האם אובדן חושי הריח והטעם מהווה סימן מקדים לקורונה?

מנהל המרכז לריח ולטעם באוניברסיטת פלורידה עונה על שאלות אודות מגמה זו

[תרגום מאת ד”ר משה נחמני]
רופאים מכל רחבי העולם מציגים מקרים של חולי קורונה שדיווחו על אובדן חוש הריח שלהם, הידוע בתור תתרנות (אנוסמיה), או על אובדן חוש הטעם, הידוע בתור אַל-טַעַם (ageusia)

מנהל המרכז לריח ולטעם באוניברסיטת פלורידה עונה על שאלות אודות מגמה זו.

האם אובדן חוש הריח מהווה סימן מקדים לקורונה?
אובדן חוש הריח מתרחש במהלך הצטננות עונתית ובמהלך זיהומים נגיפיים אחרים באף ובגרון. דיווחים שונים מרמזים כי אובדן חוש הריח עשוי להיות אחד מהתסמינים הראשונים של מחלת הקורונה. רופאים מכל רחבי העולם מדווחים כי עד 70 אחוזים מהנבדקים שאומתו בתור חולים במחלת הקורונה הנגרמת על ידי הנגיף COVID-19 – אפילו אלו ללא תסמינים של חום, שיעול או תסמינים טיפוסיים אחרים של המחלה – סבלו מאובדן חוש ריח או מאובדן חוש הטעם. מחקר מעודכן שזה עתה פורסם מצא כי 20 מטופלים מתוך 59 (בגילים של 74-50) שתושאלו באיטליה דיווחו על אובדן חוש הטעם או הריח. אולם, עדיין יש צורך במחקר נוסף על מנת להבין את הזיקה הזו, אך תסמין זה עשוי לספק סימן מקדים זול ומעשי עבור אנשים שיצטרכו לבודד את עצמם או להיבדק באופן מעמיק יותר, זאת כתלות בחומרת התסמינים וזמינות הבדיקות.

מהן תתרנות ואל-טעם?
החושים הכימיים בגוף האדם כוללים בתוכם ריח, שנועד לזהות חומרי ניחוח נדיפים, וטעם, המסוגל לזהות רכיבי מזון כגון סוכרים, מלחים וחומץ. מספר מחלות הקשורות לחישה כימית נובעות מצמצום, שיבוש או אובדן מוחלט של פונקציות הריח או הטעם. למשל, תתרנות היא אובדן מוחלט או היעדר חוש ריח, בעוד שכמעט 13% מבני האדם מעל גיל 40 סובלים מליקוי משמעותי בחוש הריח. רמות אלו נמוכות יותר עבור אנשים צעירים, אך הן גדלות עם הגיל. בניגוד לכך, אובדן חוש הטעם הוא הרבה יותר נדיר, ולעיתים קרובות הוא נובע מנזק פיזי לעצבי הטעם. ועדיין, הפרעות בחוש הטעם ובחוש הריח די נפוצות והן עשויות להשפיע באופן שלילי על הבריאות ואיכות החיים של מיליוני אנשים.

בהתאם לדיווחי החדשות, רבים מחולי הקורונה מדווחים על אובדן בחוש הטעם. אולם, יותר סביר כי אובדן ריח הוא האחראי לתסמין זה. כאשר אנו אוכלים או שותים, המוח משלב את תפיסת הטעם שלנו מהפה במה שמוכר כהרחה דרך האף, כלומר תפיסת הטעם הנובעת מריחות הנפלטים מהפה ונכנסים לאף דרך נתיבי האוויר שבגרון – תופעה ההופכת למה שמוכר לכולנו בתור טעם. חולים שחוו אובדן חוש ריח או אפילו ירידה בחוש הריח עשויים לתאר גם אובדן בחוש הטעם אולם הם עדיין מסוגלים לזהות סוכר, מלח או חומץ בעזרת קולטני הטעם הנמצאים בלשון שלהם. מה שהם איבדו זה את ההשפעה של הריח על תחושת הטעם שלהם. אנו מעריכים כי ברוב המקרים, אובדן הטעם המדווח על ידי חולי הקורונה הוא ככל הנראה בשל יכולת מופחתת או נעדרת להרחה.

מדוע נגיף הקורונה גורם לתתרנות?

אובדן של חוש הריח (תתרנות) יכול לנבוע ממספר רב של סיבות כגון חבלת ראש, פוליפים באף, אלרגיה כרונית, חשיפה לרעלנים שונים ומחלות נוירו-ניווניות. אחת מהסיבות הנפוצות ביותר לאובדן או ירידה בחוש הריח היא נוכחות נגיפים הגורמים לזיהומים בדרכי הנשימה העליונים, שלעיתים קרובות אנו מכנים בתור ‘הצטננות עונתית’. נגיפים יכולים להשפיע על חוש הריח במספר דרכים – הם יכולים לתקוף תאים מסוימים ברקמת האף ולגרום בכך לדלקת מקומית הפוגמת ביכולת לזהות ריחות. הנגיף יכול להשבית את או להזיק ישירות לתאי החישה באף המזהים ריחות. אפשרות נוספת היא שנגיפים יכולים לנוע במסלול עצבי ההרחה דרך הגולגולת עד למוח, שם הם יכולים להזיק באופן נוסף. האם נגיף הקורונה הזה זורע הרס בחושים שלנו דרך השמדת עצבי חישה לריח, או האם דרך שיבוש התפקיד שלהם, שאלה זו עדיין נותרה ללא מענה, אולם היא תהיה תחום מחקר חשוב.

האם אובדן חוש הריח עשוי להוות סימן מקדים למחלת הקורונה?

הדיווחים של הרופאים והחולים מצביעים על שכיחות גבוהה של אובדן חוש הריח בחולי קורונה, לרבות חולים רבים ללא תסמינים אחרים. לפיכך, בדיקת חוש הריח יכולה להוות אמצעי יעיל לזיהוי אנשים העלולים להיות נגועים בנגיף הקורונה. ואכן, מספר רופאי אף-אוזן-גרון בבריטניה ובארה”ב ממליצים כי אנשים החווים אובדן פתאומי של חוש הריח או הטעם נדרשים לבידוד עצמי לתקופה של 14 ימים, ובנוסף יש לשלב את בדיקת חוש הריח בנוהלי האיתור של חולי הקורונה. אולם, האם העובדות תומכות בהמלצה זו? למשל, מחקר מצומצם אחד שכלל 59 אנשים מצא כי 60% מהחולים בדלקות בדרכי הנשימה העליונים שאינן קשורות לנגיף הקורונה חוו הפחתה ניכרת ביכולת ההרחה שלהם. ממצא זה עשוי לרמוז על כך כי שכיחות אובדן הריח הקשור לנגיף הקורונה אינה גבוהה יותר מאשר השכיחות במחלות נגיפיות רגילות.

למרבה הצער, רק לעיתים רחוקות מבצעים בדיקה לבחינת חוש הריח כחלק מביקור רגיל אצל רופא, כך שחסר מידע בנושא זה. בנוסף, דיווח עצמי אודות יכולת הריח של החולה עלול להיות בלתי מדויק. לפיכך, חשוב ביותר לערוך מחקרים מדעיים מבוקרים על מנת לאמוד אם הפרעות בחוש הריח, כדוגמת אובדן מוחלט שלו, אכן מהוות סימנים מקדימים למחלת הקורונה. יידרש זמן מה לערוך את המחקרים הללו. בינתיים, מה עליך לעשות אם אתה חווה אובדן פתאומי של חוש הריח? ההמלצות של איגוד רופאי אף-אוזן-גרון של בריטניה נראות כסבירות ביותר – בידוד עצמי ופנייה לרופא מטפל. גם ההמלצה של האקדמיה האמריקאית של רופאי אף אוזן גרון לשלב בדיקת חוש ריח כחלק מבדיקות האבחון לקורונה, נשמעת הגיונית, אפילו אם הבדיקה הזו אינה אבחונית באופן מוחלט. לשם כך, ניתן לשלוח לבתיהם של אנשים החשודים כחולי קורונה ערכות בדיקה פשוטות לחוש הריח (‘לשרוט ולרחרח’) לשימוש עצמי, תוך דיווח על התוצאות הללו דרך אמצעי תקשורת מאובטח, ובכך לצמצם את החשיפה של אנשי צוות רפואי עמוסים מדי לנגיף הקורונה. לצד מדידה של טמפרטורת הגוף ועיון בהיסטוריה הרפואית של הנבדק, בדיקה של חוש הריח תוכל לאפשר לרופאים לקבל החלטות רפואיות טובות יותר באשר להכרעה מי מהם נדרש לבידוד עצמי או לבדיקות נוספות לאבחון קורונה.

הידיעה על הנושא באתר אוניברסיטת פלורידה