מחקר ישראלי: בניגוד לתפיסה המקובלת מעשנים אינם חובבי סיכונים אלא מושפעים מתועלת מיידית

תוצאות המחקר מעידות כי מעשני סיגריות נוטים להתפתות לרווח מיידי יותר מאשר ציבור הלא מעשנים

להפסיק לעשן. צילום: shutterstock
להפסיק לעשן. צילום: shutterstock

כבר שנים שחוקרים ברחבי העולם מנסים לפענח את הגורמים בעטיים אנשים ממשיכים לעשן על אף הסכנות הכרוכות בכך. קשה לתלות את ההסבר בהתמכרות גרידה לנוכח העובדה כי רבים מצליחים להיגמל. סברה רווחת הציעה שלמעשנים יש אישיות המתאפיינת בנטייה מוגברת לקחת סיכונים, תיאוריה שנתמכה בעדויות לפיהן מעשנים נוטים להסתכן מ"לא-מעשנים" גם בסיטואציות שאינן קשורות לעישון, כגון שימוש בחגורות בטיחות ברכב, וקיום יחסי מין ללא הגנה. אולם מחקר חדש של חוקרים ישראלים שהתפרסם החודש בירחון המדעי הנחשב PLOS ONE ונסקר השבוע ב"ניו יורק טיימס" מראה כי בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב, הנטייה לעשן עלולה לנבוע מסיבה אחרת לחלוטין.

במחקר שנערך על ידי ד"ר איל ארט מהחוג לכלכלה חקלאית ומנהל בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, ופרופ' אלדד יחיעם ואולגה ארשבסקי מהפקולטה להנדסת תעשיה וניהול בטכניון, מצאו החוקרים כי מעשנים אינם מתאפיינים בנטייה מוגברת לסיכון אלא דווקא בנטייה מופחתת לעמוד בפיתוי של רווח מיידי.

החוקרים השוו קבלת החלטות של "מעשנים קלים" לעומת "לא-מעשנים" במשחק הבוחן לקיחת סיכונים במעבדה המתמקד בדפוסי בחירה בין ארבע חפיסות קלפים וירטואליות. לכל חפיסה הסתברות מסוימת להניב רווח והסתברות להניב הפסד, והמשתתפים בניסוי התבקשו לבחור 60 פעם בין החפיסות השונות. אחת מהחפיסות הייתה "מפתה" יותר מהאחרות– בחירה בה הניבה ב-9 מכל 10 פעמים את הרווח הגבוה מבין החפיסות (רווח של 100 דולר) אך בהסתברות של 10% היא הובילה להפסד הגבוה ביותר של 1,200 דולר.

תוצאות המחקר הראו כי הלא-מעשנים למדו שלטווח הארוך החפיסה המפתה אינה משתלמת. אלו הבינו שלמרות שחפיסה זו מניבה ברוב המקרים את הרווח הגבוה ביותר מבין החפיסות, אחת לכמה תורות היא גורמת להפסד כה גדול שמוחק את רווחיהם. לכן הם נטו לנטוש במהלך המשחק חפיסה זו ולבחור יותר בחפיסות האחרות. מנגד, קבוצת המעשנים המשיכו לבחור בחפיסה המפתה למרות שבשקלול מצטבר היא גרמה להם בסופו של דבר להפסדים. במלים אחרות, המעשנים התמקדו באפשרות לרווח מיידי גבוה במקום ברווח המצטבר לטווח הארוך.

בניסוי נוסף הגדילו החוקרים את ההסתברות שבחירה בחפיסה המפתה והמסוכנת ביותר תביא להפסד מיידי (קטן יותר מ-1200 דולר). שינוי זה העלים את ההבדלים בבחירה בחפיסה זו בין מעשנים ללא מעשנים. ממצא זה מעיד כי מעשנים אינם נכונים להסתכן יותר מהלא מעשנים אלא מושפעים יותר מטווח הזמן המיידי. כך שברגע שפחתו הסיכויים של החפיסה המפתה והמסוכנת להעניק להם באופן מיידי את הרווח הגבוה ביותר, סר חינה של חפיסה זו בקרב המעשנים.

הממצאים הראו כי מעשנים מתאפיינים בנטייה להתפתות לחלופות הנותנות רווח מיידי אך גורמות נזק בטווח ארוך אפילו במצבים שונים מהסיטואציה של הדלקת סיגריה. באשר להשלכות המחקר אומר ד"ר ארט: "הממצאים שלנו מציעים את האפשרות להקל על מעשנים להפסיק לעשן דרך התמקדות בהפחתת הרווחים המיידיים הקשורים בעישון. הממצאים רומזים למשל כי איסור על עישון במקומות ציבוריים, שנועד במקור להפחית נזקים מעישון פאסיבי, עשוי גם להפחית את רמת העישון בקרב המעשנים עצמם בשל העלות הנלווית שנוספה כתוצאה מהפחתת היכולת לעשן מיד בכל רגע שמתחשק".

עוד אומר ד"ר ארט: "אנו לא טוענים שמעשנים הם נטולי יכולת שליטה עצמית, או שזו הסיבה היחידה לכך שהם מעשנים. אך המחקר מעיד כי נטייה מוגברת להתמקד ברווח מיידי, ולא אהבת סיכון, מבחינה בין אנשים מעשנים לכאלה שלא. אנחנו מאמינים שהממצא הזה הוא מרכיב חשוב בהבנת המכלול של הגורמים לעישון. עם זאת, הייתי נזהר מיישומים אגרסיביים מדי בהקשר של הוספת עלות מיידית לעישון. לדוגמא, בניסוי שנערך כבר בשנות השישים פסיכולוגים יצרו חפיסת סיגריות שגרמה למי שלקח סיגריה לקבל שוק אלקטרוני קטן. לא קשה לנחש שהדבר גרם לנבדקים להימנע מעישון אבל הרעיון הזה יצירתי מדי בלשון המעטה ואפשר למצוא שיטות אחרות ופחות אגרסיביות. כך למשל, מישהי סיפרה לנו שבזמן שהפסיקה לעשן היא שמרה על 'חפיסה למצבים קשים' נעולה במגירה צדדית ועטפה אותה היטב בסלוטייפ כדי שתצטרך להשקיע מאמץ אם היא חשה פתאום צורך לעשן. כך שאפילו ברמה האישית נראה שאפשר ליישם באופן ידידותי את הממצאים שלנו".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. זה נראה כמו מחקר ממומן, במטרה להעביר את הכדור למעשנים, ולנסות להראות כאילו יש להם בעיה, בשליטה עצמית.
    בזמן שחברת הסיגריות משקיעות בהוספת חומרים וכימיכלים לסיגריות, במטרה להפוך אותם ליותר ויותר ממכרים.
    לגבי אחוז נגמלים, עוד לא נתקלתי במידע אמין לגבי אחוז הניגמלים לתווך של שנים.
    אלו שהצליחו להגמל, נשאר להם התשוקה לעשן, גם אחרי 20 שנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן