במסגרת סדנת הקרן הלאומית למדע: הקרנת “ראן לולה ראן” ותרגילי כתיבה/צילום העלו ב-75% את יכולת החשיבה האופציונלית ו-50% מהמשתתפים שינו עמדות שליליות כלפי הקבוצה האחרת – לעומת קבוצת ביקורת שצפתה ב“טופ גאן”
בשנים האחרונות, פרופ’ ניצן בן שאול מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע”ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב מנסה לצאת מהמסך – ולשנות את המציאות בעזרת תובנה מרכזית שלמד מקולנוע עלילתי: סרטים שמציגים נרטיבים חלופיים, כגון “דלתות מסתובבות” ו”ראשומון”, מעודדים את הצופה לאמץ נקודות מבט חליפיות על אותה התרחשות – ובכך לפתח אמפתיה כלפי הדמויות השונות. פרופ’ בן שאול אף פרסם ספר בנושא, שראה אור באנגלית במקור, וב-2021 תורגם לעברית וראה אור בהוצאת עם עובד תחת הכותרת: ‘קולנוע של בחירה: חשיבה אופציונלית וסרטים נרטיביים’.
כעת, ובעזרת מענק שקיבל מהקרן הלאומית למדע, הוא בודק את התיאוריה שלו בשטח – ומנסה לשנות סטראוטיפים שליליים בקרב בני נוער באמצעות סדנאות קולנוע ליצירת נרטיבים מתפצלים.
“המחקר הזה נמצא בשנתו השלישית”, מספר פרופ’ בן שאול, “ומטרתו היא להוכיח את חשיבותה של חשיבה אופציונלית, ואחר כך להטמיעה בתוך הקוריקולום של מערכת החינוך. צריך להבין שחשיבה אופציונלית היא יכולת קוגניטיבית, וכמו כל יכולת – אפשר ורצוי לטפח אותה. זוהי היכולת שלנו לחשוב על חלופות, על מקורות שונים וסותרים לתולדה של תופעה מסוימת. היפוכה היא סגירות מחשבתית. כמובן, מתישהו כולנו חייבים להכריע ולסגור כדי לרכוש ידע – הרי תמיד אפשר לחשוב על עוד ועוד אופציות. גם בסרט ‘המטריקס’ הגיבור מכריע בסוף מהי המציאות. אנחנו חלילה לא מעודדים אף אחד להתחיל תהליך אינסופי של שקילת חלופות, אבל טוב נעשה אם לא נינעל על שום דבר כעל אמת לאמיתה. לאמונה שמשהו הוא אמת לאמיתה – ולכן אסור לערער עליו – יש תוצאות הרות אסון, ואני תמיד נותן לתלמידים שלי את הדוגמה של מלחמת יום כיפור”.
הרצאה של פרופ’ ניצן בן שאול במסגרת סדנת המחקר של הקרן הלאומית למדע בנושא חשיבה אופציונלית, סגירות מחשבתית ושינוי סטריאוטיפים
כדי לבחון את השערתם, פרופ’ בן שאול וצוותו מעבירים סדנאות קולנוע לתלמידי תיכון יהודים וערבים שלומדים במגמות קולנוע. לחלק מהקבוצות הם מקרינים את הסרט “ראן לולה ראן” ומעבירים סדנה לחיזוק החשיבה האופציונלית בעקבות הצפייה, הכוללת כתיבת תסריטים וצילום סרטים קצרים – ולקבוצת הביקורת הם מקרינים את הסרט העלילתי הלינארי “טופ גאן”, ומחלקים מטלות שמכווינות אותם לחשיבה דוגמתית דומה של “טובים” ו”רעים”. שאלונים שעוסקים סטריאוטיפים שליליים לגבי הקבוצה האחרת (יהודים על ערבים וערבים על יהודים) שחולקו בשנתו השנייה של המחקר הוכיחו כי 75% ממשתתפי הסדנה לחשיבה אופציונלית חיזקו את היכולת הקוגניטיבית הזאת – ו-50% מהם שינו את דעתם השלילית לגבי הקבוצה השנייה.
“אנשים חושבים שאי אפשר לשנות סטראוטיפים, אבל גם זו סגירות מחשבתית – בטח שאפשר, וגם הוכחנו את זה סטטיסטית”, אומר פרופ’ בן שאול. “כשאדם בעל יכולת לחשיבה אופציונלית נתקל בסטריאוטיפ, הוא מייד יתחיל לחשוב על אופציות שונות: הוא יראה את הסטראוטיפ גם מנקודת המבט שלו וגם מנקודת המבט של המתויג, ויבין שאפשר להציג את אותו הדבר מהמון זוויות. ב’ראשומון’ של קורוסאווה מציגים לנו ארבעה עדים שמספרים על אירוע של אונס ורצח, וכל אחד מהארבעה נותן מענה לכל ההיבטים משפטיים, אבל ברור שחלק משקרים או פשוט לא יודעים מה אירע בפועל. הצופה מנסה להבין מה קרה באמת, אבל הוא מבין שלעולם לא תהיה לו את האפשרות לדעת את ‘האמת’, אלא רק אמיתות חלקיות. ואדם שיודע שהוא יודע רק אמיתות חלקיות נוטה להיות אמפתי יותר כלפי אפשרויות חלופיות, דעות ואמונות אחרות”.
עוד בנושא באתר הידען:
