מחקר גנטי: מקור הכלבים הקטנים – במזרח התיכון

חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס גילו כי אותה מוטציה הקיימת אצל הזאבים האפורים במזרח התיכון נפוצה אצל כל גזעי הכלבים הקטנים

מחקר גנטי גילה כי גזעי הכלבים הקטנים מקורם במזרח התיכון לפני למעלה מ-12 אלף שנים. החוקרים שפרסמו את מחקרם בכתב העת החופשי BMC Biology עקבו אחר ההסטוריה האבולוציונית של הגן IGF1, ומצאו כי גרסה של הגן הנפוצה אצל כלבים קטנים הגיעו כתוצאה מביותו של הזאב האפור המזרח תיכוני.

מלישה גריי ורוברט ויין מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס הובילו קבוצת חוקרים שסקרו דגימות מאוכלוסיות גדולות של זאבים אפורים. לדברי גריי “המוטציה לגודל גוף קטן קדמה לביות הקלבים. ואולם מכיוון שהכלבים הקטנים נושאים גרסה זו של הגן IGF1, סביר להניח שהוא הגיע מוקדם בהסטוריה שלהם. המחקר שלנו הראה כי גרסת הגן IGF1 המופיעה בכלבים קטנים קרובה לזו שנמצאו אצל הזאבים המזרח תיכוניים והיא עקבית עם הידע על מקורם של הכלבים הקטנים מאיזור זה.”

בחפירות ארכיאולוגיות במזרח התיכון נחשפו שרידים של כלבים קטנים המתוארכים ללפני 12 אלף שנה. אתרים בבלגיה, גרמניה ומערב רוסיה מכילים שרידים עתיקים יותר של כלבים ( מלפני 13,000-31,000 שנים), אך כולם היו של כלבים גדולים. ממצאים אלה תומכים בהיפותיזה של גריי ועמיתיה לפיה הכלבים קטני הגוף התפתחו במזרח התיכון.

ירידה בגודל הגוף היא תוכנה נפוצה בתהליך הביות שנראתה גם אצל בעלי חיים מבויתים אחרים ובהם בקר, חזירים ועזים. לפי גריי “גודל גוף קטן היה תכונה רצויה בחברות חקלאיות צפופות, שבהם הכלבים חיו בחלק מהזמן בתוך הבית ובשאר הזמן במרחבים מחוץ לבית.”

להודעה של החוקרים