של עבודות בתחום הכבידה מתקרבות לאלה בתחום האלקטרומגנטיות, אבל הגישה היא אותה גישה, וביטולך/זלזולך בעבודות הוא לא פחות מביטול המאמץ המדעי.
2. כמובן שאני מכבד לחלוטין את החלטתך לשמור על אנונימיות, כפי שאני מצפה שתכבד את שלי. אבל תהרוג אותי אם אני מבין למה זה מונע ממך לכתוב באילו תחומים אתה מבין או מתעניין. לכנות את עצמך “אחד שמתמצא” ולכתוב במפורש שאתה מכיר את התחומים הרלוונטים, אבל לסרב לחשוף מה אתה באמת מכיר או באיזה תחום אתה עובד/עבדת זו החלטה הזויה במקרה הטוב, ופחדנית וחסרת-כנות במקרה הרע.
3. האם אתה מדבר על משפט Coleman-Mandula, המשפט שהוא כנראה הכי חשוב בתחום הסימטריה הקוונטית? המשפט שכל הרעיון של סופרסימטריה מבוסס אך ורק עליו (ולהזכירך כיום בערך 90% מהמחקר בפיזיקה של אנרגיות גבוהות נעשה במערכות סופרסימטריות)? פאסה, אמרת? אתה עושה רושם חזק של מישהו שמתחיל תואר שני, ומכיר מספיק כדי לעשות name dropping אבל לא מבין את משמעות דבריו. ובנוגע לציטוט – לא אמרתי שמה שיש לו הרבה ציטוטים הוא האמת הסופית והמוחלטת. אבל באופן שבו מדע עובד – בצעדים קטנים – ציטוטים מצביעים על כמה מקדמת עבודה מסוימת את תהליכי המחשבה בקהילה. היום אנו יודעים שהתורה הניוטונית היא שטויות, אבל היינו זקוקים לה במשך מאות שנים כדי לעבור לתורות טובות יותר. עבודה אם הרבה ציטוטים, גם אם תתגלה כטעות גמורה, היא בהחלט נכס מדעי לדורות ולו בגלל שגירתה את מוחם של מאות ואלפי פיזיקאים לחשוב על נושאים מסוימים. כבר שנים שהנושא החם ביותר בחקר הכבידה באנרגיות גבוהות הוא פרדוקס האינפורמציה בחורים שחורים והשלכותיו, פרדוקס שלהזכירך גילה וניסח סטיבן הוקינג. גם אם דיעותיו יוכחו כשגויות לגמרי, עצם זיהוי השאלה על ידיו קידם את המדע בצורה פנומנלית.
איך לסיים? בוא נסיים בכך שנזכר בזה שכתבת ש”עבודותיו… לא פורצות דרך – והיחידה שאולי תשאיר חותם היא זו הקשורה בקרינת הוקינג”, ומאז הודית בפה מלא כבר כמה פעמים שאינך מכיר את עבודותיו ואינך מכיר את התחומים בהם הן צפויות (או לא צפויות) להשאיר חותם.
אלבנצו,
עכשיו השאלה המתבקשת היא איפה לסיים ולא איפה להתחיל
כנראה שנשאר קצת חלוקים בגישותינו.
בעניין כבידה: לדעתי הצנועה אין לנו כבידה קוונטית. יש המון עבודה מבורכת, זה נכון. המון הישגים ותובנות, גם זה נכון. ואף על פי כן לדעתי אף אחד לא יכול לומר האם התוצאות השונות קשורות לדבר האמיתי. לדעתי הצנועה גם אף אחד לא יכול לומר כמה אנו *רחוקים* מכבידה קוונטית. אבל ניחא, אתה יכול להחזיק בדעה הפוכה משלי ויתכן שאתה צודק.
ובעניינים פרסונליים: אף שאיני מכיר את מרבית עבודותיו, אני עדיין סבור שהוקינג הוא לא פיינמן. הוא לא אחד בדורו, אולי למעט בהיבט של ההתגברות על הקשיים האובייקטיבים שלו בגלל מחלתו. את זה אני סבור מתוך מה שאני כן מכיר, ומודע לעובדה שאני עשוי לשנות את דעתי אם אכיר יותר. לדעתי יש עשרות אם לא מאות סטרינגאים (למשל) שמוכשרים לפחות כמוהו עם הישגים שחשיבותם אינה פחותה מחשיבות הישגיו. היות ובחרנו להשאר אנונימיים לא אכנס לכיוונים שאני מחבב, אבל אני משוכנע שתוכל לשפוט את ערכם, גם אם אתה בא מכיוון אחר. זה לא המקרה של מתמטיקאי מבריק וכימאי.
ואחרית דבר, הציטוט איננו חזות כל הדברים. דוגמא אחת מעשרות: לקולמן ומנדולה הייתה תוצאה מזעזעת אמות סיפים, והיא צוטטה אינספור פעמים. כמעט כל זה הוא פסה היום. איזו עבודה חשובה ואיזו לא, אלו תוצאות מעניינות באמת ואלו לא – את זה אנו יודעים רק בדיעבד, בראיה היסטורית.
נו באמת… מאיפה להתחיל?
זה שעדיין אין בידינו תורת כבידה קוונטית סגורה שקול בעיניך לזה ש”אף אחד לא מתמצא בכבידה קוונטית”? תגיד, אתה בסדר? שמעת פעם על מדע? אתה יודע, מתקדמים צעד צעד… זה שהנושא לא סגור ושמספר השאלות הפתוחות גדול לא אומר שאין הרים על גבי הרים של הישגים, הבנות, ועבודות בתחום. יש אנשים שמאוד מתמצאים בתחום זה – בין אם אתה ביניהם ובין אם לאו. השורה התחתונה היא שבלי הוקינג, חקר הכבידה הקוונטית לא היה קרוב למה שהוא היום, וכמה שאנחנו רחוקים מתורת כבידה קוונטית מלאה, זה כלום לעומת כמה רחוקים היינו לפני הוקינג. וזה כמובן מבלי להזכיר את עבודותיו בתחומים האחרים.
אתה טוען שאתה מתמצא ושעבדת בתחומים הרלוונטים, אבל לא בכבידה קוונטית ורק קצת בתורת שדות במרחב עקום. אשמח לשמוע, אם תרצה לספר, באילו תחומים עבדת ואתה מתמצא. אני לא מצליח לדמיין באילו תחומים יכלת לעבוד שמצד אחד מגדירים אותך כ”מתמצא” בתחום מספיק כדי לשפוט את עבודותיו של הוקינג, ומאידך אינם כוללים כבידה קוונטית או עבודה אקסטנסיבית בתורת שדות במרחב עקום.
אין כאן שום שחצנות. לא טענתי שאני מכיר הכל או מחבב הכל, ולא טענתי שאתה לא מכיר או מחבב מספיק. כל מה שטענתי זה שאם הדברים שאתה מכיר לא מונים את העבודות פורצות הדרך של הוקינג, אתה לא בעמדה לקבוע שהוא לא פורץ דרך. האם יהיה זה שחצני לדעתך לומר שמתמטיקאי מבריק שלא יודע דבר וחצי דבר על כימיה למשל, אינו יכול להעריך את מידת החלוציות והחשיבות של כימאי כזה או אחר?
אני מעודי לא פגשתי פיזיקאי שטוען שהעבודות של רובלי או סמולין לא פנומליות *מבלי לדעת לנמק זאת*. הזכות של לפסול משהו מבלי להצטרך ללמוד אותו שמורה למגיבים באתר הידען שאינם מדענים. במוסד בו אני עובד היום, וגם במוסד בו עשיתי את הדוקטורט, היו אנשים שהתעניינו ב-LQG ולכן יצא לי לנכוח בהרבה ויכוחים בנוגע לתקפותה מול תורות אחרות (וגם להשתתף: אני, אחרי הכל, סטרינגאי). מעולם לא שמעתי אף פיזיקאי אומר שהעבודות בתחום “לא פנומנליות” או “לא פורצות דרך” מבלי להסביר למה.
אתה הולך סחור סחור. העובדות בשטח הן שקבעת שעבודתיו של הוקינג לא פורצות דרך ושחוץ מהעבודה על קרינת הוקינג אף עבודה שלו לא תשאיר חותם, וזאת תוך כדי הודאה שאתה לא מכיר כלל את התחום של מרביתן המוחלט של עבודותיו. קיבלת דוגמאות לעבודות שלו שבהחלט פרצו דרך ושמצוטטות באופן תדיר כבר 40 שנה.
אלבנצו,
רבים מתאמצים לנסח כבידה קוונטית ומכיוונים שונים. כתבת “שאל כל אדם בתחומים הרלוונטים…” גם אני עבדתי “בתחומים הרלוונטים” ולכן אני יכול לשאול את עצמי… בסופו של יום, הואיל ואין עדיין כבידה קוונטית, אי אפשר לומר שאני, אתה, הוקינג או כל אחד אחר מתמצא ב’כבידה קוונטית’. כשיהיה דבר כזה, אם יהיה, נוכל לומר מי עבד על כבידה קוונטית (אם בכלל) ומי השתעשע בפיזיקה מתמטית. כפי שכבר כתבתי, מכיר חלק מעבודתו בתורת שדה על מרחב עקום, קרוב לודאי שחלק קטן. מכיר גם עבודות אחרות. מצטער, הוא לא כוס התה הכבידתי שלי. ועוד דבר אחד קטן: בוא לא נשתחצן. לא כל אחד מכיר או מחבב כל דבר. דוגמא: מעט מאוד (יחסית) מחבבים LQG. להם אין סיבה להתעמק בזה ועבורם עבודותיו של “האורקל” קרלו רובלי (למשל) אינן פנומנליות.
אוקי, אז כדי לא לבזבז מילים, נסכם בקצרה: אתה אחד שמתמצא, אבל לא בתחומים שהוקינג עבד בהם (כבידה קוונטית). אז תחום ההתמצאות שלך לא שם אותך בעמדה לשפוט את עבודותיו. שאל כל אדם מהתחומים הרלוונטים לעבודותיו של הוקינג ותראה שיש קונצנזוס בנוגע לעבודות פנומנליות והשפעה יוצאת דופן בתחום.
אלבנצו,
אתה תסלח לי אבל ממש אין לי סבלנות לשבת שעות והסביר מעל הפלטפורמה הזו ברמה המקצועית מדוע אני מחזיק בדעתי. אתה צודק שלטענות אד-הומינם אין מקום בשיפוט הקשור בתרומה מדעית, כאן אני תמים דעים אתך אבל במאמר מוסגר ולמען הגילוי הנאות רק אומר שלדעתי יש בעמדותיו בנושאים שהם מחוץ למדע להעיד על כך שהוא אינו חסין בפני השטחיות והפומפוזיות. אני עדיין מחזיק בדעה שהוקינג הוא אמנם פיזיקאי מוכשר אבל לא באופן בולט ביחס לסביבתו – בניגוד לפיינמן. את פיינמן סבבו אנשים מאוד מאוד מוכשרים ובכל זאת – אף שלדעתי היה פוץ יהיר – היו לו שילוב של אינטואיציה וכשרון נדירים גם ביחס לסביבתו.
תורת שדות במרחב עקום דבר זה יפה מאוד אבל זה לא כבידה קוונטית ולא שום דבר קרוב, ממש כמו שמודל האטום של בוהר הוא לא מכניקה קוונטית. אני לא מכיר כבידה קוונטית שעובדת ומנפקת ניבויים ונדמה לי שאף אחד לא מכיר דבר כזה. רעיונות יש למכביר, איני בטוח שאלו של הוקינג הם היפים והמבטיחים. גילוי נאות וחשוב: איני מכיר את הכותרת “כבידה קוונטית אאוקלידית” ואיני מתמצא כלל בשזירה קוונטית כך שאיני יכול לחוות דעה מהכיוונים האלו. יתכן שבתחומים הללו (מה שזה לא יהיה) הוקינג הוא עילוי. אם לשפוט לפי התחומים בהם אני דווקא כן מתמצא, הוא לא. אבל כאמור זו רק דעתי הפרטית.
1. זה שהוקינג לא היה היחיד שעבד בתחום מסוים אומר שהוא לא מבריק או פורץ דרך? גם פיינמן לא היה היחיד שכתב בתחום של תורת שדות, ואפילו לא היחיד שזכה בפרס נובל בתחום. אז פיינמן לשיטתך גם לא משהו מיוחד? היו הרבה אנשים שעבדו על יחסות כללית, ולא ממש מעט שעבדו על המבנה הקוזלי, אבל עבודותיו של הוקינג בתחום מתבלטות. לא רק שלו, יש עוד אחרים מבריקים. אבל קיומם לא מפחית מחשיבות עבודותיו. לעשות name dropping כל אחד יכול…
2. התעלמת משאר הדברים שכתבתי. מה עם הנחת היסודות של תורת שדות במרחב עקום? מה עם העבודה החלוצית בכבידה קוונטית אאוקלידית? מה עם איבר השפה הקרוי על שמו שהיום אנו מבינים שהוא ה-קשר בין כבידה לשזירה? כל העבודות החלוציות והמבריקות האלה לא נחשבות בעיניך?
3. אף התבטאות של הוקינג (או של אף אחד אחר) מחוץ למסגרת המדעית לא רלוונטית בעליל להיותו מדען פורץ דרך או לא. ג’ון נאש חשב שה-CIA רודף אחריו. אז הוא מתמטיקאי גרוע? למי איכפת בכלל כמה עשורים חשב הוקינג שיקח למצוא תורה אחודה? כשהטיעונים שלך לגבי יכולותיו המדעיות של אדם מבוססים על דיעות שלו וציטוטים פופולרים במקום על עבודותיו המדעיות, מה אפשר בכלל להגיד?
4. הציטוט המדויק שלך היה “עבודותיו טובות – לא פורצות דרך – והיחידה שאולי תשאיר חותם היא זו הקשורה בקרינת הוקינג”. הבאתי דוגמאות לעוד מספר לא מצומצם של עבודות, כולן פורצות דרך, וכולן השאירו כבר חותם משמעותי מאוד בתחום הכבידה. לא יעזור לך כלום – שום פניה לאופיו של האדם, או מניה של שמות מדענים מהתחום. אם היית מתמצא, היית מכיר את העבודות ומכיר בחשיבותן. אם אתה טוען שהן לא חשובות מסיבה כזו או אחרת, אשמח לשמוע למה.
אלבנצו,
בתחום המבנה הקוזלי של מרחב-זמן הוקינג הוא רק אחד משורה של חוקרים אנגלים שפרסמו שלל תוצאות מעניינות תוך כדי עבודה משותפת והחלפת דעות. הזכרת את גארי גיבונס, אך יש כמובן גם את פנרוז אליס לינדה וורנר צ’רן ווילר רינדלר ועוד עשרות אם לא מאות שעסקו בזה ועדיין עוסקים בזה. הוקינג (לדעתי) אינו יוצא דופן. יש לו השיגים נאים, אבל גם לאחרים למרות שהם פחות פוטוגנים ממנו…
לעומת זאת הוקינג יוצא דופן בשלל התבטאויות מהסוג “תוך עשור אנו מוצאים את תורת האיחוד המיוחלת” (נאמר לפני שני עשורים), קישקושים על קיומו או אי קיומו של אלהים, ועוד ועוד…
אני לא כופר בעובדה שהאיש מוכשר למדי, אבל מוכשרים יש רבים. החכמים שביניהם לא מקשקשים את עצמם לדעת כמוהו ומתוך ביטחון עצמי שברוב המקרים אין לו שום ביסוס.
שורה תחתונה: אולי מוכשר אבל לבטח לא אחד בדורו ולבטח לא דמות מופתית. לפחות לא לדעתי.
אם אתה מתמצא, אתה בוודאי מכיר את עבודותיו של הוקינג לא רק בתחום הקרינה והאנטרופיה של חורים שחורים (ופרדוקס האינפורמציה המפורסם), אלא גם בתחום המבנה הקוזלי של מרחב-זמן, איבר השפה בתורת היחסות (פעולת Gibbons-Hawking), והעבודה החלוצית בכבידה קוונטית בשיטה של אינטגרלי מסלול על פעולות גרביטציוניות (מה שקרוי Euclidean Quantum Gravity). כולן עבודות פורצות דרך, כולן מבריקות, וכולן עדיין מצוטטות היום במיטב המאמרים בתחום הכבידה.
אז… למה בדיוק אתה טוען ש”עבודותיו טובות – לא פורצות דרך – והיחידה שאולי תשאיר חותם היא זו הקשורה בקרינת הוקינג”?
אלבנצו,
בהחלט מתמצא. אבל כנראה שגם המתמצאים חלוקים לפעמים בדעתם על הנושאים בהם הם מתמצאים. קבל חיזוק על העבודה הסיזיפית שאתה עושה פה, למרות שאני ממש לא מבין מדוע אתה לוקח על עצמך משימות סיזיפיות.
אחד שמתמצא
התגובה שלך מביכה, בקש מאבי שיסיר אותה….
אייל
אני מסכים אם כל מה שאמרת, הן לגבי הוקינג (ממנו ציפיתי ליותר) והן לגבי פיקציית האלוהים.
אחד שמתמצא,
אתה לא מתמצא.
לדעתי הוקינג אינו מדען “דגול” ואף פעם לא היה כזה. הוקינג הוא פיזיקאי מוכשר מן השורה (יש אלפים כאלו). עבודותיו טובות – לא פורצות דרך – והיחידה שאולי תשאיר חותם היא זו הקשורה בקרינת הוקינג. מה שכן ראוי להעריך זה את יכולתו להמשיך לעבוד למרות מגבלותיו הקשות. הצהרותיו הבומבסטיות הנאמרות בהקשר של המדע והפילוסופיה – אומללות. לא פעם נאלץ להודות שטעה והטעה, אך אף פעם לא התנצל על כך. החרם שלו על ישראל מגוחך ובחינה זו הוא יכול ללכת לכל הרוחות. לא ראוי להתייחסות ולא שווה להתעצב. עוד אינפנטיל יהיר שהוא במקרה גם מדען מוכשר. במקרה או שלא במקרה הוא גם נראה כמו סמרטוט רצפה מרופט…
ויגדור רכניץ, אין כאן שום דבר מסקרן או עמוק, אלוהים הוא המצאה של בני אדם (כמו הרבה אמונות אחרות שהומצאו במהלך הדורות) ואין שום סימן שאלה בנושא, זה שאנשים מתעקשים להאמין בשטויות זו רק בעיה שלהם.
להוציא את החרם על ישראל, מדהים איך שאלת האלוהים, התכליתיות של העולם הזה (תלוי מי שואלים), מעסיקה העסיקה ותעסיק את האנושות. יש אין אולי, עדיין זוהי הקושיה המסקרנת והעמוקה ביותר שהאם יש לנו כלים או אין לנו כלים להשיג תשובה לשאלה, את זה כך אני מאמין “יגיד” הזמן…
אם נסנן את כל האנטישמים או אלה שלא אוהבים את ישראל נסנן חלק גדול אם לא רוב המדענים בעולם.
האם אנחנו במעמד של מעצמה שנוכל לסנן? לדעתי לא.
כאשר אני שולח מאמרים (כסטודנט) לפרסום, לצערי אני לא מסנן אותם, אלא הם אם כבר מסננים אותי אולי על רקע לא ענייני. אחת הדרכים להילחם בחרם הלא רשמי על ישראל היא למחוק את הקורות חיים אם לא נדרש מהמאמר עד לאחר אישור קבלתו, ולמחוק כל איזכור לישראל: נותן המענק, אוניברסיטה, מכשור וכ”ו. היו לי שני מקרים שהגעתי לעורך ערבי, אפילו פלסתינאי, ועם קורות חיים מישראל נפסל מאמר שהתקבל בעיתון הבא אצל עורך לא ערבי והשמטת איזכור לישראל.
החרם האקדמי ברמות שונות קיים. זה מדיד. לא כולו צריך להיות רשמי.
אם הפסילה היא לכאורה על רקע אקדמי, אבל הרוויוארים קיבלו את המאמר והעורך פסל – איך תידע.
פועלים לפי התחושה, והתחושה היא של פסילה על רקע חרם, בלתי ניתן להוכחה ולא שווה להשקיע זמן, פשוט עוברים לעיתון הבא.
המדענים הישראלים נאבקים בדרכים יצירתיות לעקוף אותו. מדענים ישראלים מתקבלים באחוזים יותר גדולים בהגשת הצעות מחקר, בגלל השם הטוב של האקדמיה. אבל בעיתונים שהעורך ערבי, לא ניתן להוכחה, יש להערכתי דעה מוקדמת של חלק מהעורכים.
מדענים יהודים ואנשי הגות ומוסיקה יהודים בכל הדורות, הבליגו והתקדמו בזכות נכונות עבודתם.
ניסים לא הבנתי, אתה מסכים או לא מסכים עם דברי ?
אייל
צודק לגמרי. אתה מצפה ליותר מזה מאדם אינטליגנטי.
מדענים שהשתתפו בשואה או ווגנר – כל אחד למצפונו יש הצדקה להחרים. מנגלה היה סדיסט, לא בטוח שמדען.
חלק גדול מאד מהפתולוגיה של המאה ה-20 מחצית ראשונה מקורה בעבודה במחנות.
מדענים שלא השתתפו בשואה, אני מפריד לעצמי אחרת אני מסנן את כולם. למשל מלחינים קלסיים על בסיס אנטישמיות אני צריך להחרים הרבה מהטובים. מדענים כנ”ל – וורנר הייזנברג מתורת הקוונטים, דניאל בירנבוים ממוסיקה קלסית, וורנר פון בראון אבי הטילים של תוכנית אפולו, ועוד.
אייל ומה אם אתה בתוכו , בתוך החור שחור .
ויש עוד דבר שהחלקיק שחוזר בזמן יכול לצאת סטטיסטית , ופעמים מזהים את זה בפלקטציות של הוואקום שחלקיק מתנתק מהאנטי חלקיק של עצמו שזז אחורה בזמן בקצה של החור . בכבוד
עלינו לצערי להפריד לגבי כל המדענים למעט וואגנר ומדענים שנטלו חלק בשואה כמו ד”ר אלפרד רוזנברג מנגלה ועוד, בין הכישורים המדעיים של אדם לבין הדעות שלו.
“היה רגע שבו היקום התחיל במפץ גדול שהוא מעין חור שחור אחד גדול”
אני לא חושב שהתיאור הזה ממש נכון, אם הנקודה הסינגולרית היתה סוג של “חור שחור מאסיבי” אז היא לא היתה יכולה להתפרץ ולהתרחב כפי שקרה במפץ הגדול… כי כידוע אפילו אור לא יכול להימלט מחור שחור, בטח לא חומר.
עם כל הכבוד על היותו מדען דגול ועל הישגיו המדעיים הגדולים, נשאר לי טעם ממש לא טוב ממנו לאחר הצטרפותו לחרם האקדמי נגד מדינת ישראל:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/467/822.html
זה לא מה שאני מצפה מאנשים בסדר גודל כמו שלו, חבל שאת האינטיליגנציה הרבה שיש לו הוא מפעיל רק בנושאים פיסיקליים/מדעיים ולא גם בנושאים מדיניים.