כשאתה מעלה זיכרונות, אתה פותח אותם לשינויים
12/10/2000
מאת סנדרה בלקסלי
ייתכן שהמדענים מצאו סיבה ביולוגית לכך שלעתים קרובות יש לשני אנשים זיכרונות שונים מאירוע שהיו עדים לו לפני שנים. נראה שבכל פעם שזיכרון ישן מועלה אל המודע, המוח מפרק אותו, מעדכן אותו ויוצר חלבונים חדשים בתהליך אחסונו החוזר לטווח ארוך.
משמעות היווצרותם של החלבונים החדשים היא שהזיכרון עבר תהליך של שינוי, כך שעתה הוא משקף את התנסויות החיים של האדם – ולא את הזיכרון עצמו.
הממצא מבוסס על מחקר שבו נבדק סוג מסוים של זיכרון-פחד אצל בעלי חיים, אך מומחים רבים סבורים כי ייתכן שאפשר להשליכו גם על סוגים אחרים של זיכרונות אצל בני אדם. לדבריהם, הגילוי עשוי להוביל לפיתוח דרכים לשינוי או למחיקת זיכרון אצל בני אדם.
על המחקר, שנעשה במרכז לחקר המוח באוניברסיטת ניו יורק, דיווח באוגוסט כתב העת “.”Nature זהו ההסבר הנוירו-ביולוגי המספק הראשון על הדרך שבה מעודכנים זיכרונות, אמר ד”ר דניאל שכטר, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הרווארד ומומחה לזיכרון.
“טעות לחשוב שברגע שאתה מקליט זיכרון, הוא מקובע לנצח”, הוסיף.
זה 100 שנה לפחות ידוע שזיכרונות חדשים שזה עתה נוצרו הם עדיין בלתי יציבים, אמר ד”ר ידין דודאי, נוירוביולוג במכון ויצמן ברחובות. מכה בראש, הלם חשמלי או סמים מסוימים עשויים לשבש את התהליך שבו זיכרונות לטווח קצר נהפכים בהדרגה לזיכרונות לטווח
ארוך, כאשר חיבורים חדשים וסינתזות חלבון נוצרים במעגלי הזיכרון. בשנות ה-60 הראו חוקרים שסמים מסוימים יכולים לשבש העלאת זיכרונות, אמר, אך מחקר זה לא הרחיק לכת משום שהסמים פגעו במוח כולו.
במחקר הנוכחי עשו ד”ר קארים נאדר וד”ר גלן שייף, עוזרי מחקר באוניברסיטת ניו יורק, ניסויים בחולדות שבהם בוצע תהליך הקרוי התניית פחד. החוקרים השמיעו צליל מסוים לחולדות כלואות ובו בזמן נתנו להן שוק חשמלי ברגליהן. מאוחר יותר, כשהשמיעו לחולדות את הצליל הן קפאו על מקומן – החולדות למדו לפחד.
החוקרים יודעים בדיוק כיצד והיכן מובנה זיכרון הפחד הזה באמיגדלה של החולדה, אזור במוח שמעבד את הרגשות. לדברי ד”ר שייף, אם מוזרק לאמיגדלה של החולדה סם החוסם את סינתזת החלבון זמן קצר לאחר התניית הפחד, היא אינה רוכשת זיכרון לטווח ארוך שלו. אך אם הסם מוזרק שש שעות או יותר לאחר מכן הזיכרון אינו
נחסם; המוח כבר יצר חלבונים חדשים כדי לגבש ולאחסן את הזיכרון.
במשך כשש שעות הזיכרון הוא מה שהמדענים מגדירים “רופף” – פתוח או רגיש למניפולציה. לאחר תקופה זו הזיכרון מתייצב.
אך לדברי ד”ר נאדר הניסויים הללו שיעממו אותו. “שאלתי את עצמי מה קורה לזיכרון בשעה שאתה זוכר אותו, האם הוא שוב מתרופף?”
לפיכך הציע נאדר ניסוי חדש: ללמד בעלי חיים לשייך את הצליל לשוק החשמלי. לאחר יום או יותר, כשזיכרון הפחד מתגבש אצלם, יושמע להם שוב הצליל (כדי לעורר את הזיכרון) ויוזרק להם סם החוסם את סינתזת החלבון.
“אני טענתי שלסם לא תהיה כל השפעה” על למידה קודמת, אמר ד”ר שייף. אם בכלל, זיכרון הפחד של החיה צריך להיות חזק יותר, משום שהסם יכול למנוע ממנה ללמוד שצליל לא בהכרח מתקשר לשוק חשמלי – דבר שיחזק את זיכרון הפחד המקורי. שני המדענים התערבו ביניהם על התוצאה; המנוצח היה אמור להזמין את המנצח למשקה. כמה שבועות אחר כך התענג ד”ר נאדר על קוקטייל קוסמופוליטן.
“הלסת שלי כמעט פגעה ברצפה כשראיתי את התוצאה”, הוא מספר. במקום לקפוא למשמע הצליל, החולדות בקושי הגיבו. משמעות הדבר היא שזיכרונות מתרופפים ונעשים פתוחים לשינויים כאשר הם נשלפים, ויש לייצר חלבונים חדשים לפני שהם שוב מאוחסנים.
שני המדענים הדגישו שממצא זה הוא רק צעד ראשון בחקר הדרך שבה המוח מגבש זיכרונות ועושה בהם מניפולציות. לא ידוע אם גם זיכרונות ישנים ומגובשים יותר ניתנים לשינויים או שהמכניזם הזה מוגבל לזיכרונות פחד בלבד.
שאלה מעניינת שעולה בעקבות המחקר היא מדוע בכלל תבחר האבולוציה אסטרטגיה המאפשרת לעצב מחדש זיכרונות. נראה שזיכרונות צריכים להיות אמינים כדי שיוכלו להנחות את ההתנהגות, אך בה בשעה עליהם להיות גם פתוחים למידע חדש.
בטווח הארוך אפשר יהיה אולי לעשות שימוש קליני בממצאים אלה כדי למחוק זיכרונות טראומטיים, אמרה ד”ר אליזבת לופטוס, פסיכולוגית וחוקרת זיכרון באוניברסיטת ואשינגטון בסיאטל. חולה יעלה בזיכרונו את האירוע המטריד ויקבל תרופה או אמצעי אחר שישבש את גיבושו מחדש של הזיכרון.
לדבריה, המחקר גם מבהיר את עניין הזיכרונות המוטעים. אם זיכרון שמועלה הוא פתוח לשינויים, אמרה, הרי שבמארג הזיכרון יכול להישזר מידע מוטעה בדיוק כמו מידע נכון. ברגע שזה קורה אין לאדם כל דרך לדעת מה מהזיכרונות נכון ומה לא.
הופיע בעיתון הארץ, 12/10/2000{
אתר הידען היה עד סוף שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ
