לעצור את הסחף

איך הצליחו האירופאים לצמצם את סחף הקרקע החקלאית ב-20 אחוז בעשור האחרון, וכך לחסוך מיליארדים?

אילוסטרציה: pixabay.
אילוסטרציה: pixabay.

מאת ד"ר דניאל מדר, זווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה

הרגשתם פעם שהאדמה נשמטת מתחת לרגליכם? זו לא רק הרגשה, אלא המציאות: קרקעות חשופות עוברות סחף מתמיד על ידי מים, רוח וכלי רכב ובגללם קרקע עוברת מנקודה אחת לנקודה אחרת, בדרך כלל ממקומות גבוהים לאזורים נמוכים יותר. לכן הרים נוטים להיות טרשיים ומכוסי סלעים ואילו בעמקים הקרקע עמוקה יותר. מה שעוד משפיע על הסחף הם סוג הקרקע והעובדה שהרים חשופים לרוחות חזקות ולתנאי אקלים שמקטינים את כיסוי הקרקע בצמחייה.

הגורם הכי משמעותי בהחזקת קרקע וביצירת קרקע חדשה הוא הצומח – השורשים אוחזים בה ומקטינים את הסיכוי שהיא תיסחף הלאה. העלים והענפים מקטינים את עוצמת הרוח ואת עוצמת הפגיעה של טיפות הגשם המפרידות את הגרגירים ומאפשרות להם להיסחף. צמחים גם בולמים אבק מעופף וגורמים לו להצטבר יותר בסביבתם. כשהצמחים מתים, הם מתפרקים ומעשירים את הקרקע בחומר אורגני, וכך נוצרת מהם אדמה חדשה. צמחים גם יכולים לפרק (לאט) סלע, בדומה למים, לרוח ולשינוי טמפרטורה.

החקלאות המודרנית מקדשת אדמה חשופה. הדוגמה הברורה ביותר היא בגידולי שדה, ששם לפני ואחרי כל גידול מנקים את הקרקע מכל הצמחייה כדי להקטין תחרות עם הגידולים, והיא נותרת חשופה לסחיפה במשך תקופה ארוכה, עד הגידול הבא. גם שדה פעיל נתון באותה הבעיה בדיוק – ברוב השדות יש שורות ותלמים שביניהם אין צמחייה כדי שטרקטורים וכלים חקלאיים אחרים יוכלו לעבור ביניהם. לפעמים מבנה כזה משאיר מחצית משטח השדה חשוף חלק ניכר מעונת הגידול. במטעים קורה אותו הדבר: לעתים קרובות משאירים את הקרקע חשופה ונקייה מעשבים, משיחים ומחומר אורגני יבש. שימוש בכלים חקלאיים כבדים מהדק את הקרקע, מקטין את חדירותה למי גשם ומגביר את הנגר העילי. כל אלה מגבירים מאוד דווקא את סחף הקרקע החקלאית היקרה מפז.

כשקצב סחיפת הקרקע גובר על קצב היצירה שלה, מצבה מידרדר. פחות קרקע משמעו פחות גידולים חקלאיים שאפשר לגדל, וכן פגיעה במגוון צמחי הבר באזור ובכל המגוון הביולוגי שנשען על הצמחייה הזו.

קרקע חשופה

באיחוד האירופי קיימות תכניות המעריכות את איבוד וסחף הקרקע ביבשת, ופועלות לצמצם אותם. מחקר חדש השתמש במודל למיפוי סחף קרקעות במדינות האיחוד, ונמצא בו שאיבוד הקרקע באירופה עומד על ממוצע של 0.25 טונות לדונם בכל שנה. כ-13 אחוזים משטחי אירופה נשחקים ביותר מ-0.5 טונות לדונם, וזה קורה בעיקר באזורים חקלאיים, הרריים צחיחים למחצה או מעוטי צמחייה. באזורים אלה אובד כמעט חצי ס"מ של קרקע מדי שנה.

האזור המאוים ביותר באירופה הוא אגן הים התיכון, שבו יש שילוב של חקלאות אינטנסיבית עם כיסוי צמחייה דליל יחסית. באזורים קיצוניים ביותר נרשם סחף קרקע של 32 טונות לדונם, כשהמדינות המובילות את איבוד הקרקע הן מדינות הים התיכון, איטליה צרפת וספרד. הגידולים החשופים ביותר באזורים אלה הם מטעים וכרמים.

ממצאי המחקר מראים שמדיניות צמצום סחף הקרקע בעשור האחרון הביאה לירידה של כמעט עשרה אחוזים בסחף הקרקע הממוצע באירופה, ולירידה של 20 אחוז בסחף קרקעות חקלאיות. מדיניות זו מתבססת על שתילת צמחייה בשטחים חשופים בטבע, ובחקלאות משתמשים בצמצום או בהפסקה של חרישה, השארת צמחייה בשטח לאחר איסוף היבול, זריעת צמחיית כיסוי עד לגידול הבא, תילום שדות ומטעים במקביל לקווי גובה (contour farming), השארת צמחיית בר בין חלקות חקלאיות וחקלאות בטרסות.

המחיר הכלכלי של אובדן קרקע הוא עצום. מלבד מחסור בקרקע לחקלאות, האדמה הנסחפת פוגעת בשטחים חקלאיים שכנים, סותמת ערוצים ומערכות ניקוז ופוגעת במערכות אקולוגיות. הסחף בשטח החקלאי עצמו מחייב פעמים רבות פעולות לצמצום הנזק כמו מילוי אזורים שנסחפו. במחקר אחר העריכו חוקרים שלפעולות למניעת סחף בקרקעות חקלאיות מועדות לסחף באיחוד האירופי יכול להיות ערך כלכלי של כמעט שבעה מיליארד ש"ח בשנה (1.35 מיליארד אירו, בערכי 2010).

ישראל נסחפת

בישראל היה ידוע על הנזק של סחף קרקע כבר לפני 80 שנה, ובשנת 1941 נוסחה פקודה מנדטורית לצמצום סחף קרקע, אך עד לפני כמה שנים מדיניות משרד החקלאות לא יושמה באופן נרחב על ידי החקלאים ולא ננקטו פעולות נמרצות לשמירה על הקרקע. בשנים האחרונות הדברים משתנים – משרד החקלאות עורך מחקרים, מקיים כנסים בנושא ותומך בחקלאים המבצעים פעולות לשימור קרקע.

היום קיים אגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות שפועל למען שמירה על משאב זה. לפי הנתונים שבידי אנשי האגף, ממוצע הסחף השנתי בקרקעות חקלאיות בארץ עומד על ארבעה מ"מ בשנה – קצב סחיפה כפול מהממוצע בשטחים החקלאיים באירופה.

עבודה של משרד החקלאות מצאה שכ-70 אחוז מכלל הקרקעות המעובדות בישראל מצויים בסכנת סחיפה בינונית וחמורה. ההערכה שעולה שם היא ששיקום שדה סחוף שגודלו 120 דונם והכנה לטיפול רב שנתי שיצמצם סחף עתידי מצריך השקעה של 161 אלף שקל (בערכי 2009).

עוד מעריכים בעבודה זו שעלות עיבוד שנתי משמר מונע סחף בכל הארץ בשטחים מועדים לפורענות יכול להגיע ל-230 מיליון ש"ח (בערכי 2009). אלה כמובן סכומים עצומים שקשה לחקלאים ולמדינה לעמוד בהם. יחד עם זאת, יש שיטות זולות יותר, או כאלה המשתלמות לטווח ארוך. למשל, תילום שורות מטעים במקביל לקווי גובה כדי שהאדמה לא תנוע כלפי מטה, או השארת כיסוי קרקע במקום חישוף שיטתי וקבוע וזריעה בשיטת אי-פליחה שבה זורעים על השאריות מהשנה שעברה בלי לפגוע בחיפוי הקרקע. יש לקוות שייעשה מספיק כדי להציל את הקרקע, כי אף אחד לא רוצה לקום יום אחד ולגלות שבמקום אדמה נותרו רק סלעים.

תגובה אחת

  1. כן , כן , כן , רק שהכותב ״שכח״ כי גם לפני שנות הארבעים
    חקלאים בחו׳ל ובארץ , במושבים וקיבוצים עיבדו / חרשו את השטחים
    בהתאם לקווי גובה וכי אחרי איסוף /קציר היה מקובל להשאיר שלף
    עד לתחילת עונת העיבוד הבאה ,
    גם היום רווחת השיטה של עיבוד מטעים ללא עישוב וללא חריש,
    ה״מהדרין״ מחזיקים במטעים עדרי חמורים, עיזים וכבשים
    שאוכלים את העשב ומדשנים את הקרקע ,
    הבעיה החלה כאשר התפתחה ה ״אגרו-חקלאות״
    בה מעובדים שטחים גדולים בעונתיות ללא כיסוי בין העונות,
    יותר ויותר מסתבר כי חוות-ענק של ״אגרו-חקלאות״
    גורמות נזקים שמצטברים לקרקע בפרט ולסביבה בכלל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.