פסגת האומץ

מה בדיוק מתרחש במוח כאשר אנו מתנהגים באומץ?

פנים המביעות פחד מתוך הספר "ביטויי הפחד באם ובחיה" פרי עטו של דארווין
פנים המביעות פחד מתוך הספר "ביטויי הפחד באם ובחיה" פרי עטו של דארווין

עכבישים, זריקות, בחינות – לכולנו יש פחדים. ובכל זאת, רובנו, אם לא כולנו, מסוגלים לעיתים לפעול באומץ לב, אם בחיי היומיום ואם במצבי חירום. אומץ הוא ההתגברות על הפחד, כלומר, הבחירה לפעול באופן מנוגד לזה שהפחדים מנסים להכתיב לנו. אבל מה בדיוק מתרחש במוח כאשר אנו מתנהגים באומץ?

קשה לחקור את מנגנוני המוח של האומץ, לא רק משום שמעשי אומץ הם בדרך כלל חד-פעמיים ובלתי-צפויים, אלא גם משום שדימות של פעילות המוח בזמן ביצוע ההתנהגות מחייב את הנבדק לשכב ללא תנועה בתוך מתקן הדימות. פרופ' ידין דודאי ותלמיד המחקר אורי נילי, מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, יחד עם עמיתיהם הגר גולדברג ממכון ויצמן ופרופ' אברהם ויצמן מהמרכז הרפואי גהה, מצאו דרך לעשות זאת, ובעקבות זאת הצליחו לזהות לראשונה את האיזור המוחי האחראי לאומץ. לשם כך הם תכננו ניסוי המאפשר לבחון את הנעשה במוחם של אנשים שמפחדים מנחשים בשעה שהם מנסים להתגבר על הפחד מנחש חי, וכך ללמוד באופן מבוקר את המנגנונים העצביים של האומץ. הניסוי נעשה בסיועם של ד"ר עדנה פורמן-הרן, נחום שטרן ופאני עטר מהמרכז להדמיית המוח האנושי במכון.

המתנדבים שהשתתפו בניסוי חולקו לשתי קבוצות, בהתאם לשאלון שדירג את מידת הפחד שלהם: קבוצת המפחדים, שנחשים מעוררים בהם פחד רב, וקבוצת "חסרי פחד" שאינם חוששים מנחשים.

המתנדבים משתי הקבוצות נכנסו לסורק fMRI. מאחורי ראשם הותקן מסוע ועליו נחש גדול, שחובר בקולר מיוחד לעגלה. המתנדבים יכלו לשלוט בתנועת העגלה – להרחיקה או לקרבה לראשם – באמצעות כפתור. המשימה שהוטלה עליהם הייתה לקרב את העגלה, ועליה הנחש המתנועע, לעורפם – עד כמה שהעזו. בנוסף לסריקת ה- fMRI בדקו המדענים גם את התגובה הפיסיולוגית של המתנדבים לפחד, באמצעות מדידת המוליכות של העור – המהווה מדד להזעה, ולכן למידת העירור הגופנית – באופן דומה לזה שבה עובדת "מכונת אמת".

ממצאי המחקר, שהתפרסמו באחרונה בכתב העת Neuron, מראים כי בזמן שהמפחדים התגברו על הפחד וקירבו את הנחש אליהם, הופעל איזור מוגדר בקדמת מוחם. פעילות האיזור הייתה חזקה יותר ככל שרמת הפחד של המתנדבים הייתה גבוהה יותר. פעילות מוחית זו לא התחוללה במוחם של חסרי הפחד, שקירוב הנחש לא דרש מהם לנהוג באומץ מיוחד. לגבי איזור זה במוח נמצא בעבר שהוא קשור, בין היתר, לדיכאון. פעילות מוגברת של מרכז האומץ לוותה בירידה ברמת ההזעה.

החוקרים מצאו גם, כי הפעילות העצבית במבנה מוחי אחר באמצע המוח, הידוע כמתווך תגובות פחד – "הגוף השקדי", או האמיגדלה – הייתה הפוכה לזו שהתרחשה במרכז האומץ: כאשר המפחדים התגברו על הפחד, נראתה ירידה בפעילות האמיגדלה, ואילו כאשר נכנעו לפחד, התגברה הפעילות. בעקבות הממצאים הציעו החוקרים שקיים מנגנון מוחי הכרוך בתגובה הדדית בין רשתות עצבים במוח, המאפשר לאדם להתגבר, בהחלטה רגעית, על הפחד, ולבצע פעילות אמיצה.

אורי נילי: "הממצאים שלנו מראים כיצד פעילות 'מרכז האומץ' מדכאת היבטים מסוימים של תגובת הפחד המתווכים על-ידי פעילות האמיגדלה, ובכך מאפשרת את הפעולה האמיצה". פרופ' דודאי: "הממצאים הללו שופכים אור על הפעילות המוחית שעומדת בבסיסה של התנהגות אנושית חיונית ונאצלת. בנוסף, הם יוכלו להוביל להבנה טובה יותר של המתחולל במוח כאשר הפחד רוכש עליו שליטה באופן מופרז – כמו, לדוגמא, במקרים של הפרעות חרדה שונות. הבנה כזו יכולה להוביל, בעתיד, לפיתוח שיטות שישפיעו על הפעילות באזורים האלה של המוח, כדי לטפל בהפרעות חרדה".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

11 תגובות

  1. אלון – זה לא מדיוק.
    הדרמיטול הסובייקטיבי לא יכול לאפשר לפרינציקוטה שום דבר, או כמעט שום דבר מה ששולל לחלוטין את האפשרות לאיזו שהיא פעילות באמיגדלה ולפיכך לא תהיה נוירוטרנסמיטור. דבר נוסף, אשר עשוי להראות כבלתי קשור הוא ההתנהלות הטרום תאית בבלוטת הפיקסלה, אשר מיד עם תחילת פעולתה משבשת לחלוטין את שיקעת הציגלה. נכון – זה עדיין לא בדוק מכל הכיוונים, אבל מסתמן שזו הדרך. 

  2. לא מחדשים הרבה.

    כבר חוקרים שנים את פעילות המוח בזמן פחד.
    לפי מה שאני יודע התהליך עובד כך: ראינו נחש-איזור הראייה המוחי מגורה, מעביר סיגנל (נוירוטרנסמיטור וזרמים) דרך איזורים אסוציטיביים (שמפרשים את שראינו) לאמיגדלה ואנחנו מפחדים, עכשיו כדי להתגבר על הפחד עלינו להיות מודעים לגורם הפחד ובאופן מודע להתנגד לתחושה זאת, המודעות הזאת מקורה באונה המצחית ששולחת נוירוטרנסמיטורים המעכבים את הפעילות באמיגדלה.

  3. תודה אריה.

    לא ידעתי את התשובה ונהניתי לראות כי האינטואיציה שלי צדקה הפעם.

    שאלתך לעניין. שאלתי לא. פשוט קישרתי בין אלמנטים שונים כאן לבין דברים ששמעתי במקומות אחרים.

  4. יובל – לשאלתך – הלובוטומיה הותוותה גם לדיכאון וחרדה. מדוע אתה שואל ומדוע בכתבה זו? ובכלל מי עושה כיום לובוטומיה?

  5. מחקר קורלציות מעניין. הוא אולי לא מקיף ביותר וככל הנראה, כמו שאומר יאיר, יש לנהוג בתוצאותיו בצניעות – עדין הנסיבתיות היא כל מה שיש לנו כרגע וזה חומר רקע בסיסי די טוב להמשך מחקר. זה מעניין ואולי ראשוני (אני לא מכיר את הספרות בעניין זה) שיש קשר הפוך בין האמיגדלה למרכז אחר במח. טוב יעשו אם ימשיכו להשתמש בכלי הנהדר הזה שנקרא fMRI

    גמר חתימה טובה לקוראי הידען הצדיקים

  6. כלומר, ה'אומץ' הוא לא 'חוסר פחד', אלא ה'אומץ' הוא כלי להתמודדות עם ה'פחד'.
    וככל כלי אם יש לך אותו ואתה יודע להשתמש בו, רק אז הוא עוזר באמת.

  7. יאיר – לדעתי תוצאה אחת מעניינת מהמחקר היא שהתמודדות עם פחד (גילוי "אומץ") היא בלתי תלויה בפעילות באמיגדלה אלא דווקא בפעילות באזור אחר במוח. כלומר, הפגנת "אומץ" לא קשורה לירידה ברמת הפחד או שינוי במנגנון הפחד.

  8. איזור האומץ? או איזור הפחד? או איזור הדכאון? או איזור פיתוח הדמיון? או איזור הנחשים? איזור מפלצת הספגטי המעופפת? ו איזור ההתעלמות והאוטיזם?
    אל תמהרו לקנות את המסקנה הנחרצת על "איזור האומץ". הפעילות או היעדרה באותו איזור יש דרכים נוספות להסביר אותה.

  9. מי בכלל מדבר על "מכונת אמת"? חוץ מזה, מי שיתמר לטעות של 1.4% אחוזי שגיאה הוא שרלטן. זה גם מה שאמרו על הדגם הישן לא? 1% שגיאה.
    אגב, אני מכיר רק שני אנשים שנבדקו במכונת אמת ושניהם יצאו משקרים למרות שמאוחר יותר התברר שהם דברו אמת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן