ברגע שהמחלה מתפתחת כבר חל נזק משמעותי שאי אפשר לרפא, אך פיתוח זן גנטי ייחודי אפשר לחוקרי האוניברסיטה לעצור את הכאבים והשחיקה. הממצאים יכולים לנבא את המחלה לאחר טראומת מפרקים ולהתחיל טיפול רפואי קריטי
במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המוביל PNAS, חוקרי האוניברסיטה הצליחו למנוע התפתחות של מחלת מפרקים ניוונית, אשר פוגעת בכ-300 מיליון בני אדם בכל רחבי העולם. המחלה מתפתחת באיטיות ואינה מורגשת במשך עשרות שנים עד להתפרצות כאבים פתאומיים ומגבלות תנועה. המחקר נערך על-ידי פרופ’ מונה דביר-גינזברג וד”ר גינאן עליאן מהפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה.
מחלת מפרק ניוונית היא מחלה שבמהלכה סחוס המפרק נשחק באופן הדרגתי בעקבות דלקת מקומית שגורמת לשינוי בשיווי המשקל של העומס במפרקים נושאי משקל, כמו הברך או הירך. המחלה מתפתחת באופן הדרגתי ולא מורגש עד להופעת סימפטומים של כאב ומגבלת תנועה. “בשלבים האלה כבר חל נזק משמעותי למפרק שאינו ניתן לריפוי. היות והמחלה שכיחה מאוד, מטרת המחקר הייתה להבין מה גורם להתפתחות שלה, ובעיקר – האם ניתן למנוע את ההתדרדרות שלה”, מסבירה פרופ’ דביר-גינזברג. המחקר התבצע על מודלי חיות במטרה לבדוק את השינויים בכל חלקי המפרק לאחר שחוו טראומה. בהתבסס על זנים גנטיים ייחודיים שפותחו על-ידי פרופ’ ורוניק לפבר מבית החולים לילדים בפילדלפיה ופרופ’ האי-האוי קסו מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת האקנסאק שבארה”ב, צוות המחקר שאף להבין את השינויים המבניים במפרק. פרופ’ דביר-גינזברג מספרת כי “המפרקים נבדקו בשיטות היסטולוגיות ובמיקרו-CT בעזרת ד”ר מיטנה דורמונט וד”ר ג’ורג’ בטשון. בנוסף, בעזרתם של ליטל זכריהו וד”ר מיכאל קלוטשטיין, השתמשנו בשיטות ריצוף גנטי כדי להבין מהם המנגנונים שהשתנו בין הזן העמיד בפני המחלה והזן שהאיץ אותה”.
החוקרים מצאו כי לאחר טראומה נוצרת הצטברות משמעותית של משקעי סידן ברקמות באזור המפרק החיצוני, המכונה הסתיידות. לדבריהם, היא נגרמת על-ידי סוג חלבון ספציפי שאחראי לתהליך וזה שוחק את המפרק הפנימי. באמצעות טיפול תרופתי משולב שבוצע על-ידי עידן כרמון ופיתוח זן גנטי ייחודי נטול החלבון, החוקרים הצליחו למנוע ביעילות את התפתחות ההסתיידות, ובהמשך את השחיקה והכאב. ממצאי המחקר מהווים בסיס לניבוי מחלת מפרק ניוונית לאחר טראומה, אותה ניתן לבדוק באמצעים רדיו-גרפיים פשוטים אפילו ללא צורך בבדיקת MRI. “אם בודקים את המפרק מיד לאחר הטראומה כבר בשלבים הראשונים אפשר להתחיל טיפול מקומי למניעת המחלה והשחיקה”, מסכמת ד”ר עליאן.
עוד בנושא באתר הידען:
