הרהורים של מוח מושתל

על השתלת ראש, ראש עצמאי וגיבוי אלקטרוני למוח

אריה סתר

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/.html

השתלות איברים מבוצעות למעלה משלושים שנה. הפרקטיקה הרפואית מבצעת היום השתלות של עור, לב, כבד, כליות וקרנית העין, כמעשה של שיגרה. אך כבר לפני כעשרים שנה, הילכו שמועות עקשניות על היערכות, ניסיונות ואף ביצוע בפועל של השתלות ראש. השתלות ראש בבעלי חיים, לעומת זאת, בוצעו ללא ספק. כמו כן הצליחו עוד לפני שנים רבות להחזיק ראשים של בעלי חיים – בחיים ובהכרה, משך שעות וימים. הדבר נעשה באמצעות חיבור הראש למערכת לב ריאה מלאכותיים.

השתלת ראש, מעוררת במחשבה ראשונה זעזוע; אך אם נחשוב ונתאר לנו מצב בו שני בני אדם עברו תאונה קטלנית – האחד מהם ראשו ומוחו נפגעו ללא תקנה והשני גופו הוא זה שנפגע, מה רע יהיה אם נעשה משניהם אחד.

השאלה הנשאלת היא מי יהיה האדם לאחר ההשתלה – האם הוא בעל הגוף לשעבר או שמא בעל הראש לשעבר. דומה שהתשובה לשאלה זו פשוטה ביותר. אם נסכים שמותר האדם מרוב האורגניזמים האחרים הוא היותו בעל מוח חושב ויוצר וכי כל הקשר שלו עם הזולת והעולם החיצון נעשה באמצעות המוח, נוכל להסכים בקלות שהאדם המושתל בעצם ישותו ומהותו, על כל מטען הידע והזיכרון, החוויות והרגש שהוא נושא עמו – הינו בעל הראש לשעבר.

לצמחים ובעלי חיים ירודים אין מוח ומערכת עצבים כלל. מערכת עצבים התפתחה אצל יצורים רב תאיים לצורך תיאום בין תאי הגוף השונים. עם התפתחות אברי החישה ומערכות התנועה, הטילה האבולוציה על מערכת העצבים תפקיד של תפיסת ועיבוד הגירויים מן העולם החיצוני, עם תוכניות מתאימות של תגובות – תנועתיות בעיקרן, כאשר בכך מושגת שמירה על האורגניזם והמשך הגנים שלו. ככל שעולים בסולם ההתפתחות, המרכיב של עיבוד הנתונים הנקלטים ובחירת התגובה המתאימה, הופך לדומיננטי והגיע לשיאו (עד כה) בבעל החיים הקרוי אדם.

אצל האדם קיימים תהליכים פנימיים, דמויי התהליכים הפועלים בעת קליטת גירויים והם המחשבות וגילוייהן האחרים כמו דמיון וחלומות. כמו כן קיימים תהליכים דמויי תגובה ללא קשר מיידי עם העולם החיצוני והם גם כן מחשבות ופעילויות יצירתיות אחרות ללא תועלת קיומית מיידית. עיסוקו של המוח משחר ימיו בגירויים ותגובות, מביא אותו לביקוש חוויות וגירויים ולסקרנות ולתגובות המהוות את היצירה האמנותית לסוגיה ואת הגותו הרוחנית של האדם.

רבים וטובים מתחבטים במהות ההכרה והמודעות העצמית. נראה שעיסוקו של המוח בבחינת סביבתו לצרכים קיומיים שלו ושל הגנים שלו, הביאו בהכרח גם לבחינת והכרת עצמו, כחלק מהסביבה שלו.

לאורך המסלול האבולוציוני הפכה מערכת העצבים ובעיקר המרכיבים העליונים של המוח – ממערכת עזר מתאמת, לעצם מהותו וקיומו של האדם. כבר הזכרנו ניסויים בהם הוחזקו ראשים של בעלי חיים בחיים ונמצא שהם הבינו והגיבו, במגבלות המצב בו היו נתונים. בביצוע השתלת ראש, או שמא נכון יותר לקרוא לכך השתלת גוף, מאפשרים קיום הראש ללא אמצעים מלאכותיים. מלבד בעיית הדחייה החיסונית עליה מצליחים היום להתגבר בביצוע השתלות מקובלות, הטכניקה הניתוחית של ימינו אינה מאפשרת עדיין את חיבורם של מיליוני סיבי העצב המקשרים בין מוח הגולגולת לחוט השדרה, הקרוי גם מוח השדרה.

מוח השדרה מהווה תחנת ביניים ומסלול המעביר את כל התחושות מהגוף אל מוח הגולגולת וכן מעביר את הפקודות ממוח הגולגולת אל הגוף. כמו כן אחראי מוח השדרה על רפלקסי הגוף – אותם מעגלים של גירוי – תגובה הפועלים ללא התערבות ישירה של מוח הגולגולת – לדוגמה – רפלקס הברך המפורסם המשמש בבדיקות נוירולוגיות ורפלקס הרתיעה מגוף לוהט – תגובת הרתיעה מתבצעת אוטומטית ומהר, עוד לפני שהגיעה תחושת הכאב אל המוח.

גוף המחובר לראש לא לו, יהיה משותק לחלוטין – למעט הרפלקסים (שאף יוגברו מעט בהיעדר פיקוח של המוח) וכן לא יעביר תחושות למוח ולתודעה. למרות הניתוק מהגוף – רוב התחושות החשובות – ראייה, שמיעה, טעם, ריח וכן חוש המישוש באזור הראש והתחושה הפנימית של אזור הראש ימשיכו להתקיים. אדם כזה יוכל להמשיך לחיות וליצור, תוך שימוש באמצעי עזר מתאימים ואנו מכירים לצערנו, מקרים של אנשים שחוט שדרתם נפגע בתאונה באזור הצוואר, שזהו בדיוק מצבם.

אם נרחיק לכת בכיוון זה, נוכל לתאר לעצמנו ראש שיוחזק בחיים עם מכונה שתמלא את מקום הגוף והדבר לא יהיה שונה בהרבה מאדם משותק בכל גופו (למעט המערכות ההורמונליות הפועלות הדדית בין המוח לבין בלוטות הגוף). פיתוח האיברים המלאכותיים הולך ומתקדם; האם לא נוכל יום אחד ליצור רובוט דמוי אדם שלם… ואולי נוכל להסתפק במוח מלאכותי עם אמצעי קלט ופלט מתאימים, אשר כל דמיון לאדם בצורתו או דרכי פעולתו יהיה מקרי, אך מהותו ופעולתו תהיה דומה או אף זהה. האם התקדמות המחשוב לא מובילה לכיוון זה?

ייתכן ובעתיד, במקום להשתיל גוף, או לנסות ולשמר מוח חי, נוכל להעתיק את מוח האדם בכלל או מוחו של אדם מסוים לתוך מוח אלקטרוני (וכך הרי קראו פעם למחשב), אשר יכיל את כל הידע ואת כל הפוטנציאל לקליטה בעתיד, כולל חוויות, רגש, רעיונות, יצירתיות וכולי. הטכנולוגיה האלקטרונית – לא רחוקה מכך; ידיעתנו את המוח עוד רחוקה מכך מרחק רב. שאיפת האדם לחיי נצח מופרכת מעיקרה כיוון שהאבולוציה מעצם טבעה מוכוונת לשמירת הגנים ולא לשמירת הפרט, אך מוח אלקטרוני כמו שתיארנו, אם וכאשר יהיה – מובטחים לו חיי נצח. הוא יצרוך אנרגיה חשמלית בנצילות גבוהה, ללא צורך בחילוף חומרים מסובך הקיים באורגניזם והוא לא יפלוט חומרי פסולת. יהיה ניתן להפסיקו ולהפעילו מחדש בכל עת והדבר ידמה למוות ותחיה מחדש. הוא יוכל לקיים פעילות גומלין עם העולם החיצוני ככל שיאפשר תכנונו וזאת בלי הרבה מגבלות שקיימות אצל האדם.

כל מה שתיארנו עשוי להישמע כחריג, אך התפיסות האנושיות בדבר מוסר, או בדבר מהות ותכלית הקיום עשויות להתפתח ולהשתנות… ואולי השלב הבא באבולוציה הוא האורגניזם האלקטרוני ואת זה אמר כבר איזאק אסימוב ועוד רבים בעקבותיו…

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן