חוקרים בריטים גילו כי תאי עובר בימים הראשונים לאחר ההפריה, שיש בהם בעיה כרומוזומלית כלשהי, מתפתחים לאט יותר ולא מגיעים ביום החמישי לשלב הבלסטוציסט המלא
מחקר בתחום הפוריות שפורסם לאחרונה ב -BioMedicine Online מגלה כי ניתן לזהות בעובר בן חמישה ימים (גוש תאים – בלסטוציסט) את התאים בעלי החריגה הגנטית בלי לעשות ביופסיה שבמקרים רבים עשויה להרוס את הבלסטוציסט, אלא רק באמצעות מעקב אחר קצב ההתפתחות.
החוקרים פיתחו מודל להערכת הסבירות של כל עובר להתפתח לתינוק בריא וכתוצאה מכך הם הצליחו לשפר את הצלחות ההריונות שנוצרים כתוצאה מההפריה החוץ גופית והתוצאות מעודדות.
אחד האתגרים הגדולים ביותר בהפריה חוץגופית) הוא למצוא את העובר האחד, שיוכל להתפתח בהצלחה. שיטת המחקר הנוכחי היתה שילוב של המתנה בת חמישה ימים ועריכת הדמיה של ההתפתחות העתידית של עוברי המבחנה, שלאחריה עורכים החוקרים ביופסיה כדי להעריך אם צדקו או לא באשר לאיכות העובר. המחקר הוכיח כי קיים מתאם בין קצב היווצרות הבלסטוציסט לקיומם של פגמים בכרומוזומים. גישה כזו תוכל לאפשר זיהוי לא פולשני ומוקדם ככל האפשר של העובר הטוב ביותר שכדאי להעבירו להתפתחות ברחם.
לדברי מרטין ג’ונסון, עורך בנושא פוריות בכתב העת BioMedicine Online ניתן יהיה לבצע בדיקה של מורופולגיית העובר (צורה חיצונית) לאורך זמן ולאפשר למומחי פוריות לחזות בהצלחה רבה יותר אלו עוברים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר ליצירת הריונות.
רוב העוברים שאינם נקלטים ברחם הם כאלו שיש להם כרומוזומים לא תקינים. למרבה הצער, האמבריולוגים לא מסוגלים לזהות עוברים אלה במיקרוסקופ רגיל ולכן הם נוטלים ביופסיה של אחד או כמה תאים של העובר המוקדם ומבצעים סריקות גנטיות כדי לקבוע אם מספר הכרומוזומים נורמלי אם לאו.
אליסון קמפבל ועמיתיה במחלקה לטיפול בפוריות באוניברסיטת נוטינגהאם בבריטניה, הלכה צעד אחד קדימה. היא מתארת את השימוש בניתוח מורפו-קינטי כדי לזהות את אותם עוברים שיש להם סידור כרומוזומלי לא נורמלי. במחקר זה, הם גידלו עוברים בתרבית עד ליום החמישי. עד אז העוברים הגיעו לשלב הבלסטוציסט. בשלב זה הם היו מבצעים ביופסיה על ידי הסרת כמה מהתאים מהשכבה החיצונית של העובר, אשר בדרך כלל הופכים לתאי שליה ולא מתפתחים לתאים של אדם בוגר. לאחר ניתוח הביופסיה הם מצאו את העוברים הפגומים, והשוו את קצב התפתחות הבלסטוציסט של העוברים שבדיעבד היו פגומים. רוב העוברים הפגומים הגיעו מאוחר יותר לשלב הבלסטוציסט המלא בהשוואה לעוברים תקינים. החוקרים מסכמים כי שימוש בגישה זו יאפשר להם להימנע מחשיפה של עוברים לביופסיות פולשניות.
“ניתן להשתמש במודל לא פולשני זה לסיווג של פגמים כרומוזומליים כדי להימנע מבחירת עוברים בעלי סיכון גבוה של אנאפלואידיה (התפתחות עובר עם מספר לא תקין של כרומוזומים)” אומרת קמפבל. כעת מבצעת הקבוצה מחקר גם על עוברים שהושתלו בפועל ברחמן של נשים בהפריה חוץ גופית, אשר עקבו אחריהם משלב ההפריה והבלסטוציסט כדי לתת לממצאי המחקר תוקף קליני.
