מאמר שכתבתי לאחר מותו של קארל סייגן בשנת 1996. פורסם ב”הארץ” בגרסה מעט שונה
אבי בליזובסקי
האסטרונום קארל סייגן, שהיה גם מספר מחונן, ואשר עסק במסתורי היקום הרצאות, ספרים ובסדרת טלוויזיה ידועה, מת בדצמבר 96 בגיל 62 לאחר מלחמה בת שנתיים בסרטן מח העצמות. סייגן מת מדלקת ראות במרכז לחקר הסרטן על שם הצ'ינסון בסיאטל, שם נערכה לו השתלת מח עצמות באפריל,'95 אמרה דוברת המרכז, סוזן אדמונדס. המרכז איבחן את מחלתוו כמילדוספלאסיה, סוג של אנמיה, הידועה גם כפרה-לוקמיה.
סייגן העביר את המחשבות המדעיות ממגדל השן האדמי לסלון של האנשים הרגילים, באמצעות הכתיבה הפופולרית שלו וההופעה הטלוויזיונית המרשימה. הוא זכה בפרס פוליצר בשנת 1978 על ספרו דרקוני גן העדן, פקולציות אודות האבולוציה של התבונה האנושית. בשנת 1980, הסדרה בת 13 החלקים “קוסמוס”, היתה הסדרה הנצפית ביותר בכל תולדות הטלוויזיה הציבורית האמריקנית, שיא שנשבר רק על ידי הסדרה שעסקה במלחמת האזרחים. הסדרה הפכה אותו לסלבריטאי לאומי. ציירי קומיקס עשו פרודיות המתייחסות לביטוי הנפוץ בפיו “ביליונים על ביליונים של כוכבים. בעוד מדענים טהורים קבלו על כך שהוא פישט יתר על המידה ואפילו עשה בדרך שגיאות אינטרפרטציה, סייגן לא נרתע מהתוית של פופוליזטור של המדע. “אני נושא את האות הזה בגאון.” הוא אמר בראיון משנת 1994.
מלבד גישתו לעשות את הרעיונות המדעיים מרתקים ומושלמים, סאגאן בנה גם רקורד מרשים של מחקר, ותמיד התעקש שחקירה מדעית היא בעדיפות הראשונה אצלו. “מאז שהייתי ילד קטן, הדבר היחיד שרציתי באמת היה להיות מדען, לעשות את המדע בפועל, לחקור את הטבע, ולמצוא כיצד דברים פועלים”, הוא אמר. “וזה היה הכיף. אם אתה מאוהב בזה אתה רוצה לספר זאת לכל העולם”.
בראשית שנות העשרים לחייו, סייגן ניפץ את העובדה המוסכמת עד אז לכוכב הלכת נוגה יש את האקלים המתאים לחיים. הוא גילה שלמעשה זהו מקום עוין כאשר הטמפרטורה על פני השטח שלו מגיעה ל-500 מעלות צלזיוס. גילוי זה, לפי מה שכתב בספר “מוחו של ברוקה” הביא אותו לדאגה שמא גם לכדור הארץ עשוי להיות גורל דומה, בשל הגידול בכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה כתוצאה מהפעילות האנושית. בתשובה לאנשי דו-פוינט, שטענו כי מדובר במשהו תיאורטי, ענה סייגן, כי אסור לנו ולקחת סיכונים העלולים לגרום נזק לכוכב הלכת שלנו, כי אין לנו מקום אחר לגור בו.
בעודו מלמד אסטרונומיה בהארוורד בשנות השישים, הוא גילה כי רוחות המסיעות אבק, ולא חילופי עונות בצמחיה, הם המסבירים את התבניות הבהירות והכהות המופיעות על מאדים. הארווארד לא סיפקה לו קביעות, לכן, כאשר אוניברסיטת קורנל הציעה לו להקים מעבדה לחקר כוכבי הלכת, סייגן הסכים מיד.
סייגן סייע בתכנון משימות רובוטיות בחלל עבור נאסא מאז סוף שנותהחמישים, סייגן עשה שימוש בנתונים שהתקבלו בטיסות אלו כדי לערוך סימולציות אודות סופות האבק במאדים או אפקט החממה בנוגה. בשל כישוריו ההופעתיים, הוא היה זה שייצג את המדע תמיד בפני החוגים הגבוהים, ותמיד נע בין סדרת הרצאות אודות תצפיות חללית זו או אחרת, לשולחן הכתיבה שלו באיטקה, ניו יורק. כאשר הוא נתקע בפרויקט מחקרי אחד, הוא עבר לפרויקט הבא, ונתן לתת ההכרה שלו לפתור את הבעיה, דבר שעזר ב-9 מתוך כל עשר בעיות, לדבריו.
סייגן היה הדובר החד והברור ביותר של המדע הרציונלי, שלא קיבל כל דבר, לא הוכחה לאלוהים, ולא הוכחה לקיומם של עבמים, למרות זאת היה משוכנע בקיומם של יצורים אינטלגנטיים בחלל החיצון, ואף עמד בראש שדולה בקונגרס שיאשר מימון תוכנית רב שנתית לחיפוש חיים בחלל באמצעות האזנה לגלי רדיו במיליוני תדרים בו זמנית. לפרויקט קוראים ,SETI ראשי תיבות באנגלית של חיפוש אחר תבונה חוץ ארצית. כוחו לא עמד לו כאשר הקונגרס החליט לקצץ את התקציב הזעום של הפרויקט, כמה מיליוני דולרים, בטענה שמדובר במשהו לא רציני, וכדאי לתת את הכסף הזה לעניי וושינגטון. לשם כך הוא הקים את האגודה הפלאנטרית, עמותה האוספת תרומות לצורך המשך מבצע החיים הזה של סייגן. בספרו “מגע” הוא תאר את ההשפעה האפשרית של יצירת קשר עם תרבות עליונה משלנו על הגזע האנושי.
