גבולות הרציונליות במדע

אף שהמדע נתפשׂ כאובייקטיבי וכרציונלי, הוא נתון להשפעה של גורמים זרים וסובייקטיביים, שמשפיעים הן על הכיוונים שבהם הוא מתפתח והן על תוצריו

טרופים ליסנקו - הדוגמה המפורסמת ביותר להשפעות זרות ומזיקות על המדע
טרופים ליסנקו - הדוגמה המפורסמת ביותר להשפעות זרות ומזיקות על המדע

מריוס כהן | גליליאו

בעידן המדעי שבו אנו חיים, המדע הוא כוח מרכזי בעל השפעה עצומה על אופי החברה האנושית ועל תרבותה ורווחתה. השפעה זו היא חיובית בחלקה: פיתוח טכנולוגיות לשיפור איכות החיים, ייצור תרופות מאריכות חיים, שיפור ביכולת חיזוי מזג האוויר, הגדלת יבולים חקלאיים ועוד. אבל בחלקה היא שלילית: הגדלת כוח ההרס ביישומים צבאיים, העמדת האנשות תחת איום של שואה גרעינית או ביולוגית, ופגיעה קשה בסביבה.
ואולם הקשר בין מדע לחברה אינו חד-כיווני: גם לאופי החברה ולתרבות שבה נעשית הפעילות המדעית יש, כפי שנראה להלן, השפעה רבה על מגמת העשייה המדעית ועל תוצריה. לא רק זאת: הגם שהמדע נתפש כאובייקטיבי וכרציונלי, והיינו מצפים שלשיקולים סובייקטיביים לא תהיה השפעה על מסקנות של מחקרים או על קבלה של תיאוריות, מתברר שבפועל לא רק שהשפעה כזו קיימת, אלא שהמרכיב הסובייקטיבי הוא כנראה בלתי נמנע בעשייה המדעית.

גורמים חברתיים והשפעתם על כיווני העשייה המדעית

גורמים חברתיים משפיעים על ההתפתחות המדעית באופנים שונים. ראשית, הם מכוונים מדענים לתחומי מחקר ספציפיים: הצורך החברתי במיגור מחלות ובהקלת הסבל של חולים מביא להזרמת משאבים גדולים למחקרים רפואיים ודוחף מדענים רבים לעסוק בתחום זה, לעתים עם תחושת שליחות.

הרצון לשפר את איכות החיים הוא תמריץ לפיתוח טכנולוגיות חדשות בתחומי התחבורה, התקשורת, הבנייה, המכשור הביתי ואחרים; הצורך להאכיל אוכלוסיות גדולות מחייב השקעה בפיתוח אמצעים לקבלת יבולים גדולים יותר ועמידים יותר; הצורך בביטחון הוא תמריץ לפיתוח אמצעי הגנה עצמית אישיים, לשיפור יכולת הזיהוי הפלילי ולפיתוח טכנולוגיות צבאיות, והמטאורולוגיה המודרנית התפתחה עקב דרישות חיזוי אמינות יותר לתעופה, לשיט ולחקלאות.

כמובן שבְּמקום שקיים צורך, קיימת גם מוכנות לשלם כדי לספק צורך זה, ועל כן בכל התחומים האלו הגורם הכלכלי הוא תמריץ שמתווך בין הגורם החברתי לעשייה המדעית. למשקיעים ואף לחברות ציבוריות יש מוכנות רבה יותר להשקיע כסף בתחומים שבהם פוטנציאל הרווח גודל יותר, ומטבע הדברים חוקרים מכוּונים בעיקר לנושאי מחקר שקל יותר להשיג בעבורם מימון. העימותים הצבאיים הרבים שמאפיינים את החברה האנושית מביאה משטרים רבים להשקיע משאבים עצומים בפיתוח אמצעי לחימה ואף להקים גופי מחקר גדולים למטרה ייחודית זו.

מצד שני מחקרים רבים מונָעים גם בזכות הסקרנות האנושית והתאווה לידע, וכסף רב מושקע גם על ידי אנשים פרטיים וארגונים ללא מטרות רווח בחקר החלל, בפיתוח טכנולוגיות לטיסה בין-כוכבית, בפיענוח מבנה החומר והכוחות המעצבים אותו, ובחיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ.

ערכים חברתיים מהווים לעתים קרובות גם גורם המעכב מחקר מדעי (בין אם טוב שכך ובין אם לאו): מחקרים השוואתיים בין יכולות קוגניטיביות של אוכלוסיות אתניות שונות זוכים לביקורת רבה בשם המאבק נגד גזענות, גם אם עורכי המחקרים טוענים שמטרתם היא מדעית ולא גזענית, שהרי מסקנותיהם של מחקרים כאלו יכולות לשחק בקלות לידיהן של קבוצות גזעניות. גם מחקרים וניסויים בבעלי חיים מעוררים התנגדות רבה מצד קבוצות הנלחמות למען צמצום הסבל וההרג של בעלי חיים.

בשל מאבק זה יש במדינות המפותחות מגמת ירידה בשימוש בבעלי חיים לצורכי מחקר. תחום נוסף שעלה לכותרות בשנים האחרונות הוא השימוש בתאי גזע עובריים. מחקרים בתחום זה עשויים להוביל לפריצות דרך חשובות בתחום הטיפול הרפואי, ובכלל זה מציאת שיטות טיפול יעילות למחלות חשוכות מרפא; אולם ההתנגדות הציבורית להפקת תאים כאלו (לרוב על בסיס תפישה דתית, הרואה בעובר אדם חי לכל דבר), חוּקקו במדינות רבות חוקים המונעים או מצמצמים צמצום ניכר את האפשרות למחקרים שבהם נעשה שימוש בתאי גזע שמקורם בעוברים.

אם כן נראה שהמחקר המדעי אינו יכול לשמור על נייטרליות: הכְוונה חברתית של העשייה המדעית, על הטוב והרע שבהכוונה כזו, מביאה לצמיחה של ידע בתחומים מסוימים ומעכבת אותו בתחומים אחרים. המדע אינו יכול להסתגר בתוך עצמו וללמוד כרצונו את העולם מבלי להתחשב בצרכים ובערכים אנושיים, חברתיים ומוסריים.

ואולם האם ייתכן שגם תוצאות של מחקרים, ולא רק נושאי המחקר, מושפעים מגורמים שחורגים מהאובייקטיביות ומהרציונליות שהמדע מתהדר בהם?

התערבות שלילית בעשייה המדעית

מתברר שגורמים שונים אכן עשויים לכרסם באובייקטיביות של המדע, וביניהם גורמים פוליטיים, כלכליים ואישיים.

משטרים טוטליטריים מפעילים לעתים לחץ על חוקרים לבכר תיאוריות מסוימות על פניהן של תיאוריות אחרות משיקולים פוליטיים או גזעניים. כך, למשל, עשה המשטר הנאצי בגרמניה של ערב מלחמת העולם השניה ניסיון, שהצליח חלקית, להכריז על תורת היחסות כעל תיאוריה שגויה, וזאת משום שהיתה "פיזיקה יהודית" (מְפתחה היה הפיזיקאי היהודי אלברט איינשטיין).

המשטר הנאצי העדיף לקדם את מעמדה של "הפיזיקה הארית", ה"נקייה" מ"רעיונות יהודיים" ושמרנית במהותה, אף שהקהילה המדעית הבין-לאומית ראתה בה דבר שגוי. מרבית הפיזיקאים הגרמנים אמנם התנגדו להתערבות חיצונית זו בעבודתם, אולם רבים מהם נאלצו לשתף פעולה עם הנחיות המשטר מחשש למשרותיהם.

בברית-המועצות הקומוניסטית הפעיל המשטר הסובייטי לחץ על אנשי מדע רוסים להעדיף תיאוריות סובייטיות, שמביאות גאווה לאומה, על פני תיאוריות מערביות "קפיטליסטיות" ו"מושחתות". עקב לחץ אידאולוגי זה נוצר נתק משמעותי בין העשייה המדעית המערבית ובין זו שבברית-המועצות, והמדע הסובייטי הידרדר לשפל המדרגה (אף כי התעמולה הקומוניסטית לא הפסיקה להלל את המדע הסובייטי ויצרה את הרושם המוטעה שברית-המועצות נמצאת בחזית הקִדמה המדעית).

גורמים כלכליים מעורבים בתוצאות של מחקרים מדעיים; גופים שעשויים להרוויח או להפסיד מתוצאות אלו מפעילים לחץ על אנשי מדע להגיע לתוצאות מסוימות, או להציג את התוצאות בצורה מטעה. מכיוון שכתבי-עת מדעיים מפרסמים רק מאמרים שעברו ביקורת עמיתים קפדנית, מפרסמות לעתים חברות מסחריות את תוצאות המחקרים בכלי התקשורת מבלי שאלו יפורסמו בכתב-עת מקצועי.

מחקרים כאלו מוצגים לרוב כמחקרים פנימיים במעבדות החברה, והצרכן התמים, שאינו מסוגל להבדיל בין מחקרים מדעיים אמינים ובין מחקרים מגמתיים, שתוצאותיהם לעתים מוכתבות מראש, עשוי להשתכנע מתכונותיו הנפלאות של מוצר, שאינו ניחן בפועל בסגולות שעליהן הוא מצהיר (למשל, מוצרים קוסמטיים מסוימים או תוספי מזון שונים).

תוצאות של מחקר מסולפות לעתים גם על ידי החוקר עצמו, כאשר עתידו האקדמי או המוניטין שלו תלויים בהן. לעתים קרובות דווקא פעולה בלתי אחראית זו, כשהיא מתגלית, מביאה לקץ הקריירה האקדמית של החוקר שסרח, אולם לעתים עשוי הדבר לקחת שנים ואפשר גם שלא כל מקרה כזה מתגלה בסופו של דבר. בשל כך עלולים תחומי מחקר מסוימים להיות נגועים במידע לא מדויק או שקרי, שמשפיע באופן ישיר או עקיף על עבודותיהם של חוקרים אחרים.

ומה קורה כאשר מחקרים מדעיים מתנהלים "לפי הספר"? מתברר שגם אז האובייקטיביות והרציונליות המדעית נגועות במידה מסוימת בשיקולים סובייקטיביים, ונראה שאי אפשר  להימנע מכך.

גבולות האובייקטיביות והרציונליות של המדע

גם בעשייה מדעית נאותה מעורבים גורמים סובייקטיביים אשר משפיעים על תוצאות המחקר: מתיאוריה טובה נדרש להיות, בין השאר, פשוטה, יפה, בחינה אמפירית, מאחדת מגוון גדול של תופעות ובתחומים רבים אף ניתנת לניסוח מתמטי. ואולם יש קושי ממשי להצדיק כל אחד מקריטריונים אלו, וזאת משום אין שום ודאות שהטבע אכן ניתן לניסוח מתמטי מלא באמצעות תיאוריה אחת יפה, פשוטה ובחינה אמפירית.

פיזיקאים רבים אמנם מאמינים שהדבר אפשרי, אולם מדובר במשאת נפש שקשה להצדיקה. כמו כן: מהם הקריטריונים לפשטות או ליופי? מדענים עשויים שלא להסכים ביניהם על הגדרתם של אלו, שכן מדובר בקריטריונים סובייקטיביים ובלתי מדידים. על כן הסטנדרטים לקביעה מהי תיאוריה טובה עשויים להשתנות מזמן לזמן, ממקום למקום ומאדם לאדם.

האם אפשר להימנע מ"נגע" הסובייקטיביות במדע, ולבסס אותו על מרכיבים אובייקטיביים ורציונליים בלבד? כנראה שלא, וזאת משום שלכל תיאוריה אפשר להציע תיאוריות חלופיות עם אותו כוח הסבר וניבוי, ולעתים קרובות העדפה של אחת מהן אפשרית רק על בסיס קריטריונים סובייקטיביים. בשל כך יש הסבורים (בעיקר פוסטמודרניסטים) שאי אפשר להימנע מרלטיביזם מדעי – הטענה ש"הכל הולך", אלא שמהעובדה שבהעדפת תיאוריה מעורבים קריטריונים סובייקטיביים לא נובע שכל התיאוריות טובות באותה מידה.

הצלחותיו של המדע המודרני הן אישוש לכך שהקריטריונים דלעיל, גם אם קשה להצדיק אותם רציונלית, "מספקים את הסחורה". אם כן אפשר לומר שיש להם הצדקה פרגמטית (ובעצם יש משהו רציונלי בלהיות פרגמטי).

ד"ר מריוס כהן מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

15 תגובות

  1. מגיב 7. מה שכתבת הוא סוג של פילוסופיה. ואם לא, מה זה? ואם כן, מדוע אין זה "קיא" לשיטתך?

    הפילוסופיות הפוסטמודרניות, שגם לדידי הן בעייתיות,
    עלו בדיוק בגלל ההצלחה של המדע "שלך", כמעט ולחסל את העולם עם השקפותיו
    ה"טהורות" וה"נקיות" שבהם אין מקום לפילוסופיה.

  2. פיינמן את גלמן בע"מ:

    קשה לי להתווכח אתך כי באופן כללי אני מסכים עם דבריך ואני חולק רק על הגדרתך את המונח "פילוסופיה".
    אמנם נכון הוא שמונח זה נחטף על ידי החוגים למדעי הרוח אבל במובן המקורי (והמקובל גם כיום אצל המדענים המדברים על הפילוסופיה בחיוב) הוא עוסק בפן המחשבתי של הניסיון להבין את העולם.
    הלוגיקה, למשל, ובעקבותיה המתמטיקה, הן חלק מן הפילוסופיה (והרי לא ניתן לתאר את המדע בלעדיהן).
    לכן גם מקבלים בוגרי לימודי המדעים המדויקים את התואר "דוקטור לפילוסופיה".

  3. ל- 9: ניתן לקיים מחקר מדעי ללא כל הצדקה רציונלית ובהתעלמות מוחלטת "מבעיות" כמו האינדוקציה.
    המדד להצלחתו של המחקר המדעי היא הצלחתו לקבל פרדיקציות יותר ויותר מדוייקות של התרחשות התופעות בעולם התופעות המדידות.
    היות והפילוסופיה איננה מייצרת פרדיקציות כאלו או עוזרת ליצר אותן, היא חסרת שימוש בעולם התופעות.
    גם הדיון על המשמעות של מדידה והשפעתה על התופעה הוא חסר משמעות משום שההוכחה להצלחתו של המחקר המדעי היא ההנדסה.
    הסבר: מטוסים טסים וחלליות עפות ומחשבים פועלים בלי שום קשר לקשקשת הפילוסופית.

    הדבר היחיד אותו מצליחה ליצר הפילוסופיה ובמיוחד הפילוסופיה של המדע זהו ערפל מחשבתי שבעיקר מפריע למחקר המדעי ומסיח את דעתם של אלו אשר עוסקים בו.

  4. לא כל הפילוסופיה היא פוסטמודרניזם. יש גם פילוסופיה אנליטית, שעושה את כל המאמצים למצא הצדקה רציונלית למדע. חוץ מזה, אתה שוכח את בעיית האינדוקציה.

  5. הפרקטיקה הנוכחית של הפילוסופיה האקדמית, ובמיוחד הפילוסופיה הפוסט-מודרנית הן עולם הולך ונעלם.
    הכתבה שלמעלה מראה שטוב שכך.
    הכתבה שלמעלה היא דוגמא טובה ומאפיינת לסיבה לכך: מדובר על העלאת גרא של חומר שהוצג ונלעס עשרות פעמים על ידי אחרים, כולל שימוש במילים לא ברורות ועיוותים ברורים עד שיקריים.
    כמובן שהסיכום הוא הטענה חסרת הביסוס כי אי אפשר להימנט מרלטיביזם מדעי אשר מבוססת על הטענה כי
    "…משום שלכל תיאוריה אפשר להציע תיאוריות חלופיות עם אותו כוח הסבר וניבוי, ולעתים קרובות העדפה של אחת מהן אפשרית רק על בסיס קריטריונים סובייקטיביים. "
    הטענה הנ"ל בפירוש איננה מאפיין של התקדמות המחקר המדעי. החפץ בכך יוכל למצוא סימוכין רבים לכך.
    כל כוונתה של טענה זו היא לתת גיבוי להמשך מתן לגיטימציה אקדמית לשרלטנות ההרסנית שנקראת פילוסופיה פוסט-מודרנית.
    כל אלו הם הפרקטיקה האקדמית ההרסנית של התחום שנקרא "מדעי הרוח" והפילוסופיה בראשה.

    המחקר המדעי איננו זקוק לפילוסופיה משום שבבסיסו המחקר המדעי איננו עוסק בשאלה "למה?", אלא רק בשאלה "איך?".
    המחקר המדעי עוסק בנסיון ליצור מודלים אשר יאפשרו פרדיקציות מדוייקות יותר ויותר של מהלך תופעות בעולם ובאופן פרטני תוצאות ניסויים, כאשר הדרישה היא תמיד לנבא התרחשות עתידית.
    הדרישה היא תמיד על יכולת לתאר מאורעות עתידיים.

    הפילוסופיה לעולם איננה עוסקת בניסיון לבצע פרדיקציה של תופעות עתידיות במציאות, אלא תמיד עוסקת בנסיון להסביר תופעות בדיעבד.
    במאה ה-20 לא היה מדען משמעותי שטען כי תפיסות פילוסופיות עזרו במחקרו המדעי.
    הפוך מכך, מדענים שניסו מהסתמך על תפיסות פילוסופיות גרמו רק נזק למחקרם המדעי (איינשטיין והקוביות, סטיבן ג'י גולד זצ"ל והגן האנוכי וכו…)

    לסיכום, המאמר שלמעלה הוא דוגמא טובה לפיסת "קיא" פילוסופי שיכול להסיט אנשי מדע וחשיבה מדרכם.
    המהפכה המשמעותית והשתלטות ההנדסה והמדעים המדוייקים על האקדמיה יגרמו לניקוי אורוות מבורך מבחינה זו.

  6. חנן,
    אתה מערבב בין עולם המדע והמדענים לבין המדע עצמו. זה שתקציב מופנה לאנשהו, זה שבני האדם לא יכולים להיות אובייקטיביים, זה שיש גורמים אינטרסנטיים, כל אלו הם הפרעות שמהוות חלק בלתי נפרד מהעולם המדעי ומעכבים את התפתחותו אך לשמחתנו, לא עוצרים אותו.
    הנצרות הפריעה במשך אלף וחמש מאות שנה להתקדמות המדע. במקביל היא בנתה אוניברסיטאות. תיאולוגיה (ולא נזכיר אלכימיה או אסטרולוגיה) נחשבה (ויש שעדיין נחשבת בעיניהם) כמדע. האם זה מדע?
    השאלה היא פשוטה, אם יבוא חייזר בעל ידע מושלם ויבחן את התיאוריה בכלים אובייקטיביים, האם היא תעמוד במבחן?
    דוגמא פשוטה: האם כדור הארץ עגול – טובה למבחן הזה כי הוא כנראה ראה אותו מהדרך.

  7. מדע אובייקטיבי? המדע מעולם לא נתפש ככזה, למעט אצל תלמידי שנה א' באוניברסיטאות, או תלמידי יסודי ותיכון, המולעטים באמירות שחוקות ומיתוסים אודות עולם המדע ואנשי המדע.

    המדע אינו אובייקטיבי, מאחר ואנשי המדע, קרי המדענים, מפעילים שיקולי דעת סובייקטיביים וכן נאלצים להשתעבד לממונים עליהם ולגורמים כלכליים ואינטרסנטיים, השולטים בתקציבי המחקרים ובנושאי המחקרים.

    מדע אובייקטיבי וכן מחקר לשם המחקר או – חופש אקדמי, מצויים רק על הנייר ובעולם האגדות והדמיון.

    העולם האקדמי אינו מנותק מעולם הכלכלה, הפוליטיקה ושאר גורמים בעלי כוח (חברות תרופות וכ"ד), המנווטים אותו ע"פ צרכיהם. מצב זה אף גורר אחריו תופעות מכוערות של זיופים, הונאה, גניבת מידע וכ"ד – כפי שכבר פורסמו בכתבה אחת לפחות באתר זה…

    חנן סבט

  8. אי אפשר לערבב בין הדרך – שיכולה להיות סובייקטיבית, יכולה לחפש יופי, להתבסס על המוכר או כל דבר אחר – לבין המסקנה, שאם היא מדעית, אמורה להיות חפה מכל שטות ולעמוד בקריטריונים אובייקטיביים.
    בקיצור, אם יצא יפה (כמו האבולוציה למשל, או תורת היחסות) מה טוב, אם לא (כמו הרבה דברים) – זה מה יש.
    בפילוסופיה לעומת זאת, שלא באמת חותרת למסקנות, אלא מחפשת את החיפוש ואת הלמה לחפש ומה מחפשים ומי מחפש… אפשר לחפש יופי או כל דבר סובייקטיבי אחר.
    אחד זה אחד ואני זה אני שסטטיסטית קיים – אלא אם יש בעיה בעיניים פיצול אישיות או נטייה פילוסופית.

  9. כתבה שנייה מעולה באותו יום ? כל הכבוד.

    השאלה הגדולה והבסיסית בעיני היא האם אנחנו ישויות סובייקטיביות בעלות יכולות אובייקטיביות

    או אנחנו אלמנט אובייקטיבי שבדרך פלא או עקב תקלה מייצר סוביקטיביות ?

    ברגע שנקבע/נדע מה נכון – נדע גם מה נכון כתפיסה למדע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן