סיקור מקיף

הטכניון: ניתן להוסיף למשק המים כמות השווה לזו המופקת במשך שנה ממתקן התפלה

חוקרי המכון למחקר המים בטכניון ממליצים על שורה של צעדים ובהם: מיחזור מים בתעשיה, שימוש במי קולחים בעבודות עפר וסגירת בריכות פרטיות

מתקן התפלת מים
מתקן התפלת מים

חוקרי מכון גרנד למחקר המים בטכניון, בראשות פרופסור רפי סמיט, טוענים כי ניתן להוסיף למשק המים 100-150 מיליון מטרים מעוקבים מידי שנה, כמות המופקת מכל אחד ממתקני ההתפלה הקיימים. במכתב לשר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, ד"ר עוזי לנדאו, ולראש רשות המים, פרופסור אורי שני, הם כותבים: "משק המים בארץ נתון כידוע במשבר חמור. הפתרון העיקרי המוצע הוא בכיוון של הקמת מתקני התפלה נוספים. לוח הזמנים להקמתם ולהפעלתם של המתקנים החדשים בנחל שורק, באשדוד ובאתרים נוספים הוא בסדרי גודל של שנים ולכן משק המים מתכנן צעדי חירום שמכוונים בעיקר להגבלות השימוש במים ופגיעה בערכים נופיים. אנו סבורים שיש כמה צעדים מעשיים שניתנים לביצוע מיידי ועל ידי כך יהיה ניתן להוסיף כמויות משמעותיות למשק, תוך זמן קצר ביותר".

בהמשך מעלים החוקרים את הצעותיהם:

מחזור מים בתעשייה: התעשייה בישראל מיצרת כ- 80 עד 100 מיליון מטר מעוקב שפכים. ברוב המקרים שפכים אלה מטופלים ומסולקים לגופי מים שונים. כמות הקולחים הממוחזרים כיום בתעשייה בישראל מצומצמת ביותר (בתי הזיקוק בחיפה, מפעלי נייר בחדרה ועוד כמה מפעלים בודדים). מערכות שטיפת מכוניות, למשל, אצל סוכני המכוניות, חברות ההשכרה ומתקנים לשטיפת מכוניות, יכולים לעבור מחזור מים בעלות נמוכה ובזמן קצר. חוקרי מכון גרנד למחקר המים בטכניון סבורים שבמאמץ ארגוני קטן, ניתן יהיה לגרום לכך שהתעשייה בישראל תעלה את כמות המים המושבים לפחות לרמה של כ- 30 מיליון מטר מעוקב לשנה. הדבר יתאפשר על ידי שדרוג הקולחים המופקים כיום באמצעות מערכות טיפול מתקדמות, כגון סינון דרך ממברנות וחיטוי בקרינה אולטרה סגולה.

עבודות עפר: במחקר המתבצע בימים אלה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, נמצא שכמויות המים הדרושות בישראל לסלילה ולעבודות עפר מסתכמות בכמה עשרות מליוני מטר מעוקב לשנה. אין כל הצדקה להמשיך ולהשתמש במים שפירים ואין כל בעיה לעבור לשימוש בקולחים שעברו טיפול במתקנים עירוניים או אזוריים. הדבר ניתן ליישום מיידי אך ורק על ידי מתן הנחיות מתאימות.

ניצול טוב יותר של קולחים: כ-%30 ממי הקולחים המטוהרים מוזרמים לים. יש לבחון את הסיבות לאי הניצול, לאתר מתקנים בהם ניתן למצוא פתרונות מהירים להכנסת חלק מקולחים אלה למעגל המחזור.

מחזור מים אפורים: מים אפורים מוגדרים כמים שמקורם בכיורים ובמקלחות. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות בעולם ובטכניון מציעים טכנולוגיות זמינות, פשוטות ובטוחות לטיפול ולשימוש חוזר במים אפורים למטרות שטיפת אסלות או למטרות גינון. ניתן ליישם טכנולוגיות מחזור מים אפורים בבנייני ציבור, בתי מלון, מעונות סטודנטים ומרכזי ספורט, שבהם קיימת תשתית תחזוקתית של מערכות אחרות. הכנסתם של מתקני טיפול ומחזור מים אפורים עשוייה להתבצע תוך זמן קצר ביותר, חודש עד חודשיים וכמות המים המוחזרת למשק המים מוערכת בכ- 20 מטר מעוקב לשנה. יצוין כי שימוש במים אלו גורע מיכולת המחזור של מי שפכים, אולם הוא גם חוסך במים שפירים. עם זאת, כל זמן ש- %30 מהקולחים המטוהרים נשפכים לים, יש מקום לאפשר את השימוש במים אפורים לגורמים מעוניינים.

חיסכון מים בבתים: במקביל לדרישה לעצירת השקית גינות, יש להורות על סגירת בריכות פרטיות. בנוסף לקמפיין התקשורתי מומלץ להוציא דפי הוראות והסברים כיצד ניתן לחסוך במים בבית, בשטיפת כלים, ברחצה, אפילו בשימוש בשירותים. כמו כן יש לשים דגש על אמצעים פשוטים לגילוי נזילות בבית. גם כאן ניתן לחסוך כמה עשרות מיליוני מ"ק לשנה.

הגברת ייצור מים במתקני התפלה קיימים
: במקום לייבא מתקני התפלה יבילים שמחיר המים בהם יהיה גבוה פי 4 ממחיר המים המותפלים היום, אפשר להביא להגברת הייצור במתקני ההתפלה הקיימים במחירים נמוכים בהרבה. אפשר לייצר תוספת של לפחות 60 מיליון מ"ק מים מותפלים במתקנים הפועלים בעלויות סבירות, תוך פחות משנה.

המסים על המים: מחירי המים במגזר העירוני הועלו לאחרונה בצורה דרמטית. כבר הוכרז שעודפי התשלום, כולל המיסים המוטלים על המים במקור, יועברו לאוצר המדינה. ראוי שייעשה שימוש במיסים אלו בכדי להגביר וליעל את מצאי המים הנוכחי.

מתקני ההתפלה העתידיים: הפתרון לטווח של מספר שנים תלוי במתקנים אלו. המשבר הנוכחי בכלכלה העולמית מתבטא במחסור בהלוואות להשקעות בשוק הפרטי. על המדינה להיערך כבר מעכשיו כדי לסייע לזוכים במכרזי ההתפלה של אשדוד ונחל שורק בהשגת כספים למימון הקמת המתקנים.

סיכום: חוקרי מכון גרנד בטכניון סבורים שבמקביל לצעדים שכבר נעשים כיום, ניתן ליזום צעדים נוספים, כדוגמת אלה שהוזכרו לעיל, ועל ידי כך יהיה ניתן להוסיף למשק המים סדרי גודל של לפחות 150 – 100 מיליון מטר מעוקב לשנה. כמות זאת שווה לכמות המים המותפלים בכל אחד מהמתקנים הגדולים, אשקלון וחדרה. ההבדל הגדול הוא שהשגת כמות מים זאת אפשרית תוך פרקי זמן קצרים, חודשים בודדים, אך ורק באמצעות צעדים ארגוניים יעילים. חברי המכון מוכנים לסייע בכל הנדרש להשגת יעדים אלה.

באותו נושא באתר הידען:

19 תגובות

  1. אם כך אז אברר את זה עם מפתח האתר. הייתי משוכנע שזה חלק מהמערכת הבסיסית. בכל אופן, הובלות, שירותי בייביסיטר ועוד כהנא וכהנא דברים לא רלוונטיים רק עלולים לפגוע בדירוג של האתר אם תינתן יד חופשית לקישורים אליהם, שלא כמו קישור לאתרי חדשות או לאתרי מדע אחרים.

  2. האם אתה בטוח? אצלי בבלוג זה לא ככה. יש אגב תוסף נחמד שנקרא Nofollow Case by Case ותוסף מאותו מתכנת שמשלים אותו שמאפשרים לך לשלוט בקלות באיזה תגובות לאפשר Follow של קישורים ובאיזה לא. חיוני כשרוצים דווקא לקדם אתרים של חברים/שותפים.

  3. זה יהיה ממש מעניין אם פעם תחשפו באיזה תוספים אתם משתמשים וגם תקשרו אליהם. לטובת שאר משתמשי הוורדפרס כמובן.

  4. נדמה כאילו הפתרון חייב להיות מיושם כבר בשלב הבנייה
    כי תוך התייחסות לדברי עמי בכר זה דיי הזוי להתקלח עם
    דלי מתחתיך.. חייב להיות לפחות למים במקלחת שימוש חוזר
    באמת חבל

  5. מה לגבי מניעת אידוי ממאגרים ומיקווי מים? ההשקעה הראשונית גדולה אולם חוסכת מיליוני קוב מים בשנה

  6. תודה, עמי.

    מעניין מה החוק באמת.
    מכיוון שאין חוק האוסר על כל כלבי השכונה לעשות את צרכיהם על הדשא שלי – אינני חושב שהבעיה היא קוליפורמים.
    ואם בדשא שלי עסקינן – הגזרה הוסרה לפני שהוא מת אבל נראה לי שהאוניברסיטה כבר לא תחזור לגדל דשא.

  7. מיכאל:
    במקום עבודתי (המכונים לחקר המדבר, מדרשת שדה בוקר) ישנו חוקר וסטודנטית שלו שעוסקים בדיוק בעניין זה של מים אפורים והמגע שלהם עם החוק. אין לי מקום מהראש שמראה לי את החוק, אבל משיחות עם האנשים הבנתי שזה העניין. הם היום עובדים על ספר שיוצע לכנסת ישראל על מנת להעביר את חוק המים האפורים.

    הבעיה עם השבת מים ברמה הביתית היא כמובן הבקרה. ישנם תקנים בעולם להשבת מים ויש חשש גדול שלא ניתן יהיה לשלוט בעשרות אלפי מתקנים ביתיים ולהבטיח שהילדים שלנו לא משחקים על דשה רווי קוליפורמים או פתוגנים אחרים.

    התקן מדבר על כמה יחידות חיידקי קולי מותר שיהיו במים אפורים שהושבו לשימוש חוזר. ישנם דרכים ירוקות מאוד להשיב את המים – כמו למשל חימום שלהם בעזרת אנרגיה סולרית (תהליך יעיל מאוד הן מהבחינה הביולוגית והן מהבחינת קצירת האנרגיה הסולרית לצרכי חימום).

    במקומות שונים בעולם, למשל, בונים בבית משפחה דו קומתי או בבנינים רבי קומות, מערכת שבה מי המקלחת מהקומה למעלה נאגרים ומשמשים לשטיפת השרותים בקומה מתחת. כך משתמשים למעשה באנרגיה שיש למים ממקום גבוה לנמוך וחוסכים המון.

    בתכנון נכון של מבנים ניתן לחסוך כמויות אדירות של מים. הבעיה שהתקנים לפעמים לא קיימים וההשקעה נופלת על הצרכן הפשוט שבסך הכל רצה לחסוך למדינה ולעצמו בהוצאות מים וכסף.

    בברכת חברים,
    עמי בכר

  8. עמי:
    לא ידעתי על קיומו של חוק האוסר השבת מים אפורים ברמה הביתית. אודה לך אם תצביע על מקום שבו האיסור מופיע באופן רשמי.
    יכול להיות שאוסרים את השבת המים מחשש שישתמשו בהם לצרכים שהמדינה אינה רוצה לעודד כמו השקיית מדשאות אבל הרי זו לא בעיה לאסור השקיית מדשאות גם במים מושבים.
    אגב, אני באמת התחלתי ליבש את הדשא סביב ביתי.
    אתמול ראיתי שאוניברסיטת תל אביב כבר לגמרי ייבשה את מדשאותיה.
    האם יש עוד פראיירים מלבדי ומלבד האוניברסיטה?

  9. הבעיה במשק המים היא לא בעיה מתימטית שניתן לפתור אותה אם אך נאמץ מסקנות של מוסד מכובד כמו הטכניון.
    הבעיה היא מנהיגותית שלטונית, הבעיה היא משק מים מנוהל על ידי חשיבה חולנית ומעוותת, שגורמת למחסור במים.
    הייתי שמח לקבל תגובות ללינק שאני מצרף התוקף נושא זה מזווית מרעננת :

    http://www.kav.org.il/pages/show/?id=74

  10. וכרגיל מדינות העולם יישמו את הפתרונות הללו, מקנדה ועד אירן, וישראל תמשיך להתייבש בווכוחים וכוחניות פוליטית…

  11. הפתרון הנכון הוא להעלות את מחיר המים.
    ככה מנהלי המפעלים בתעשיה ילכו בעצמם לטכניון לבדוק איך אפשר למחזר את המים, מבצעי עבודות העפר יקחו בעצמם מי קולחים ואני יפסיק להשקות את הדשא.

  12. אחת הבעיות החמורות היא חקיקה האוסרת על השבה של מים אפורים בבתים פרטיים. מתקנים פשוטים מאוד שיכולים להשביח בחזרה מים אפורים בסדר גודל של בית פרטי למי השקיה או לחילופין מתקנים שלא משביחים את המים האפורים אך עושים בהם שימוש חוזר – כמו למשל הדחה של שרותים – הללו אסורים על פי החוק בישראל.

    כשאני מפעיל את המדיח, אני שם דלי בצינור היציאה של המים ואוסף אותם ומשתמש בהם להדחת השרותים. גם כשאני מתקלח אני עושה את זה עם דלי מתחתיי. המון מים נחסכים כך. אני לא רואה ולא מצפה מאנשים לעשות כמוני – זה "קשה" מדי. יש ליצור מערכות שעושות את זה באופן אוטומטי והטכנולוגיה לכך מאוד פרימיטיבית וזמינה.

    זאת ועוד, אין מספיק מחקר בנושא בארץ. משתמשים בטכנולוגיות יחסית ישנות בטיפול בשפכים. אין צימוד של תהליכים תוך שימוש באנרגיה ירוקה (בעיקר אנרגיה סולרית) לטהור מים וניצול הבוצה והחומר האורגני ליצירה של ביו-גז. מיי שפכים הם זהב למי שיודע ומעוניין לנצל אותם.

    בברכת חברים,
    עמי בכר

  13. מזל שיש קת הטכניו, קול ההגיון השפוי
    שיודע להסתכל על כל התמונה.. השאלה
    איך מעבירים את המסר לרמת הביצוע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן