סיקור מקיף

פוענח גנום הכבש; נפרד מהעז לפני 4 מיליון שנה

בפרויקט שותפים בין היתר חוקרים ממכון רוזלין בסקוטלנד, ששיבט בזמנו את הכבשה דולי * המחקר הוא הראשון המצביע על ההבדלים הגנטיים שהבחינו בין הכבשים לבעלי חיים אחרים.

מדענים ממכון רוזלין באוניברסיטת אדינבורו סייעו לפצח את הקוד הגנטי של הכבשים. הצוות היה חלק מקונסורציום בינלאומי לחקר גנום הכבשים אשר ריצף את ההרכב הגנטי המלא של כבשת טקסל, אותו זן של כבשים שנראהב בתמונה. ממצאיהם חושפים כי הכבשים הפכו למין נפרד מהעיזים לפני 4 מיליון שנה. צילום: קיי אייטצ'יסון, ביה"ס המלכותי ללימודים וטרינריים, אוניברסיטת אדינבורו.
מדענים ממכון רוזלינד באוניברסיטת אדינבורו סייעו לפצח את הקוד הגנטי של הכבשים. הצוות היה חלק מקונסורציום בינלאומי לחקר גנום הכבשים אשר ריצף את ההרכב הגנטי המלא של כבשת טקסל, אותו זן של כבשים שנראה בתמונה. ממצאיהם חושפים כי הכבשים הפכו למין נפרד מהעיזים לפני 4 מיליון שנה. צילום: קיי אייטצ'יסון, ביה"ס המלכותי ללימודים וטרינריים, אוניברסיטת אדינבורו.

מדענים פיצחו את הקוד הגנטי של הכבשים כדי לבחון מתי הן הפכו למין נפרד מהעזים וגילו כי הדבר התרחש לפני ארבעה מיליון שנים. המחקר הוא הראשון המצביע על ההבדלים הגנטיים שהבחינו בין הכבשים לבעלי חיים אחרים.
הממצאים יכולים לסייע בפיתוח בדיקות DNA להאצת תוכניות רביה, ולסייע לחקלאים לשפר את תכונות בעלי החיים.

המחקר זיהה את הגנים שנותנים לכבשים את צמרם וחשפו תכונות ייחודיות של מערכת העיכול שלהם שמאפשרת להם לאכול עשב לא מזין במיוחד וצמחים אחרים. הם גם בנו את התמונה המקיפה ביותר עד כה של הביולוגיה המורכבת של הכבשים. מחקרים נוספים שישתמשו במשאבים אלה יוכלו לחשוף תובנות חדשות אודות מחלות המשפיעות על כבשים.

החוקרים ממכון רוזלין באוניברסיטת אדינבורו, שקיבלו מימון אסטרטגי מהמועצה למחקרים ביולוגיים וביוטכנולוגיים, הם חלק מצוות בין־לאומי המפענח את הרצף הגנום – ההרכב הגנטי המלא – של כבש הבית לראשונה.

הצוות the International Sheep Genomics Consortium, השווה את הגנום של הכבשים עם זה של בעלי חיים אחרים לרבות בני אדם, בקר, עזים וחזירים. הניתוח זיהה כמה גנים הקשורים לייצור הצמר, וכן את האבולוציה של הכרס הפנימי, תא מיוחד בבטן המפרק את החומר הצמחי ומקל על עיכולו.

המחקר המשותף בו היו מעורבים 26 מכוני מחקר משמונה מדינות, הובל על ידי החוקרים מארגון המחקר המדעי-תעשייתי של חבר העמים הבריטי באוסטרליה ושותפים בו גם מכונים מסין, ארה"ב (אוניברסיטת יוטה וקולג' ביילור לרפואה), ומכון רוזלין הסקוטי.

מתקן הגנומיקה ARK באוניברסיטת אדינבורו סיפק את רצף הגנום, לרבות מידע על הגנים המבוטאים בכ-40 רקמות שונות. המחקר התפרסם ביום חמישי האחרון בכתב העת סיינס.

פרופ' אלן ארצ'יבלד, ראש המכון לגנטיקה וגנומיקה במכון רוזלין אמר: "הכבש היה אחד מבעלי החיים הראשונים שבוית לחקלאות והוא עדיין מרכיב חשוב בכלכלה החקלאית העולמית. הבנת ההרכב הגנטי שלהם יסייע לנו להרבות כבשים בריאות יותר ובעלות תנובה גבוהה יותר של צמר וחלב."
באותו הנושא באתר הידען:

להודעה של החוקרים

 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. טוב מאד שהמדע מתקדם בצורה כל כך מהירה , וגם זה ישתקף לי בצורה מעולה בצלחת עם הסטייק שלי 🙂

  2. מישהו
    יש עדיין ויכוח חריך סביב הנושא
    פרוייקט אנקוד טוען שכ 80 אחוז של ה DNA בשימוש, אך יש חוקרים רבים שטוענים שהמחקר שלהם לא לעניין.
    בכל מקרה, אחוז גדול של המוטציות אינו משפיע על הפנוטיפ ולכן לא משפיע על השרידות.

  3. "הרוב הגדול של המוטציות הינו חסר משמעות, בעיקר בגלל שרוב החומר הגנטי הוא חסר משמעות"

    ניסים, נדמה לי שהטענה שרוב הגנום הינו "גנום זבל" הופרכה בשנים האחרונות, והדעה הרווחת כיום היא שלרוב הגנום יש תפקיד, אם לא ביצירת חלבונים אז בבקרה על הגנים שיוצרים חלבונים, האם אני טועה ?

  4. אליהו
    כתבי את התגובה עם קישורים – הנה בלי הקישורים…
    אליהו
    התשובה מתחלקת לשניים:
    1) באופן גס – הרעיון פשוט. כשמחממים DNA, בסביבות 85 מעלות שני הגדלים ניפרדים לשניים. כשמקררים גדילים ניצמדים לזוגות. אם מערבבים DNA של שני מינים, אז בהחלט ייתכן שיצמדו גדילים ממינים שונים. ככל שהמינים קרובים יותר, ההצמדה טובה יותר. ככל שההצמדה טובה יותר – טמפרטורת ההיתוך גבוה יותר. לכן – מה שעושים זה, שמחממים שוב את ה-DNA ומסתכלים באיזו טמפרטורה מתחילה ההתכה. ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר – המינים שונים יותר. בגדול – כל מעלה היא 1% שונות.

    2) עכשיו – איך עוברים משונות באחוזים לזמן ההפרדה? כאן משתמשים במושג שנקרא השעון המולקולרי. הרעיון התיאורטי הוא בעיקר של מוטואו קימורה, והרעיון הוא שיש קצב ידוע של מוטציות. הרוב הגדול של המוטציות הינו חסר משמעות, בעיקר בגלל שרוב החומר הגנטי הוא חסר משמעות. יש בויקיפדיה הסבר טוב

    מקווה שעזרתי.

  5. אליהו
    התשובה מתחלקת לשניים:
    1) באופן גס – הרעיון פשוט. כשמחממים DNA, בסביבות 85 מעלות שני הגדלים ניפרדים לשניים. כשמקררים גדילים ניצמדים לזוגות. אם מערבבים DNA של שני מינים, אז בהחלט ייתכן שיצמדו גדילים ממינים שונים. ככל שהמינים קרובים יותר, ההצמדה טובה יותר. ככל שההצמדה טובה יותר – טמפרטורת ההיתוך גבוה יותר. לכן – מה שעושים זה, שמחממים שוב את ה-DNA ומסתכלים באיזו טמפרטורה מתחילה ההתכה. ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר – המינים שונים יותר. בגדול – כל מעלה היא 1% שונות. מאמר פשוט: http://evolution.berkeley.edu/evolibrary/article/_0/history_26

    2) עכשיו – איך עוברים משונות באחוזים לזמן ההפרדה? כאן משתמשים במושג שנקרא השעון המולקולרי. הרעיון התיאורטי הוא בעיקר של מוטואו קימורה, והרעיון הוא שיש קצב ידוע של מוטציות. הרוב הגדול של המוטציות הינו חסר משמעות, בעיקר בגלל שרוב החומר הגנטי הוא חסר משמעות. יש בויקיפדיה הסבר טוב – http://en.wikipedia.org/wiki/Molecular_clock

    מקווה שעזרתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן