סייגן לא פסל חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, אבל תקף את פון דניקן על שימוש ב“ראיות” חלשות ועל “חשיבה מרושלת” שהופכת תעלומות להוכחות
אריך פון דניקן, הסופר השווייצרי שהפך בשלהי שנות ה־60 את רעיון “האסטרונאוטים הקדומים” לתופעת ענק, הלך לעולמו בגיל 90. לפי דיווחים של סוכנויות הידיעות, הוא מת ב־10 בינואר 2026 בבית חולים במרכז שווייץ, והדבר נמסר לציבור בימים שלאחר מכן.
מותו של פון דניקן מחזיר לקדמת הבמה גם את אחת התשובות החריפות והמשפיעות ביותר שקיבל בזמנו מן הממסד המדעי – זו של האסטרונום והמדען־המסביר קארל סייגן. סייגן לא היה “שומר סף” שמסרב עקרונית לרעיונות על חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ. להפך: הוא היה מהקולות הבולטים שטענו שהיקום כנראה שופע חיים, ושחיפוש מושכל אחריהם הוא משימה מדעית לגיטימית. אבל דווקא משום כך, הוא ראה בטענות של פון דניקן דוגמה מסוכנת לאופן שבו דמיון וראיות מתבלבלים – עד כדי יצירת “מדע” בלי בדיקה.
רב המכר ששינה את תרבות המסתורין
פון דניקן פרץ לתודעה עם “מרכבות האלים?” (Chariots of the Gods?, 1968) – ספר שהציע כי תרבויות עתיקות קיבלו דחיפה טכנולוגית/דתית ממבקרים מן החלל. הוא הצביע על פירמידות, אתרי ענק בדרום אמריקה, ציורי מערות, “מפות כוכבים” ואגדות בריאה כעל “עקבות” לכאורה. המבקרים – ארכאולוגים, היסטוריונים ומדענים – טענו שמדובר בפסאודו־ארכאולוגיה: איסוף אנקדוטות, קריאה סלקטיבית של מקורות, ולעיתים טעויות עובדתיות, תוך התעלמות מהסברים רגילים וחזקים יותר.
למרות הביקורת, ההשפעה התרבותית הייתה אדירה: הספר נמכר בעשרות מיליוני עותקים, תורגם לשפות רבות, והוליד תעשייה של ספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה – עד “Ancient Aliens” בעידן המודרני.
סייגן: לא נגד חייזרים – נגד “ראיות” שמתחפשות
התגובה המפורסמת ביותר של סייגן לפון דניקן הופיעה במבוא שכתב לספר הביקורת “The Space-Gods Revealed” (רונלד סטורי, 1976) – מתקפה שיטתית על טענותיו של פון דניקן. שם סייגן ניסח כמה משפטים שהפכו לציטוטי־מפתח בתרבות הספקנות:
- סייגן קיווה שספרים כמו “מרכבות האלים?” ימשיכו להופיע “בקורסי לוגיקה בתיכון ובאוניברסיטה” כ־“שיעור מעשי ב־‘חשיבה מרושלת’ (sloppy thinking)”. (michaelshermer.substack.com)
- והוא הוסיף את אחד המשפטים הנוקבים ביותר שיוחסו לו בהקשר הזה: “איני מכיר ספרים בני־זמננו השופעים טעויות לוגיות ועובדתיות כמו ספריו של פון דניקן” (במקור: “riddled with logical and factual errors”).
במילים אחרות: הבעיה של סייגן לא הייתה עצם האפשרות שחוצנים ביקרו כאן בעבר – אפשרות שהוא לא פסל עקרונית – אלא הדרך שבה פון דניקן “סוגר פערים” בידע: רואה תעלומה, מכריז על פתרון חייזרי, ואז מציג אותו כאילו הוא מסקנה הכרחית. הציטוטים הללו חשובים כי הם מצביעים על מתודולוגיה: בלי סטנדרט ראיות, כל חידה הופכת ל”הוכחה”.
“פון דניקן וכותבים לא־ביקורתיים”: האזהרה מ“ברוקה”
כמה שנים אחר כך, סייגן חזר לנושא בספרו “Broca’s Brain” (1979). שם הוא הודה שהספר המוקדם שכתב עם האסטרופיזיקאי יוסיף שקלובסקי (“Intelligent Life in the Universe”, 1966) אולי תרם – בלי כוונה – לגל הפופולרי של “אסטרונאוטים קדומים”. אבל הוא הדגיש שהגל הזה קיבל צורה בעייתית אצל “von Däniken and other uncritical writers”, שלקחו השערות זהירות והפכו אותן ל־“valid evidence of extraterrestrial contact”. (ויקיפדיה)
המסר כאן חד: אפשר לשאול שאלות גדולות על חיים תבוניים ועל ביקורים אפשריים – אבל אסור להפוך ספקולציה לסיפור “מוכח”, ואסור לקצר את הדרך בין “מוזר” לבין “חייזרים”.
למה זה נשאר רלוונטי גם היום
גם אם מי שקרא את פון דניקן ראה בו סיפור מעורר דמיון ולא ספר לימוד, ההשפעה הרחבה של הז’אנר הייתה (ועדיין) לטשטש גבולות: בין חידה לבין ראיה, בין אנומליה לבין פרשנות, בין מדע לבין בידור. סייגן חשש מתופעה רחבה יותר: רעב למשמעות בתקופות של אי־ודאות, שמייצר שוק עצום להסברים פשוטים, דרמטיים ומנחמים – גם כשהם חלשים עובדתית. (michaelshermer.substack.com)
במובן הזה, “הוויכוח” אינו רק על פירמידות או קווי נאסקה. הוא על כלי החשיבה שלנו: האם אנחנו יודעים לשאול “מה הראיה?”, “מה האלטרנטיבות?”, “האם ההסבר המוצע בכלל ניתן להפרכה?”, והאם אנחנו בודקים את התשובה שאנחנו רוצים לשמוע באותה קשיחות שבה היינו בודקים תשובה שמאכזבת אותנו.
פון דניקן, שגם ישב בכלא בשל מעילה בכספי מלון שניהל בדאבוס שבשווייץ, נפטר, אבל המתח בין הדמיון האנושי לבין המשמעת המדעית נשאר איתנו. וסייגן – במבוא קצרצר ובכמה משפטים חדים – הצליח למסמר כלל עבודה שמחזיק עד היום: אפשר לחלום רחוק, אבל חייבים למדוד קרוב.
עוד בנושא באתר הידען:
