סיקור מקיף

מצבי טראומה בטיסות חלל

קיימים מצבים בהם טייסי חלל עלולים להיכנס למצב טראומטי. העדות המרשימה ביותר לסיטואציה זו, היא מכלול הבעיות שחלק מטייסי אפולו שנחתו על הירח, נאלצו להתמודד איתן עם שובם ארצה.

מזר חיים

על פניו נראה נושא המאמר רחוק מאוד ואולי גם אזוטרי. יכולה להישאל, ובצדק, השאלה מה לטיסות חלל ולמצבי טראומה. התשובה היא, שקיימים מצבים בהם טייסי חלל עלולים להיכנס למצב טראומטי. העדות המרשימה ביותר לסיטואציה זו, היא מכלול הבעיות שחלק מטייסי אפולו שנחתו על הירח, נאלצו להתמודד איתן עם שובם ארצה. בכדי שאפשר יהיה לדון בסיטואציות אלה, יש להבין מהי בכלל טראומה. סיטואציות מוכרות למצבי טראומה הן הלם קרב ותחושת אובדן כתוצאה ממותו של קרוב משפחה. "אירוע טראומטי הוא לאו דווקא אירוע טרגי. אם נבחון את התהליך המבני של טראומה, הרי שבמהותה היא התרחשות, שהחווה אותה חש בהתנסות רגשית יוצאת דופן, התרחשות זו משפיעה על דפוסי התנהגותו המוכרים עד כדי שינויים במידה זו או אחרת"1.
בטיסות אפולו, הטראומה באה לכדי ביטויי לאחר שטייסי אפולו שבו ארצה וגילוייה היו במהפכים שהם עברו בחייהם, מלווים לעיתים גם במשברים קשים2. אדווין אולדרין, טייס אפולו 11, נאלץ להתמודד עם חשיפה להערצת המונים ותחושת ריקנות, מכיון שנשאר ללא אתגר והיה קרוב להתמוטטות עצבים. הפתרון שהוא מצא לכך הוא, החלפת מטרה גדולה במטרות קטנות יותר. אדגר מיצ'ל, טייס אפולו 14, טען שהתנסה בזווית ראיה חדשה של האנושות ושל כדור הארץ ו18- חודשים לאחר הנחיתה, התגרש מאשתו ופתח בקריירה חדשה, פאראפסיכולוגיה. ג'יימס ארווין, טייס אפולו 15, התנסה בחוויה דתית עמוקה. ב1972-, עם פרישתו משירותו כאסטרונאוט, הקים את "המוסד לטיסה בגובה" שמטרתו היא לדבריו "להתחלק באמונה באל ולשרת את האנושות"3.
מספר האנשים שנחתו על הירח עד היום הוא 12 בלבד, כך שהנסיון הפסיכולוגי בטראומות חלל הוא מצומצם ביותר. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון שתופעות אלה, עלולות לחזור עם חידושן של הטיסות המאויישות לירח ומאוחר יותר למאדים. מכל מקום, את הטראומות הבתר טיסטיות, אפשר למיין ל3- סוגים: טראומות הנובעות מכך שאסטרונאוטים הופכים לגיבורים בעל כורחם, טראומות הנובעות מחוויות ריגושיות יוצאות דופון כתוצאה מהתנסות בנקודת מבט שלא היו רגילים להן כמו מעצם העובדה שהם נוחתים על קרקע של עולם זר ולא מוכר וראיית כדור הארץ מחוצה לו. חוויות ריגושיות אלה, עלולות להביא את המתנסה בהם בכניסה למצבים אקסטטיים שקשה יהיה לצאת מהם. טראומה מסוג שלישי היא תחושת ריקנות העלולה להתפתח לאחר השיבה ארצה, מין אובדן דרך.
אסטרונאוטים מבצעים הכנות ממושכות לקראת טיסתם ומשקיעים בה את כל מרצם ומחשבתם. עם שובם ארצה, אין הם מוצבים למשימות נוספות והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. זהו מצב לא בריא, שאם לא מטפלים בו בזמן, הוא עלול להביא להדרדרות. במקרים קיצוניים עלולות גם להתפתח מחשבות אובדניות.
קיימות דרכים שונות להתמודד עם מצבים אלה. כמובן, שיש להתאים פתרון לכל סוג טראומה. דרך אחת, היא להשתמש בטכניקה שמשתמשים בה אצל חיילים שהתנסו בהלם קרב. הפתרון במקרה זה הוא לתת לחיילים להתנסות שוב בחוויה המלחמתית באמצעות סימולציות ו/או בעזרת החזרתם לשדה הקרב. הפתרון המקביל לכך אצל אסטרונאוטים הוא סימולציות של טיסות חלל ו/או החזרה מהירה לשירות מבצעי. אצל אסטרונאוטים שסיימו את שירותם המבצעי מסיבות שונות, יש לתכנן עבורם קריירות חדשות בעלות אפיונים משימתיים כמו במקרה של אדווין אולדרין ובאשר לאותם אסטרונאוטים המתמודדים עם מצב של גיבורים בעל כורחם, יש למצוא עבורם דרכים כיצד לחזור לאלמוניותם בצורה הדרגתית ולהעזר בנסיון מצטבר של אנשים שנקלעו למצבים בהם הפכו למושאי הערצה ולחשיפה בלי ששאפו לכך מלכתחילה.
מצבי טראומה יכולים להתעורר גם בשהיות ממושכות בחלל. הנסיון הרוסי של שהייה במשך חודשים בתחנות החלל סוליוט ומיר, מאפשר למקד את מחקר הסיטואציות בהם מצבים כאלה עלולים להתעורר4. אפשרות אחת היא תחושת החסך של סביבה ארצית כמו ריחות, קולות, קשר עם בני המשפחה וחברים קרובים. פתרון חלקי שנמצא לכך הוא קשר רדיו וטלוויזיה תכוף ומשלוח מתנות באמצעות חלליות האספקה, אך תמיד יורגש הצורך במגע פיזי ובטיסת החלל אין זה אפשרי. עלול להיווצר מצב בו הצטברות ממושכת של חסכים אלה, תתפתח לסף שבירה של אסטרונאוטים ולהתפרצותה של הטראומה. אפשרות שניה, היא מחלות. כאשר אסטרונאוטים מקיפים את כדור הארץ, אפשר לחזור מיידית לכדור הארץ. זה היה במקרים של האסטרונאוטים הרוסיים ולדימיר וסטיוטין ואלכסנדר לאבאיינין. במהלך טיסתו, וסטיוטין חש ברע והתרופות שהיו בתחנת החלל, לא היו חזקות דיין כדי להעמידו על הרגליים, והוא חזר מיידית לכדור הארץ, ולאבאיינין הוחזר ארצה בשל אי סדירות קלה בליבו. מן התבונה יהיה בטיסות ממושכות למאדים למשל, לאייש חלליות ברופאים ולציידן בציוד רפואי נרחב, כולל חדרי ניתוח. כאן אין אפשרות לבטל טיסה ולחזור ארצה. יחד עם זאת, קיימת אפשרות שבשל אי יכולת החזרה המיידית ארצה, אסטרונאוטים עלולים לפתח תחושות חרדה קיצוניות עד כדי כניסה למצבים טראומטיים. אפשרות אחרת היא פטירתו של אחד האסטרונאוטים, אם בזמן הטיסה ואם לאחר נחיתה למשל על הירח או על המאדים. אסטרונאוטים אחרים עלולים לאבד את בטחונם העצמי עד כדי תחושות חרדה ותפקודם ייפגם.
אסטרונאוטים במהלך הכשרתם לקראת טיסות החלל העתידיות שלהם, עוברים גם מבחנים אישיותיים מקיפים ומקבלים הכשרה פסיכולוגית מתאימה. מתוך מחשבה קדימה, יש להביא גם בחשבון התמודדות עם מצבים טראומטיים פוטנציאליים. הנסיון כאמור הוא מצומצם מאוד. פתרון ולו חלקי לחסר זה הוא בניית מודלים התנהגותיים למצבים צפויים והיעזרות בניסיון המצטבר של התנהגות בתנאי שהייה ממושכים בצוללות, נסיון וידע שנמצאים בידיהם של חילות ים שונים.

מקורות
1. מזר חיים – "גם זכיה בפיס היא אירוע טראומטי" מנהלים, 27 אפריל 1990, עמ. 30-31.
2. בטאון חיל האוויר 94 אוגוסט 1974 עמ. 98-99.
3. שם עמ' 98.
4. Valentin Glushko (Ed) – Soviet cosmonautics Quewstions and Answers, Novosti
Press Agency Publishing House, 1988, pp. 66-68.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן