חוקרים ישראלים זיהו לפחות 28 מעגלי אבן גדולים נוספים סביב האתר המכונה "הסטונהנג' של ישראל", ומציעים לראות בו חלק מנוף תרבותי, חקלאי וחברתי רחב מהתקופה הפרוטו־היסטורית
במשך עשרות שנים נחשב רוג'ום אל־הירי שברמת הגולן לאחד האתרים הארכיאולוגיים החריגים והמסתוריים בלבנט הדרומי. האתר, שקיבל לא פעם את הכינוי "הסטונהנג' של ישראל", נתפס כמבנה יחיד במינו: גל אבנים מרכזי, שגובהו כחמישה מטרים וקוטרו כעשרים מטרים, המוקף בארבע טבעות אבן קונצנטריות מבזלת, בקוטר כולל העולה על 150 מטרים. אלא שמחקר חדש, שפורסם ב־18 במרץ 2026 בכתב העת PLOS One, מציע כעת תמונה שונה לגמרי: רוג'ום אל־הירי אינו חריג בודד בנוף, אלא האתר המרשים ביותר בתוך מכלול אזורי רחב בהרבה של מעגלי אבן גדולים.
המחקר, בהובלת ד"ר מיכל בירקנפלד מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, התבסס על שילוב של תצלומי לוויין ברזולוציה גבוהה, מודלים גיאופיזיים וניתוח מרחבי השוואתי. החוקרים השתמשו במאגר דימות שנאסף לאורך שני עשורים, בין 2004 ל־2024, ממקורות כמו Google Earth Pro, CNES/Airbus וקבוצת לווייני Pleiades, וביצעו את הניתוח באמצעות ArcGIS Pro וכלי ArcPy. במסגרת העבודה אותרו 28 מבנים מעגליים גדולים ברדיוס של כ־25 קילומטרים מרוג'ום אל־הירי, שרובם לא תועדו בעבר בסקרים ארכיאולוגיים מסודרים.
דפוס אדריכלי מובהק
מן המאמר עולה כי אין מדובר באוסף מקרי של גלגלי אבנים, אלא בדפוס אדריכלי מובהק. רוב המבנים שנמצאו בנויים מאבני בזלת מקומיות, בדרך כלל בקוטר של 50 עד 250 מטרים, עם קירות חיצוניים עבים ברוחב של כשניים עד שלושה מטרים ולעיתים גם מחיצות פנימיות, קירות רדיאליים או טבעות פנימיות נוספות. רבים מהם השתמרו באופן חלקי בלבד, ולכן קשה לזהותם מן הקרקע. דווקא המבט הרב־עונתי מן האוויר, בתנאי תאורה שונים ובזוויות שמש שונות, הוא שאפשר לחשוף את צורתם. החוקרים מציינים כי חלק מהאתרים ניכרים היטב רק בצילומי עונה יבשה או בתאורה נמוכה, עובדה שמסבירה מדוע חמקו עד כה מתיעוד. (PLOS)
אחד הממצאים החשובים ביותר נוגע למיקומם של המעגלים בנוף. רובם ממוקמים על מדרונות מתונים או על רמות קטנות, סמוך לערוצי מים עונתיים, ובדרך כלל כחלק ממערכות רחבות יותר של קירות שדה, מתחמים חקלאיים ולעיתים גם שדות דולמנים. לפי החוקרים, ההקשר הזה מרמז שהמבנים לא שימשו רק כאתרים טקסיים מבודדים, אלא היו משולבים בדפוסי החיים של קהילות רועים־חקלאים קדומות. ייתכן ששימשו מוקדי התכנסות עונתיים, סמני טריטוריה, או אתרים בעלי תפקיד פולחני וחברתי גם יחד. במילים אחרות, במקום לראות ברוג'ום אל־הירי תעלומה חד־פעמית, המחקר מציע להבין אותו כחלק ממערכת אזורית של ארגון מרחב, משאבים ותנועה בנוף.
ככל הנראה לא מצפה כוכבים
לממצאים יש גם השלכה על אחת ההשערות המפורסמות ביותר לגבי האתר: הרעיון שרוג'ום אל־הירי שימש מצפה אסטרונומי קדום. המאמר מזכיר כי במשך שנים יוחסה חשיבות מיוחדת לכניסה הצפון־מזרחית של האתר, שנחשבה בעיני חוקרים מסוימים מותאמת לזריחת השמש ביום ההיפוך הקיצי. אולם מחקרים עדכניים יותר, שעליהם נשענים גם מחברי המאמר החדש, מראים כי האתר וסלעי הסביבה עברו סיבוב טקטוני מצטבר במשך אלפי שנים. לכן, הכיוונים הנמדדים כיום אינם בהכרח הכיוונים המקוריים שבהם נבנו הקירות והפתחים. אם מוסיפים לכך את העובדה שכעת ברור שהאתר אינו יחיד במינו, נחלשת עוד יותר הפרשנות הרואה בו מצפה אסטרונומי ייחודי.
המחקר נכתב בידי ד"ר מיכל בירקנפלד, ד"ר אולגה חבארובה מאוניברסיטת לוקסמבורג, פרופ' לב אפלבאום מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הנפט והתעשייה של אזרבייג'ן, ואורי ברגר מאוניברסיטת בן־גוריון ומרשות העתיקות. מעבר לחשיבותו להבנת רוג'ום אל־הירי עצמו, המחקר מדגים עד כמה טכנולוגיות חישה מרחוק משנות כיום את הארכיאולוגיה: לא עוד הסתמכות בלעדית על מה שניתן לראות בסקר קרקעי, אלא שילוב של לוויינים, עיבוד תמונה, שכבות זמן וניתוח סביבתי שמאפשרים לחשוף דפוסים אזוריים שלמים. במקרה של הגולן, המשמעות היא שייתכן שמתחת לעיניים שלנו, או נכון יותר מעליהן, מסתתרת עדיין רשת רחבה עוד יותר של מונומנטים קדומים שמחכים להתגלות.
למאמר ב-PLOS
עוד בנושא באתר הידען:
