הרצאתו של סטיבן הוקינג "מקור היקום" באוניברסיטה העברית בירושלים, 14 בדצמבר 2006

פרויקט מיוחד של אתר הידען. תרגום ההרצאה כפי שכתב אותה הוקינג בעצמו ונמסרה באנגלית על ידי האוניברסיטה העברית. תרגום: אבי בליזובסקי

פרופ' סטיבן הוקינג בהרצאתו באוניברסיטה העברית, 14 בדצמבר 2006. צילום: ששון תירם עבור לשכת דוברת האוניברסיטה העברית
פרופ' סטיבן הוקינג בהרצאתו באוניברסיטה העברית, 14 בדצמבר 2006. צילום: ששון תירם עבור לשכת דוברת האוניברסיטה העברית
לפי המיתוסים של בני הבושונגו במרכז אפריקה, בראשית היו רק חושך, מים, והאל הגדול בומבה. יום אחד החליט בומבה, בעת שסבל מכאבי בטן להקיא מתוכו את השמש. השמש ייבשה חלק מהמים וחשפה את היבשה. עדיין נתון תחת כאבי בטן עצומים הקיא בומבה את הירח, הכוכבים וכמה בעלי חיים – האריה, התנין, הצב ולבסוף, האדם.

מיתוס הבריאה הזה, כמו מיתוסי בריאה אחרים, מנסה לענות על השאלות שכולנו שואלים. "מדוע אנו נמצאים פה? מהיכן הגענו? התשובה שמקבלים בדרך כלל היתה שבני האדם הם יצורים טריים יחסית, משום שגם בימי קדם היה ברור שהמין האנושי משפר כל הזמן את הידע ואת הטכנולוגיה, כך שברור שהוא לא נמצא כאן זמן רב. או שאחרת הוא היה מפותח אפילו יותר. לדוגמה, לפי הבישוף אשר, ספר בראשית הציב את הבריאה בשעה תשע בבוקר ב-27 לאוקטובר 2004 לפני הספירה. מצד שני, הסביבה הפיסית כגון הרים ונהרות השתנו מעט מאוד בתקופת חייו של אדם. לפיכך הם נחשבו לחלק מהרקע הקבוע, ואו שהם היו קיימים לנצח כנוף ריק, או שהם נוצרו באותו הזמן בו נוצרו בני האדם.

לא כולם, בכל אופן, היו מרוצים מהרעיון לפיו ליקום היתה התחלה. אריסטו לדוגמה, הפילוסוף היווני המפורסם ביותר, האמין כי היקום היה קיים לנצח. גורם נצחי הוא מושלם יותר מגורם שנברא. הוא הציע פרשנות לשינויים וההתפתחויות שאנו צופים – לדבריו, שטפונות או אסונות טבע אחרים, החזירו את הציביליזציה לנקודת ההתחלה מפעם לפעם. המניע לאמונה ביקום הנצחי היה השאיפה להימנע מהסתייעות במעורבות שמימית, כדי לברוא את היקום, ולהתניע אותו. להפך, אלו שהאמינו שליקום היתה התחלה, השתמשו בבריאה כזו כהוכחה לקיומו של אלוהים כגורם הראשון או המניע העיקרי של היקום.

אם מישהו האמין שליקום היתה התחלה השאלה המובנת מאליה היתה: מה קרה לפני ההתחלה. מה עשה אלוהים לפני שברא את העולם? האם הוא הכין את הגיהנום לאנשים השואלים שאלות אלו? השאלה האם ליקום היתה התחלה או לא, גרמה לדאגה גדולה לפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. הוא חש שישנן בעיות בכל אחת מהאפשרויות.

אם ליקום היתה התחלה מדוע היה צורך להמתין זמן אינסופי לפני שהוא נוצר? הוא קרא לכך תיזה. מצד שני, אם היקום היה קיים לנצח, מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע למצבו הנוכחי? הוא קרא לכך אנטי תיזה. הן התיזה והן האנטי תיזה תלויה בהערכה של קאנט, כמו של כל אחד אחר, לפיה הזמן הוא נצחי, כלומר הוא זרם מהעבר האינסופי לעתיד האינסופי, בלא תלות בקיומו של יקום הקיים או לא קיים ברקע.

זו עדיין התמונה העוברת בראשם של מדענים רבים עד היום. ואולם בשנת 1915, הציג איינשטיין את תורת היחסות הכללית. בתיאוריה זו, החלל והזמן אינם עוד מוחלטים, ואינם מהווים רקע קבוע לאירועים. תחת זאת, הם גדלים דינאמיים, המעוצבים על ידי החומר והאנרגיה ביקום. הם הוגדרו אך ורק בתוך היקום, כך שאין כל משמעות לדיבורים על הזמן שלפני תחילת היקום. זה כמו לשאול האם ישנה נקודה דרומית יותר מהקוטב הדרומי של כדור הארץ. הזמן פשוט לא הוגדר.

אם היקום לא השתנה לאורך הזמן, כפי שהיה מקובל לחשוב לפני שנות העשרים של המאה העשרים, אין סיבה לכך שהזמן לא יוגדר שרירותית גם הרחק אחורנית. כל מה שמכונה התחלה של היקום, יהיה גורם מלאכותי במובן שניתן להאריך את ההיסטוריה אחורנית לזמנים מוקדמים יותר. לכן, יתכן שהיקום נוצר בשנה שעברה, אך עם כל הזכרונות והעדויות הפיסיקליות שייראה כאילו הוא עתיק הרבה יותר. הדבר מעלה שאלות פילוסופיות עמוקות אודות משמעות הקיום. אטפל בכך באמצעות אימוץ מה שמכונה הגישה הפוזיטיבית. לפי גישה זו, אנו מפרשים את הקלט החושי שלנו במונחים של מודל של העולם שאנו בונים. אי אפשר לשאול האם המודל הזה מייצג את המציאות אלא רק אם הוא פועל. מודל הוא מודל טוב, קודם כל אם הוא מפרש מגוון רחב של תצפיות במונחים של מודל פשוט ואלגנטי, ובנוסף, אם המודל מאפשר תחזיות מוחלטות שניתן יהיה לנסות, ויתכן שאף להפריכו, באמצעות תצפיות.

במונחי הגישה הפוזיטיביסטית, ניתן להשוות שני מודלים של היקום, אחת לפיה היקום נוצר בשנה שעברה, וזו לפיה היקום קיים תקופה ארוכה יותר. המודל לפיו היקום קיים יותר משנה יכול להסביר קיומם של תאומים זהים, שהיה להם גורם ראשוני לפני למעלה משנה. מצד שני, המודל לפיו היקום נוצר בשנה שעברה, אינו יכול להסביר אירועים כאלה. כך שהמודל הראשון טוב יותר. ניתן לשאול האם היקום היה קיים לפני שנה, או רק נראה כך. לפי הגישה הפוזיטיביסטית שתי האפשרויות זהות.

ביקום שאינו משתנה, לא תהיה נקודת התחלה טבעית. המצב השתנה בצורה קיצונית, כאשר אדווין האבל החל בביצוע תצפיות באמצעות טלסקופ מאה האינטשים על הר וילסון בשנות העשרים של המאה העשרים. האבל גילה כי הכוכבים לא מפוזרים באורח אחיד בחלל, אלא מתקבצים ביחד באוספים המכונים גלקסיות.

באמצעות מדידת האור מהגלקסיות, האבל יכול היה לקבוע את מהירויותיהן. הוא ציפה כי גלקסיות רבות ינועו לעברינו, ובערך אותו מספר יתרחקו מאיתנו. הדבר הזה צפוי אם היקום אינו משתנה לאורך זמן. ואולם להפתעתו, האבל מצא כי כמעט כל הגלקסיות מתרחקות מאיתנו. יתרה מכך, ככל שהגלקסיות רחוקות יותר מאיתנו, כך הן מתרחקות מהר יותר. היקום לא היה יציב לאורך זמן, כפי שחשבו כולם קודם לכן. הוא מתפשט. המרחק בין גלקסיות רחוקות הולך וגדל עם הזמן.

התפשטות היקום היתה אחת מהתגליות האינטלקטואליות החשובות ביותר של המאה ה-20, או של כל מאה. היא שינתה את הדיון בשאלה האם ליקום היתה התחלה. אם הגלקסיות מתרחקות כעת, הם היו חייבות להיות קרובות יותר בעבר. אם המהירות שלהם היתה קבועה, הם היו אמורים להיות כולם בנקודה אחת, לפני 15 מיליארד שנים. האם זו היתה ראשית היקום?

מדענים רבים עדיין לא היו מרוצים מהעובדה שליקום היתה התחלה משום שנראה כי כל חוקי הפיסיקה קורסים. יהיו כאלה שיערבו סוכנות חיצונית, שלצורך הנוחות יש הקוראים לה אלוהים, כדי לקבוע כיצד היקום החל. לפיכך הם ניסו לפתח תיאוריות לפיהם היקום מתרחב בהווה, אך לא היתה לו התחלה. אחת מהתורות הללו היתה תיאורית המצב היציב, שהוצעה על ידי בונדי, גולד והויל ב-1948. לפי תיאורית המצב היציב כאשר גלקסיות מתרחקות, הרעיון הוא שגלקסיות חדשות יווצרו מהחומר שהיה אמור להיווצר באפן מתמשך ברחבי החלל. היקום היה קיים לנצח והוא אמור להיראות באותה הצורה בכל זמן שבו נצפה בו. התכונה האחרונה נחשבה למידה טובה מנקודת המבט הפוזיטיביסטית, לפיה היא סיפקה תחזית שניתן לנסות באמצעות תצפיות. קבוצת אסטרונומית הרדיו של קיימברידג', בראשותו של מרטין ריל (Ryle), ערכה סקר של מקורות הרדיו החלשים בתחילת שנות השישים. מקורות אלה מפוזרים פחות או יותר באופן אחיד בשמים, והדבר מעיד על כך שמקורות אלה נמצאים מחוץ לגלקסיה שלנו. ככל שהמקור מרוחק יותר, כך הוא יהיה חלש יותר בממוצע.

תורת המצב הימיב חזתה את צורת הגרף של מספר המקורות כפונקציה של עוצמתם. ואולם התצפיות הראו כי שישנם הרבה יותר מקורות חלשים מאשר צפתה התיאוריה, והדבר העיד על כך שצפיפות המקורות היתה גבוהה יותר בעבר. הדבר היה מנוגד להשערה הבסיסית של תיאורית המצב היציב, לפיו הכל היה קבוע בזמן. מסיבה זו ומסיבות נוספות, נזנחה תורת המצב היציב.

נסיון נוסף להמנע מקיומה של ראשית ליקום היה בהצעה לפיו ליקום היה פעם שלב של כיווץ, אך בשל תנועות הסיבוב ובשל אי סדירויות מקומיות, לא כל החומר נפל לאותה הנקודה. תחת זאת, חלקים שונים של החומר פספסו זה את זה, והיקום החל להתפשט שוב, כאשר צפיפותו נשארת סופית. שני רוסים, ליפשיץ וחאלטניקוב, הצליחו למעשה להוכיח כי התכווצות כללית ללא סימטריה מדויקת תוביל תמיד לזינוק, בעוד הצפיפות תישאר סופית. תוצאה זו היתה משכנעת מאוד לפי הדיאלקטיקה המטריאליסטית של המרקסיזם-לניניזם, משום שהיא אפשרה להמנע מהערת השאלות אודות בריאת היקום. לפיכך זו הפכה למעין אמונה עבור המדענים הסובייטיים.

מבחר מהשקפים שהציג הוקינג בהרצאתו. צילומים: טל ענבר ואבי בליזובסקי, אתר הידען
מבחר מהשקפים שהציג הוקינג בהרצאתו. צילומים: טל ענבר ואבי בליזובסקי, אתר הידען
כאשר פרסמו ליפשיץ וחלאטניקוב את טענותיהם, הייתי סטודנט צעיר למחקר בן 21, שחיפש משהו להשלמת תיזת ה-PHD. לא האמנתי במה שקרוי ההוכחה שלהם, וישבתי ביחד עם רוג'ר פנרוז לפתח את הטכניקות המתמטיות הדרושות לחקור את הנושא. הראינו כי היקום לא יכול לקפץ. אם תורת היחסות הכללית של איינשטיין נכונה, תהיה נקודה סינגולרית, נקודה בה הצפיפות אינסופית ושבה החלל-זמן מתעקם, שבו היתה לזמן התחלה.

עדוית תצפיתיות שהוכיחה את הרעיון שליקום הייתה התחלה דחוסה הופיעה באוקטובר 1965, חודשים אחדים לאחר התוצאה הסינגולרית הראשונה שלי, עם הגילוי של קרינת הרקע הקוסמית החלשה בתחום קרני המיקרוגל, השוררת ברחבי החלל. גלי מיקרו אלה זהים לאלו שבתנור המיקרוגל, אך הם הרבה יותר חלשים. הם היו מצליחים לחמם את הפיצה שלכם רק לטמפרטורה של מינוס 271.3 מעלות צלזיוס, לא מספיק כדי להפשיר את הפיצה, שלא לדבר על אפייתה. ניתן למעשה לצפות בגלי המיקרו הללו בעצמנו. העבירו את הטלוויזיה שלכם לערוץ ריק. כמה אחוזים מהנקודות של השלג על המסך נוצרו בידי קרינת הרקע במיקרוגל. הפרשנות ההגיונית היחידה לקרינת הרקע היא שזו הקרינה שנשארה מהתקופה החמה הראשונית שבה היקום היה במצב דחוס. בעוד היקום התרחב, הקרינה התקררה עד שהפכה לשריד חלש שבו אנו צופים כיום.

אף כי תיאוריות הסינגולריות של פנרוז ושלי חזו כי ליקום הייתה התחלה, אך הן לא הסבירו כיצד הוא נוצר. המשוואות של תורת היחסות הכללית אמורה לקרוס בנקודה סינגולרית. לפיכך התיאוריה של איינשטיין אינה יכולה לחזות כיצד היקום התחיל, אלא אך ורק כיצד הוא יתפתח לאחר שהחל. ישנן שתי גישות שניתן לנקוט בהם בעבור סיבות של דברים שאיננו מבינים. אחת מהן היא נקודת המבט של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בועידת שעסקה בקוסמולוגיה שהתקיימה בותיקאן, אמר האפיפיור, כי אין מניעה לחקור את היקום לאחר שנוצר. ואולם אין אפשרות לחקור את נקודת ההתחלה עצמה משום שזהו רגע הבריאה ועבודתו של אלוהים. הייתי שמח שהוא לא שם לב למחקר שהצגתי בועידה, והצעתי את ההסבר לתחילת היקום. אני שמח שלא העבירו אותי לידי האינקוויזציה, כמו את גלילאו.

ההסבר האחר לתוצאות שלנו, שהיה מקובל על מרבית המדענים, הוא שהנקודה הזו של תחילת היקום מעידה על כך שתיאורית היחסות הכללית של איינשטיין קורסת בשדות הכבידה החזקים ששררו ביקום המוקדם. היא צריכה להיות מוחלפת בתיאוריה שלמה יותר. היה אפשר לצפות לכך בכל מקרה, משום שתורת היחסות הכללית אינה לוקחת בחשבון את קנה המידה הקטן של מבנה החומר, הנשלטת על ידי תורת הקוונטים. הדבר אינו משנה בדרך כלל משום שקנה המידה של היקום הוא עצום ואולם כאשר היקום היה בגודל פלנק, ביליונית הטריליונית של הטריליונית של הסנטימטר, שני קני המידה הללו מתאחדים, ותיאורית הקוונטים חייבת גם היא להילקח בחשבון.

כדי להבין את מקור היקום, אנו נדרשים לשלב את תאורית היחסות הכללית עם תורת הקוונטים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, היא בשימוש ברעיון של פיינמן אודות סכום ההסטוריות. ריצ'ארד פיינמן היה טיפוס צבעוני, שתופף בתופי בונגו במועדון חשפנות בפסדינה, והיה אחד הפיזיקאים המוכשרים במכון הטכנולוגי של קליפורניה. הוא העלה הצעה לפיה המערכת עוברת ממצב א' למצב ב' דרך כל מסלול אפשרי של ההסטוריה.

לכל אחד ממסלולי ההסטוריה יש כמה משרעות או עוצמות, ושהסיכוי של המערכת להגיע מנקודה א' לנקודה ב' נתונה באמצעות הוספת העוצמות לכל אחד מהמסלולים. יתכן שישנה אפילו הסטוריה לפיה הירח עשוי מגבינה כחולה, אך העוצמה כל כך נמוכה, ואלו חדשות רעות לעכברים.

הסיכוי להגיע למצבו הנוכחי של היקום נתון באמצעות הוספת כל העוצמות לכל ההסטוריות שמסתיימות במצב הנוכחי. ואולם כיצד החלו ההסטוריות הללו? זו שאלת המקור בצורה שונה. האם נדרש בורא כדי להוציא צו כדי להתחיל את היקום? או שהמצב הראשוני של היקום נקבע אף הוא בידי חוקי המדע.

למעשה, שאלות אלה יצוצו אפילו אם ההסטוריות הללו נמשכות אחורנית לעבר האינסופי. ואולם הן הופכות למיידיות יותר אם היקום אכן נוצר לפני 15 מיליארד שנה. השאלה מה קרה בתחילת הזמן, דומה לשאלה מה קורה בקצה העולם, כאשר בני האדם חשבו שהעולם שטוח. האם העולם הוא פלטה שטוחה, כשים גדול משתרע מעבר לקצה? אני ערכתי ניסוי כדי לבדוק זאת. הקפתי את העולם ולא נפלתי.

כפי שכולנו יודעים, הרעיון של מה שקרה בקצה העולם נפתרה כאשר הבינו בני האדם שהעולם איננו שטוח, אלא בעל פני שטח מעוקמים. הזמן, בכל אופן, נראה שונה. הוא נראה כנפרד מהחלל, ושפועל במבנה של מסילת רכבת. היתה לו התחלה, ויש מישהו שהניע את הרכבות.

תיאורית היחסות הכללית של איינשטיין, איחדה בין הזמן והחלל לחלל-זמן, אך הזמן היה עדיין שונה מהחלל, ושימש יותר כמסדרון, בין אם יש לו התחלה וסוף ובין אם הוא נמשך לנצח. ואולם כאשר משלבים את תורת היחסות עם תורת הקוונטים, ג'ים הארטל ואנוכי הבנו כי הזמן יכול להתנהג בדיוק כמו עוד כיוון בחלל תחת תנאים קיצוניים. משמעות הדבר היא כי ניתן להפטר מהביעה לפיה לזמן היתה התחלה באותה הדרך שבה נפטרנו מסוף העולם. יתכן שהתחלת היקום היא כמו הקוטב הדרומי על כדור הארץ, עם קווי רוחב המשחקים את תפקידו של הזמן. היקום החל כנקודה בקוטב הדרומי, וככל שנעים צפונה, קווי הרוחב מייצגים את גודל היקום, יתרחבו. השאלה מה קרה לפני תחילת היקום, תהפוך לשאלה חסרת משמעות משום שאין שום דבר דרומה לקוטב הדרומי.

הזמן, כפי שנמדד בקווי רוחב, החל בקוטב הדרומי, אך הקוטב הדרומי הוא נקודה כמו כל נקודה אחרת, או כך לפחות אמרו לי. הייתי באנטראקטיקה, אך לא בקוטב הדרומי. אותם חוקי טבע קיימים בקוטב הדרומי, כמו במקומות אחרים. הדבר יבטל את ההתנגדות הותיקה לכך שליקום היתה התחלה, ושנקודת ההתחלה היא כזו שבה חוקי הטבע הרגילים קורסים. תחילת היקום תישלט בידי חוקי המדע.

התמונה שג'ים הארטל ואני פיתחנו, של יצירה קוונטית ספונטניות של היקום, דומה במידת מה להיווצרותם של בועות קיטור במים רותחים. הרעיון הוא שמרבית ההסטוריות האפשירות של היקום תהיינה כמו פני השטח של הבועות הללו. מרבית הבועות הקטנות תופענה ותעלמנה מייד. הדבר מקביל למיני יקומים שעשויים להתרחב אך עלולים גם לקרוס בחזרה בעודם בגודל מיקרוסקופי. ישנם ככל הנראה כמה יקומים חלופיים אך הם אינם מעניינים מכיוון שהם לא שורדים מספיק כדי לפתח גלקסיות וכוכבים, שלא לדבר על חיים תבוניים. כמה מהבועוד הקטנות הללו, בכל אופן,יגדלו לגודל שמונע מהם לקרוס. הם ימשיכו להתפשט בקצב הולך וגובר, וייצרו אף הם את הבועות שאנו רואים. הדבר שקול ליקומים שיתחילו להתפשט בקצב הולך וגובר. לתופעה הזו קוראים אינפלציה, כמו שהמחירים עולים משנה לשנה.

שיא האינפלציה העולמי נרשם בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השניה. המחירים עלו פי 10 מיליון בתקופה של 18 חודשים. ואולם הדבר לא משתווה להתנפחות האינפלציונית של היקום המוקדם. היקום התרחב פי מיליון טריליון טריליונים בחלקיק זעיר של שניה. שלא כמו האינלפציה במחירים, האינפלציה ביקום המוקדם היה דבר טוב מאוד. היא יצרה יקום אחיד גדול, כפי שאנו רואים. ואולם הוא לא יהיה אחיד לחלוטין. בסכום ההסטוריות, הסטוריות שהן לא רגולריות במקצת, תהיינה להם סבירות גבוהה כמו זושל יקום בעל הסטוריה אחידה ורגולרית. התיאוריה חוזה איפוא, כי סביר שהיקום המוקדם היה לא אחיד לחלוטין. אי רגולריות קטנות אלו ייצרו שוניות קטנות בצפיפות קרינת הרקע גלי מיקרו מכיוונים שונים. קרינת הרקע הקוסמית במיקרוגל נצפתה בידי הלווין MAP, והתגלתה כבעלת סוג השונות שנצפתה, כך שאנו יודעים שאנחנו בנתיב הנכון.

האירגולריות ביקום המוקדם משמעותי כי ישנם איזורים שבהם הצפיפות גבוהה מזו שבאיזורים אחרים. המשיכה הכבידתית שבהם יש צפיפות יתר, יאטו את התפשטות היקום באיזור, ובסופו של דבר הם יגרמו לאיזור לקרוס וליצור גלקסיות וכוכבים. הדבר מסתדר היטב עם המיפוי שלנו של השמים במיקרוגל. זוהי בעצם תבנית האב של מבנה היקום. אנו תוצר של התנודות הקוונטיות ביקום המוקדם מאוד. אלוהים באמת משחק בקוביות.

התקדמנו מאוד בתחום הקוסמולוגיה במאה השנים האחרונות. תורת היחסות הכללית של איינשטיין, והגילוי של התפשטות היקום, ניתצה את התמונה הותיקה של המצב היציב שבו היקום היה קיים לנצח. במקום זאת, תורת היחסות הכללית חוזה כי היקום, והזמן עצמו, יחלו במפץ גדול. היא גם חוזה כי היקום יבוא לקיצו בחור שחור. הגילוי של קרינת גלי הרקע במיקרו, ותצפיות על חורים שחורים תומכות במסקנות הללו. הדבר שינה את תמונת היקום שלנו, ואת המציאות עצמה.

אף כי תורת היחסות הכללית חוזה כי היקום חייב היה לצוץ מתקופה של עקמומיות גבוהה בעבר, היא אינה חוזה כיצד היקום יופיע מתוך המפץ הגדול. ואולם תורת היחסות כשלעצמה אינה גם יכולה לענות על השאלה המרכזית של הקוסמולוגיה, מדוע היקום הוא כפי שהוא. ואולם אם תורת היחסות הכללית תשולב עם תורת הקוונטים, יתכן שניתן יהיה לחזות כיצד נוצר היקום. הוא יתפשט לנצח בקצב הולך וגובר. במהלך התקופה האינפלציונית המיזוג בין שתי התיאוריות חוזה כי תנודות קטנות אלה יתפתחו ויובילו להיווצרות גלקסיות, כוכבים וכל שאר המבנים ביקום.

הוקינג מקבל בסוף הרצאתו שי מהנהלת האוניברסיטה - העתק פקסימיליה של מאמרו המקורי של איינשטיין בו הוא פיתח את נוסחת האנרגיה התלויה במסה ובריבוע מהירות האור. צילום: טל ענבר ואבי בליזובסקי
הוקינג מקבל בסוף הרצאתו שי מהנהלת האוניברסיטה - העתק פקסימיליה של מאמרו המקורי של איינשטיין בו הוא פיתח את נוסחת האנרגיה התלויה במסה ובריבוע מהירות האור. צילום: טל ענבר ואבי בליזובסקי

הדבר יאשר את התצפיות של חוסר האחידות בקרינת המיקרוגל, שיהיו בדיוק בעלי התכונות החזויות. כך שנראה שאנחנו בדרך הנכונה להבנת מקור היקום, אף כי נדרשת עוד עבודה רבה. חלון חדש אודות היקום המוקדם יפתח כאשר נוכל לגלות גלי כבידה באמצעות מדידה מדויקת של המרחקים בין שתי חלליות. גלי הכבידה מתפשטים אלינו באופן חופשי מהזמנים המוקדמים, בלא שיופרעו בידי חומר בדרך. בניגוד לכך, אור מתפזר פעמים רבות בידי אלקטרונים חופשיים. הפיזור ממשיך עד שהאלקטרונים קופאים, לאחר 300 אלף שנים.

למרות ההצלחות הלא קטנות שהיו, לא כל הבעיות נפתרו. עדיין אין לנו הבנה תיאורטית טובה של התצפיות המראות שהתפשטות היקום מואצת שוב, לאחר תקופה ארוכה של האטה. ללא הבנה כזו, לא נוכל להיות בטוחים מהו עתידו של היקום. האם הוא ימשיך להתפשט לנצח, האם האינפלציה היא חוק טבע? או שהיקום יקרוס בחזרה בשלב כלשהו? תוצאות תצפיתיות חדשות והתפתחויות תיאורטיות, מתווספות כל העת.

קוסמולוגיה היא נושא פעיל ומרגש. אנחנו מתקרבים לענות על שאלות ותיקות – מדוע אנחנו כאן, מהיכן הגענו?

תודה שהאזנתם לי.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

25 תגובות

  1. "תאוריה אישית"

    אי אפשר "לכווץ" זמן. המשפט הזה לא הגיוני.

    "יש מצב הגיוני שעברנו רק 6 ימים בערך לפי ספירת העם היהודי ???" – אתה שואל ברצינות?

    בקיצור, תבקש מהאלוהים שלך שיתן לך קצת שכל, כי נראה שאתה לוקה בחוסר הגיון.

  2. זה תמיד מעניין לנבור בעבר ולגלות את המקור…ואכן לפי התיאוריה שלי המבוססת על התיזה של התכווצות פיזית של היקום ..יכול להיות מאוד שגם הזמן שאנו חיים בו הוא בר כיווץ.מעין קפיצת זמן או לחלופין.הרי הזמן הוא פונקציה המתאימה לנו בני אנוש…תארו לכם יקום מקביל ללא זמנים..שחוקי הפיסיקה שם שונים אש ומים יחדיו בהרמוניה.תארו לכם את העולם שלנו חי ומתקיים ללא זמנים.או כל פונקציה תוחמת .ישנה ציטטה מהתנ"ך שתמיד אהבתי..לגבי האלוקות השליט העל אנושי שלא פועל לפי החוקים שלנו כביכול.כתוב"אלף שנה בעינייך כיום אתמול" והעולם נברא ב7 ימים….אם אלף שנה שלנו הבני אדם הוא יום בעיני העליון שעובד לפי חוקים הסתברות ופיסיקה שונים מהמוכרים לנו עד כה.יש מצב הגיוני שעברנו רק 6 ימים בערך לפי ספירת העם היהודי ???וכאן אני מקשר את התיזה של התכווצות והתרחבות…מבחינת ההיגיון שלי אותו חוק פיסיקלי שאחראי לכיווץ היקום יכול גם לפעול על כיווץ הזמנים..ועוד ועוד ועוד וזה לא נגמר צריך רק מוזה

  3. הוקינג גאון , אבל יש גבול להבנתו בנוגע לפעולת היקום.

    כל מי שכותב פה תגובה חש חכם ומסיק מסקנות על סמך
    דעות של מדענים פשוטים,חבורה של תוכים צייצנים

  4. טבק, אתה טועה. אם התאוצה גדלה ביחס ישיר למרחק מאיתנו, זה אומר שכאשר הן היו יותר קרובות, התאוצה הייתה קטנה יותר ולא גדולה יותר. וזה למה הן ממשיכות להתרחק בתאוצה ולא בתאוטה.

  5. טבק, אתה טועה. אם התאוצה גדלה ביחס ישיר למרחק מאיתנו, זה אומר שכאשר הן היו יותר קרובות, התאוצה הייתה קטנה יותר ולא גדולה יותר. וזה למה הן ממשיכות להתרחק בתאוצה ולא בתאוטה.

  6. משהו לא ברור לי.

    החומר בנוי מאטומים ומחלקיו(פרוטונים,נויטרונים ואלקטרונים) ותתי חלקיקים.
    עד כמה שלא יהיה גדול החלל בין החלקיקים,כלומר הריקנות, אפילו אם נניח ש"החלל הבין גרעיני" גדול
    בטריליון פעם מנפח החלקיקים עצמם,עדיין קשה להבין
    שדחיסות היקום בתחילת המפץ היתה כזו שכל החומר ביקום היה מרוכז בנקודה כל כך קטנה.

    האם אין גבול למידת הדחיסות של החומר?

    מישהו יכול להסביר ?

  7. דווקא הבנתי, אם משהו מתפוצץ לדוגמה, החומר מתפזר באופן אחיד או בהתאם לפיצוץ, כאן יש גורם נוסף גלים או תנודות קוונטיות אשר התערבו באופן הפיזור.

    מאוד מעניין, תודה!

  8. תקנו אותי אם אני טועה.
    אם גלקסיות רחוקות מאיצות במהירות גדולה יותר ויותר ביחס ישיר למרחק מאיתנו זאת אומרת שבעבר תאוצת היקום הייתה גדולה יותר, המסקנה מכך היא שאנו נמצאים בסוף שלב התאוצה ולפני שלב התאוטה, הלא כן ?

    טבק אהרון

  9. לקמיל, סליחה על העיכוב במתן התשובה. ההסבר די פשוט. אילו היקום היה חלק לחלוטין כאשר עוד היה בגודל של החלק הזעיר של המילימטר כפי שהציג הוקינג, גם כאשר התנפח הוא היה נשאר אחיד, והחומר היה מפוזר בכל מקום. בגלל התנודות הקוונטיות שגרמו לאי אחידות כאשר היקום היה זעיר, נוצרו גושים כאשר היקום תפח (מילה אחרת לאינפלציה). אותם גושים הפכו בסופו של דבר לגלקסיות. לו החומר והאנרגיה לא היו מתרכזים בגושים, לא היו נוצרות גלקסיות, לא היו נוצרים כוכבים, וכמובן גם לא כוכבי לכת ובני אדם. לכך התכוון באמרו "אנו תוצר של התנודות הקוונטיות ביקום המוקדם מאוד". מקווה שעזרתי.

  10. אאאהה
    מה קרה פה בינתיים?
    ההאצה בהתפשטות היקום נובעת מהתכווצות הזמן.היקום כולו נמצא בחור שחור מטיפוס רוי קר,המתכנס לנקודה
    סינגולרית.היקום הקיים נשאב לנקודה לא קיימת בזמן שלנו.הברירה שלנו לנוע קדימה ליקום הראי הנמצא קדימה בזמן מאיתנו.או להתכנס לנקודה סינגולארית ולהתחיל מהמפץ הגדול.איך עושים את זה?זו שאלה שאפילו איינשטיין לא ידע לענות עליה (ובהמשך גם סטיבן).רמז ביקום הראי יסתכלו עלינו כמו על קופים בגן החיות (דארווין מסכים לכך).
    ד"ש לסטיבן ותגידו לו שיחשוב מהר לפני שהעולם יגמר.
    אלברט

  11. המאמר בעצמו מובן לרב, כלומר רצף המשפטים, אבל הרעיונות מסובכים וחוסר ההשכלה המדעית היא הבעיה

    דוגמת משפט:
    אנו תוצר של התנודות הקוונטיות ביקום המוקדם מאוד

    משפט מסובך, אני מניחה כי כל מי שלא הביו עד הסוף את תורת הקוונטים, לא יבין את המשפט הזה.

    תודה

  12. יופי של מאמר ותודה על התרגום.
    אבל נראה לי כי אני צריכה לעשות שיעורי בית כדי להבין את הכתוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן