"ההחלטות שנקבל בעשר השנים הקרובות בנושא האקלים ישפיעו מאות ואף אלפי שנים"

כך אמרה, כריסטינה פיגרס, יו"ר אמנת המסגרת של האו"ם לשינויי האקלים שהיתה אחד הכוחות המניעים בקבלת הסכם פריז ב-2016 וכלת פרס דן דוד בממד זמן העתיד לשנת 2019 בטקס קבלת הפרס באוניברסיטת תל אביב

ציורי מערות פרהסטוריים בשמורת Nacional Lago Jeinimeni, דרום צ'ילה. צילום: shutterstock
ציורי מערות פרהסטוריים בשמורת Nacional Lago Jeinimeni, דרום צ'ילה. חלון הזמן הולך להסגר צילום: shutterstock

"ההחלטות בעשר השנים הקרובות בנושא האקלים ישפיעו מאות ואף אלפי שנים"
כך אמרה, כריסטינה פיגרס, יו"ר אמנת המסגרת של האו"ם לשינויי האקלים שהיתה אחד הכוחות המניעים בקבלת הסכם פריז ב-2016 וכלת פרס דן דוד בממד זמן עתיד לשנת 2019, בטקס קבלת הפרס באוניברסיטת תל אביב ביום ראשון השבוע.

בהחלטת ועדת השופטים נכתב כי כריסטינה פיגרס זכתה בפרס דן דוד על מנהיגותה יוצאת הדופן כיושבת ראש אמנת המסגרת של האו"ם לשינוי האקלים, אשר הגיעה לשיאה בהסכם פריז בשנת 2015 ועל מאמציה הבלתי נלאים לאשור ההסכם בשנת 2016. הסכם זה, המבטא שיתוף פעולה בין לאומי ללא תקדים, נחתם על ידי 195 מדינות, ומבשר סיכוי משמעותי להאטת התחממות כדור הארץ."

בתחילת דבריה נתנה פיגרס תמונת מצב המראה את ההסטוריה האנושית בפרופורציה נכונה: "אחרי עידן הקרח האחרון, נכנס כדור הארץ, שגילו 4.5 מיליארד שנה למה שמוכר כתקופת ההולוקן, תקופה גיאולוגית שהביא להיווצרותו של "חלון מתוק" שבו האקלים היה נוח בצורה חסרת תקדים לעומת עידנים רבים בעבר."

כריסטינה פיגרס מקבלת את פרס דן דוד לממד העתיד לשנת 2019. צילום: ישראל הדרי
כריסטינה פיגרס מקבלת את פרס דן דוד לממד העתיד לשנת 2019. צילום: ישראל הדרי

"החלון המתוק הזה נמשך רק עשרת אלפים שנים במהלכם האנושות שגשגה. כל ההסטוריה האנושית המתועדת התרחשה במרחב זמן קצר מאוד של עשרת אלפים שנה, בהשוואה כאמור ל-4.5 מיליארד שנה, אבל חבריי יש לי חדשות בשבילכם. אנחנו כבר לא בהולוקן. אנו חיים היום בתקופה גיאולוגית חדשה – האנתרופוקן (כלומר בשליטת האדם א.ב.). עידן זה התחיל רק לפני חמישים שנה. מה שמפחיד למדי הוא שאנו נדרשים לקבל החלטות לאן לקחת את האנתרופוקן. האם הוא הולך להיכתב בספרי ההסטוריה כתקופה הגיאולוגית שבה השמידו בני האדם את כל המערכות הטבעיות וכל מה שתמך בחיים. או שמא באנתרופוקן באמת הולך להיות התקופה שבה המין האנושי הציב לעצמו מטרות גבוהות."

"עד עכשיו כל מה שנכתב על האנתרופוקן הוא רק על ההרס שגרמנו. יש לנו הזדמנות ואחריות להחליט עכשיו ובמשך עשר השנים הקרובות אבל לא יותר מכך לאן הולכת התקופה הגיאולוגית הזו. מה שאנו עושים בתחום האנרגיה, מה שאנחנו עושים באר לתחבורה, מה שאנחנו עושים עם האוקיאנוסים, השימוש בטכנולוגיה, מה אנו עושים עם היערות ומה עושים בתחום הכלכלי. החלטות קולקטיביות אלה יקבעו את איכות החיים של בני האדם לא למשך עשור או שנים אלא למאות שנים.

מזכיר האו"ם באן קי-מון ונשיא ארה"ב ברק אובמה (שניהם בינתיים לשעבר) בוועידת האקלים בפריז. צילום: COP PARIS, Flickr
מזכיר האו"ם באן קי-מון ונשיא ארה"ב ברק אובמה (שניהם בינתיים לשעבר) בוועידת האקלים בפריז. צילום: COP PARIS, Flickr

זו אחריות שאף דור לא נשא על כתפיו עד היום זה רגע בהסטוריה של האנושות ובכלל בהסטוריה של כדור הארץ לעשות זאת. עלינו ללמוד מהעבר. אנו צריים להתנהג בתבונה בהווה כדי להיות מסוגלים ליצור עתיד בטוח יותר של שלום ושגשוג לכולם."

"הדרך היחידה לעשות זאת, וזה עשוי להפתיע אתכם, היא להיות אופטימיסט. והיום אני מזמינה את כולם להיות אופטימיים, אבל תנו לי להגדיר מהי אופטימיות. אופטימיות היא לא כשאתה משיג משה ואז אתה מבכך את עצמך. זה נקרא חגיגה, לא אופטימיות. האופטימיות שלי אינה תוצאה של הישג אלא של הדרך שבה אנו ניגשים לאתגר. יש אתגרים גלובליים שעלינו להתגבר עליהם במאה הזאת. ואנו חייבים להיות מסוגלים לטפל בהם בהצלחה."

"אבל כעת לא מספיק רק להיות אופטימיסט. צריך להיות אופטימיסט עקשן משום שיהיו הרבה אתגרים, יהיה צורך לשנות הרבה מערכות עסקיות בדרך שאפילו עוד לא דמיינו, ויהיו הרבה מחסומים שאנחנו יכולים לצפות התשובה לעולם לא יכולה להיות 'אני פשוט אשב בבית ואחכה שדברים יקרו' . זה פשוט לא עובד יותר. אנחנו צריכים להיות עקשנים ונחושים ולדעת שאיכות החיים של ילדינו ועשרות דורות אחריהם תלויים במה שנחליט ונעשה היום ובעשר השנים הבאות."
"אני מזמינה את כולכם להצטרף למשפחה הולכת וגוברת של אופטימיסטים עקשנים. כל האתגרים לפנינו." סיכמה פיגרס.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. נכון לעכשיו, המדע והמחקר בפרט, נמצאים תחת מתקפת מעוותי האמת, ונשיא ארה"ב היהיר והבור בראשם.
    אנו יודעים מספיק, על מנת לדעת מה נדרש לעשות ברמת סבירות גבוהה – הורדה מהותית ודרמטית בשימוש בדלקים פוסיליים (כולל גז), הורד, גודל האוכלוסיה האנושית וייצובה ברמה שמתאימה להתחדשות המשאבים, חוקים דרקוניים לשמירה על סביבה טבעית כולל שמורות ימיות. שינוי צורת הכלכלה העולמית לכלכלה מקיימת, שינוי צורת הייצור והצריכה לייצור וצריכה מעגלי ועוד. השאלה אם הפוליטיקאים, הטייקונים, מנהיגים דתיים יירתמו לכך, תחת לחץ ציבורי שרק מתחיל להיווצר. אני מנסה להיות אופטימי…

  2. לא את האקלים עלינו לתקן אלא את הידע הקלוש שיש לנו בחוקי הטבע המוחלטים. הן הידועים והן הניסתרים (מסתרים מאתנו עקב מוגבלותנו).
    מכיוון שהרצון שלנו הוא השורש, המקור. וכל מה שמגיע אחריו הוא רק תוצאה של אותו הרצון, ריכוז המחקר שלנו צריך להתרכז באותם הפרודות והתיקונים שעל אותו הרצון ומכיוון שישראל הינם ראש לכל אותה המערכת. עליהם להיות החלוצים בתחום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן