מחקר מראה שרוב המינים שאנו מכנים “כרישים” עשויים להיות קרובים יותר לבטאים ולגלגיליות מאשר לקבוצה חריגה של כרישי מעמקים. אם המסקנה תאושר, “כריש” יהיה מונח שימושי בשפה היומיומית, אבל לא בהכרח קבוצה אבולוציונית טבעית
ייתכן שהביולוגיה עומדת להוסיף עוד פרדוקס מוכר לרשימה: אחרי האמירה הידועה ש“אין באמת דבר כזה דג” במובן האבולוציוני, ייתכן שגם “כריש” אינו קבוצה טבעית אחת. כך עולה ממחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת ייל, שסקר גנומים של עשרות מיני כרישים, בטאים, גלגיליות וכימרות ובחן מחדש את עץ המשפחה של דגי הסחוס. לפי הניתוח הזה, כרישי שישה־זימים ושבעה־זימים, מסדרת ההקסאנכיפורמס, עשויים לייצג ענף קדום ונפרד, בעוד שרוב הכרישים קרובים יותר דווקא לבטאים ולגלגיליות . (biorxiv.org)
דגי הסחוס,,Chondrichthyes הם אחת הקבוצות המרכזיות של בעלי חוליות לסתניים, והם חולקים אב קדמון משותף עם הדגים הגרמיים מלפני יותר מ־400 מיליון שנה. בתוך הקבוצה הזאת נמצאים כרישים, בטאים, גלגיליות וכימרות. במשך שנים רבות הנטייה הייתה להתייחס לכרישים כאל קבוצה מונופילטית, כלומר ענף אבולוציוני אחד מובחן, נפרד מן הבטאים והגלגיליות. אלא שהמחקר החדש מראה שהתמונה תלויה מאוד בסוג הסמנים הגנטיים שבוחנים . (Nature)
החוקרים תומס ניר וצ'ייס בראונסטיין ניתחו גנומים של 48 מינים, המייצגים את השושלות העיקריות של דגי הסחוס. הם בחנו שני סוגי נתונים: 840 רצפים מקודדי חלבון המשותפים בין המינים, ולצדם 349 אזורים אולטרה־שמורים בגנום, רצפים שמשתנים לאט מאוד לאורך האבולוציה. כאשר ניתחו את הגנים מקודדי החלבון, התקבלה שוב התמונה המוכרת, שלפיה הכרישים הם קבוצה אחת נפרדת מן הבטאים והגלגיליות. אבל כאשר התמקדו באזורים האולטרה־שמורים, התקבלה תמונה אחרת: ההקסאנכיפורמס הופיעו כקבוצת אחות לכל יתר הכרישים, הבטאים והגלגיליות יחד.
אם זה אכן נכון, המשמעות היא שהמונח “כרישים” במובנו היומיומי נשאר תקף לתיאור צורת גוף ואורח חיים, אך במובן הפילוגנטי הוא עשוי להיות קבוצה פרפילטית, כלומר קבוצה שאינה כוללת את כל הצאצאים של אב קדמון משותף. במילים פשוטות יותר, בטאים וגלגיליות עשויים להיות “עוד סוג של כריש” מבחינה אבולוציונית, ולא ענף נפרד שהתפצל אחרי שכל הכרישים כבר הוגדרו כקבוצה אחת.
לקבוצת ההקסאנכיפורמס יש גם מאפיינים אנטומיים חריגים שמתאימים לתרחיש כזה. בני הקבוצה, ובהם כרישי פרה וכרישי תנין, נושאים שישה או שבעה חריצי זימים במקום חמישה, ולסתותיהם נחשבות קדומות יחסית. מחקרים קודמים כבר הדגישו את מעמדם החריג של כרישים אלה בתוך דגי הסחוס, והמחקר החדש מחזיר אותם למרכז הוויכוח על שורשי האבולוציה של הכרישים והבטאים . (PMC)
לשאלה הזאת יש גם חשיבות מעשית. עץ יוחסין מדויק יכול לעזור להבין איך התפתחו תכונות מפתח כמו מבנה הלסת, צורת הגוף ודפוסי שחייה, ואפילו לתרום למחקרים ביו־רפואיים על התפתחות הלסת ומחלות הקשורות בה. הוא חשוב גם לשימור טבע: כרישים וקרוביהם עומדים בפני לחצים כבדים של דיג, פגיעה בבתי גידול ומשבר האקלים, ומפת קרבה אבולוציונית טובה יותר יכולה לסייע להעריך טוב יותר איזה מגוון אבולוציוני נמצא בסיכון. .
עם זאת, צריך להיזהר מהמסקנה הדרמטית. המחקר טרם עבר ביקורת עמיתים, וגם לפי הדיווח ב־Nature יש עדיין אי־יציבות לא קטנה בעצי המשפחה של כרישים. קדם־פרסום נוסף מ־2025 מצא שגם בחירה אחרת של מקטעי גנום וסינון שונה של הנתונים יכולים להוביל לעצי יוחסין שונים. לכן נכון לעכשיו אין עדיין תשובה סופית לשאלה אם “כרישים” הם באמת קבוצה טבעית אחת או רק שם נוח שאנחנו נותנים לבעלי חיים דומים במראה. .
קדם־הפרסום המרכזי הוא: Phylogenomics and the origins of sharks, מאת Chase Brownstein ו־Thomas J. Near, ב־bioRxiv, פברואר 2026. DOI: 10.64898/2026.02.13.705779. (Nature)
עוד בנושא באתר הידען:
