טכנולוגיה חדשה לשחזור דנ”א ולקביעת הרצף שלו, מאפשרת סוף-סוף להרכיב את הגנומים המלאים של מחוללי מחלות עתיקים וגם של קרוביהם המודרניים החמקמקים.
הגנום של החיידק מיקובקטריום לֶפרה (Mycobacterium lepra), הגורם לצרעת (מחלת הנסן) השתנה לאט מאוד במהלך אלף השנים האחרונות אבל בתוך פחות ממאה שנים נוצרו זנים עמידים לטיפול האנטיביוטי הנמרץ הניתן כיום.
ההיסטוריה הגנטית הזאת של החיידק התגלתה בעזרת טכניקה הידועה בשם “דֵיג דנ”א” (DNA Fishing) שבפיתוחה השתתף הגנטיקאי יוהנס קראוס מאוניברסיטת טיבינגן בגרמניה. בשלב הראשון חיפשו החוקרים דנ”א ממקור חיידקִי בעצמות ובשיניים עתיקות. הם “דגו” דנ”א חיידקי קדמון בעזרת גדילים משלימים של דנ”א ששימשו כפיתיונות. בשלב הבא הם קבעו את רצף הדנ”א הקדום שנצמד לפיתיון. קראוס ועמיתיו פרסמו את תוצאות המחקר בכתב העת סיינס ביוני 2013.
בהתבסס על ההיסטוריה ההתפתחותית של מחוללי מחלות, החוקרים מנסים לקבוע את נקודת הזמן שבה הופיעו הזנים העמידים לאנטיביוטיקה. הנתונים יכולים לגלות גם מתי שינויים בתנאי המחיה של בני האדם, כמו למשל, שיפור בתנאי התברואה, השפיעו על שיעורי ההידבקות יותר משהשפיעו באותה עת התכונות הגנטיות של מחוללי המחלות עצמם. לדברי האפידמיולוגית שרון דה-וויט מאוניברסיטת דרום קרוליינה, לתובנות האלה “יש חשיבות כדי להבין כיצד המחלות האלה עשויות להתפתח בעתיד ומה תהיה הצורה שבה הן עלולות להופיע.”
קראוס אומר שחיידק המטרה החשוב הבא ב”דֵיג דנ”א” הוא מיקובקטריום טוּבֶּרקוּלוֹזיס, מחולל השחפת, המחלה הזיהומית הקטלנית השכיחה ביותר בעולם אחרי איידס.
לדברי הלן דונהיו, מיקרוביולוגית ביוניברסיטי קולג’ בלונדון, בשיטת דיג דנ”א עלולים להחמיץ מקטעים קדומים של דנ”א שחסרים לגמרי בגנום של הזנים המודרניים, אבל השיטה מאפשרת למדענים ללמוד על גנומים של מחוללי מחלות מתקופות קדומות גם אם הם הרבה פחות שמורים. ומוסיפה אליסון דיוולט, מדענית באוניברסיטת מק’מסטר החוקרת כולירה קדמונית, “כל עוד נשמרו די חומצות גרעין בדגימה, למעשה, אין גבול לאפשרויות.” בקרוב הפגעים מן המאות הקודמות, ואפילו האלפים הקודמים, ייחשפו במערומיהם כדי לסייע לדורות הבאים להימנע מן הייסורים הנוראיים של העבר.
