במאה האחרונה התחמם כדור הארץ בכמעלה אחת זהו נתון סטטיתי שכדי להבין את משמעותו חשוב לדעת כי ישנם אזורים (בעיקר בקטבים ) בהם עלו הטמפרטורות בשתיים עד שלש מעלות ואילו דווקא באזורים החמים העליה "מתונה" יחסית
תוך לקיחת סיכון (מחושב) כי לחלק רב מהדברים התיחסתי בעבר מתוך הכרת חשיבותו של הנושא לא יזיק לאזכר ולחזור עוד ועוד … עד שיופנם ויטמע.
על נזקי ההתחממות העולמית לאוכלוסיה האנושית : תקופות בצורת ממושכות, שטפונות , עלית פני הים והצפות, סערות וגלי חום , על כל אלה נכתב ודובר, ואין זה משנה אם ההתחממות היא תוצאה בלעדית של הפעילות האנושית או שילוב של השפעת המזהמים , מחזוריות אקלימית טבעית או פעילות השמש עובדה ! כדורנו מתחמם וההשפעה שלילית ידועה ומוכרת מה עושה ההתחממות למיגוון המינים : לצמחים , ולחיות הברומה השפעתה על מחזור חייהן?
בשאלה זו עוסקים רבים וטובים ומדי יום מתבררות עובדות נוספות כאשר יש עדיין מי שמתווכח על רמת ההתחממות, ועל הסיבות לה מראות החיות באופן ברור – ע"י שנוי דפוסי התנהגות – את תוצאות ההתחממות
כדי להעריך את השפעת האקלים על מינים בטבע משתמשים חוקרים ב "מעטפת אקלים" שהיא מערכת הנתונים האקלימיים: רוח, טמפ' גשם וכו' , בהם מתקיימים מינים ביולוגים על פי "מעטפת האקלים" בכל אזור ניתן לשער את סיכויי ההישרדות של מינים כאשר תנאי האקלים משתנים. כאשר הטמפ' עולות נעה מעטפת האקלים לכוון הקר , כאשר התנועה מהירה מכושרם של המינים להסתגל , או כאשר התנועה היא בכוון שאין בו אפשרות הסתגלות (בקטבים ו/או בקוו המשווה) , כאשר המעטפת נעה בכוון גבול תפוצה , או לאזור שאינו מתאים 🙁 קרקע, מזון וכד'),
יש למינים בטבע בעיה קשה. על פי התצפיות , מינים רבים אינם מסוגלים להסתגל לשינויים האקלמיים מספיק מהר , כדי שיוכלו להמשיך ולהתקיים.
ב2003 פורסם מחקר בירחון היוקרתי נייצ'ר Nature. במחקר ניצפתה התנהגותם של 1500 מינים , מתוכם 1200 הראו התנהגות הקשורה לשינויים קטנים ברמות הטמפרטורה בסביבתם. אם בתקופות קדומות היו שינויי אקלים, יכולים היו מינים רבים לשנות את מיקומם ובכך להשאר באקלים מתאים , היום האפשרות לשינוי כזה נחסמת ע'י אוכלוסיה אנושית ומעשיה: כבישים , ערים, שדות חקלאות מגודרים, אזורי תעשיה , כל אלה מהווים מחסום שאינו מאפשר תזוזת מינים ולפיכך מונע "הסתגלות"הדרגתית.
בשנה שעברה פרסמה אליזבת האדליי מחקר במאובנים בתקופות התחממות שעל פיו : "בגלל מחסומים גאוגרפים מביאה התחממות להכחדת מינים". מינים שונים מגיבים לשינויים אקלימיים באופן שונה , כך גם אוכלוסיות שונות מאותו מין , תגובות שונות גורמות להחלשות המיגוון הגנטי וכושר העמידה בשינויים , מאחר והמחסומים גורמים להפרדה בין מינים ובין אוכלוסיות הפרדה שבשפה אנושית היתה יכולה להחשב ל"הפרד ומשול" או הפרד והשמד המסקנה מאיחוד המחקרים היא כי: בגלל ההתחממות מחד ויצירת מחסומים גאוגרפים מאידך : מינים רבים נמצאים בסכנת הכחדה.
בזמנו היה מקובל כי: הגורם הראשי לזימון ארועים בחייהם והתפתחותם של בעלי-חיים וצמחים הוא אורך היום – כלומר כמות האור שהיצור סופג. הנחה זאת עדיין יציבה ומקובלת אלא שמסתבר כי היא נכונה בתנאי שהמערכת האקלימית – "מעטפת האקלים" יציבה כאשר ה"מעטפת" נעה – ומשתנה מעבד גורם האור את חשיבותו בגלל ההתחממות משתנה זימון (טימינג) ארועים: הנצה ופריחה, הטלת ביצים, נדידה מושפעים מהטמפ' העולות, כאשר כל ארוע מושפע אחרת, כלומר על הנצה ופריחה יכול החום להשפיע אחרת מאשר על בקיעת גוזלים, אלפי שנות אבולוציה יצרו מתאם בין הארועים בטבע בצורה שמין תלוי בפעילותו של מין אחר : אם גוזלי ציפור בוקעים לפני שהנצו פרחים מהם ניזונים חרקים שמהם ניזונה הציפור הרי אין פרחים, אין חרקים , אין אוכל לגוזלים , לא יגדל דור חדש של אוכלי חרקים.
מחקרים ותצפיות רבים מלמדים על שנויי התנהגות ודפוסי חיים: עופות נודדים משנים את מסלול נדידתם ואת מקום חריפתם ( בילוי בחורף), צבי-ים ודגים שלא היו ידועים באזורים קרים מופיעים יותר ויותר רחוק מ"ביתם", פרחים פורחים מוקדם מהידוע , חרקים מופיעים מוקדם.
עופות (נודדים) , דגים בים , חרקים מרחיקי עוף, ודומיהם יכולים לשנות מיקומם בקלות יחסית , לא כך המצב עבור יונקי יבשה , צמחים , או חיות שחיות בקטבים אלה גם אלה חסרים את אפשרות המעבר לסביבה מתאימה.
באנטארקטיקה מינים רבים שרגישים לשינויים מזעריים בטמפרטורה. בעלייה של שתי מעלות מאבדת צדפה את האפשרות לאכול. צדפה אחרת מאבדת את האפשרות להתחפר כדי להסתתר מטורפים. קריל (מין סרטנית/שרימס) שנחשבים לבסיס המזון מושפעים מעלית הטמפ' , הקריל מתקיים / אוכל אצה שמתפתחת מתחת לקרח , המסה של הקרח גורמת להקטנת כמות האצות: סקר שנערך בשנה שעברה הראה כי כמות הקריל נפלה ב 80% מאז 1970.
לעין מי שאינו מומחה התוצאה הבולטת ביותר בשטח להתחממות העולמית היא רזונם של דובי-קוטב , אלה נודדים צפונה כשהם רעבים ורזים , לאזורים בהם קופאים המים,(בסוף הקיץ הארקטי), החום גורם לקפאון קרחונים מאוחר מהרגיל, מה שמקשה על הדובים הרעבים לצוד כלבי-ים, כלבי-ים מהווים את מקור האנרגיה העיקרי והחשוב ביותר עבור הדובים וכאשר מתהווה חוסר במקור זה ניכר הדבר מיד בחזות הדובים , אפילו לעין שאינה מקצועית.
רבות דובר על "הלבנת" (בליצ'נג) ריפי אלמוגים , הלבנה שנגרמת בגלל עליה בטמפ' מעל לטמפ' של 27 מעלות מפסיקות אצות – שחיות בסימביוזה על/עם האלמוגים להתרבות ומתות . האצות מספקות לאלמוגים מזון – וצבע שייכות לסוג zooxanthellae. תמותת האצות גורמת לתמותת האלמוגים , אלמוגים מהווים בית גידול למינים רבים
עבור מיני דגים רבים ריף האלמוגים הוא בית הגידול הראשוני ממנו יצאו לים הפתוח.
מסתבר כי ההתחממות גורמת לחיות רבות לשנות את "מנהגיהן" באופן מהיר מכדי להיות טבעי. סערות חזקות פוגעות באוכלוסית האלבטרוסים עליית פני הים מפחיתה את שטחי ההטלה עבור צבי-ים, מרמיטות מסיימות את שנת החורף שלהן שלושה שבועות מוקדם ממה שהיו עושות לפני שלושים שנה. אצל צבים נקבע הזוויג (מין) על-פי הטמפ' בקן , ככול שהטמפ' גבוהה יבקעו יותר נקבות , יותר נקבות – פחות נקבות מופרות – פחות הטלות – פחות צבים,
מה שמעמיד את כל מיני צבי-הים בסכנת הכחדה.
צבים ירוקים בפוארטו ריקו סובלים מהרפס, שכנראה נגרם בגלל עלית טמפ' המים. טמפ' גבוהה יותר מאפשרת לגורם ההרפס להתפשט במים ולגרום לתמותה אצל הצבים. מיני דגים רבים נעים צפונה בחיפוש אחרי מים קרים. זבוב פירות שמציאותו ידועה באזורים חמים עבר שינוי גנטי שמאפשר לו להתפשט צפונה ולגרום נזקים לפירות שעד כה לא נפגעו.
שריפות, שטפונות וארועי טבע קיצוניים גורמים לחשיפת שטחים מהצמחיה המקומית ונותנים יתרון ל"צמחים פולשים" שתופסים את מקום הצמחים המקומיים ומהווים סיכון לסביבה מהיותם "עשבים רעים". אחד ממיני האלואה הגדל באפריקה הדרומית מנוצל מזה דורות רבים ע"י בני הסאן (בושמן) ליצור תרופות מסורתיות , אמצעי הגנה מקרינת השמש ובעיקר אשפות לחיצים ומכאן גם שמו העממי של הצמח " עץ האשפות" (Quiver tree). סקרים בחמישים אזורים בהם גדל העץ מראים כי : בצפון אזורי תפוצתו העצים מתיבשים (למרות היותם מותאמים לתנאי מדבר) , לכאורה היתה צריכה להראות התפשטות דרומה , אלא שגם אם ישנה , התפשטות כזאת איטית בהרבה מהתמותה
ומאחר ובאזורים רבים – דרומה- יש שטחים מיושבים ומעובדים אין לצמח אפשרות "לנדוד" לאקלים מתאים.
יתוש האנופלס (מפיץ המלריה) (ראה מאמר על הקדחת) מוגבל בתפוצתו ע'י טמפרטות נמוכות. לאחרונה יותר ויותר אזורים הרריים במזרח אפריקה ובדרומה , בדרום אמריקה בדרום מזרח אסיה, בהודו ובנפאל, שהיו ידועים כ"נקיים" ממלריה מופיעים על המפה כאזורים אליהם חודר היתוש ומביא איתו את הקדחת.
התחממות גורמת לחסרון במים באזורים יובשניים , חסרון במים – פגיעה בגופי מים גדולים (ביצות, שלוליות וכד') – פגיעה באזורי קיוץ של עופות מים נודדים התפשטות מדבריות (סהרה, גובי) עלולה לפגוע באפשרות ה"תדלוק" של עופות שנודדים מעל למדבריות – מרחקים גדולים בין תחנת אוכל אחת לשניה. למען מי שעבורו הצורך המוסרי בסביבה בריאה אינו סיבה לדאגה , אלא צריך להיות מוצדק בחישובים כלכליים ובכמויות שיצדיקו דאגה , להלן:
דלדול מיגוון המינים פוגע בכושר הסביבה לתת "שרותי-סביבה": לשמור על פוריות הקרקע, למנוע סחיפת אדמה , לאפשר ספיגת מים ושמירה על ניקיון וצלילות המים בנהרות ונחלים , לאפשר האבקה והפריית צמחים , כלומר פגיעה בכושר הייצור של הסביבה – של שדות חקלאיים.
מאחר ומחזור חייהם של חרקים מהיר וקצר בהרבה מאלה של טורפיהם ( עופות ,לטאות, דו-חיים) הרי חרקים מזיקים יסתגלו מהר לסביבה המשתנה בעוד אויביהם הטבעיים יעלמו , ההשפעה על גידולים חקלאיים ברורה.
זוכרים את הקשר בין הנצת ופריחת פרחים לבקיעת גוזלים ? אם הפרחים מופיעים מאוחר ואיתם החרקים שניזונים מהם , אין מספיק אוכלי חרקים בשטח ואלה יגרמו לנזקים גם בשדות חקלאות. זוכרים את הקריל ? ירידה בכמות הקריל פוגעת מידית בכמות הדגים הנידוגים בדרום פחות קריל – פחות דגי מאכל לאנושות ! זוכרים את ריפי האלמוגים הפגועים ? ריף פגוע – פחות דגים – פחות אוכל לאנושות!
את ההתחממות קשה יהיה לעצור , לכן כדי למזער את הפגיעה בסביבה הטיבעית צריך להפסיק את הפגיעה בבתי הגידול : השמדת יערות, גופי מים, שטחי ביצות ודומיהם ולאפשר למיגוון המינים אפשרות "תנועה" כלומר ליצור מסדרונות בילתי מופרעים בערים , כבישים, שיטחי חקלאות ותעשיה, מסדרונות מעבר שיאפשרו נדידה לצורך התאמה לתנאי אקלים משתנים. כך ניתן יהיה להציל חלק מהמיגוון הביולוגי , חיות , צמחים שבסופו של חשבון ירמו לסביבה בריאה.
דר' אסף רוזנטל מוביל/מדריך טיולים באפריקה ודרום אמריקה
0505640309לפרטים : טל '
[email protected]דוא'ל
