ניתוח גנטי ואיזוטופי הראה כי מדובר בזאבים אפורים ולא בכלבים, אך תזונתם הימית, השונות הגנטית הנמוכה וסימני פציעה מעלים את האפשרות לקשר מתמשך עם קהילות פרהיסטוריות
שרידי זאבים עתיקים, שהתגלו באי בלטי שהיה מיושב בתקופה הפרהיסטורית, מצביעים על מערכות יחסים מורכבות ובלתי צפויות בין בני אדם לבעלי חיים.
חוקרים חשפו שרידי זאבים המתוארכים לאלפי שנים באי קטן ומרוחק בים הבלטי. מכיוון שהאי מבודד מטבעו, בעלי החיים הללו לא יכלו להגיע אליו ללא התערבות אנושית. הממצאים, שפורסמו בכתב העת المדעי Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS) על ידי צוות מדענים ממכון פרנסיס קריק, אוניברסיטת סטוקהולם, אוניברסיטת אברדין ואוניברסיטת מזרח אנגליה, מעלים את האפשרות שזאבים אפורים נוהלו או נשלטו במכוון על ידי קהילות פרהיסטוריות.
העצמות, שגילן נע בין 3,000 ל-5,000 שנה, התגלו במערת סטורה פורוואר שבאי השוודי סטורה קארלסה. האתר שימש באופן אינטנסיבי ציידי כלבי ים ודייגים בתקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה) ובתקופת הברונזה. שטח האי הוא 2.5 קמ"ר בלבד, ואין בו יונקים יבשתיים מקומיים. לכן, כל ממצא של בעל חיים יבשתי גדול באתר מעיד על כך שהובא לשם בידי אדם. מכאן עולה שאלת המפתח של המחקר: מה עשו זאבים באי מבודד שניתן להגיע אליו בסירה בלבד, ומדוע שמישהו יטרח להביאם לשם?
ניתוח הגנום והאיזוטופים: המשמעויות
ניתוח גנומי מפורט של שני פרטים ממשפחת הכלביים אישר כי מדובר בזאבים ולא בכלבים, וכי אין כל עדות למורשת גנטית של כלבים. עם זאת, העצמות נשאו סימנים המאפיינים לעיתים בעלי חיים החיים בקרבת בני אדם. בדיקת איזוטופים יציבים בעצמות הצביעה על תזונה עשירה במזון ימי, לרבות כלבי ים ודגים – תפריט הדומה להפליא לזה של בני האדם שחיו באי. משמעות אפשרית היא שהזאבים קיבלו מזון מבני אדם, ומכאן שלא התקיימו כטורפים עצמאיים הניזונים מציד מקומי בלבד.
החוקרים מציינים גם כי הזאבים היו קטנים יותר מרוב זאבי היבשת, ושאחד הפרטים הראה שונות גנטית נמוכה במיוחד. שונות נמוכה כזו אופיינית לאוכלוסיות מבודדות, למצבים של "צוואר בקבוק" (bottleneck) גנטי, ולעיתים גם למערכות של רבייה מבוקרת. גם כאן, מתחזקת התמונה של זאבים שחייהם באי המבודד הושפעו באופן מתמשך מהנוכחות האנושית.
זאבים שחיו לצד בני אדם
"גילוי הזאבים הללו באי מרוחק הוא בלתי צפוי לחלוטין," אמר ד"ר לינוס גירדלנד-פלינק מאוניברסיטת אברדין, מהמחברים המובילים של המחקר. "לא רק שמוצאם אינו שונה מזה של זאבים אירו-אסיאתיים אחרים, אלא שנראה שהם חיו לצד בני אדם, ניזונו ממזונם, ונמצאו במקום שניתן היה להגיע אליו בסירה בלבד. כל אלה מציירים תמונה מורכבת של היחסים בין בני אדם לזאבים בעבר".
החוקרים מדגישים שהממצאים מערערים על תפיסות מסורתיות לגבי האופן שבו התקיימו יחסי גומלין בין בני אדם לזאבים, ועל מסלול התפתחותו של ביות הכלב. עדיין לא ברור אם הזאבים אולפו, הוחזקו בשבי, או "נוהלו" בדרך אחרת, אך עצם נוכחותם ארוכת-הטווח באי מיושב ומבודד מרמזת על קשר מכוון ומתמשך.
"זו הייתה הפתעה מוחלטת לגלות שמדובר בזאב ולא בכלב," אמר פונטוס סקוגלונד, ראש המעבדה לגנומיקה עתיקה במכון פרנסיס קריק והמחבר הבכיר. "זהו מקרה מעורר מחשבה, המעלה את האפשרות שבסביבות מסוימות בני אדם החזיקו זאבים בקרבם ומצאו בכך תועלת או ערך".
אנדרס ברגסטרום מאוניברסיטת מזרח אנגליה, ממובילי המחקר, הוסיף: "הנתונים הגנטיים מרתקים. מצאנו שלזאב עם הגנום השלם ביותר הייתה שונות גנטית נמוכה יותר מכל זאב קדום אחר שניתחנו עד כה. הדבר דומה לממצאים באוכלוסיות מבודדות, בכאלה שעברו צוואר בקבוק גנטי, או בבעלי חיים מבויתים. אמנם איננו יכולים לשלול ששונות נמוכה זו נבעה מסיבות טבעיות, אך הממצאים מצביעים על כך שבני אדם קיימו יחסי גומלין עם זאבים וניהלו אותם בדרכים שטרם שיערנו".
ייתכן שטופלו והושארו בחיים
אחד מפרטי הזאב, המתוארך לתקופת הברונזה, הראה סימני פתולוגיה מתקדמת בעצם אחת הגפיים – פציעה שהייתה אמורה להגביל משמעותית את תנועתו. לטענת החוקרים, פציעה זו עשויה להעיד על כך שהזאב טופל, או לכל הפחות שרד בסביבה שבה לא נדרש לצוד טרף גדול כדי להתקיים. גם כאן, האפשרות שזאבים חיו באי המבודד בקרבת בני אדם מקבלת חיזוק נוסף.
חשיבה מחודשת על יחסי אדם-זאב בפרהיסטוריה
השילוב בין אוסטאולוגיה (חקר עצמות) וגנטיקה סיפק תובנות ייחודיות, שקשה היה להשיגן באמצעות כל אחת מהדיסציפלינות בנפרד. "שילוב הנתונים הניב נקודות מבט חדשות ומפתיעות מאוד על יחסי אדם-חיה בתקופת האבן ובתקופת הברונזה, ובאופן ספציפי על יחסינו עם זאבים וכלבים," אומר פרופ' יאן סטורה, פרופסור לאוסטאוארכאולוגיה באוניברסיטת סטוקהולם.
לדברי החוקרים, יחסי האדם והזאב בפרהיסטוריה היו מגוונים יותר מכפי שסברו בעבר. הם לא הסתכמו בציד או בהימנעות הדדית, אלא כללו גם יחסים מורכבים. במקרה זה, היחסים כללו מאפיינים מסוימים של ביות, אך מבלי שהובילו לבסוף לביות הכלב המוכר לנו. במילים אחרות, ייתכן שהתקיימו "ניסויים" חברתיים-אקולוגיים ביחסי אדם-זאב, אשר חלקם לא התפתחו לנתיב הביות המוכר, אך היו בעלי משמעות רבה עבור הקהילות הקדומות.
עוד בנושא באתר הידען:
