סיקור מקיף

מדענים מיפו את החומר האפל סביב מיליוני גלקסיות

מדענים משותפות סקר האנרגיה האפלה פרסמו השבוע את המפה הראשונה בסדרת מפות מפורטות המתארות את פיזור החומר האפל, לפי השפעתו הכבידתית. המפות החדשות מאשרות את התיאוריות לפיהן הגלקסיות נוצרות במקום שבו יש ריכוז גדול של חומר אפל, שם נמצאים הגלקסיות וצבירי הגלקסיות

המפה הראשונה של סקר האנרגיה האפלה עוקבת אחר פיזור החומר האפל באזור גדול בשמים. הצבעים מתארים את צפיפות המסה המשפיעה. (Image: Dark Energy Survey)
המפה הראשונה של סקר האנרגיה האפלה עוקבת אחר פיזור החומר האפל באזור גדול בשמים. הצבעים מתארים את צפיפות המסה המשפיעה. (Image: Dark Energy Survey)

מדענים משותפות סקר האנרגיה האפלה פרסמו השבוע את המפה הראשונה בסדרת מפות מפורטות המתארות את פיזור החומר האפל, לפי השפעתו הכבידתית. המפות החדשות מאשרות את התיאוריות לפיהן הגלקסיות נוצרות במקום שבו יש ריכוז גדול של חומר אפל, שם נמצאים הגלקסיות וצבירי הגלקסיות ושם גם קיים ריכוז גדול של חומר אפל. סיבים של חומר אפל נמצאים במקומות שבו נמצאים הגלקסיות וצבירי הגלקסיות, ואילו באזורים שבהם יש מעט סיבים כאלה, יש מעט מאוד גלקסיות.

"הניתוח שלנו עד כה תואם את מה שהתמונה הנוכחית של היקום חוזה." אומר צ'יהוואי צ'אנג מהמכון הפדרלי השוויצי לטכנולוגיה – ETH בציריך, אחד השותפים למחקר. "כאשר העמקנו לתוך המפות, מדדנו כיצד החומר האפל עוטף גלקסיות מסוגים שונים וכיצד הם התפתחו לאורך לוח הזמנים הקוסמי.
המחקר והמפות, המשתרעים על פני שטח גדול של השמים, הם תוצר של מאמץ מאסיבי של צוותים מארה"ב, בריטניה, ספרד, גרמניה, שווייץ וברזיל. הם הכריזו על הממצאים במפגש האגודה הפיזיקלית האמריקני (APS) בבולטימור, מרילנד.

הקוסמולוגים אומרים כי חלקיקי החומר האפל זורמים ומצטברים לגושים במהלך הזמן, בפרט באזורים ביקום שבהם נוצרות גלקסיות. במהלך הזמן מתפתחת "רשת קוסמית" המכסה את כל היקום. למרות שהחומר האפל הוא בלתי נראה, הוא מתפשט עם היקום ומגיב לכוח הכבידה. האסטרופיזיקאים יכולים לשחזר את המפה שלהם באמצעות סקירת מיליוני גלקסיות, בדיוק כמו שחוקרים את תנועת להקת ציפורים לפי צילום הנע לאורך הקרקע.

מדעני DES יצרו את המפה בעזרת המצלמות הדיגיטליות החזקות ביותר בעולם, מצלמת האנרגיה האפלה בת 570 מגהפיקסלים (DECam) הרגישה במיוחד לאור מגלקסיות רחוקות. המצלמה חוברה לטלסקופ ויקטור בלנקו, שקוטרו 4 מטרים ואשר שוכן במצפה הבין־אמריקני סרו טולולו בצפון צ'ילה. כל אחת מהתמונות מתעדת נתונים מאזור גדול פי 20 מכפי שהירח נראה מכדור הארץ.

 

בנוסף, DECam אוספת נתונים במהירות של פי 10 לעומת מכשירים קודמים. לדברי דייויד בייקון, מהמכון לקוסמולוגיה וכבידה באוניברסיטת פורטסמות' "הדבר מאפשר לנו לצפות עמוק לתוך החלל ולראות את השפעות החומר האפל והאנרגיה האפלה בבהירות גבוהה. באורך אירוני, על אף שמרכיבים אלו מהווים 96% מהיקום, קשה לראות אותם והתצפית דורשת כמויות ענק של נתונים.

 בתמונה: כיפת הכסף של טלסקופ בלנקו שקוטרו 4 מטרים המאחסן גם את DECam במצפה הבין אמריקני סרו טולולו בצ'ילה. צילום (Photo credit: T. Abbott and NOAO/AURA/NSF)
בתמונה: כיפת הכסף של טלסקופ בלנקו שקוטרו 4 מטרים המאחסן גם את DECam במצפה הבין אמריקני סרו טולולו בצ'ילה. צילום (Photo credit: T. Abbott and NOAO/AURA/NSF)

 
הטלסקופים והמכשירים מסוגלים לבצע מדידות מדויקות בזכות שיטת העדשה הכבידתית. האסטרופיזיקאים מודדים הפרעות קטנות בהרבה תמונות של הגלקסיות הנובעות מההשפעה הכבידתית של החומר האפל שסביבם, בדומה לצפייה בעצמים באמצעות זכוכית מגדלת, פרט לעובדה שהגלקסיות המשמשות כעדשה נמצאות במרחק של לפחות 6 מיליארד שנה.

צ'אנג ו-וינו ויקראם מהמעבדות הלאומיות אגרון הובילו את המחקר שבו הם עקבו אחר רשת של חומר אפל בפירוט בשטח של 139 מעלות רבועות בחצי הכדור הדרומי. "מדדנו את ההפרעות שקשה לחוש אותן לצורתם של כ-2 מיליון גלקסיות כדי לבנות את המפות החדשות" אמר ויקראם. מדובר בפחות מ-0.4% של שטח השמים, אך הסקר המלא של DES ימפה שטח גדול פי 30 במהלך השנים הבאות.
.
המחקר יתפרסם בגיליון הבא של כתב העת של האגודה האסטרונומית המלכותית הבריטית.

לידיעה ביוניברס טודיי

 

55 תגובות

  1. ספקני
    אתה ביקשת קישורים למה שטענתי. הבאתי לך קישורים. בקישורים רואים צילומים של גלקסיות בלי זרועות, ואם מספר גדול של זרועות, ועם שתי זרועות לא סימטריות.

    ומה התגובה שלך – "המדענים שקרנים!".

    לכן – אני, ואני מניח שכל קורא ידען עם מעט אינטלגינציה, חושב שאתה אידיוט.

    באמת, אתה טיפש ומביך את עצמך. מה אתה עושה באתר "הידען"???

  2. ניסים

    לאור התגובות הפנטיליות לטענות שלי,
    ולאור העובדה שהבאתה כאן מאמר ארוך ארוך בלי להבין אותו,
    ולאור העובדה שהבאה כאן כעשרה קישורים שלא הבנתה אותם,

    אני מכריז עליך כבלתי אמין ובלתי ראוי לתגובה …

    רק שינוי הכינוי שלך יוכל לעזור לך…

  3. ניסים

    לקח לך יממה שלימה לנבור ולא למצוא תשובה לטענות שלי…
    מה שנשאר לך לעשות, זה להשמיץ ללא בושה…
    זאת במקום להתנצל בפני,…

    אני לא רוצה לתת לך "מחמאות",
    כמו שאתה נותן לי, כיוון שאתה מייצג את "המדע"
    אשר נתמך ותומך בתאוריות כושלות, ללא בושה.

    "המדע" הזה ממשיך לתעתע באנשים כמוך…

  4. נסים

    עוד כמה מילים…

    יש קציבים של הרבה הרבה מליוני דולרים,
    לגופים "מדעיים" שונים, במטרה לתמוך בתאוריות כושלות,
    אשר קיימות כבר הרבה זמן.
    התאוריות של "החומר האפל" הוא אחד מהן…

    עוד תאוריה כושלת שנתמכת על קביים : "האבולוציה האקראית" נוסח דארוין…

  5. ניסים

    אתה יכול להביא קישורים מכאן עד להודעה חדשה,
    לכל שטות שאתה רוצה.

    לצורך סקרנות,
    נכנסתי לקישור האחרון שצרפתה קודם.

    אני מצטט מתוכו (הוא משנת 2014)
    "עכשו אנחנו יודעים איך נוצרו זרועות הגלקסיות…."
    כלומר: עד עכשו לא ידענו, עכשו אנחנו כבר יודעים…

    אתה מצטט כאן מאמר שלוקח לפחות רבע שעה לקרוא אותו….
    לא אטרח לקרוא ולהווכח כי זו עוד מריחה…

    אם אתה מבין את ההסברים שהבאתה, תסביר במילים שלך…
    אני מבטיח לסתור את ההסברים הללו…

    אני יכול להבטיח לך כי ההסברים אינם נכונים…

  6. ספקני
    "Some galaxies have no long spiral arms at all, but only numerous, short and non-symmetric arms, as in the Sculptor group galaxy NGC 7793. These arms are probably not density waves at all, but are short-lived star-forming regions that are sheared into spiral-like pieces by differential rotation of the galaxy. Such star-formation features last only as long as the bright, high-mass stars that dominate their light–about a hundred million years, less than a single rotation period of the galaxy. They apparently form when the disk is too stable to sustain a wave, or when there are no perturbations that could drive the formation of spiral arms."

  7. ספקני
    מכיוון שקשה להכנעס פה קישורים, אצטט ממספר קישורים. אם השפה קשה מידי שאל ילד אחר בכיתה שיתרגם לך. אני מניח שכל ילד אחר בכיתה שלך יהיה חכם ממך…

    GALAXIES, SPIRAL, NATURE OF SPIRAL ARMS

    Ray Carlberg

    The beautiful spiral patterns that occur in disk galaxies are now understood to be primarily a result of gravitational forces between stars and gas in a shearing, rotating disk. The path toward this simple idea has had many twists, turns, and blind alleys.

    Two previous, incorrect theories are that spirals are galactic analogues of a spinning garden sprinkler spraying from the ends of a rotating central object or that magnetic fields trap the gas so that the two are wound up together in spiral patterns.

    Attempts to understand spiral structure on the basis of gravitational forces between very large numbers of stars have a long history, but limited success precisely because there are so many stars in galaxies. In fact, there are so many stars in galaxies that any single star in a galaxy could be removed and the motion of every other star would be almost the same, which is very different from the situation in star clusters. This feature has the important consequence that the motions of stars in galaxies are controlled by the collective gravity of all the stars, and do not depend on the details of any star's position. This type of system, called a collisionless fluid, allows one to ignore the details of the individual stars, but requires complex techniques of analysis for adding together the joint motions and gravitational effects of all the stars.

    The fact that stars cannot interact as individuals immediately leads to a simple explanation of the fact that all spirals appear to be "trailing," that is, they lag the direction of rotation with increasing radius in the disk. The explanation is that gravitating systems attempt to increase their gravitational energy, or at least become more concentrated, if at all possible. For a disk of stars an increase in gravitational energy of the central region can only occur if the stars move closer to the center. To move stars inward requires that they lose angular momentum, which can be accomplished if there is a torque directed opposite to their direction of rotation. A trailing spiral pattern supplies just such a torque because the stars in the spiral wave near the center are pulled backward by the stars further out in the spiral. Consequently the central gravitational energy is increased at the expense of a decrease in the energy of stars further out in the disk.

    The density wave theory introduced by Chia-Chiao Lin and Frank H. Shu began the modern era of understanding spirals in terms of gravitational dynamics. Using a simplified set of equations they showed that the solutions were waves that maintained their spiral shape, rotating through the stars and gas in a galactic disk. In the inner part of the disk the stars move faster than the spiral and overtake it; in the outer part of the disk the spiral pattern moves faster than the stars and the relative velocities are reversed. For the gas clouds in the disk this idea predicts that they will be compressed and form dark dust lanes on the inside of the trailing spiral patterns, as is usually the case. More recently detailed investigations of the relative locations of the spiral arms as seen in the stars as compared to the arms seen in the molecular gas provide additional evidence that spiral arms are waves that move through the gas and stars in the disk.

    The simple version of the density wave theory requires that the same pattern rotates around and around for the lifetime of the galaxy. However, analysis shows that only in special situations can these density waves persist. The more likely result is that the inner part of the wave travels toward the center, the outer part travels outward, and, in the absence of a source of new waves, the spiral arm dies away. Resolving the question "Where do spiral arms come from?" remains an issue of current investigation.

    Real galaxies provide only a limited amount of information about spiral waves. The main problem is that a typical galaxy has a rotation period of 100 million years, so we cannot simply observe the galaxy to see whether the wave pattern remains steady or dies away. Computer simulations have done much to alleviate this problem. Although the equations of motion for stars in a disk were written down by Isaac Newton, it is not simple to solve them for a system of billions of stars. Therefore, computer studies usually have tried to mimic several thousand stars with the motion of one "superstar." If the superstar becomes too massive then the studies start seeing the motions of other stars as individuals, rather than the collective effect of the collisionless fluid that is an essential feature of disk galaxies. For these reasons, it is only recently that computer simulations have been large enough and accurate enough to provide a lot of valuable information regarding the motions of stars and gas within a galaxy disk.

    The results of one simulation incorporating 30,000 superstars and 10,000 super gas clouds are shown in Fig. 1. It is immediately obvious that these model galaxies have strong resemblances to real galaxies: the spirals are relatively open, the top one is nearly bisymmetric but not quite, and it is possible to produce model galaxies with many, very fine, spiral arms. It is also quite easy to make the barred spirals that are the other part of Edwin Hubble's tuning fork diagram of galaxy classification.

    Figure 1
    Figure 1. Spiral arms in the stellar and gas components of disks with increasing ratios of halo to disk mass. [Reprinted from The Astrophysical Journal 298 486 (1985) by permission of The University of Chicago Press.]

    Part of the process that is responsible for the spirals in these model galaxies is quite well understood. In the models a gradual inward drift of stars in the central region can be detected exactly as predicted by the idea that explains trailing spirals. However, measurements of the motions of the spirals in these galaxies find that the patterns are not permanent: they come and go, but at almost any time spirals of the same general appearance are present.

    A good partial understanding of these transient spiral patterns was developed prior to the computer models, and the process has been dubbed swing amplification. The same effect that makes a trailing spiral wind inward and disappear does exactly the opposite to leading spiral waves. A small leading spiral will travel outward and grow enormously, by factors of up to a hundred in intensity, into a strong training pattern. That is, spirals do not preserve their shape, but are bent backward by the rotation of the disk although not nearly as fast as the motion of the stars alone gives. The spirals continue to move through the stars, thus preserving the ability to predict the characteristics of the dust lanes. However, once a very large trailing spiral has been created it then continues to slowly wind up and fade away. Careful measurements of a large number of simulations confirm that this idea explains many of the details of the changes in the spiral features in these simulations and can nicely explain the trend of increasing number of spiral arms seen in the diagram.

    The keys to understanding the amplification is the rotation of the disk and the idea of pumping a swing. To increase the amplitude of motion on a garden swing, it is crucial that the pushes be applied at the correct times, say at both the forward and backward ends of the swing. Such a tuning of an applied force to an oscillator is known as a resonance. In a galaxy the situation is a little more complicated than a swing. Stars do not travel around the disk in perfect circles, but orbit on precessing ellipses that can be conveniently thought of as the combination of motion around a circle combined with a small "epicycle" (as in the Ptolemaic theory of the solar system). Stars on orbits nearer the center go around the circle (not the epicycle) in a shorter time than those further out, an effect that will destroy any material feature within the disk of stars. The epicycles themselves generally have longer periods with increasing radius in the disk. However, it turns out that for the mass distributions of most galaxies the combination of the motion around the circle and half of the epicyclic frequency does not vary much with radius. That is, if a two-armed spiral pattern is created with a pattern speed that matches this combination of frequencies, than the stars on their slightly elliptical orbits will be able to respond in tune with this oscillation; that is, a wide range of radii will be near a resonance of the applied spiral wave so that it should grow in intensity. Ordinarily this spiral wave amplifier does not have a "feedback" circuit available, so the wave is excited, grows into the large visible spiral, and then fades away as the shearing forces overwhelm the amplifying forces.

    A question only partially answered is "Where do the leading spirals that trigger the whole process originate?" Within the computer models the answer is fairly readily evident because these models contain 10,000 gas clouds, similar to the number in real galaxies. Quite frequently these clouds are positioned in such a way that chance alignments effectively create leading spiral patterns. Furthermore, the remnants of previous trailing spirals as they wind up leave small gaps and debris from spiral arms that can by chance line up to create a small leading spiral that keeps the process continually recurring. This continually recurring process can be damped down since the spirals disturb the star orbits, causing them to become less circular and therefore less easy to organize into spiral patterns. However, as long as the galaxy has a supply of young stars and gas in which the spirals form, the spirals can keep recurring.

    In the end a complete theoretical description of all the details of spiral patterns will involve a tremendous amount of complicated physics of stars, gas, magnetic fields, and gravity. A very good approximate description of spiral structures is a description of many stars moving about as described by Newton's dynamics and theory of gravity. Stars moving together in nearly circular orbits are strong amplifiers of regions of higher star density, and they create the visible trailing spirals that we observe.

    Additional Reading
    Bertin, G. (1980). On the density wave theory for normal spiral galaxies. Phys. Rep. 61 1.
    Carlberg, R. and Freedman, W. (1985). Dissipative models of spiral galaxies. Astrophys. J. 298 486.
    Hohl, F. (1971). Numerical experiments with a disk of stars. Astrophys. J. 168 343.
    Lin, C.C. and Shu, F.H. (1964). On the spiral structure of disk galaxies. Astrophys. J. 140 646.
    Toomre, A. (1977). Theories of spiral structure. Ann. Rev. Astron. Astrophys. 15 437.
    Toomre, A. (1981). What amplifies the spirals? In The Structure and Evolution of Normal Galaxies, S.M. Fall and D. Lynden-Bell, eds. Cambridge University Press, Cambridge, p. 111.
    See also Galactic Structure, Spiral, Interstellar Gas, Theory; Galaxies, Spiral, Structure.

  8. ספקני
    אני מבין שגוגל מסובך מידי בשבילך. או, אולי אתה לא מבין מספיק אנגלית? אז לפני שאתה מתנצל כאן לפני כולם, אביא לך מספר מקורות.

    http://www.scientificamerican.com/article/what-process-creates-and/

    http://ned.ipac.caltech.edu/level5/ESSAYS/Carlberg/carlberg.html

    http://en.wikipedia.org/wiki/Galaxy_morphological_classification

    http://en.wikipedia.org/wiki/Spiral_galaxy#cite_note-mihalas1968-2

    https://www.cfa.harvard.edu/news/2013-10

    http://www.space.com/24642-spiral-galaxies-milky-way-shape-explained.html

    עכשיו – אחכה בשקט להתנצלות שלך.

  9. ניסים

    אין ביסוס לטענות שלך…

    אין גלקסיות ללא זרועות !

    אין גלקסיות שהזרועות שלהן לא התחילו בצורה סימטרית !

    הפניה סתמית לגוגל, מדגישה את חוסר המהמנות של הטענות שלך…

  10. ספקני
    כתבתי לך שלחלק גדול מהגלקסיות אין זרועות. בחלקן הזרועות פחות סימטריות.

    ההסבר לזרועות נמצא בגוגל, בגדול זה בגלל "גלי צפיפות". תקרא ותבין.

  11. ניסים

    לעניין הזרועות של גלקסיות.

    אם תתבונן טוב,
    לכל הגלקסיות יש שי זרועות, שתיים בלבד,
    אשר יוצאות ממרכז הגלקסיה.
    גלקסיות ותיקות, מפצלות את שתי הזרועות הללו,
    ונוצרות משתיים, זרועות משנה….

    אני מדבר על הסימטריות המדהימה של הזרועות,
    גם של שתי הראשוניות
    וגם של ההתפצלות המאוחרת.

    איך "המדע" מסביר את הסימטריות הזו,
    אם הזרועות נוצרו באקראי ?

  12. לישראל, ידידי?
    ידעתי שתעשה לי איזה תרגיל גרביטציוני שהגינותו בספק…
    אני מדבר על מטאור נורמלי קטן כזה שמגיע לאטמוספרה ובמעין זיקוקין די נור ושלהבת אש של שתי שניות, נמוג לנצח, ואתה מפיל לי מטאור ניטרונים דחוס כמסת השמש???, אחד כזה היה בולע את כדור הארץ כולל הרצליה שלי במהירות הבריחה של השמש!, בוש לך!
    אבל אודה שנתת לי חומר למחשבה
    לילה טוב
    סבדרמיש יהודה

  13. יודה

    ניתן לעשות זאת בשתי דרכים.

    הראשונה: אינטגרציה. זו תראה לך שנוסחת מהירות המילוט המדוייקת היא V=SQRT2G(M+m)/R כאשר m היא מסת הגוף הנמלט.

    נכון שכאשר מסת הגוף הנמלט קטנה בהרבה מזו של הארץ אנו מצטמצמים בקירוב לנוסחה המוכרת.

    הדרך השניה היא אינטואיטיבית. אמרנו מטאור, אך לא ציינו איזה מטאור ומהי מסתו.

    המטאור שלי הוא מטאור נייטרונים דחוס שמסתו כמסת השמש.

    מהי מהירות המילוט של מטאור כזה מהארץ? האין היא זהה למהירות המילוט של הארץ ממנו? האין היא זהה למהירות המילוט של הארץ מהשמש הגבוהה בהרבה ממהירות המילוט מהארץ?

    מי נמלט ממי בעצם?

    הווה אומר: אם גוף חיצוני, שמסתו אינה כלולה במסת הארץ, נופל או נמלט מהארץ, מהירות הנפילה או המילוט גדולה ממהירות המילוט הידועה.

    אז האם זה אומר שהנוסחה שבספרי הלימוד רק מקורבת? לא, היא מדוייקת לחלוטין.

    כי כאשר אבן, או חללית, נמלטת מהארץ, המסה שלהן כבר כלולה במסת הארץ. אפילו אם חצי ארץ נמלט מהחצי השני, עדיין מהירות המילוט תהייה 11.2 ק"מ/שנ.

    קפיש?

  14. לישראל ידידי
    לא מבין למה אתה טוען שהמהירות גוף שמהירותו ההתחלתית אפס,הנופל בנפילה חופשית מהאינסוף לכדור הארץ, תהיה גדולה מ 11.2 ק"מ לשנייה?
    מחכה בסבלנות לתשובתך
    ערב טוב
    יהודה

  15. יודה מאלי כהן פינת הלוי.

    שו כזב? מה אני, המלט?

    היופי של פושינג שהיא מסבירה את אנומליית הסיבוב גם עם תווך צלול כמו האוויר בחוף הים של הרצליה.

    (ולא שאני טוען שפושינג נכון).

    לגבי המטאור, התשובה שלילית. מהירות הפגיעה שלו תהיה גבוה ממהירות המילוט.

  16. ספקני
    הזרועות נוצרות בגלל א-סימטריה, ולא בגלל סימטריה. ועכשיו לעובדות: ל-30% כלל אין זרועות, ל-10% מהגלקסיות יש 2 זרועות, ל-60% יש מספר יותר גדול של זרועות. והזרועות ממש לא סימטריות….

    דרך אגב – לגלקסיה שלנו – 4 זרועות.

  17. יוסי סימון
    לא אני טענתי שהנוסחה אינה מדוייקת, וגם לא יהודה. אנחנו אומרים שהנוסחה לא מתאימה לחישוב מהירות גוף נופל מגובה רב. אני אמרתי שלא נכון להשתמש בנוסחה כי הכבידה אינה קבועה, כלומר יש לנו הסבר לכך.

    אני טוען שאם יהודה אומר שיש איזה "עכירות" שמשפיעה על הכבידה – אז הוא צריך לתת הסבר לכך. להוסיף גורם מתקן ללא הסבר לא תורם כלום לנושא. ה"חומר האפל" הוא הסבר אפשרי לעכירות, והוא אף מסביר תופעות נוספות. מה רע בזה?

  18. לניסיםה בתגובה להערה שלי
    שסימטריה היא דבר "טבעי".

    אז תסביר איך נוצרות זרועות סימטריו של גלקסיות
    באופן "טבעי"…

    הרי מדובר בתאוריה שטוענת שהזרועות נוצרות
    מנפילה של חומר לתוך…
    איך החומר נופל באופן סימטרי לשי זרועות במקביל ?

  19. לידידי בגלות ישראל שפירא

    למה זה איכזבתיהוך? כזב, ידידי כזבים! אמרתי עכירות במובן של התמעטות הגרביטציה כתוצאה מנתוני התווך, ממש כמו התמעטות אור המגדלור כתוצאה מעכירות האטמוספרה. הפושינג גרביטי שהזכרת נותן לזה הסבר מעולה שלא כאן המקום לפרט. כל תופעה ועכירותה היא.
    לגבי מהירות הנפילה החופשית הראתי שמה שנמדד במרחקים קצרים אינו חייב להיות תואם את המרחקים הארוכים. כנ"ל עם נוסחת הגרביטציה של ניוטון או איינשטיין.
    ולגבי הערתך האחרונה חביבה, אם מטאור יוצא ממהירות התחלתית אפס, ונופל ממרחק אינסופי לכדור הארץ, אזי הוא יפגע בכדור הארץ במהירות של 11.2 ק"מ לשנייה. דרך אגב זאת הסיבה שהירח היה חייב להיווצר כתוצאה מפגיעה בכדור הארץ שהרי כדור הארץ לא יכול היה "לצוד" גוף שמהירותו מעל לשמונה ק"מ לשנייה שיחלוף לידו. זה ההסבר ההגיוני שנתנו לי.
    אני מקווה שהייתי אור לידידי בגלות, אור ללא עכירות.
    כל טוב
    וחן, חן, על תגובתך העדינה!
    סבדרמיש יהודה

  20. ניסים! הנוסחה נוסחת הנפילה v = g*t היא מדויקת לחלוטין .
    אם הכוח הפועל על המסה (במקרה שלנו זה כוח הכבידה ) משתנה אזי המהירות משתנה בהתאם. את המהירות הרגעית מחשבים כנגזרת (ערך הגבול של המהירות הממוצעת בפרק זמן של דלתא(X) לדלתא(T)

  21. יודה, אכזוב איכזבתני אכזב.

    הסיבה לאנומליית מהירות הסיבוב בשולי הגלקסיות על פי פושינג גרביטי אינה עכירות (שהוא הסבר קצת עכור) אלא מקור הגרביטציה על פי התאורייה – פושינג ולא פולינג.

    אך מכיוון שהזכרת את מהירות המילוט: האם נוסחת מהירות המילוט של ניוטון -V=SQRT2GM/R – מדוייקת לגמרי בפיזיקה ניוטונית?

    אם מסת הארץ היא M לדוגמה, האם מהירות הפגיעה בה של מטאור המגיע מאינסוף מרחק זהה לחלוטין למהירות המילוט של אבן מהארץ בהיפוך כיוון?

    תחשוב טוב.

  22. ניסים
    כל תופעה המתפשטת על פי רבוע המרחק כגון גרביטציה או אור או אפילו קול, לוקה בחסר כי רבוע המרחק מתייחס רק למרחק ממקור התופעה. אבל חייבת להיות התייחסות גם להפרעה כתוצאה מתכונות התווך בו נעה התופעה. למשל אור של מיגדלור מתפשט על פי רבוע המרחק ונחלש בהתאם אבל בנוסף בתווך יכולה להיות בנוסף עכירות שתפגום בכמות האור המתקבל . אני טוען שזו תופעה ששייכת גם לעוצמת הגרביטציה הנעה בחלל ובניתי נוסחה בהתאם. מצטער אבל אין לי אפשרות להסביר זאת בקצרה ומי שירצה אשמח אפילו להיפגש עמו ולהסביר דעתי. ודרך אגב יש ב 30 לאפריל בערב הרצאה של פרופסור דניאל ללוש על המסה האפלה מי שירצה שיכנס לאתר האגודה לאסטרונומיה ויזמין לו מקום. אני אהיה שם.
    כל טוב
    נא להגיב בעדינות
    סבדרמיש יהודה

  23. יהודה
    אתה טועה. נוסחת הנפילה v = g*t פשוט שגויה, כי היא מניחה ש-g קבוע. ההסבר לכך נתון בנוסחת הכבידה של ניוטון.

    אתה טוען שאין סיבה לקבל את נוסחת הכבידה של ניוטון במרחקים גדולים, אז תביא בבקשה הסבר לכך.

  24. לניסים
    נוסחת הגרביטציה נכונה בכל מקום בה היא נימדדה ונימצאה נכונה היא לא חייבת להיות נכונה גם במקום בו היא לא ניבדקה. אולי כן ואולי לא.
    ניקח דוגמא: נוסחת מהירות הנפילה החופשית היא V=G*T היא נימדדה ונימצאה נכונה למספר שניות בודדות אבל לשניות נפילה רבות היא לא נכונה כי מהירות הנפילה בכדור הארץ אינה יכולה לעלות על 11.2 ק"מ לשנייה גם אם הגוף ייפול מהאין סוף! כלומר היא נוסחה מקורבת לנוסחת נפילה חופשית אחרת , כוללנית יותר, כך גם עם נוסחת הגרביטציה שנימדדה ונימצאה נכונה למרחק של כמה עשרות יחידות אסטרונומיות , לחלוטין היא לא חייבת להיות נכונה מעבר לטווח בו ניבדקה.לי נישמעת מגוחכת הגישה שהיא חייבת להיות נכונה גם למרחקים פי טריליונים. זה נכון לכל הנוסחאות הפיזיקליות ולא רק לנוסחת הגרביטציה שנכונותן מוכחת רק היכן שהן ניבדקו ונימצאו נכונות.
    ערב טוב
    ומוצאי חג שמח לכל עם ישראל
    סבדרמיש יהודה

  25. יהודה
    המסה האפלה מסבירה תופעות אחרות, ששינוי משוואת הכבידה לא מסבירה.

    אם נוסחת הכבידה שגויה, יש לכך גורם. מה הגורם לדעתך? איפה הראיות לגורם זה?

  26. יהודה
    גם אם עידוש כבידתי קורה כתוצאה מצפיפות חומר באיזור המאסה או משדה
    מגנטי חזק או מסיבה אחרת ואתה רוצה להראות את צדקתך, אז ישנה הדרך
    המקובלת של תצפיות, חישובים, מסקנות, הצלבות וניבויים – שאין לך סיכויי
    לעבור אותה אלא אם יש לך משאבים, אסטרופיסיקאים שעובדים איתך, לפחות
    מתמטיקאי טוב אחד או קבוצה, שעות צפיה וחיפוש בטלסקופים חזקים ועוד ועוד.

    גם אם התיאוריה שלך קרובה יותר לאמת, אתה יכול להמשיך לדבר עליה בכייף,
    אבל אל תצפה שמישהו באקדמיה יקח אותך ברצינות.

  27. לניסים
    נוסחת הגרביטציה של ניוטון/איינשטיין יוצרה כידוע במערכת השמש וניבדקה נכונותה עד לפלוטו למרחק של כארבעים יחידות אסטרונומיות שהן פחות מאלפית שנת אור. מכאן לבוא ולהניח שהיא נכונה גם למרחקים של 100,000 שנות אור (המרחקים בגלקסיה) או למרחקים של מיליוני ומיליארדי שנות אור, זה מגוחך , בעיקר גם לאור העובדה שהמדידות בגלקסיות אינן תואמות את המתקבל מהנוסחה. המצאת המסה האפלה והוספתה למדידות הנימדדות היא למעשה אילוץ המדידות בשטח כדי שיתאימו לנוסחה "הקדושה". מה שצריך לעשות הוא לאמץ את המדידות בשטח ולהיות מספיק אמיצים כדי לזרוק את הנוסחה ולחפש אחרת.
    זאת דעתי הלא מקובלת. נא להגיב בעדינות.
    חג שמח
    סבדרמיש יהודה

  28. ל DODI אכן העלאת בעיה. המפה המופיעה במאמר מספרת על הפרשים של מיליוני שנים ואף יותר בין חלקי המפה השונים. בחיוך אומר אם לא כדאי להמתין לפחות כמה אלפי שנים כך שאולי נבחין בשינוי במפה…..

    לאביר האפל
    אתה כותב בתגובתך: "מסה יוצר עוות כבדתי" סוף ציטוט. ובכן אני מסכים אתך שיש שם עיוות אך מי אומר לך שהוא כבידתי. עיוות יכול להיות גם בגלל צפיפות שונה של חומר במרחב. הרי זאת בדיוק הגדרה של עדשה.
    אם כי אני לא פוסל את קיום העידוש הכבידתי .
    חג שמח
    סבדרמיש יהודה

  29. יהודה
    אתה זה שאומר שהנוסחה אינה מתאימה למרחקים גדולים, לכן אתה זה שצריך להביא לכך הסבר. אתה צריך להסביר מדוע הנוחסה שגויה.

  30. לכל מקדמי תאוריות היחסות חלופיות למינהן
    קחו בחשבון שהמדידה הנל היא של עוות עדשתי של גלקסיות
    זאת אומרת שכל תאוריה חלופית לחומר אפל, תצטרך להתמודד עם השאלה
    למה היקום מתעוות כך. ליחסות יש תשובה פשוטה 🙂 מסה יוצר עוות כבדתי.
    אם מדובר בכוח חדש בלתי מוקר, אז בכל מקרה יש חלקיק מצומד עליו,
    ולכן זה עדייו חומר אפל.
    תנו כבוד לזקן החכם.

  31. מדענים נוהגים לחפש במקום שהפנס נמצא…

    עדיין לא יודעים בכלל איך נוצרים גלקסיות…

    עדיין אין הסבר לסימטריה המופלאה של הגלקסיות..
    איך יכולה להווצר סימטריה כזו באקראי ?

  32. האם יש יכולת למדוד או לחשב עם קצב התרחבות החומר האפל דומה לקצב הבליעה של חורים שחורים.נראה לי ,שקרניx משתחררות מחורים שחורים.אולי איזה מחשב על יתן מענה….

  33. מעניין איך הם מסתכלים על המפות עם השינויים בזמן של כל אזור נבדק (פעם אזור מלפני מיליון שנה ופעם לפני 20 מיליון שנה)

  34. מסכים עם סבדרמיש יהודה.
    מזכיר לי את מה שהיה עם האתר, ואז בא איינשטיין עם תורת היחסות שנתנה פתרון חדש.

  35. אולי חומר/אנרגיה אפלה .זה מה שנשאר מחור שחור שימצא את כוח המשיכה שלו? אולי דולף חומר אפל .ולכן הרעב האין סופי של חורים שחורים?אולי מאיץ החלקיקים בשוויץ יתן מענה?

  36. אם באופן מדומה ,החומר הרגיל הוא+ והחומר האפל הוא מינוס .עם יש קצר או חיבור נוצר חומר או חור שחור?

  37. נראה שאני לא בכיוון ,כנראה יש קשר בין חורים שחורים לאותה אנרגיה אפלה.

  38. האם הייה נכון לומר שהאנרגיה האפלה היא קרינה קוסמית בשילוב,גרביטציה של כל גרמי השמיים? האם זה מה שיוצר את השדה שעליו "מונח" היקום? אולי מימד הזמן ?

  39. מסכים עם אדי , ובנוסף אומר:
    מה שהמדענים גילו ומיפו אלו סטיות מנוסחת הגרביטציה של ניוטון- איינשטיין. הם מתרגמים סטיות אלה להוספת מסה (אפלה) שתצדיק את המשך השימוש בנוסחת הגרביטציה. נעשה כאן דבר אסור של שינוי הנתונים הנימדדים כדי שיתאימו לנוסחת הגרביטציה אבלכשהנתונים בשטח לא מתאימים למה שמתקבל מנוסחה, יש לזרוק את הנוסחה ולחפש אחרת, ולא לשנות את הנתונים הנימדדים. כאן בניגוד למתבקש שומרים על הנוסחה (הקדושה???) ומשנים את הנתונים הנימדדים בשטח ע"י חומר הזוי בלי כל אפשרות כמעט לגילויו. שמונים שנה מחפשים את החומר ההזוי ולאף אחד אין אומץ לזרוק את ניוטון . ניוטון טוב רק במרחקים הקצרים של מערכת השמש עד לשנת אור אחת בקושי, מעבר לכך יש ליזרוק הנוסחה ולחפש פתרון אחר. נא להגיב בעדינות.
    סבדרמיש יהודה

  40. כל המחקרים מהסוג הזה מתבססים על ההנחה בדבר קיומו למעשה של חומר אפל.
    הבעיה היא שלמעשה אין כל עדות ישירה על קיומו של חומר עם תכונות אקזוטיות כאלה, וגם לא על קיומה של אנרגיה אפלה. לא שיש פסול בעצם העלאתה של פראדיגמה מהפכנית הכוללת גם ישויות כאלה. אבל העקרון של התער של אוקהאם צחייב התנהלות אחרת, המעדיפה את למצות את הפראדיגמה המספקת את ההסברים הפשוטים יותר, לפחות במקביל לבדיקה של פראדיגמות חדשות.
    התוצאה היא שהמדע לובש מתכונת של מדע 'פרימטיבי', שבו ממציאים בקלות רבה מהויות ואיכויות חדשות ומהפכניות רק כדי לתת הסברים אד הוק לתופעות תצפיתיות הדורשות הסבר, לפני ובמקום לנסות לעשות מאמץ משמעותי יותר בשכלול הפראדיגמה הקיימת. נסיון כזה עשוי להתגלות כמועיל, אם יתברר שהפראדיגמה הקיימת אכן מסוגלת, בהתאמות ובשכלולים המתחייבים, הסברים טובים. נסיון כזה אף אינו מיותר גם אם הוא נכשל לעת עתה, או אף לכשיתברר באופן סופי ככושל, בעתיד. זאת, כיוון שבינתיים הוא מאלץ פיתוח של אינוונטר טוב יותר של תצפיות, ניתוחים וניבויים, שבסופו של דבר יאלצו כל פראדיגמה מתחרה חדשה להיות משוכללת ומסבירה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן