שמואל- כוהן עם ילדות בעייתית

ספר שמואל א' פותח בסיפורה של חנה אשר התקשתה להרות ולאחר תפילותיה ותחנוניה לאל ,זה נעתר לה והיא אכן יולדת בן וקוראת לו שמואל.

שמואל שומע בקולו של האל
שמואל שומע בקולו של האל

התמונה מאתר http://breadsite.org" המתיר שימוש בתמונות תמורת הקישור הנ"ל

ספר שמואל א' פותח בסיפורה של חנה אשר התקשתה להרות ולאחר תפילותיה ותחנוניה לאל ,זה נעתר לה והיא אכן יולדת בן וקוראת לו שמואל.בעקבות לידתו של שמואל היא ילדה שלושה בנים ושתי בנות(שמואל א' ב' 21 ).לפני לידת שמואל חנה נדרה כי אם אכן תלד בן, תיתן אותו ל"יהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו"(שמואל א' א' 11 ).הקורבן שהיא מוכנה לתת הוא גדול מאוד.אין מדובר בקורבן דמים,אלא בנכונות לוותר על הבן ובמקום להיות ילד רגיל הוא ישמש בקודש. וזה מה שהיא אכן עושה.היא העבירה את שמואל לחסותו של עלי הכוהן "והנער משרת את יהוה את פני עלי הכוהן"(שמואל לא ב' 11 ). על נדר זה חנה חייבת היתה לספר לבעלה,אחרת איך תסביר לו שהילד לא יגדל יותר בבית,אלא בביתו של אדם זר גם אם מדובר בעלי הכוהן.מסיבה זו אי אפשר היה להסתיר משמואל עם התבגרו שאביו מולידו הוא מי שהוא אחר ולא הכוהן שבביתו גדל.

שמואל העביר את ילדותו שלא במסגרת הרגילה. הוא לא גדל בבית הוריו.קשה לומר שאלקנה אביו הרגיש בכך בנוח.לא הוא שגידל את בנו אלא מי שהוא אחר.שמואל עצמו,משעה שעבר לבית עלי נותק מסביבת הגידול הטבעית שלו והיה ספוג כל כולו באווירת הקודש,בתוך ביתו של המנהיג הרוחני של העם. התנהגותו היתה בוגרת הרבה מכפי גילו בבחינת המעמד מחייב. משעה שנולדו אחיו ואחיותיו האם המשיך להתרועע איתם,חלק מחוויות הילדות הקשורות למעשי משובה שבין אחים ואחיות? הקשר היחידי שהיה לו עם בית ההורים היה עם האם כפי שנרמז בפרק ב' 18-19 :"ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד. ומעיל קטון תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים".בבגדים שהיא תפרה לו היא גם הכינה אותו נפשית לתפקיד רם לעתיד לבוא.האם נהגה בחוכמה? הוא כילד הרגיש מחוייב לכך .קרוב לוודאי שלא פעם שאל את עצמו האם הוא אכן עומד בציפיות שמצפים ממנו.

מי מילא בפועל את תפקיד האב? היה זה עלי הכוהן. מכיון שבניו מעלו באמונם כלפי האל(שמואל א' ב' 12 )אימץ עלי את שמואל וראה בו את ממשיכו,בו הוא יוכל לשים את כל יהבו.סביר ביותר להניח שגם עם כך אביו מולידו לא הרגיש בנוח.שמואל היה חייב להתנתק אט אט מאביו הביולוגי ולהישען על עלי ועלי כבר לא היה אדם צעיר. סביר להניח ששמואל חרף המעמד שאליו נשאב והאהבה שהעניקו לו אמו ועלי הטילו עליו מעמסה כבדה מאוד.הוא היה צריך להתמודד לאורך זמן עם השאלה את מי יאהב יותר, את אביו מולידו או את עלי?

איך התמודד שמואל עם ילדות בעייתית זו? רמז לכך מוצאים בפרק ב' 26 : "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים". נראה ששמואל היה נער בריא בנפשו ונבון.הוא השכיל להתמודד עם בעיות ההתבגרות הלא שגרתיות שלו. למרות שגדל בתוך האליטה הכוהנית לא הרגיש עצמו מורם מעם. במקביל לעבודת הקודש אותה מילא בנאמנות ,יחסו כלפי האנשים סביבו היה חם ולא מתנשא. הקשר שלו אתם היה בגובה העיניים.בפרק ג' 20 נאמר : "וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה". לשמואל היו גם תכונות תרומיות של מנהיג ושמו הלך לפניו בכל ישראל כאדם נאמן ושקול, מה שמעיד כי לבד מתבונתו והיושרה שלו הוא ניחן גם בתכונות של מנהיג.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן