פסל בגובה שמונה מטרים של רעמסס השני התגלה בקהיר * דאגה משוד העתיקות במצרים

ארכיאולוגים גילו תחילה את ראשו וחזיהו של פסל אחד הפרעונים החזקים ביותר בשושלת ה -19, רעמסס השני (1279-1213 לפנה”ס). הפסל הנדיר נמצא בתוך שכבת מי תהום בשכונת מאטרייה Matariya, שכונת פועלים מזרחית לקהיר. במצרים ובקהילה הארכיאולוגית מודאגים מרמת השמירה הלקויה על עתיקות ברחבי המדינה

פסל של רעמסס השני בגובה מוערך של כ-8 מטרים התגלה מזרחית לקהיר על ידי ארכיאולוגים גרמנים שחפרו בקרבת קהיר. הארכיאולוגים גילו תחילה את ראשו וחזהו של פסל אחד הפרעונים החזקים ביותר, הפרעון השלישי בשושלת ה -19, רעמסס השני (1279-1213 לפנה”ס) כלומר לפני יותר מ-3,000 שנה. הפסל הנדיר נמצא בתוך שכבת מי תהום בשכונת מאטרייה Matariya, שכונת פועלים מזרחית לקהיר. לצד פסלו של רעמסס השני התגלה גם פסל קטן יותר, הפעם רק בגודל 1:1  של נכדו – סת’י השני כתינוק, 80 סנטימטרים. את המשלחת המשותפת הגרמנית-מצרית הובילה אוניברסיטת לייפציג.

הגילוי עליו הכריז משרד העתיקות המצרי ב-9 במארס הוא אחד החשובים באתר, הנמצא בסמוך לשרידי המקדש של רעמסס השני בעיר העתיקה הליופוליס, ששוכנת היום בחלק המזרחי של קהיר. הפסל התגלה כשהוא מפורק ושקוע בתוך שכבת מי תהום. בהכרזה של משרד העתיקות המצרי נאמר כי מדובר בתגלית גדולה של פסל ענק של מלך, קרוב לוודאי רעמסס השני או רעמסס הגדול שהיה הפרעה החזק ביותר והנערץ ביותר. אמנם התגלו בעבר פסלים רבים של רעמסס השני אבל אף אחד לא התקרב לגודל זה.

בתקופתו כלל שלטון מצרים שטחים מסוריה במזרח עוד מדבר נוביה בדרום, לרבות כמובן ארץ כנען.

רעמסס השני מלך על מצרים במשך כ 68 שנים – תקופה ארוכה גם בהתחשב בתוחלת החיים הזעומה שהיתה אז אפילו לחברי משפחת המלוכה (שגם נהגו להתחתן בתוך המשפחה). סבורים כי חי עד גיל 90. שלטונו סימן את השיא האחרון של הכח אימפריאלי המצרי.

המלך הגדול הוביל תקופה של התפשטות צבאית במצרים. הוא הקדיש מאמצים ממושכים לבניית ארמונות ומקדשים, כולל מקדש אבו סימבל הידוע בדרום מצרים שהיו בולטים בהיסטוריה המצרית.

גופת אמו החנוטה התגלתה בשנת  1881 והיא הועברה למוזיאון המצרי בקהיר, שם הפכה במהירות לאחד ממוקדי התיירות הגדולים ביותר של המדינה.

הממצאים נמצאו כאמור בקרבת הליופוליס – או עיר השמש ביוונית, בחלק הצפון מזרחי של קהיר המודרנית, מקדש השמש בהליופוליס נוסד על ידי רעמסס השני מה שמגביר את הסבירות שמדובר בפסל שלו. המקדש היה גדול כפליים ממקדש קארנק בלוקסור אך הוא נהרס במלחמות בתקופות היוונית והרומאית.

מרבית האובליסקים ממקדש זה הועברו לאלכסנדריה ואבנים מהאתר נבזזו ושימשו לבניה כאשר קהיר התפתחה.

אנשי התקשורת המקומית תיעדו את החופרים משתמשים במחפר הידראולי כדי לחלץ את הראש מן העפר הרטוב והראה עובדים שהתיזו עליו דליי מים. התמונות עוררו מהומה, תוך מתיחת ביקורת על המשרד שלא השתמש בשיטות מתקדמות יותר לחפור את התגלית החדשה.

מחמוד עפיפי, ראש רשות העתיקות המצריות במשרד העתיקות אמר בהצהרה שפורסמה ביום חמישי כי הראש הוצא באמצעות המחפר, אבל גם נעשה שימוש בעץ ובשעם כדי להבטיח כי הפסל לא יינזק.. הוא הוסיף כי החילוץ נערך תחת פיקוחו של ארכיאולוגים גרמנים ומצרים.

הפקיד המשיך וקבע, כי שאר חלקי הפסל נשארו באדמה והארכיאולוגים יפתחו שיטות נוספות כדי לחלץ אותם. כאשר יחולץ הפסל במלואו הוא יועבר למוזיאון המצרי הגדול אשר אמור להיחנך ב-2018.

אתרי המורשת של מצרים כבר נגועים במסיגי גבול ובוזזים מהקהילה המקומית. שכונת מאטאריה ידועה בחפירות לא חוקיות וחיפוש אוצרות. עשרות תקריות דווחו על גופות אנשים שניסו לחפור בחצר האחורית שלהם ונפלו קורבן לתאונות. בשנת 2013 איים ארגון התרבות המדעית כלכלי האו”ם (אונסק”ו) איים להסיר סודיות שישה אתרים ארכיאולוגיים במצרים מצטט חוסר מומחים במצרים לניהול באתרי כסיבה. האתרים כללו את הפירמידה הגדולה של גיזה, קרנק המקדש בלוקסור, המקדשים של אבו סימבל, מנזר סנטה קתרינה, מנזר סנט מינה, והאסלאמי בקהיר.

https://www.youtube.com/watch?v=OxiduBc54Ms